מי שרצה עוד הוכחה שהכנסת היא הצגה אחת גדולה בה חכ”ים מצביעים לפי אינטרסים עלומים הסותרים לעיתים את האינטרסים שלהם עצמם, קיבל זאת בשבוע שעבר.
הסיפור הזה התחיל ביום רביעי שעבר אז עברה במליאת הכנסת שורה של הצעות חוק לקידום זכויותיהם של קהילת הגאים בישראל. כל מי שישב ביציע הכנסת לא יכל שלא לשפשף את עיניו כשראה את ח"כ אמיר אוחנה נמלט מהמליאה רגע לפני תחילת ההצבעות.
אוחנה נכנס לכנסת בסוף חודש דצמבר במקום השר לשעבר סילבן שלום, כשהוא ההומו המוצהר הראשון מטעם הקואליציה. היעדרותו מההצבעות גרמה לזעם בקרב הקהילה אותה הוא מייצג, במיוחד בגלל שמדובר על חוקים עליהם נלחם אוחנה מחוץ לכנסת בהיותו ראש תא הגאים בליכוד. בנוסף מדובר היה בחוקים מתונים יחסית כמו הכרה במשפחות שכולות של בני זוג מאותו המין ועוד…
אז למה אוחנה ברח? בין ים ההסברים שפרסם בדף הפיסבוק שלו, גילה העיתונאי הפרלמנטרי תומר אביטל את המשפט המדהים הבא שכתב:
"מאחר שהחוקים לא עברו את הסכמת ועדת השרים לענייני חקיקה…חברי קואליציה מחויבים למשמעת קואליציונית. הם אינם אדונים לעצמם. אין בישראל כמעט חופש הצבעה"
ח"כ אוחנה אומר למעשה כי נעדר מההצבעה בגלל ש…ככה אמרו לו לעשות בלי הסבר ובלי נימוק. ומי אמר לו לעשות את זה? – ועדה מיסתורית שמקיימת את דיוניה בכנסת ללא שקיפות, ללא פרוטוקול, שבנוסף גם לא מספקת הסברים ונימוקים להחלטותיה – מדובר בוועדת השרים לענייני חקיקה. בוועדה הזו נקבעים גורלם של כל החוקים בכנסת והחכ"ים מהקואליציה מחויבים להחלטות שהיא מקבלת. כל הנסיונות להפוך את דיוניה המכריעים של הוועדה לשקופה נפלו פעם אחר פעם. למעשה, מסביר לנו אביטל בתכנית הרדיו של הכלכלה האמיתית, שכל מה שאתם רואים במליאת הכנסת דרך ערוץ 99 הוא הצגה אחת גדולה שסופה נקבע מראש. הדברים החשובים באמת נסגרים באותה ועדה שאף מצלמה או מקרופון לא רשאים להכנס אליה.
בהמשך הפוסט אוחנה מודה שהוא ויתר על חוקים שהוא מאמין בהם כדי שלא יעיפו אותו מכסאו בוועדת חוץ ובטחון בה הוא חבר. כך כתב:
"הייתי צפוי – ובצדק – לסנקציות, כולל למשל – אפשרות של הוצאה מהועדות שאך אתמול התחלתי לכהן בהן, או הגבלות שונות על פעילותי הסיעתית.
מה שמעניין זה שאוחנה לא רק שלא מבין מה לא בסדר בכל התהליך שהוא עובר, אלא הוא אפילו מצדיק את המהלך שבו מענישים חכ"ים המצביעים על פי צו מצפונם. ממש תסמונת סטוקהולם. ואגב עבור מי שלא מכיר, מדובר בתסמונת שבה אדם מפתח אמפתיה והזדהות נפשית עם האידאולוגיה והמעשים של האנשים המחזיקים בו בכפייה.
מה נגיד? מקדנציה לקדנציה זה רק הולך ונהיה יותר מייאש שם בכנסת.
