נתחיל בצדדים החיוביים – מגש הכסף היא צפיית חובה לכולם. דורון צברי מביא יצירת מופת שמסבירה בצורה יוצאת מן הכלל איך הכלכלה עובדת, או יותר נכון לא עובדת. רולניק, זליכה וגוטווין מנצלים את הכריזמה והאומץ שלהם כדי לסחוף את הקהל אל נבירה בפח הזבל הגדול של האליטה הכלכלית, שאחרים חוששים לגעת בו כדי שלא יזדהמו. תיאור הבעיות הכלכליות והחברתיות בסרט נעשה בצורה בהירה וסוחפת תוך כדי שבירת מחסום הפחד של אנשים מן השורה לשמוע על כלכלה. ללא ספק מגש הכסף יזכר כעוד שלב חשוב באבולוציה של המהפכה החברתית, אבל לצערי החסרון שלו הוא שהוא רחוק מלבשר על השינוי האמיתי.
את מגש הכסף אפשר לדמות לשלושה רופאים שמסבירים לציבור את התהליך שבו מתפתח גידול סרטני ומדוע הוא גורם לנזקים אדירים. הפתרונות שלהם מתרכזים סביב פגיעה בגידול אבל לא במקור שהביא להתפתחותו, וכאשר אתה מטפל בתסמין ולא בבעיה אתה יכול מקסימום להקטין את הגידול לזמן מוגבל, אבל בסוף הוא יחזור. באופן אירוני אנחנו מקבלים דוגמא חיה לכך בימים אלו. רפורמת הסלולר הגדולה שמופיעה בסרט כסיפור ההצלחה היחיד שצברי הצליח למצא, גם היא הולכת וקורסת למול עינינו. מסתבר שההקרנות שנעשו על הגידול בשוק הסלולר עזרו ל4 שנים והנה שוב הגידול חזר.
ניקח למשל דברים שאומר רולניק. הוא מספר לנו על מועדון סגור של בנקים וחברות ביטוח ששולט במדינה. מה חסר בדבריו: חסר הסבר מאין אותו מועדון שואב את כוחו. האם הכוח נוצר כתוצאה מבעיה מערכתית או בעיה נקודתית שטיפול קטן יכול לפתור? רולניק מעדיף לא להתעכב על שאלה זו. הוא קובע את המועדון הסגור כעובדה ועכשיו בואו נטפל בה. טקטיקה זו שקולה לנסיון של קבלן לחזק את המבנה החיצוני של הבית מבלי לבדוק בכלל את היסודות שלו.
בעית המועדון הסגור שמציג רולניק היא בעיה כלל עולמית שארה"ב היא המובילה בה. ניסיתי לבדוק איך מציגים אותה בסרטים מקבילים בארה"ב. הגעתי לסרט הדוקומנטרי "ארבעת פרשי האפוקליפסה" ששודר בערוץ 8 המקביל ביס. גם שם, כמו דורון צברי אצלנו, עומד מאחורי הסרט במאי עצמאי המראיין את מיטב המומחים (במקרה זה מכל העולם) ובונה סרט נהיר ונגיש לכלל הציבור.
בניגוד לרולניק, המומחים בסרט האמריקאי מאפשרים לצופה להחשף למקור הכוח של אותו מועדון, וחשוב מכך הם מובילים אותו למסקנה המטלטלת הבאה: שאיבת ההון מכלל הציבור אל חברי המועדון היא חלק מובנה במערכת הכלכלית הקפיטליסטית היום (הביקורת בסרט אגב היא לא נגד הקפיטליזם אלא נגד הצורה המעוותת שבה הוא מופיע היום). על פי כללי המערכת הזו אפשר אולי לשנות את הרכב החברים במועדון ואת גודלו, אבל אי אפשר לסגור אותו כי הוא חלק אינטגרלי מאותה מערכת. וזה ההבדל הגדול. גוטווין, רולניק וזליכה מקפידים שלא להתקיף את חוקי המערכת ומתיחסים רק לתופעות הלוואי/התסמינים שלה. לעומת זאת בסרט האמריקאי המכיל 23 "כוכבים" וביניהם חתן פרס נובל לכלכלה, ראשי עיתוני כלכלה גדולים, יועצי ממשל ,סוחרי בורסה וכלכלנים מובילים, כולם מצביעים על בעיות מערכתיות קשות – לא תמצאו אף אחד מהם שהולך לחפש את הבעיה בין הקורנפלקסים בסופר או בין שמות בעלי חברות הביטוח.
הסרט ארבעת פרשי האפוקליפסה בתרגום לעברית:
"מה הכוח של הבנקים? למה יש להם כל כך הרבה כוח?" שואל רולניק את הקהל במגש הכסף. שאלה מצוינת. אלא ששוב הוא לא עונה עליה ומתעסק בתסמינים בדמות בעית הריכוזיות. נחזור לתוכנית האמריקאית – שם מסבירים לקהל הצופים שמקור הכוח של הבנקים היא האפשרות שניתנה להם לייצר כסף . כן כן, למרות ההנחה הרווחת שהבנק המרכזי מייצר את כל הכסף – בתכנית מסבירים שמדובר בהנחה שגויה ורוב הכסף נוצר על ידי בנקים פרטיים בכל פעם שהם נותנים לנו הלוואה. חשבו רגע על משחק מונופול שבו נותנים לאחד השחקנים את הפריבילגיה ליצר כסף. תוך זמן קצר הוא ישתלט על כל הנכסים במשחק. זה בדיוק מה שקורה בכלכלה האמיתית ולכן תחת הכללים האלה, כך מסבירים בסרט, בנקים לעולם יהיו הגוף הכי חזק במשק הרבה מעל כל ממשלה או רגולטור. זו גם הסיבה לכך שהם הגוף השולט בכל מדינה שתשימו עליה את האצבע – זו בעיה מערכתית כלל עולמית. זו הסיבה שהמועדון הסגור יהיה תמיד סגור כשהבנקים הם אלה שיחליטו מי יהיו החברים בו. כשנשאל רולניק אחרי התכנית איך יתכן שהוא לא דיבר על נושא קריטי זה – ענה שזה גם כך לא בשליטתה של ישראל והשינוי בתחום זה לא יתחיל מפה.
