מי מכם שמע או שמעה על הסכם ה-TTIP? סביר להניח שמעטים ביותר. בדרך כלל המתי מעט שכן נחשפים לנושא בפעם הראשונה מתקשים להאמין שזו לא מתיחה.
אחרי שהתאגידים הגדולים השתלטו על הליכי החקיקה בתוך המדינות אנו עדים לתהליך ההמשכי – המעבר משליטת התאגידים על בתי המחוקקים והממשלות למצב בו התאגידים הרב-לאומיים הופכים לגדולים וחזקים יותר מהמדינות עצמן. הסכם הסחר הטרנס אטלנטי TTIP בין ארה”ב והאיחוד האירופי, עתיד להיות הסכם הסחר הגדול מעולם ויכסה יותר ממחצית מהתוצר הכלכלי העולמי ולמעלה משליש מהסחר הגלובלי. הוא מעניק לתאגידים זכות וטו על מדיניות ציבורית לאומית, ולמעשה מוציא את הדמוקרטיה אל מחוץ לחוק.
הסכם הסחר תוכנן במיוחד כדי לתת לתאגידים את מה שהם רוצים: פירוק כל ההגנות החברתיות, החוקתיות והסביבתיות והזכות לפיצויי עתק עבור כל הפרה של מה שמוגדר כ’זכויות תאגידיות’. הם מפרים את עיקרון – ‘שוויון בפני החוק’ מכיוון שהתאגידים הזרים מקבלים בהסכם זכויות תביעה שאין לתאגידים ולייזמים מקומיים או לאזרחים עצמם. רק תאגידים יוכלו על פי ההסכם לתבוע ממשלות בפני טריבונל פרטי אקס– טריטוריאלי, בסודיות, ללא זכות ערעור וללא קריטריונים ברורים.
מנגד ממשלות לא יוכלו לתבוע תאגידים כאשר אלה פוגעים בזכויות אדם או מזהמים את הסביבה למשל. לפי ההסכמים, החקיקה הקיימת בכל המדינות השותפות תצטרך להתאים לנורמות הסחר החופשי שהוקמו על ידי ובעבור תאגידי ענק בארה”ב ובאיחוד האירופי. כל חריגה מהדרישות תגרור סנקציות סחר או תשלומי פיצויים של מיליוני דולרים.
הדיונים על ההסכם, שמעורר את זעמם של מובילי דעת קהל באירופה וארה"ב ובינהם חתן פרס נובל לכלכלה ג’וזף שטיגליץ, מתנהלים בדלתיים סגורות, בחשאיות, ללא שקיפות, ולמעשה רק האינטרסים של התאגידים הגדולים מיוצגים בהם. הדבר היחיד שידוע לנו מאותו הסכם מגיע מהדלפות מטעם ארגון גרינפיס לאחרונה, ודרך טיוטות פרקים מהסכם TPP (הטראנס פסיפיק) המקביל, שפורסמו ב’ויקיליקס’, ב’ניו יורק טיימס‘, וב- ‘האפינגטון פוסט’ לפני כשנה. מה שמעניין עוד יותר הוא שלמרות התכנון באיחוד לאשרר את ההסכם עוד השנה (מה שנראה כלא ראלי), הוטלו על חברי הפרלמנט האירופי הגבלות חמורות ביכולתם לעיין בו בצורה רצינית על מנת שיוכלו לגבש החלטה מושכלת.
אחד מבין אותם חברי הפרלמנט האירופי שביקש לראות את ההסכם הוא לוקה פלאנגן, פוליטיקאי אירי עצמאי. בסרטון שפרסם [בתחתית המאמר] מתוך הפרלמנט, הוא מתעד כיצד חויב רגע לפני כניסתו לחדר הקריאה של ההסכם, למסור את כל מכשירי האלקטרוניקה וההקלטה שברשותו. הוא הורשה להכניס רק עט ודף שניתן לו, אך חויב לחתום על הצהרה שהוא לא יעתיק את תוכנו המדויק של ההסכם ולא יפרסם אותו או יעביר את המידע לבוחריו.