האזינו לראיון המלא עם תומר אביטל:
אתה אכזבה הולכת וגדלה
הח"כ. אוחנה יודע טוב מאוד לדאוג לתחת שלו. כמו בסימון. מחירים. אס אל תדאגו לו הוא דואג לתחת שלו
[…] שנכנס לכנסת על הטיקט של לוחם למען הקהילה הגאה, אבל נמלט מהמשכן רגע לפני הצבעה על חוק שמקל משמעותית את חייה. אוחנה טען אז להגנתו שהוא מחויב לקיים הוראות שקיבל […]
אני לא מבין מה הוא בכלל עושה בליכוד
ראשית,האיש קומוניסט.כל יוזמות החקיקה שלו הן מהסוג שערן כלכך אוהב :
ניקח בכוח הזרוע כסף מאלה שיש להם יותר וניתן אותו לאלה שיש להם פחות.
הגדרה כמעט מדעית של קומוניזם.
שנית,הליכוד מתיימר להיות מפלגת ימין.הימין הוא שמרני.
אין לימין שום רצון או כוונה לרדוף הומואים או להתנכל להם אבל גם
לא להפוך אותם לדגל או לתת להם לגיטימציה.
גם זה רעיון שמאלני מובהק.
אוחנה צריך לעבור מפלגה למרצ,לשם הוא שייך הרבה יותר מאשר לימין.
הסכסוך שלנו עם העולם המוסלמי הוא לא מה שמגדיר את הימין.
הוא עוד סעיף אחד ברשימה,ולא בדיוק מהחשובים שבהם.
כמו חוט שני עובר בכל הפוסטים באתר זה- הרעיון שרצון הציבור לא בא לידי ביטוי ובפועל בצללים אורבים ארגוני סתרים שמושכים בחוטים ומנהלים המדינה/העולם ללא ידיעת הציבור ובניגוד לרצונו.
בפוסט זה גם מופיעים אזכורים עמומים ל"אינטרסים הגדולים מהם" כאילו יש מישהו או משהו עליונים למוסדות המדינה. אותה ועדת שרים לחקיקה שלכאורה מנהלת את הכנסת מורכבת מ… כן ח"כים בעצמם. אין שום מושכי חוטים למעט הציבור.
הבעיה העיקרית שמשותפת לפרנסי האתר ובעצם לרוב המוחלט מהציבור הוא רעיון העווים שדמוקרטיה זה 'הכי הכי'. הרעיון מחונך בביה"סים הממשלתיים ומעטים אלו שמצליחים לעקור אותו מתודעתם. התוצאה ניכרת בשטח- תמיד בכל בעיה בהתנהלות המדינה הציבור לא יפקפק ברעיון הדמוקרטיה. אם התוצאות אינן חיוביות זה לא בגלל שהציבור בחר ובוחר במועמדים שמחזיקים בדעות שגויות, זה לא הציבור שמחזיק בדעות שגויות והרסניות, לא לא יכול להיות…
המסקנה היחידה שהציבור מגיע היא שאיפה שהוא, איכשהוא, מישהו עמד בדרך בין רצון העם החף מטעויות לבין החלטות המדינה: "הטייקונים קונים את הפוליטיקאים", "ביבי בובה על חוט בשרות ההון", "בנק ישראל הוא בעצם בנק פרטי בשליטת משפחת רוטשילד", "הרפטלואידים שולטים בעולם!" וכו'
האפשרות החלופית שהעם ברובו המכריע דפוק וטיפש והרעיונות האידיאות שלו – מדינת רווחה הן שגויות והרסניות לעולם לא תבוא בחשבון.
זה נכון לחלוטין.
כמעט כל יום אתה נתקל באנשים שמאשימים את ה"קפיטליזם" או את ה"שוק החופשי" בכל הבעיות שקיימות בישראל. הבעיה שאין בישראל שוק חופשי, ושמישהו אומר "קפיטליזם" הוא בדרך כלל מתכוון ל"קפיטליזם של המקורבים" או "רווחים פרטים הפסדים ציבורים". לכן, זה כמו להאשים את זאוס בכל תחלוי המדינה
זה מצחיק כפליים שזה יוצא מפה של חבר-כנסת. השלטון הוא זה שמונע תחרות, יוצר את הבעיה, מגיע כדי לפתור את הבעיה שהשלטון עצמו יצר בעזרת עם עוד כח ויוצר בעיה גדולה יותר.
