הפגישה בין הפעילים לחדוה בר ביום חמישי. תמונה: "צדק חברתי -חדר מצב"
ביום חמישי בבוקר נפגשה המפקחת על הבנקים, ד"ר חדוה בר (משמאל בלבן), עם קואליציה אזרחית של ארגונים המקדמים נושאים שונים הקשורים לענף הבנקאות. המפגש עצמו הוא בהחלט שינוי מבורך במדיניות בנק ישראל, שנמנע בעבר ליצור קשר ישיר עם ארגונים חברתיים.
מפרטי המפגש שהגיעו אלינו, נשאלה המפקחת האם היא לא רואה בעיה עם הגידול החד באשראי שנלקח על ידי משקי בית למטרות של צרכנות? בר טענה בתגובה שהיא לא רואה בכך שום בעיה. מבחינתה השינוי בתיק האשראי חיובי – פחות ללווים גדולים ויותר צרכני, גם אם מדובר בהלוואות שהבנקים דוחפים לכולנו "לכל מטרה". לדעתה של בר האפשרות של האזרחים לקחת הלוואות לשם צריכה, מסייעת להם לעלות ברמת החיים.
בר העדיפה להתחמק מלהתיחס לטענה שהעלאת רמת החיים אמורה להגיע מגידול בשכר ולא מהלוואות שעלולות בעת משבר להרוס את חייהם של משקי בית רבים ומהר מאד להתגלגל לקריסה מערכתית. הטענה האחרונה אגב נטענה גם על ידי בנק ישראל עצמו באזהרה שפרסם ביולי 2015. "אסור לשכוח שהמשבר הפיננסי הגלובלי הנוכחי – שהוא אחד הארוכים בהיסטוריה – הוא תולדה של שיווק אגרסיבי של אשראי למשקי בית שהחל בסביבה של ריביות נמוכות" – נכתב אז בלשון ההודעה.
זה לא מקרי שבר רואה בגידול האשראי הצרכני כארוע חיובי מבחינתה. בדוח בנק ישראל, שפורסם באפריל השנה, כותב ראש מחלקת המחקר של הבנק, נתן זוסמן, את הדברים הבאים: "ההתרחבות בצריכה הפרטית, עליה מבוססת הצמיחה בשלוש השנים האחרונות, מתאפשרת, בין היתר, בזכות אשראי העומד לרשות משקי הבית". במילים אחרות אומר זוסמן שהכלכלה הישראלית תלויה כולה היום ביכולתו של האזרח לצרוך יותר ויותר ולהגדיל עוד ועוד את האשראי שהוא לוקח לשם כך.
העובדות שמעלה זוסמן יחד עם הטענה המוזרה של בר, חושפות עד כמה בנק ישראל מנותק מהשטח ומקובע לפרדיגמות מיושנות ולא רלבנטיות לתקופתנו. רק החודש יצא בחריפות נגיד הבנק המרכזי האנגלי לשעבר, מרוין קינג, נגד מדיניות זו שמנהיג בנק ישראל יחד עם בנקים מרכזיים אחרים בעולם. "הציבור כבר הבין שאין לו כסף להוציא, אבל הכלכלנים והמנהיגים עוד לא הבינו את זה וממשיכים להתעקש שנגדיל את הצריכה" אמר קינג בראיון מיוחד שהעניק לאורי פסובסקי מכלכליסט. קינג טען עוד באותו ראיון שאי אפשר עוד לנסות להחיות את הכלכלה באמצעים המקובלים – "הם לא רלבנטיים יותר", אמר.
בר חושפת בנוסף את הצביעות הגדולה העומדת מאחורי פרויקט החינוך הפיננסי שבנק ישראל מקדם לאחרונה. הרי מצד אחד שולח בנק ישראל את איילון בנימין (אחראי תוכנית החינוך הפיננסי בבנק) כדי להסביר לציבור איך לחסוך יותר על ידי צמצום הצריכה וכמויות האשראי שאנחנו לוקחים, ומצד שני בבנק טוענים שגידול בצריכה ובאשראי הוא דבר חיובי. אז להקטין את הצריכה ואת האשראי זה טוב או לא טוב לפי גישתו של בנק ישראל? לא ברור.