"אם אעתיק את המסמך מילה במילה ואז אדווח על התוכן שלו מילה במילה, אמנע באופן פוטנציאלי מכל חבר פרלמנט אירופי מלראות ניירות אלה שוב [בעתיד]" הסביר פלאנגן את הסנקציות הצפויות אם יפר את הנהלים. אם זה לא הספיק, הוא הוזהר גם שהשהות בחדר הקריאה היא לזמן קצר בלבד כשלאחריו תופעל אזעקה שתזעיק אליו את אנשי הבטחון. פלאנגון נאלץ לפיכך לקרא מאות עמודים של הסכם משפטי סבוך תוך זמן קצר ובמקביל להספיק לסכם את הכל במילותיו שלו. אפילו בתור בדיחה זה לא מצחיק.
פלאנגן סיכם את החוויה הלא דמוקרטית הזו (בלשון המעטה) לצופיו ב"ברוכים הבאים לאיחוד האירופי, ברוכים הבאים לליבה של אירופה "
רציתי לכתוב שנהיינו מקקים על פני האדמה אבל למה להעליב אותם
אכן מצב אורווליאני מפחיד ביותר שעדיין אפשר להתעורר ממנו.
אמת.
הבעיה,,,אנשים לא מתעוררים ולבד אי אפשר להציל את העולם.
זו נאיביות לחשוב ששקיפות תפתור אפילו חלקית את בעיות הדמוקרטיה על ידי נציגים.
המושחתים פשוט יממנו דוברים
ולרוב הציבור לא יהיה זמן/כח ולא את הידע המקצועי הנדרש להכנס לעובי הקורה
גם מי מהם שישתכנע לא יהיה תמריץ גדול מידי לשכנע הלאה (מצריך למידה לעומק של הנושא)
שלא לדבר על לנקוט פעולות כמו להפגין.
במקרה הטוב והלא סביר
אפשר יהיה להתנגד לנושא אחד (נגיד מתווה הגז שגם שם אני לא רואה תוצאות)
אבל יתכן מאוד שנרקמות עשרות או אפילו מאות עסקאות בין בעלי אינטרסים למחוקקים
כך שאני לא רואה פתרון נאות מלבד ממשלה קטנה מאוד.
"… כך שאני לא רואה פתרון נאות מלבד ממשלה קטנה מאוד."
זו בדיוק המסקנה המתבקשת!
ממליץ לקרוא את "כשהתאגידים שולטים בעולם" מאת דיוויד קורטן. ספר ישן שניתח את התהליכים בדיוק רב כבר בתחילת דרכם. המסקנה המתבקשת שמדובר במעצמת-על על שאין לה גבולות ואין לה אזרחים, רק צרכנים. עמירם
יש הבדל מהותי בין תאגידים לבין בני אדם.
– תאגידים לא מתים.
– לתאגידים אין רגשות, אין להם ילדים, אין להם קרובי משפחה.
– תאגידים היום מקבלים הגנות רבות מצד המערכת המשפטית ויכולים לבצע פעילות שהורגת אנשים בכוונה בלי להענש על זה (לדוגמה חברות הסיגריות ששיקרו לכולם במשך 40 שנה והורגות 5 מיליון אנשים בשנה).
– תאגידים יכולים לנצל כוח כלכלי עצום שלרוב בני האדם אין .
– קשה לאדם יחיד אפילו בתוך התאגיד לשנות את המטרה של התאגיד – להשיא רווח .
לעומת תאגידים ארגונים ללא מטרת רווח הם בדרך כלל סרדינים מול לוויתנים – זה בכלל לא כוחות מבחינת כסף , מקצועיות, קשרים לפוליטיקה וכו'. ארגונים בדרך כלל מייצגים אינטרס של מיליוני אנשים שמנסים להתאגד תאגידים לעומת זאת נשלטים על ידי קבוצה קטנה ולא פעם מנצלים את הכסף שהם מצליחים להשיג מהלקוחות כדי לפגוע בהם (לדוגמה בנקים, חברות נשק, חברות סיגריות) זה לא כסף שהם בהכרח הרוויחו בצורה ישרה אלא כסף שמקורו בניצול המערכת הפוליטית ומערכות אחרות כדי שיוכלו להשתמש בכסף לשם עוד כוח והשפעה. לדוגמה כדי לשחד שופטים או לשחד חוקרים שאמורים להיות אובייקטיבים (חברות הסיגריות).
