"החיים שלנו כצרכנים מתחלקים לשני חלקים: התקופה שלפני עידן רמי לוי, והתקופה הנוכחית" – במילים נרגשות אלה הוזמן רמי לוי להדליק משואה בשנת 2015. לוי נבחר אחר שנבחר לתפקיד "פורץ דרך בתחום הקמעונאות, שהוביל להוזלת מחירים בתחום המזון". בעשור שקדם לטקס המרגש צמחה ההוצאה הממוצעת למשק בית על מוצרי מזון (כולל פירות וירקות) בקרוב לחמישים אחוזים: מ-1,705 ₪ בשנת 2003 ל-2,517 ₪ בשנת 2015, בעוד שמדד מחירי המזון באותן שנים עלה בכארבעים אחוזים בלבד, כלומר, קיימת עלייה ריאלית בהוצאה על מזון.
לאור הנתונים הללו ניתן להניח, ברמה סבירה של וודאות, כי גם אם נקודתית הצליח רמי לוי להוזיל מוצרים כאלה ואחרים (ראו ערך: עוף בשקל), הרי שבמצטבר, המודל הקמעונאי שהוא מייצג, בדומה לרשתות המזון הנוספות, הוביל בפועל להגדלת ההוצאה הכספית של משקי הבית. כעת, לא נותר לנו אלא לנסות ולברר כיצד קרה שהילת ההוזלות המרחפת מעל האיש והשקמה, לא חלחלה לציבור הרחב, והאם אכן חילק את חיינו לשניים: לפני שצצו מחסני הענק בפאתי הערים, ואחרי.
***
רמז ראשון לסיבה לעלייה בהוצאות משקי הבית על מזון ניתן לאתר במחקר של אוניברסיטת חיפה שבוצע בנובמבר 2016 ומסיבה לא ידועה צף ועלה השבוע בשנית לכותרות. חוקרים אספו וניתחו במשך שבוע את האשפה של 192 משפחות בעיר חיפה, ומצאו ששיעור בזבוז המזון, כלומר, מזון שהיה ניתן עדיין לעשות בו שימוש, עמד על לא פחות מ- 54%. מרביתו פירות וירקות. שבוע אחד וקצת פחות מ-200 משפחות אמנם לא מאפשרים לקפוץ למסקנות נחרצות, אולם מאחר ותופעת בזבוז המזון אינה חדשה, ואף זכתה לככב בדוח מבקר המדינה לשנת 2015, הרי שהתוצאות אינן תלושות מהמציאות. כלל הגופים העוסקים בתופעה מסכימים כי שיעור הבזבוז במשקי הבית מתחיל בסביבות ה-20% ומשם נע צפונה עד הכרמל.
הסיבה שאנחנו זורקים כל כך הרבה אוכל היא פשוטה: אנחנו קונים יותר מידי. מראית העין של המחיר הזול גורמת לנו להשליך ללא היסוס גם מוצרים שעדיין יכולנו לצרוך, ולהחליפם בחדשים וטריים יותר (כביכול), מה שמחזיר אותנו לרשתות.
***
כל מהותן של רשתות הדיסקאונט טמונה ביכולתן למכור לנו כמה שיותר מוצרים. זה מתחיל במיקום הסניפים, הרחק ממרכזי הערים, שמצריך שימוש ברכב פרטי, ואם כבר הוצאנו את הרכב מהחנייה כדאי שנדאג למלא את העגלה. ממשיך בעגלה עצמה שדומה שעברה טיפול בסטרואידים וכעת יכולה לאכלס בנוחות את תכולתו המלאה של מקרר תעשייתי. אני עדיין זוכר את עגלות הסופר של פעם, שנראות כיום כמו צעצועי ילדים. הכל מסתיים בשילוב כמעט מדעי של סידור המוצרים והיצע המבצעים, שמבטיח שכמעט תמיד נקנה יותר ממה שהתכוונו באמת.