בבנק ישראל יודעים היטב שאם אכן נאמץ את עקרונות החינוך הפיננסי שלו, ונצמצם את הצריכה והאשראי, ישראל תגלוש די מהר למיתון. הוא הרי כותב את זה במפורש בדוחו"ת שלו. לפיכך זה לא מקרי, שהחל מ2007, אז האשראי העסקי צנח עקב המשבר, בבנק ישראל מקריבים עוד ועוד משקי בית למען 'אל הצמיחה' על ידי הורדה מאסיבית של הריבית ששולחת מאות אלפים אל תוך מלכודת החובות והצריכה [ראו גרף למעלה].
בעבר התיחס גם הפרשן הכלכלי הבכיר בעולם, מרטין וולף, לסוגיה זו. וולף, כמו עמיתו קינג, קובע שאין מנוס משינוי המערכת המוניטרית כך שהתלות של המשק במונופול ייצור האשראי של הבנקים תרד, ובמקומה יוקמו מקורות אחרים שייצרו את הכסף למשק. אם המערכת לא תשתנה, מזהיר וולף, אנחנו צפויים למשבר חובות אחד גדול בעתיד. אחד הרעיונות שתופסים יותר ויותר תאוצה בעולם בהקשר זה, הוא חלוקת כסף ישירה לאזרחים מטעם המדינה במקום ניפוח תיק האשראי הבנקאי של אותם האזרחים, כפי שקורה בשנים האחרונות.
בינתיים עד שיקום דור חדש של כלכלנים או עד שיגיע משבר מטלטל, ביד אחת כנראה ימשיכו להאשים אותנו שאנחנו לא חוסכים וביד השניה לא יהססו לעודד אותנו לבזבז כמה שיותר.
אם המדינה לא תדאג לגידול המשכורת,והקצבאות, או אז לא יהיה שוק למה שמיצרים בארץ. לא יהיה שוק, כלומר ביקוש , יסגרו עסקים ולא תהיה עבודה והמצב ילך מדחי לדחי. שוק העבודה איננו שק תפוחי האדמה.
נא ללמוד משהו בסיסי בכלכלה אין הכנסות אין הוצאות, קרי ביקוש.
כל התיאוריות לא שוות. יש כמה מגזרים וכל אחד הוא חיה אחרת לגמרי.
דורון, אתה שואל איך המדינה היתה יכולה להעלות לך את רמת החיים? להשקיע בך את כספי המיסים שלך במקום לחלק אותם לפי רמת הפריזטם והפנטיזם.
יש המון כסף להשקיע בך אבל הוא…פוף…נעלם.
היי ערן הילדסהיים, אקדים ואומר, אינני "מטריל", אני בעד כל עקרונות הצדק והמוניטריות הכתובים באתרך, אז למרות שהשאלה שלי עשוייה להיות מאתגרת, אשמח לתשובה רצינית.
-למעשה, זו אפילו לא שאלה, זה פשוט מה שקרה לי לפני כשנתיים וחצי: הבנק הציע לי הלוואה בסכום יפה, בריבית אפסית, לקחתי אותה, השתמשתי בכספים אלה ללקיחת קורס יקר שקידם את יכולת ההשתכרות שלי ל-פי 1.8 ממה שהרווחתי לפני כן. בגלל שהחזר ההלוואה נמשך לאורך זמן (כאלף ש"ח בחודש) גם שמרתי על אורח חיים לא פזרני, וכעת שההלוואה עומדת להסתיים, אני מתכוון להמשיך ולשים אלף ש"ח בחודש לטובת חיסכון, כי מכיוון שהשתפרה יכולת ההשתכרות שלי, אני גם יכול להרשות לעצמי לעשות זאת! אז נכון, היה עדיף אילו לא היו מגבירים הלוואות אלא מעלים משכורות, אבל אם היו מעלים משכורות, ידוע שמעמדנו העולמי היה בעייתי מבחינת תעסוקה, שוב, אני לא בא להטריל, אני באמת רוצה תשובה אמיתית לטענה שהעליתי כאן, כיצד לדעתך המדינה היתה יכולה להעלות לי את רמת החים ותוך כדי לשמור על רמת השתכרות יחסית נמוכה כדי שנוכל להיות תחרותיים בשוק הגלובלי האכזר?
