בשבוע שעבר פרצה לכותרות כל עיתוני הכלכלה וערוצי הטלויזיה המובילים בארץ ובעולם הידיעה הסנסציונית בה ראשת ממשלת פינלנד, סאנה מארין בת ה34, הצהירה ממש בימים אלה על כוונתה לצמצם את שבוע העבודה בפינלנד לארבעה ימים בשבוע עם שש שעות עבודה בלבד בכל יום. בעידן בו כמות העבודה יורדת (עקב ההתקדמות הטכנולוגית) אבל כמות שנות העבודה רק גדלה (עקב העליה בתוחלת החיים) אין ספק ששינוי מעין זה הכרחי, וזה גם לא מפתיע כל כך שפינלנד הם הראשונים ליישמו. יש רק בעיה אחת בסיפור הזה – הוא פייק.
בעידן בו הכסף מעודד עוד ועוד יצור ועוד ועוד צריכה, הרי עסקים שבקושי מחזיקים מעמד עם הספק יצור של 42 שעות לכל עובד, יקרסו מייד במידה שיעברו לשבוע עבודה שבו הספק היצור של העובד ירד כמעט בחצי, בזמן שהשכר שישולם לו יהיה מלא. המשמעות במקרה זה היא פשיטת רגל המונית בפינלנד. כלומר על מנת לעשות שינוי כל כך דרמטי, כפי שהציעה לכאורה מארין, אין מנוס מלעשות קודם שינוי דרמטי עוד יותר במערכות המוניטריות ובמערכות הרווחה במדינה. מודה שחיפשתי ולא מצאתי שום תכנית לשינוי מערכתי בפינלנד ואז חיפשתי גם את ההצהרה של מארין ולמרבה הפלא… גם אותה לא מצאתי.
אז מאיפה הגיע כל הסיפור הזה בעצם? הכל התחיל ב17 לאוגוסט – אז מארין הייתה עדיין סגנית יו"ר המפלגה השלטת הסוציאל-דמוקרטית של פינלנד, ושרת התחבורה והתקשורת בממשלה של ראש הממשלה דאז אנטי רין. באותו יום מפלגתה קיימה ועידה בעיירת הנמל טורקו לציון 120 שנה למפלגה. במהלך פאנל בו השתתפה מארין, היא הציגה כל מיני תרחישים "אוטופיים" שונים בסגנון "מזרח תיכון חדש" של שמעון פרס אבל רק לשוק הפיני. אחד מהתרחישים שהעלתה היה שהעובדים הפינים יעברו לשבוע עבודה מקוצר. נתחיל בזה שגם בתרחיש האוטופי הזה שתיארה מדובר על מעבר לארבעה ימי עבודה בשבוע או מעבר לשש שעות עבודה ביום, אך בשום מצב לא גם וגם כמו שפורסם בכל כלי התקשורת.
באותה ועידה ציינה עוד מארין: "האם יום העבודה של 8 השעות היא האמת המובהקת? אני חושבת שאנשים ראויים לבלות יותר עם משפחותיהם ויקיריהם, או לבלות בתחביביהם ופעילויות תרבות. זה יכול להיות הצעד הבא עבורנו בחיי העבודה". מספר ימים לאחר מכן מארין אף צייצה בטוויטר כי הפחתת שעות העבודה בעבר הועילה לעובדים. "עלינו לשאוף להגדלת תפוקת העבודה גם בעתיד ולוודא כי הנהנה מכך הוא האדם הפשוט. דיונים על הפחתת שעות העבודה צריכים להיות חלק מהשיח הציבורי" כתבה בציוץ.