לא חייבים ממשלות כדי לכפות את רצונו של המיעוט על הרוב. לדגומה הכיבוש של אינדונזיה והודו לא בוצע על ידי ממשלות אלא על ידי צבאות פרטיים של תאגידים. כאשר חברות מייצרות חומרים כמו PCB ומשווקות אותו בלי לחסוף לציבור את הנזקים של חומרים כאלה – לא צריך ממשלה כדי לגרום להרג של אנשים מספיק שהם אוכלים דגים מהים גם אם אלו נידוגו 1000 ק"מ ממקור הזיהום (זה רק חומר אחד שמצטבר במעלה מארג המזון).
פעם אחרונה שבדקתי הודו נכבשה על ידי אנגליה, שהיא בהחלט מדינה עם ממשלה. אבל, נכון שלא צריך ממשלה כדי לכפות דברים על אנשים. כל סוג אחר של אירגון פשיעה יכול להצליח פה.
ההבדל של ממשלה מאירגוני פשיעה חובבנים (החל מבריון השכונתי ועד המאפיה) הוא שהממשלה לא נשענת רק על אלימות אלא גם על פסיכולוגיה. הסיבה היא שאלימות לבדה היא אינה מצב יציב (תמיד יהיה מישהו חזק ממך בסופו של דבר).
לכן, אירגון פשיעה שהקורבנות שלו מגנים עליו מכונה ״ממשלה״.
מקווה שהסקתם מסקנות פוליטיות והצטרפתם לארגונים סוציאליסטים
לובינג נעשה על ידי קבוצות אנשים. לא משנה אם אתה קורא להם ״תאגיד״, ״עמותה״ או ״אנשים פשוטים״.
לאותה קבוצת אנשים יש אינטרסים. אותה קבוצת אנשים מנסה לכפות את הרצון שלה על הרוב בעזרת כח הממשלה.
לפעמים, אתה אוהב מה שהם עושים אז אתה קורה לזה מטרות ״טובות״ או ״חברתיות״. לפעמים אתה לא אוהב את התוצאה אז את קורא להם ״לא דמוקרטיות״. כל זה הוא סוביקטיבי ודי חסר משמעות.
כל עוד יש ריכוז כח רב בידי הממשלה, אנשים ינצלו אותו לטובתם, ובדכ על חשבוננו.
למרות זאת, אני מסכים ששקיפות עוזרת. ברגע שיש שקיפות אנשים עשויים לראות את הבולשיט.
למרבה הצער נראה שהדמוקרטיות המערביות פושטות את הרגל.
תוצאה מתבקשת של:
1. איבוד הסרגל המוסרי במשך עשרות השנים האחרונות. רק על זה אירופה נענשת חזק גם בתחומים אחרים, והמבין יבין.
2. הון-שלטון ומקורביזם – תוצאה הכרחית של "סוציאל-דמוקרטיה"
3. מנגנון השיעבוד וקרטליזציה, או במילים אחרות, עצם קיומו של האיחוד האירופי
רק תיקון אחד תחריראל
מקור החוק לא באירופה "הסוציאליסטית" אלא בארה"ב "הקפיטליסטית" – שם הוא נוצר ונחקק ועתה הוא עבר לאישורה של אירופה.
סבבה ערן.
מקבל.
עדיין האירופים צריכים לאשר או לא את החוק הזה. יהיה מקורו אשר יהיה.
טוב ששמת מרכאות ב"קפיטליסטית" לגבי ארה"ב. זו מדינה קפיטליסטית כמו שבסין יש חופש ביטוי.
אם מקובל עלייך שארה"ב היא "קפיטליסטית" אז גם רוב מדינות אירופה אינן סוציאל-דמוקרטיות ולכן הביקורת שלך כלפיהן לא מחזיקה מים היות שטיעון היסוד שלך, נחיתות השיטה הסוציאל-דמוקרטית כפי שהיא מתקיימת הלכה למעשה, נשמט.
אגב, בעולם קיימות מספר מדינות שעונות על תנאי הסף של ליברטאריאניות/קפיטליזים "לפי הספר". אני לא רואה נהירה של בעלי הון, קל וחומר ליברטאריאנים בעיניי עצמם שאינם בעלי אמצעים, למדינות האלו.
