הראיון המלא בתכנית הרדיו של הכלכלה האמיתית עם עו"ד עדה רבון
ב-1993 החזיקה חברת טקסטיל בורסאית בשם תעשיות רוגוזין, בשטח של 375 דונם מצפון לתחנת הכוח של חברת חשמל באשדוד. לאחר משא ומתן עם חברת החשמל, הוצע השטח למכירה ב-18 מיליון דולר. אלא שכעבור מספר שבועות , במקריות חשודה להפליא, השתלט לפתע איש העסקים עזרא הראל על רוגוזין המקרטעת. כעבור זמן לא ארוך הקפיץ הראל את המחיר לחברת חשמל כבר ל100 מיליון דולר ויותר מאוחר ירד לאזור ה-75 מיליון דולר.
בישיבת דירקטוריון בקיץ 95',השופט בדימוס עו"ד דן כהן, תמך בלהט לא ברור ברכישת הקרקע על ידי חברת חשמל במחיר שהציע הראל. עו"ד דן כהן היה אז יו"ר ועדת הנכסים בדריקטוריון חברת חשמל. בכוחה של ועדה זו לאשר את העסקאות הכספיות הגדולות שבהן מעורבת חברת החשמל בעיקר בתחום הנדל"ן. היו כאלו שטענו שהוא בעצם האיש החזק בחברה. בדיעבד התברר לאחר מכן שדן כהן היה גם עו"ד של עזרא הראל ונמצא בקשרים עסקיים איתו.
הלהט והעקשנות של עו"ד דן כהן לרכוש קרקע שאין בה צורך ובמחיר כל כך גבוה, העלה את חשדה של דירקטורית אחרת בחברת חשמל, עדה רבון. רבון החליטה לפנות ליו"ר ועדת הביקורת של הדריקטוריון, גבריאלה שלו (לימים שגרירת ישראל באו"ם), שלא הסכימה לשתף עימה פעולה. רבון לא ויתרה ופנתה לשר המשטרה באותה תקופה , משה שחל. הוא הפנה אותה לראש אגף החקירות, שמצידו התעלם מפנייתה. לאחר מכן, מספרת רבון, גילתה שמי שמינה את דן כהן לדריקטוריון חברת חשמל היה שחל בעצמו.כשראתה ששום דבר לא זז הדליפה על השחיתות לעיתון הארץ.
מאוחר יותר הסתבר שחשדותיה של רבון לא היו פרי דמיונה. לפני שנתיים נידון כהן למאסר של 6 שנים על קבלת שוחד של מיליוני ש"ח בעקבות הפרשה הזו, שגרמה בהמשך לחשיפת פרשה גדולה עוד יותר של קבלת שוחד גם מחברת סימנס. למרות זאת, הנזק לרבון בינתיים כבר נעשה. בעקבות ההדלפה לעיתון הארץ, טוענת רבון שדן כהן נשבע לחסל את הקריירה שלה ולפי תאורה זה לא היה רק איום. רבון סולקה זמן קצר לאחר מכן מהדריקטוריון. התירוץ היה סעיף שולי ושקרי של דיווח שגוי לכאורה מצד רבון.
עדה רבון. תמונה: ערוץ 2
כהן, לדברי רבון, לא הסתפק בהעפתה מהדריקטוריון. באותו הזמן היא היתה מועמדת עם סיכויים טובים להבחר בפריימריס של מפלגת העבודה. היא מספרת שבעקבות שורה של כתבות השמצה איומות בעיתונות כנגדה –הצליחו להכתים את שמה. "הצליחו לחסל אותי ציבורית.פרסמו עלי החל מדברים אישיים ועד השמצות ממש אישיות אפילו בתחום הרומנטי". רבון מכירה את נושא החיסולים דרך העתונות עוד מתקופתה כדוברת: " יש תעריף של חיסול בן אדם ויש תעריף לבניית בן אדם. החיסול יותר יקר". לטענת רבון התשלום לעיתונאי עבור חיסול נע בגובה משכורת חודשית. אבל פה לא נגמר.
בתקופה מסוימת, כשמפלגת העבודה חזרה לשלטון, נראה לרגע שחייה חוזרים למסלולם. שר האנרגיה דאז, ביקש למנות אותה שוב לדירקטורית בחברת חשמל. "העבירו את הטפסים שלי לוועדת המינויים. זה נמשך ונמשך ואני לא מקבלת תשובה ולא מוזמנת לוועדה. אני פונה לשר והשר פונה לוועדה ואני פונה לוועדה ואין תשובה". מספרת רבון. "תפסתי את הרגליים נסעתי לירושלים. שם פניתי ליועצת המשפטית של רשות החברות" -אמרה. היועצת המשפטית המופתעת סיפרה לרבון שטופס המועמדות לא הועבר לועדה כי לטענתה "היו חשדות" נגדה. -"איזה חשדות? יש תיק חקירה? יש רישום? עובדות יש משהו?" התפלאה רבון. ליועצת לא היו תשובות לשאלות. כמובן שגם לא היו שום חשדות והאשמות כנגד רבון. "פשוט השתמשו ביכולת הבירוקרטית של הכנסת דבר למגירה מבלי לעלות את זה לוועדה" –מסבירה רבון בקור רוח כיצד קברו באלגנטיות את מועמדותה.
זו לא הפעם הראשונה שרבון נלחמת בהנהלות ממסד מושחתות. בעבר הרחוק נאבקה גם נגד ההנהגה של ההסתדרות הישנה. היא מספרת שבעקבות המאבק פוצצו לה את האוטו, פרצו למשרדה, אבל שום דבר לא הכין אותה לאותה שיחת טלפון מאד לא שגרתית שקיבלה בוקר אחד. "מצלצלת אלי עורכת של עיתון נשים ידועה ואומרת : עדה קיבלתי היום תמונות למערכת שהן תמונות ערום שלך בסיטואציות מביכות" – רבון המופתעת הסבירה לעורכת שאין סיכוי שמישהו צילם אותה בסיטואציות כאלה. ואכן מבדיקה שערכה, גילתה ש"הרכיבו" את הראש שלה על גופה של אשה ערומה אחרת בתמונה. מפיצת התמונות, מספרת רבון, עשתה עבודה חובבנית במיוחד, שכן היתה חתומה על המכתב שנשלח לאותה עורכת. לימים הפכה אותה מפיצה כבר לאשת יחסי ציבור מאד מפורסמת.
בסוף הראיון ממליצה רבון לחושפי שחיתויות בחברות הציבוריות : "אל תלכו למשטרה. איספו כמה שיותר מידע וגשו איתו לרשות לניירות ערך".