דוגמא: קחו למשל עובדים בשכר נמוך. אנשים קוראים למעסיקים שלהם נצלנים, ורוצים שהממשלה תכפה שכר גבוה יותר. הממשלה מעלה את שכר המינימום ופתאום מופיעים לך כל מיני עובדי קבלן וטריקים לעקוף את המערכת. אף אחד לא חושב לשאול למה האנשים האלו מרוויחים כ"כ מעט (רמז: 12 שנות לימוד + 3 שנות צבא מוציאות אותך עם מעט מאוד מיומנויות שימושיות)
אכן, הומו אמיתי
האם מישהו בחר את אותו אוחנה שעכשיו פתאום צריך להצביע איך שבא לו? בישראל למי שלא יודע הבחירה היא מפלגתית וכל חבר כנסת אלא אם אמרו לו אחרת אמור לבצע את רצון המפלגה שבשמה הוא נכנס לכנסת. כל הצבעה אחרת היא הבעייתית כי היא חותרת נגד האנשים שהצביעו למפלגה שלו. אם אתם רוצים חופש בחירה אנא תפעלו לשינוי השיטה ולבחירה ישירה של כל חבר כנסת ואז תוכלו להשפיע על ההצבעות ברמת החבר כנסת הבודד. עד אז כל המאמר הזה הוא דמגוגיה צרופה.
לא דמגוגיה ולא נעליים. יש לחברי כנסת הרבה מאד גמישות בפעילות שלהם בתוך הכנסת, בראש ובראשונה משום שבישראל הכנסת היא הריבון (ולא האזרחים), ועל חברי הכנסת מוטלת אחריות עצומה שאינה מוגבלת רק למשמעת קואליציונית והרמת אצבע לפי פקודה.
במדינה דמוקרטית יש תמיד היזון בין רצון הציבור (כפי שמתבטא בהפגנות, סקרים וכיו"ב) לבין פעילות נבחרי הציבור. בנוסף, בתוך הקואליציה יש מתח מתמיד בין הממשלה לבין חברי הכנסת שבסופו של דבר מייצגים את שולחיהם (ו"שולחיהם" הם הבוחרים שלהם בפריימריז).
ניהול קואליציה היא מיומנות מורכבת, שדורשת גם מראש הממשלה להתעסק בקטנות, ולהחזיק יו"ר קואליציה אינטילגנטי ופעיל. לפעמים יש גם מו"מ עם ח"כים "פשוטים" והצרכים שלהם: בתקציב 1994 נאלץ רבין ז"ל להתנהל מול שני ח"כים סוררים ממפלגתו שלו (לעבודה היו אז 44 מנדטים, וממשלה צרה של 61 ח"כים), אחד מהם כמדומני היה אלי דיין מאשקלון, שדרשו תקציבים לדברים שהיו בעיניהם חשובים. המו"מ הצליח, דיין וחברו קיבלו את מה שרצו (במגבלות), והתקציב עבר.
ח"כים הם לא רובוטים, ומותר להם לעשות שרירים ולמשוך את הקואליציה לכיוון שהם חושבים שראוי למשוך אותה. יו"ר קואליציה וראש ממשלה צריכים לתמרן בתוך המערכת הזאת. כשמישהו כמו אמיר אוחנה אפילו לא מנסה לעשות משהו זה אומר הרבה עליו, אבל גם על אלה שמצדיקים אותו.
א (תמצא כינוי), אתה טועה.
נכון שהבחירה היא מפלגתית. אבל גם בבואי לבחור במפלגה X לכנסת, רשימתה מונחת לפני ואני יכול להפעיל שיקול דעת האם אנשים מסויימים, על דעותיהם ומה שהם מייצגים מקובל עלי. עלי לקחת בחשבון, על סמך אמירות, ראיונות וכדומה, את התנהלותו האפשרית של ח"כ פוטנציאלי.
בנוסף, אם כל חברי הכנסת של סיעה X צריכים לציית להחלטות המפלגה או דעות ראשיה, אז לא צריך 120 ח"כים. צריך רק ראשי מפלגות שלכל אחד יש מספר קולות כמספר חברי הכנסת שהמפלגה קיבלה בבחירות.