וממש לסיום, אני אשמח להבין מדוע מקורביזם, שידוע בעולם אגב כ-crony capitalism, הוא תוצאה הכרחית, לא פחות, של סוציאל-דמוקרטיה אבל לא ייתכן (כך אני מסיק מהנימה של דברייך) בקפיטליזם אוטופי, "אמיתי", אדם סמית'-י… כזה שהאופי האנושי לא אפשר עד ימינו ולא ייאפשר עד אחרית הימים.
א.פ.
אענה לך דבר דבר.
"אם מקובל עלייך שארה”ב היא “קפיטליסטית” אז גם רוב מדינות אירופה אינן סוציאל-דמוקרטיות ולכן הביקורת שלך כלפיהן לא מחזיקה מים היות שטיעון היסוד שלך, נחיתות השיטה הסוציאל-דמוקרטית כפי שהיא מתקיימת הלכה למעשה, נשמט."
פסקה מבולבלת לגמרי. אני אמרתי שארהב אינה קפיטליסטית ומדינות אירופה הן כן סוציאל דמוקרטיות. יש לך בעיה, לצערי, בהבנת הנקרא וגם בלבלת דברים של ערן עם דברי.
"אגב, בעולם קיימות מספר מדינות שעונות על תנאי הסף של ליברטאריאניות/קפיטליזים “לפי הספר”. אני לא רואה נהירה של בעלי הון, קל וחומר ליברטאריאנים בעיניי עצמם שאינם בעלי אמצעים, למדינות האלו."
אשמח לדעת מי הן המדינות הללו.
"וממש לסיום, אני אשמח להבין מדוע מקורביזם, שידוע בעולם אגב כ-crony capitalism, הוא תוצאה הכרחית, לא פחות, של סוציאל-דמוקרטיה אבל לא ייתכן (כך אני מסיק מהנימה של דברייך) בקפיטליזם אוטופי, “אמיתי”, אדם סמית’-י… כזה שהאופי האנושי לא אפשר עד ימינו ולא ייאפשר עד אחרית הימים."
סוציאל דמוקרטיה, או בשמה הידוע "מדינת רווחה" היא שיטה חברתית-כלכלית שבה יש לשלטון הרבה, הו.. הרבה!, מה לחלק. קבוצות לחץ, פרטים ותאגידים עטים על השלל. שיקולי קרבה פוליטית, פריימריס, משפחתית או אחרת (וגם קצת שלמונים) מתחילים להשפיע על שיקול הדעת של מי שמחלק את מה שיש לחלק. זה בקצרה. לא נראה הגיוני? אם לא, אז תסביר איך זה קרה וקורה בכל מדינה סוציאל דמוקרטית.
בקפיטליזם, שאחת מנגזרותיו היא ממשלה קטנה שמתערבת מעט בכלכלה ובחברה, יש באופן טבעי הרבה פחות מה לחלק ובמה לצ'פר. אם אין שלל, אין מקורביזם. השלטון יכול להתנהל באופן יותר משוחרר מלחצים מסוג זה.
מקורביזם זה אחלה תרגום. אני אנסה לענות.
כל תפיסה קולקטיביסטית (סוציאליזם, פאשיזם, דמוקרטיה, קומוניזם ומקורביזם) נשענת על קיום סוכנות מרכזית שמחזיקה את המונופול על השימוש בכח (ממשלה).
יש עם זה שתי בעיות:
1. ממשלה מנוהלת על ידי בני אדם, ובני אדם ניתן להשחית
2. כיון שהכח מרוכז במקום אחד, אפשר להשתלט עליו (לפחות חלקית). ובסופו של דבר ישתלטו עליו
דוגמא: לי כדאי להשקיע 20 מליון דולר כדי להעביר חוק שיחיב כל אזרח לתת לי דולר בחודש. לך כאזרח לא משתלם להלחם בזה, כי יש לך דברים יותר טובים לעשות וגם יש אינסוף של חוקים דומים וזה פשוט לא ראלי להלחם בכולם
לובינג זה סוג של פשע בעיני…
ח"כ שנפגשים ומונעים מרעיונות שנמכרים להם ע"י לוביטסים , בעיני , הם אשכרה בוגדים.
זו בגידה בבוחרים שלך ובציבור בכלל, לא מבין למה מאפשרים לאנשים האלה לקנות את אנשי הציבור…
מענין מתי יקום דיקטטור איפשהו באירופה… אולדסקול כזה… שישים את כל אותם התאגידים במקום… והאם יש בכלל סיכוי שזה יקרה כיום..