כל זה מתקשר לטענה נוספת של זליכה ורולניק – הדלת המסתובבת של הרגולטורים. הרי ברור שאם הזכות ליצור כסף נמצאת בשוק הפרטי אז הוא לעולם יהיה יותר חזק מהממשלה, שניזונה משאריות הכסף שהוא מייצר (דרך מיסים והלוואות). לכן יהיה זה מפתיע אם במערכת כזו התפקיד הציבורי הלא מתגמל, לא ישמש כמקפצה לכסף הגדול במגזר הפרטי.
עוד בעיה שיוצרת אותה מערכת היא ניפוח חובות. מדובר בצורך של המערכת להגדיל את החוב בכל שנה על מנת שתוכל להמשיך להתקיים. החובות הגדולים הם אחד ההסברים המרכזיים להשתעבדות של כולנו לאותה מערכת. באופן תמוה, גם כאן מקבלים במגש הכסף את החוב כעובדה שאין מה לעשות איתה, בניגוד לסרט האמריקאי שמקדיש חלק נכבד מזמנו להסבר התופעה ופתרונה. להזכירכם החוב הוא אחד הבעיות המרכזיות היום בכלכלה העולמית וגם בארץ.
מה לגבי פתרונות? כשהבעיות מוצגות בצורה שטחית אז גם הפתרונות שטחיים. "תצביעו עבור האנשים המתאימים שיגנו על האינטרסים שלכם" יגיד לנו זליכה, אבל לא יסביר איך יצמח מישהו שיגן עלינו במערכת שבה הכסף הגדול והשליטה נמצאים בשוק הפרטי ולא בכנסת. האם יצחק הרצוג, ששמו מתנוסס בגאון על משרד עורכי הדין שנחשב לאחד מסמלי ההון שלטון, הרצוג פוקס נאמן, האם הוא יחלץ אותנו מהברוך הכלכלי? האם יאיר לפיד, שהיה פרזנטור של בנק אחד ושסגנו יעקב פרי היה הראשון בתולדות הכנסת שקיבל מאות אלפי שקלים מבנק שני במהלך היותו שר, האם הוא יוכל לשרת אותנו בהוגנות? יש הרבה סיבות להחליף את השלטון, בעיקר בגלל שראש ממשלה שדבק זמן רב מדי בכסאו הופך בסוף למנותק ומושחת ולא משנה מאיזה צד פוליטי הוא מגיע. זליכה אכן מתייחס לכך בדבריו אבל אם מסתכלים על הצד הכלכלי – מי שיצפה בסדרה האמריקאית יבין מיד ששמאל וימין גם יחד נשלטים על ידי אותם הכוחות הכלכליים ומנהלים את אותה מדיניות כלכלית.
פתרון שני במגש הכסף הוא שנצא לרחובות. אני מבין את הצורך לצאת לרחובות בשם מטרה ספציפית ומדויקת כמו מתווה הגז, אבל לצאת ולצעוק שוב "צדק חברתי" מבלי להבין מה הבעיה ומה הפתרון הוא סרט שכבר היינו בו. זה היה שלב חשוב במהפכה החברתית לפני ארבע שנים –ועכשיו צריך להתקדם.
בניגוד למגש הכסף, הסרט האמריקאי מסתיים בקריאה לקרוא ,ללמוד, לערער על חוקי המערכת, לא להתרשם מדברים שמישהו אומר רק בגלל שהוא פרופסור או ד"ר. הסרט גם קורא לדחות סיפוקים ולפתח חשיבה עצמאית. בו בזמן הוא גם נותן כלים מעוררי מחשבה להתמודדות עם הבעיות המערכתיות – בין אם זה על ידי שינוי שיטת המיסוי ,שינוי מערכת המטבע והוצאת תהליך יצור המטבע מידיים פרטיות ועד שינוי מבני בשוק העבודה.
ועדיין, למרות כל הביקורת, אחזור ואומר שהצפייה במגש הכסף היא צפיית חובה. הסדרה מערערת את האמון העיוור שנתנו במערכת קלוקלת וקוראת לנו להבין איפה דופקים אותנו. הסרט נוגע בתסמיני המחלה, צד חשוב לכשעצמו, אך ללא טיפול במקור המחלה, אם לא נקבל גם את סרט ההמשך "מגש הכסף 2", שלא יחשוש לערער על חוקי המשחק הקיימים ולדבר על מקור הבעיות – הסרט הזה יהפוך כנראה לעוד "שיטת השקשוקה" שבו נבין שדופקים אותנו אבל לא נדע למה זה אף פעם לא משתנה.
צברי – לטיפולך!