פשוט- ע"י הורדת יוקר המחייה. אם המדינה תספק שירותים עליהם אתה משלם היום כסף זה שקול להעלאת שכר.
תמיר
אם המדינה תממן שירותים עבור דורון במקום שדורון ישלם ישירות אזי המדינה צריכה להפקיע כסף ממישהו את הכסף למימון השירותים
אם המדינה תיקח מדורון הסכום המדויק שמשמש למימון השירות אזי דורון הפסיד – עליו לממן מתווך יקר שלוקח עמלה שמנה על פעולת תיווך לא נחוצה.
אם המדינה לוקחת יותר ממה שהיא מחזירה בשירותים אזי דורון הפסיד פעמיים – גם ממן עמלת תיווך וגם ממן פרזיטים על חשבונו (מעבר לפרזיטים שעובדים עבור המדינה)
אם המדינה לוקחת קצת פחות ממה שהיא מחזירה אזי דורון הפסיד על עמלת תיווך אבל הרוויח שירות שהוא לא שילם עליו, כלומר דורון פרזיט זוטר
אם המדינה לוקחת הרבה פחות ממה שהיא מזירה אזי דורון פרזיט בכיר
שמח שעזרתי לך להבין את המצב
הי דורון
משתף שוב את הציטוט שצרפתי במאמר של מרוין קינג: "אי אפשר עוד לנסות להחיות את הכלכלה באמצעים המקובלים – הם לא רלבנטיים יותר”. אתה צודק לגמרי היום כל ניסיון לשפר את מצבך – כרוך בפגיעה בתעשיה, בין אם מדובר בהעלאת שכר ובין אם בהורדת יוקר המחיה. זו אחת החולות של כלכלה המבוססת חוב ולכן המערכת זקוקה לאתחול מחדש תחת מערכת הפעלה חדשה כפי שמציעים קינג ואחרים.
ישנם רעיונות לשפר את מצבך גם דרך פגיעה במשכורות הבכירים אך ברור שמדובר בפתרון צודק אך במרבית המקרים לא אפקטיבי למיצוי המטרה הזו.
לגבי הדוגמא שנתת על ההלוואה שלקחת בהצלחה – אני לא נגד הלוואות ויתכן שבמקרים מסוימים הן יכולות להיות יעילות, הבעיה היא שכל הכלכלה היום מבוססת על הלוואות מהסיבות שמצוינות במאמר – זה יוצר כלכלה לא יציבה ומועדת למשברים.
התגובה הזו מופנית ליואל ותגובתו לפוסט של תמיר,
שלום יואל,
אולי לא הבנתי אותך, אבל נראה לי שיש כאן כמה נקודות שאתה מפספס.
@ אם המדינה מבצעת את תפקידה כראוי אין עלויות מתווכים ו"עמלות שמנות", רק עלות הקמת מערכת האספקה ותחזוקתה, (נכון להיום מערכת כזו תהיה ברובה אוטומטית ומבוססת אינטרנט).
@ אין בדבריך הפרדה בין "סכום", "מחיר" ומושג שנרמז בהם באופן עקיף: "עלות".
@ עלות השירות או מחירו לגוף בגודל המדינה נמוכים משמעותית מהמחיר שדורשים ספקי השירות מלקוחות פרטיים.
@ כתוצאה מכך, המדינה יכולה לקחת מדורון ותושבי המדינה האחרים לא "קצת פחות" אלא "הרבה פחות"! ועדיין לספק את אותו שירות או מוצר ללא הפסד וללא "פרזיטיות".
=================
אם עדיין לא הסברתי את עצמי מספיק טוב, הנה פירוט:
לדוגמה, אמרת: "אם המדינה תיקח מדורון הסכום המדויק שמשמש למימון השירות אזי דורון הפסיד – עליו לממן מתווך יקר שלוקח עמלה שמנה על פעולת תיווך לא נחוצה"
בקשר למתווכים:
הטכנולוגיה מאפשרת לנו רכישה ללא מתווכים, מה שלא היה זמין לפני שני עשורים בלבד והיום הוא הדרך העיקרית שבה אנו רוכשים.
גם בלי המדינה, (ואולי *על אף* המדינה), אני יכול לקנות את רוב המוצרים והשירותים שאני צורך – אונליין, ללא מתווכים ובמחיר נמוך משמעותית מהמחיר בחנויות.