אף אחד לא נוסע לסניף של רשת דיסקאונט כדי לקנות מוצרים ליום או יומיים גג. מי שכבר מגיע לאחד מצטרף בהכרח למלחמת הקיום שמתחילה בחיפוש חניה קרוב ככל האפשר לדלתות הסניף ומסתיימת ברכישה של מזון שמספיק לכלכל משפחה לשבועיים לפחות ויספיק להתקלקל אחרי שבוע אחד או פחות, או שסתם ייזרק כי היה חסר משהו קטן ונכנסנו למחסן "חצי חינם" ויצאנו שוב עם עגלה מלאה. כי היה מבצע. כי זה זול.
***
כשאנחנו זורקים מזון אנחנו זורקים כסף, וכשאנחנו זורקים כסף אנחנו מבזבזים אנרגיית חיים. אם אנחנו רוצים לשמור את אנרגיית החיים שלנו קרוב לחזה, אנחנו צריכים בתור התחלה להפסיק את מסעות הרכש השבועיים או הדו שבועיים ברשתות הגדולות. אלה כאמור רק גורמות לנו הוצאות מיותרות. במקומן, וזו הדרך הטובה ביותר מניסיוני לצמצם את בזבוז המזון, מומלץ לבצע קניות יומיות או דו יומיות, לפחות כאשר מדובר במוצרי מזון שנוטים להתקלקל או להתרכך במהירות יחסית. באופן זה אנחנו מבטיחים חיסכון כלכלי משמעותי, צריכה של מזון טרי, ותפריט ספונטני המבוסס על מה שבאמת רוצים. מוצרי מזון יבשים שאינם נוטים להתקלקל, אורז, פסטה, קטניות וכו' אפשר כמובן לרכוש בכמויות גדולות יותר, אבל גם במחלקה זאת לא הייתי עובר להזמין בסיטונאות.
כפי שהראיתי בעבר, רכישה בשווקים יכולה לחסוך עד 50% בהוצאות על המזון, ופקטור זה נלקח בחשבון כאשר נועה ואני בחרנו היכן לגור. כמובן שלא כולם יכולים לגור בסמיכות לשוק אבל גם קניות מדויקות אצל ירקנים ובמכולות יובילו בסופו של חודש לחיסכון משמעותי. דרך נוספת לצמצם דרמטית את ההוצאות היא לחדול ככל האפשר מרכישה של מוצרי מזון מעובד, מקורר, קפוא ובאופן כלל מתועש. גם צמצום צריכת הבשר והדגים יקזזו סכומים נאים מחשבון ההוצאות הקולינרי שלכם, וכמובן רכישה של מיומנויות בישול מינימליות, שבאופן אישי, ולדאבוני, התחלתי לתרגל רק לקראת גיל שלושים.
***
בזבוז המזון שמתרחש במשקי הבית הפרטיים הוא נשמת אפם של התאגידים הגדולים ורשתות הענק. הראשונים כבר מחשבים את עלות הפחת (המזון שנזרק) במחיר המוצר הסופי, והאחרונות מבססות את כל המערך העסקי שלהן על קניות מופרכות מצד צרכנים. רווחי העתק של גופים אלה יוצאים היישר מכיסינו, וכפי שעולה מהנתונים בין אם הודלקה משואה ובין אם לא, כל שנה יוצא קצת יותר ובהתמדה. מסיבה זאת ממש לא ניתן לבקש לפתור או אפילו להקל את בעיית בזבוז המזון מבלי להתנער קודם לכן מכלכלת התאגידים והרשתות.
במובן מסוים, חיינו אכן נחצים לשניים, העידן שלפני רמי לוי (כסמן לתופעה רחבה), ואחריו. אבל החדשות הטובות הן שעדיין לא מאוחר מידי להתחבר למחצית הטובה: כשנחזור לקנות ממכולות, מירקנים, מאיטליזם, ממאפיות, מיצרנים קטנים וישירות מחקלאים, במקום ממחסני ענק המתופעלים בידי עובדים שקופים, נוכל להתחיל לשקם את מערכת היחסים שלנו עם המזון אותה הזנחנו לחלוטין בעשרות השנים האחרונות. כך נשיב לעצמנו משהו מהחדווה שמאז ומעולם היתה טמונה ברכישתו והכנתו.