למעשה זו היתה הפעם האחרונה שדיברה על הנושא עד שהסיפור צץ שוב באתר האוסטרי בשם Kontrast (ב- 16 בדצמבר) ובאתר הבלגי "אירופה החדשה" (ב- 2 בינואר) ומשם הופץ ל- MailOnline, אחד מאתרי החדשות הפופולריים ביותר בעולם שכבר כתב בכותרת שלו: "פינלנד תציג שבוע עבודה של ארבעה ימים ושש שעות". מכאן כבר בכל עיתוני העולם ציטטו את המשפט בלי לבדוק את המקורות. הפייק כל כך תפס עד שפאיבי אנטיקוסקי, דוברת ממשלת פינלנד נאלצה להגיב ולעצור את החגיגה. היא כתבה שהנושא אמנם הוזכר אמנם בעבר על ידי מארין אבל לא נמצא על סדר היום של ממשלתה. מעבר לכך ציינה אנטיקוסקי שאפילו לא נערכה עד היום אף ישיבת ממשלה אחת שדנה בהצעה כלשהיא לתכנית לצמצום שבוע העבודה הפיני.
כשהמרדף אחרי הרייטינג והשרידות הם חזות הכל בתקשורת הנוכחית, מסתבר שאין זמן למערכות העיתונים לבדוק את העובדות. במקום להתחרות מי מפרסם נכון יש מאבק היום מי מפרסם ראשון. צדיקים בסדום בישראל היו חברי צוות "הצד השני" של גיא זהר שעלו על הפייק ב"כאן". בערוץ 2 המשיכו לצטט את הפייק אפילו במוצ"ש.
בתור מנכ"ל של חברה קטנה.. תחשבו כמה זמן לוקח לעובד מרגע שיוצא הבייתה דרך גן הילדים ועד שנכנס למשרד. כמה זמן מרגע שהגיע למשרד.. התארגן, קפה, שירותים, סמול טוק ועד שהדליק את המחשב גלש מעט באתרי חדשות, רשתות וחבתיות.. הגיע לאימייךמוהתחיל ממש לעבוד. מניסיון אני יכול לומר. המיילים הראשונים ביום נשלחים אלי אחרי תשע וחצי… זמן של כמעט ארבעים דקות התארגנות במשרד
יש סתירה בכתבה אם
״ בעידן בו כמות העבודה יורדת (עקב ההתקדמות הטכנולוגית) ״
למה " עסקים שבקושי מחזיקים מעמד עם הספק יצור של 42 שעות לכל עובד״
עושה רושם שצריך ללמד את אותם עסקים כושלים להשתמש באותם ״רובוטים״ שכל ה״מומחים״ מדברים על כל הזמן
"הרי עסקים שבקושי מחזיקים מעמד עם הספק יצור של 42 שעות לכל עובד, יקרסו מייד במידה שיעברו לשבוע עבודה שבו הספק היצור של העובד ירד כמעט בחצי"
אם מקצצים בחצי את שעות העבודה אין הכרח שהספק היצור יקוצץ בחצי. למעשה סביר יתר שההספק יקוצץ בהרבה פחות. במקרים רבים נגלה להפתעתנו כי ההספק דווקא יגבר. וזו תוצאה של עקרון התפוקה השולית הפוחתת.
למעשה יתכן מאוד והתפוקה הלאומית תגבר משום שאם נגדיל את כמות הזמן הפנוי של אזרחי המדינה ואת העירנות שלהם (אדם שמסיים יום עבודה של 6 שעות יהיה ערני ונמרץ הרבה יותר מאשר אדם שמסיים יום עבודה של 9 שעות), חלקם ינצלו זאת כדי ללמוד ולפתח את עצמם (יש מגוון עצום של קורסים ברשת), חלקם ינצלו את הזמן להקים מייזמים פרטיים. וחלקם יקדמו נושאים שכיום אין לאף אחד זמן או כוח לטפל בהם (כי כולם עובדים 9 שעות ועוד שעתיים בפקקים).
מספיק שרק אחוז קטן של המיזמים יצליח או שאחוז קטן מההכשרות שאנשים יעשו בזמנם הפנוי יאפשר להם להתקדם למשרות יותר יצרניות, כדי שהתוצאה הכוללת של המהלך תהיה הגדלת התוצרת והגדלת ההספק. וזאת כמובן כתוספת על הרווחה האנושית.
הטענה כי יותר שעות עבודה שווה ליותר הספק, מעולם לא היתה טענה כלכלית
צודק 100% !