בוא נבחן את ההתייחסות ל"סכום" ו"מחיר" של דברים:
כידוע לכל מי שמתעניין בבלוג זה ודומיו, המחיר של משהו הוא שילוב של מה שדורש המוכר ומה שהקונה מוכן לשלם.
אני מוכן לעבוד בעד X ש"ח בשעה… הבוס שלי מוכן למכור את מה שאני מייצר בעד Y ש"ח… חלק מהקונים מוכנים לשלם Y… *ובשוק חופשי*, אלו שלא מוכנים לשלם Y יקנו את המוצר ממישהו אחר.
"עלות" לעומת זאת היא סכום מצטבר ושונה בכל שלב בשרשרת האספקה:
+ העלות לקונה היא המחיר שהוא משלם על מוצר מוגמר;
+ עלות המתווך היא מה ששילם ליצרן על המוצר ולאחרים בשביל אחסנה, שינוע וכד';
+ עלות היצרן: עלויות חומרי גלם, מיכון, אנרגיה, משכורות, וכו'…;
+ המעגל של יצרן-מתווך-צרכן יכול לחזור על עצמו מספר פעמים באופן רקורסיבי, לדוגמה: "חומרי גלם" יכולים להיות עשויים מחומרי גלם אחרים ולהימכר ע"י מתווך, משכורת היא עלות שמשלמים לעובד על "מוצר/שירות" הזמן והמאמץ שהוא משקיע, וכו'…
בשנים האחרונות צברו היצרנים והספקים כוח שמאפשר להם מניפולציה חד צדדית של מחירים, כלומר: אין שוק חופשי, מחיר השירות גבוה פי כמה מעלותו האמיתית וללקוח אין אופציות אמיתיות.
מצב זה אינו ייחודי לישראל.
בוא ניקח לדוגמה את שוק הדירות בארץ: המחירים לא הגיוניים, אבל מכיוון שכולנו צריכים מקום לגור בו ואין אופציה אחרת, אנו נאלצים לשלם את המחיר שקבע המוכר או המשכיר.
המדינה מצידה, תומכת במצב זה ואף מעודדת אותו ולא עושה למען התושבים כמעט שום דבר לשיפור המצב – ברוב המקרים תוך חזרה על המנטרה "צמיחה", שידוע (לחלקנו) כי היא מלאכותית ומשרתת מעטים בלבד – בניגוד לסיבה לקיומה מלכתחילה.
כאן אנו מגיעים לנקודה מרכזית נוספת:
ללא תלות בשיטת הממשל, ה"מדינה" ומוסדותיה הם מעין קואופרטיב שתחומי פעילותו מקיפים את רוב תחומי החיים.
מוסד המדינה נועד לספק ליחיד שירותים וסחורות ש:
א) יחיד לא יכול לספק אבל קבוצה מתואמת כן מסוגלת.
ב) עלות השגתם ליחיד גבוהה מעלות השגתם בקבוצה.
ג) כתוצאה מדינמיקה חברתית או כלכלית יחידים מסוימים מנועים מגישה אליהם, (…וגם כאן הסיבה אינה אידאולוגיה, אלא ההבנה כי טובת הקבוצה – במובן הרחב – מחייבת פעולה מתקנת).
ההצדקה לקיום המדינה, הממשלה והמשרדים השונים היא היכולת שלהם לספק את אותם שירותים וסחורות באופן עדיף על מה שהיחיד הטיפוסי יכול לספק לעצמו, (כל עוד לא מונעים ממנו לעשות זאת בחוק או למעשה, מה שקורה לא פעם).
דוגמה לסעיף א' היא סלילת כבישים וביטחון, (צבא).
דוגמה לסעיף ב' [הייתה יכולה להיות] חינוך גבוה והשתלמויות מקצועיות כמו זו שדורון נאלץ לשלם עליה כ-1000 ש"ח בחודש במשך זמן לא מבוטל.
דוגמה לסעיף ג' יכולה להיות הגנה מפני קרטלים, מונופולים ופושעים, ( יש כאלו שלא מפרידים 🙂 ), וכן תופעות חברתיות שליליות כמו אנאלפביתיות, עוני וכו'…
כמה היה דורון משלם אילו הממשלה הייתה מממנת באופן מלא את שכר המרצים?