דימיסקי
זו הכללה גסה מידי. גם אתה אם לצורך העניין תשכנע חכ"ים שיחייבו בחוק את כל הקבלנים ילשים סורגים על החלונות כדי שהבנים שלך לא יפלו מקומה שמינית – אתה באותו הרגע תעשה פעולת לובינג. מה שאני רוצה להגיד שפעולות לובינג הן חשובות – הבעיה היא חוסר שקיפות, ברגע שח"כ או חבר פרלמנט סוגר "עסקה" עם בעל אינטרס כזה או אחר מבלי שהציבור ידע בכלל שעושים עליו סיבוב.
ערן ,
ברגע שאזרח מודאג יעשה את זה מבלי אינטרס נוסף, זה בסדר ואני לא חושב שזה נקרא לובינג, אלא פנייה ציבורית לנבחר ציבור וכו..
ברגע שמישהו מחברת סורגים X דואג לדחוף את העניין , כמו עם הווסט הצהוב, הדבר בעיני מלוכלך ולא ראוי.
אם חברת הסורגים X היא אכן הכי טובה ונבחרה ע"י מכרז בגלל טענה שעלתה מצד לא קשור הכל טוב. אם חברת סורגים X היא חרא סורגים אבל ידעו לשפוך כסף על חברת לובינג בעיני זו בגידה בציבור. העדפת אינטרסים צרים/אישיים מנגד לטובת הציבור.
ומי יקבע מה הוא חוק טוב ומה חוק רע? מי יקבע עם החברת התקנת סורגים מבצעת את עבודתה בצורה הוגנת או שהיא גם כך נשארה עם ברזלים מיותרים שהיתה זורקת בלי החוק הזה שכעת תרויח עליו?
את זה הציבור צריך לשפוט.
אין בעיה למשל שהTTIP יעבור כל עוד אזרחי אירופה תומכים בו אחרי שפרסו בפניהם את כל היתרונות והמחיר שישלמו אם יעבור. הבעיה שרוצים לאשר אותו מבלי שמישהו בכלל יודע מה כתוב בו מלבד מסמכים שהדליפו גרינפיס.
תשמע ראשית אין ספק שאנחנו באותו צד שדורש שקיפות.
ואין ספק שזהו כלי חשוב מאוד כדי להבין את תהליך קבלת ההחלטות והאינטרסים שהחוק /הסכם מונע ממנו.
מבלי להכנס לעומק מה זה חוק טוב וחוק רע, כמו שכבר אמרתי, חוק שמונע מאיטרסים צרים ומנותב לטובת קונה שירות הלובינג, הם חוק רע… (גם זה אמנם פשטני ממש, אולי רקוב תהיה מילה יותר מתאימה.)
אותו דבר בדיוק קורה בישראל במסגרת הסכם סחר בינלאומי, שאף אחד לא מדבר עליו ונקרא TiSA, או בעברית, "הסכם הסחר בשירותים":
https://www.facebook.com/%D7%94%D7%A1%D7%9B%D7%9E%D7%99-%D7%94%D7%A1%D7%97%D7%A8-%D7%94%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%97%D7%A9%D7%A4%D7%99%D7%9D-877001165745132/?hc_location=ufi
לובינג* זה עסק משתלם. ההחזר על השקעה נע בין אלפי לעשרות אלפי אחוזים**
ההסכם הזה כנראה ישבור את שיאי ה roi
* כששוחד ניתן לחברי הממשלה ומגיע לסכומים גבוהים, הוא מכונה ״לובינג״ (בדיוק כמו ש״שוד״ מכונה ״מיסוי״ כשהממשלה שודדת את האזרח)
**http://www.zerohedge.com/news/2013-03-11/who-spends-most-dollars-lobbying-washington-dc
שחרורון הבעיה כמו שכתבתי לדימסקי – היא לא בפעולת לובינג. לובינג לא נעשה רק על ידי תאגידים אלא גם על ידי אנשים פשוטים, תנועות ועמותות שמטרתן בסה"כ טובות ולכן הוא חשוב – הבעיה מתחילה ברגע שהלוביזם הזה לא שקוף לציבור ופה בשטח האפור הזה מתחילות ומסתיימות כל הקומבינות של הון שלטון.