פורסם לראשונה בבלוג SLOW
עמית אני ממש לא מסכימה לנאמר בכתבה הזו – אתה כביכול סוקר מקצועית את ההפרש בין עליית ממד מחירי המזון לצרכן ובין פערי המחירים לסל קניות בבהתעלמות גמורה מפיחות ערך הכסף בתקופה האמורה – סליחה – אבל אני זוכרת כשבקבוק של מיץ טבעי ברמי לוי עלה 8 שקלים אותו אחד עולה היום 14 פלוס וזה לא קשור לרמי לוי בכללל זו רק דוגמא אחת מיני רבות!! גם מחירי האוטובוס השתנו וכך מחירי חנויות הכל בשקל {היום זה כבר הכל ב4.99} – ואני לא מבינה את הטענה המוזרה – להאשים בהשלכת מזון את המתווך המוזיל את עלות המוצרים אשר במשך שנים מתווכים עשקו על פער המחירים שלהם??? לא ברור מה ניסית לומר! התמונה הציורית והיפה אותה תיארת ברכישה בשוק היא נחמדה מאוד – גם שכנים שלי היו נוסעים למחנה יהודה ביום שישי בשעות הצהרים אבל אתה מתעלם מההבדל מבחינת השקעת זמן ונוחות – משפחה לילדים קטנים לא יכולה סתם ככה להגיע ל4 שעות טיול שבועי בשוק – וההבדל במחירים לא משמעותי לטובת השוק.
יש בעיה בתרבות בה משליכים מזון אבל לא הבעיה אותה ציינת. זה לא נובע מזילזול באוכל אלא מתוך ניתוק בין הצרכן ובין שרשרת הנתינה הקשורה למזון זה כאשר אינו בשימוש. צריכים בערים פחים אורגניים ותחנות האכלה לחיות בר וציפורים ואז ממילא השפע יגיע במדויק ליעדו – אהבתי מאוד לראות במזרח איך משאירים צלחות האכלה כביכול לאלים אבל בפועל לחיות הבר – כמו מעשרות – כך תרבות נאורה צריכה להיראות. כאשר יש קשר בין הנזקקים והמשפיעים אין ביזבוז!
כתבה נכונה – כואב הלב לראות את כמויות הלחמים, החלות, הלחמניות, הפיתות וגם בלחמים היקרים יותר מקמח מלא ועוד – כל כך הרבה לחמים נזרקים ומושלכים על המדרכות, בצידי הדרכים, על המעקות, בפחי האשפה לצד פחי האשפה – לאנשים אין ערך לכסף ואין ערך לשום דבר וחבל שכך
קחו בחשבון את כל ה"עודפים" של פירות וירקות שנזרקים בכוונה תחילה ע"י החקלאים בכדי לאזן את מחירם בשוק!!!
מסכימה לגמרי עם נושא הביזבוז. אני שונאת ביזבוז והמילים "בא לי" ו"מתחשק לי" באות רק אחרי ניצול מדוקדק של first in first out
אני תומכת בקנייה מדודה , לפי צרכים ולא לפי מבצעים שבהם דוחפים לנו דברים שאיננו צריכים.
לא כל דבר שרמי לוי עושה הוא רק.
הוא הוזיל עלויות משק הבית – וזה חשוב.
אם אנשים קונים הרבה כי המחיר ליחידה זול- זו בעיה שלהם ונדרשים
לחינוך ניהול משק בית
תראה, לאור הנתונים שמצביעים על עליה בהוצאות המזון למשקי בית לא ניתן לדבר על "הוזלה". לכל היותר אתה יכול לנסות ולטעון שרמי לוי מנע התייקרות גדולה יותר, אבל אני בספק אם זה מצדיק משואה.
אבל מה שבאמת חולני זה ועדת הפרס המגוחך שישעיהו לייבוביץ' לא קיבל.