מה לגבי מימון חלקי או עידוד בדרכים אחרות?
בוא נבחן עוד דוגמה (אמיתית), מקרה שנתקלתי בו כבר לפני כ-25 שנה:
באותה תקופה היו עדיין ביפרים, והעלות שלהם הייתה כ-$80-$100 ליחידה בחנות.
דיברתי אישית עם יצרן אלקטרוניקה בלונג איילנד, (מפעל בניו-יורק, לא סין), שטען שעולה לו כ-$5 לייצר מכשיר כזה.
כלומר: גם אם היצרן היה דורש 100% רווח מהמפיצים עדיין העלות למפיץ הייתה בין פי 8-10 נמוכה ממה שהצרכנים שילמו בפועל כיחידים בחנות.
לתשומת לבך: "ביפר" של אז מקביל לטלפון נייד היום ואני מזכיר שוב שהיום יש אפשרות לקנות אונליין ישירות מהיצרן, (שלא הייתה קיימת אז).
אז…
כמה עולה בארץ טלפון נייד ברמה סבירה, (לצרכן)?
כמה הוא עולה ליצרן/למייבא/לסיטונאי/לקמעונאי?
איזה קופון נגזר בכל שלב?
אני מניח שאתה מבין לאן אני חותר… אבל אשאל בכל זאת:
כמה היו עולים חצי מיליון יחידות בהפצה ישירה לצרכנים?
מקווה שעזרתי להבין את המצב.
…ושמח ללא תלות בכך 🙂
אלון
לצערנו, מה שאתה מתאר הוא חסר כל קשר למציאות
בוא נבחן כמה שרותים ממשלתים
– ביטוח בריאות: 43 אחוז מהישראלים מחזיק בביטוח פרטי. כלומר, כל מי שיכול להרשות לעצמו.
http://www.themarker.com/consumer/health/1.1818326
– פנסיה: ביטוח לאומי הוא כל כך יעיל שהמדינה עצמה צריכה להקים מנגנון נפרד של פנסייה בכפייה. אותו מנגנון בתורו נכשל באופן חרוץ. אבל עדין אתה חייב לשלם ביטוח לאומי ולהפריש לפנסייה
– בטחון אישי: אם יש לך משהו ששווה משהו, אתה לא נסמך על המשטרה. לך בשכונת יוקרה. כל הבתים מוגנים עי חברה פרטית. בנקים מעבירים כספים עם חברה פרטית. אפילו הגן או ביס של הילד שלך מאובטח עי מוקד פרטי
– מערכת ה״חינוך״: אני אתן לך להשלים את זה לבד
שירותים ממשלתים הורגים תחרות. הם הורגים תחרות כי כולם במילא משלמים את הכסף על השירות מראש .
חוסר תחרות אומר שאין שום סיבה לעשות עבודה טובה ולהשתפר (כי אין השלכות לעבודה גרועה). זה יוצר מערכת הולכת וגדלה של בירוקרטים שלוקחים משכורות ומספקים שירותים גרועים במחיר גבוה
דורון, זה לא המצב הנפוץ. כשעסק או פרט לוקח אשראי על מנת להתפתח, לדוגמא באמצעות לימודים או רכישת מכונה אז יש הגיון. כאשר לוקחים אשראי לצריכה, למשל כדי לקנות בסופר אז יש בעיה מסוכנת
לפני מספר שבועות הלכתי לבנק למשוך מעט כסף שהיה לי שם. בבנק נשאלתי אם אני לא מעדיפה לקחת הלוואה במקום למשוך את הכסף!!
את אמרת לא. אולי הגיעה אחריך איזה בור ועם הארץ שאמר נשמע אחלה!
לא חושב שראוי לבוא אליה בטענות עקב הרגלי המינוף העצמי של הישראלים.
מה עם קצת אחריות אישית? למשל להתנהל כספית ולצפות הגעה למינוס עקב קשיים כלכליים חצי שנה לפני שזה קורה. אז, לא לסגור את החוב בהלוואה מהמוכר הלוואות הראשון שמתקשר אליך ומציע לך עסקה גרועה ביותר.