המפלגה ככלל וכל ח"כ בה מחוייבים למצע שלה. אם הוא נוהג בניגוד למצע, ***אז*** הוא חותר נגד הבוחרים.
במקרה דנן, אם במצע הליכוד כתוב שאין להעניק שום זכויות להומואים, לא הכרה בנישואים ולא בשום דבר הנובע מזה (תיאורטית כמובן. איני יודע מה עמדת הליכוד הרשמית בעניין), כי אז ברור שח"כ אוחנה כבול בשם המצע שעליו נבחר לכנסת.
אחרת, זכותו, ולעיתים חובתו, להתייצב נגד מפלגתו ולהצביע לפי צו מצפונו.
בכל מקרה, ההתנפלות על ח"כ אוחנה היא מגמתית וצבועה (ואני לא מתכוון לפוסט הזה. הכוונה לכל פסטיבל העליהום שכבר נעשה בתקשורת נגד אוחנה). למה? כי אי אפשר לספור את המקרים שח"כים (מכל המפלגות) צייתו למשמעת קואליציונית למרור שברור לכל שעמדתם האישית היתה שונה.
ההצבעה המפלגתית היא הבסיס לשיטת השלטון שלנו ורק בגלל שיש צורך בנציגים בכל הועדות בעצם יש תפקיד לחברי הכנסת. זה מצחיק שח"כ שאפילו לא נבחר אלא נכנס כי 2 חברי כנסת של הליכוד עזבו פתאום אמור לעשות מה שבא לו. לפי ההגיון של המאמר אמורים להיות לנו 120 איש שכל אחד עושה מה שהוא רוצה בלי קשר למפלגה שלו והוא תמיד יוכל להגיד ש"זכותו, ולעיתים חובתו, להתייצב נגד מפלגתו ולהצביע לפי צו מצפונו" כי הוא מאמין שהבוחרים איתו. זה מתכון לאנרכיה שילטונית וגם במקרה הזה דמגוגיה שכן כמעט כל הצעות החוק במדינה מגיעות מהקואליציה וכמעט תמיד האופוזיציה מתנגדת אז בוא נכתוב אלפי מאמרים על כל נושא שבו ח"כ מהאופוזיציה הצביע נגד למרות שהחוק טוב. מה שהכי עצוב שבמקרה הזה סימנו את אוחנה כי הוא הומו (אם הוא היה מהאופוזיציה אני בטוח שהיו מוצאים תאור אחר פחות מעליב) כאילו שלשאר האנשים יש לגיטימציה להצביע אחרת.
הנה תזכורת מלפני 30 שנה בערך: בשנות השמונים המפלגות החרדיות היו באמת לשון מאזניים (לא כמו היום, שניתן להקים קואליציות בלעדיהן בקלות), והן דרשו, בכל ממשלה שבה הם היו, לשנות את סעיף "מיהו יהודי" בחוק השבות כך שיוגדר בו שיהודי הוא "מי שאמו יהודיה, או שהתגייר כהלכה", מה שהיה הופך גיורים לא אורתודוקסיים ללא חוקיים במדינת היהודים.
היה אז הרבה רעש, ציבורי ופוליטי, מסביב לדרישה הזאת. את ההתנגדות של שולמית אלוני ז"ל אפשר היה להבין, וגם את ההתקפלות של מפלגת העבודה בראשות שמעון פרס שאיפשרה לחרדים להעלות את תיקון החוק להצבעה. מי שהציל, פעם אחר פעם, את מדינת ישראל מהדבר הזה, היו ח"כים של הליכוד כמו דן מרידור או רובי ריבלין, שהצביעו נגד החוק, ובהתאם לצו מצפונם.
ח"כ הוא לא רובוט וגם לא בובה על חוט. הוא יכול להצביע לפי מצפונו, גם אם ינקטו נגדו סנקציות. זה שם המשחק. אמיר אוחנה יצא צבוע, פחדן, ועלוב נפש. העיקר שהוא תומך ב"נשק לכל אזרח".
(במקרה הכי גרוע, אוחנה היה מלבן עניינים עם נתניהו בבית ראש הממשלה על כוס דיאט ספרייט, מתחבק עם ביבי, ועושה כלים בסוף כמצוות שרה).