בהחלט מתחבר לרוב מה שכתוב. אינני מעריץ של גיבור ישראל רמי לוי. ההוצאה על מזון ומכולת היא מההוצאות הגבוהות של משפחה בישראל. בערך 500 שח לחודש לבן משפחה. משפחות רבות מוציאות הרבה יותר. ישנן הרבה דרכים להתייעל בהוצאה הזו ובכך להקל על התזרים המשפחתי. בין הטיפים אפשר למנות: קניה רק עם רשימה, לא לקחת ילדים, תכנון תפריט אוכל שבועי שרובו מבושל ממוצרים טריים, קנייה בשוק, לא להתפתות למבצעים של קנה שלושה קבל אחד חינם (אם קונים יותר גם צורכים יותר), קניית מוצרי ניקוי ופארם ברשתות זולות, התכופפות למדפים הנמוכים ועוד ועוד.
אפשר גם לשאול את עצמנו למה המזון כ"כ יקר: מכסים, מיסים, "פיקוח ממשלתי" והדפסת כסף
קשקוש מוחלט. כלומר להסתפק במועט זה אסטראטגיה נפלאה אבל היכולת לתכנן על הגרם את קניות המזון שלנו דורשת תכונות אישיות שלא קימות אצל כולם כישורים שלא קיימים ובכלל מי אמר שיש קשר בין המחירים לבין הצריכה בהקשר זה? בכלל מדוע אסור לזרוק מזון בכדי לשמור על רמת מחירים בשעה שבגדים ריהוט מכוניות תרבות ועוד אין ספור מוצרי צריכה אנו רוכשים בקמויות היסטריות בעוד שהיצרנים זורקים מוצרים ומשמידים אותם בכדי לא להציף את השוק. רק אוכל זה פתאום בעיה. הבעיה היא בחלוקת ההון בין האנשים כמאמר הפתגם חצי עולם בדיאטה חצי עולם רעב.
נפלא למי שיכול לתכנן את רכישות המזון שלו על בגרם. תבורכו. אני ורוב האנשים שאני מכיר המקררים שלנו עמוסים בשאריות מזון כי אתמול התחשק לי אבטיח אבל אחלתי רק רבע והיום בא לי שיזפים. שלשום עשיתי צלי אבל בדרך תקעתי שוארמה אז נשאר. אם אני אוכל כל יום דיסת סולות או קוואקר ופרי פעמים בשבוע ועוד קצת אגוזים וחתיכת דג או בשר זול פעם בשבוע אני אוריד את צריכת המזון שלי לסכום מגוכח. אבל זה גם לא טעים וקשה לביצוע. אין לזה שום קשר למחירי המזון.
מחירי המזון עלו בגלל מדיניות ממשלתית ובגלל חוסר פיקוח של הממונה על הגבלים עיסקים אבל בעיקר בגין השמדת החקלאות המאורגנת ומנופליזציה של חברות השיווק והרשתות. ירקות ומזון הינם מוצרים פסידים אין שום אפשרות לחקלאי לצבור בדרך כלל סחורה ועל כן הוא משחרר אותה גם במחירי הפסד הרשתות וחברות השיווק שולטות בשוק ומעלות את המחירים בצורה שתבטיח להם מתח רווחים מקסימלי. חברות השיווק והרשתות בעצם הצליחו לרסק את השוק המשוכלל בתחום ועל כן רמי לווי בכלל חי. אם היה שוק אמיתי? רוב הרשתות היו פושטות את הרגל בכלל.
צודק לגמרי!
בני, אתה גם צודק אבל גם טועה באותה נשימה. המזון הוא דוגמה אחת לכל מה שציינת, לרכבים, לביגוד, לרהיטים או בקיצור לצריכה מוגברת. צרוך וזרוק במקום צרוך ותקן והכי חשוב, חסוך! נכון שחלוקת ההון אינה שוויונית בלשון המעטה אבל אחריות אישית היא המפתח למעבר בין העשירונים. תקעת שווארמה למרות שהיה אוכל בבית? סחטיין תתפנק אבל תזכור שזרקת 40 שח לפח (כי למעשה שווי המזון שזרקת הוא לא עלותו אלא עלותו האלטרנטיבית כלומר מחיר השווארמה) וכך לגבי כל פעולה שתעשה. אז תבחר מה סדר העדיפויות שלך במקביל לתלונות על מדיניות הממשלה (ולא שאני תומך בהכרך).
אסי
שלושת הארים רידיוס רייוז וריסיקל זה אסטראטגיה נפלאה לפרט. אבל אין שום דרך לכפות אותה בסביבה דמוקרטית. בחיי שאני משתדל. לא נכנס לי הביתה מכשיר חשמל או רהיט חדש כבר שנים. גם באוכלהיום אני אחרת לחלוטין ממה שהיה פעם עדיין אי אפשר לכפות את זה וזה לא הגורם ליוקר המחיה בארץ.
הצחקתם אותי, מי החכם שאומר שמחירי המזון זולים?
בגלל שמחירי המזון כול כך זולים , עם ישראל כול הזמן מחפש היכן לקנות בזול, מחירי המזון ממש ירדו בעשור האחרון כמו מחירי הדירות לא ?
גם מחירי הדירות ירדו גם הן זולות לא?
חרטה.
"מחקר" ? של אוניברסיטת חיפה ?
אתה לא רואה את הסתירה הלוגית בכותרת הזו ?
איך בדיוק נראה "פרי שניתן לעשות בו שימוש" ?
איך בדיוק מודדים "אפרסק שניתן לעשות בו שימוש" לעומת כזה שלא ?
מה הקריטריון ?
כשקומוניסטים טפילים מתעסקים ב"מחקר",תמיד ה"מחקר" מייצר את
התוצאות המצופות.
לגמרי במקרה כמובן…..
למה צריך לקשור את שמו של רמי לוי לנושא המאמר?
למה דוקא הוא מועלה למוקד?
לא שצריך לשים שמות אחרים.
מאשימים במאמר את החור בגניבה במקום את העכבר.
רובים לא הורגים אנשים
אנשים הורגים אנשים
״שני הדברים קשורים קשר הדוק אחד לשני.״ – לא. שום קשר.
מי אשם בזריקת מזון: רמי לוי
מי לא אשם: מי שזורק את המזון כי קנה יותר מידי
לוגיקה מבריקה. להאשים כולם חוץ ממך בבעיות שלך זה מתכון בטוח לחיים טובים
האוכלוסיה בישראל לא קיבלה החלטה לרכוש יותר מדי מזון; ולא חל בה איזה שינוי דמוגרפי. המאמר טוען (גם אם אינו מוכיח) שחנויות הענק – מיקומן, המבנה שלהן, אופי השיווק שלהן – אחראי לגידול בזריקת מזון.
דווקא הכותב לא מאשים אותו, וקורא לכולם לקחת אחריות.
תחדש קצת אותם משפטים צפויים גם בלי קשר לתוכן.
הנה ציטוט אחד מהמאמר
״הסיבה שאנחנו זורקים אוכל היא פשוטה: אנחנו קונים יותר מידי. מראית העין של המחיר הזול גורמת לנו להשליך ללא היסוס גם מוצרים שעדיין יכולנו לצרוך, ולהחליפם בחדשים וטריים יותר (כביכול), מה שמחזיר אותנו לרשתות״
עושה רושם שלא קראת את הכתבה
מציע לך לקרוא ספר נהדר של אחת חנ'לה ארנדט, "אייכמן בירושלים – הבנאליות של הרשע." בספר זה תוכל למצוא הסבר מאלף לאיך העם הכי מפותח תרבותית באירופה באותו זמן עבר למצב של טייס-אוטומטי … אתה מתאר פה מצב של שחור-לבן. אבל בפועל המח מורכב בעיקר מחומר אפור. קריאה מהנה!
איפה האשמה? הוא אומר מחיר זול גורם לנו לקנות, הוא מסביר סיבה לתוצאה. אם השמש מחממת ובעקבות כך אני נשרף ואומר לשים קרם אני מאשים את השמש? בהמשך הכתבה היכן שהפסקת לצטט הוא מסביר ' את אינטרס החברות אך בשום מקום לא מאשים. בכל מקרה אם היה מאשים מישהו הפתרון היה בטיפול באשם. אך זה לא הפתרון המוצע.
קריאה לעומק והבנת הנקרא אף פעם לא היו הצד החזק אצלך.
הדר
כתבתי לך כבר פעם.
חפש באינטרנט מה זה אפקט קרוגר.
חבל, אתה ממשיך להביך את עצמך.