נשמע מובן מאליו.. אבל זה ממש לא במדינתנו. כל עוד זה המצב אני לא חושב שמכובד לבוא בטענות לגורמים כאלו ואחרים, ההתנהלות המטומטמת הזאת חייבית להיפסק קודם כל.
אין אחריות אישית לעכברים שכלואים בכלוב ונתונים לחסדי עורך הניסוי.
אילו הממסד הכלכלי היה נייטרלי אז היה אפשר לומר ש"לא ראוי לבוא אליה בטענות" ולהשליך את כל האחריות לכיוון האחריות האישית.
אבל כאשר הממסד הכלכלי מעודד מינוף והבנקים המסחריים לכאורה (מדובר בקרטל שמור היטב ע"י בנק ישראל) שוטפים את המוח שלנו – אי אפשר לצפות שבני האדם שהם רק בני אדם עם תכונותיהם הקוגניטיביות והמנטליות יהיו עמידים לזה (ולאור מה שידוע היום בכלכלה התנהגותית מומלץ לשלוח את "האדם הכלכלי" לספרי ההיסטוריה).
אבל כאשר הממסד הכלכלי מעודד מינוף והבנקים המסחריים לכאורה (מדובר בקרטל שמור היטב ע”י בנק ישראל) שוטפים את המוח שלנו — ממש לא מסכים
אתה יכול לתת דוגמאות לעידוד ושטיפת המוח?
אתה מתכוון למשל שפרסומות להלוואות לכל מטרה אומרות לנו שנוכל עכשיו לצאת לטיול שתמיד רצינו?
מבחינתי לגיטימי לפרסומת ויש לדרוש מבני אדם יותר, כלומר שפרסומות כאלו לא יפילו אותם.
אחריות אישית
אחת הטענות הרווחות בחברה היא שאילו רוב האזרחים היו יותר אחראיים ומנהלים כלכלת משק בית נכונה – כל הבעיות שלנו היו נפתרות. או לפחות רובן. זו טענה שמגיעה בדרך כלל מאותם אנשים שרואים באזרח כאוטוריטה שיכולה לנתק את עצמה מהשפעות השיטה שהוא חי בתוכה. אבל האם ההשפעה של השיטה על ההתנהגות שלנו היא כל כך שולית שאפשר להתנתק מהשפעותיה ?
למשל כשבנק ישראל מוריד את הריבית ובכך גורם לכך שעדיף שתבזבז את הכסף שלך עכשיו מאשר שהוא יתבזבז אם תשים אותו בחסכון שישחק אותו עד עפר עם ריבית ראלית שלילית- האם יש לך ברירה באותו רגע?
מה תעשה למשל עם הריבית תהיה גם פה שלילית?
ערן, במקרה של ריבית שלילית כבר ידוע מה קורה. המוצר היחיד שהמכירות שלו עולות הוא כספות כאשר מי שיש לו כסף בבנק רץ להוציא אותו משם ולהחזיק אותו בבית.
http://www.wsj.com/articles/japanese-seeking-a-place-to-stash-cash-start-snapping-up-safes-1456136223
זה לא רק בעיה של ״שטיפת מוח״, גם מי שיש לו אחריות אישית ולא מתפתה אחרי פרסומות ושיווקים אגרסיביים של הלוואות לכל מטרה, נפגע באופן ישיר מכך שלאחרים אין.
לדוגמא, לי יש אחריות אישית ואני לא מוכן להשתעבד לבנק ל-30 שנה בשביל 4 קירות.
אם כולם היו נוהגים כמוני, כנראה שהייתי יכול לקנות היום דירה עם משכנתא ״סבירה״.
אבל בגלל שהרבה מאוד אנשים, בעידוד בנק ישראל, הם חסרי ״אחריות אישית״ ומוכנים לסכן את עתידם ועתיד ילדיהם בשביל דירה – מחירי הדיור ממשיכים לעלות ואני נאלץ להמשיך לעמוד ולהסתכל מהצד…
כמו שגם אם תהיה הנהג הכי זהיר בכביש, תמיד יכול לבוא המטורף שיחתוך אותך.
כשכולם מטורפים שחותכים כל הזמן – אתה כבר לא יכול אפילו לעלות על הכביש.
במדינה בה החינוך מת, אין טיפת חינוך כלכלי בבתי הספר, אנשים לא יודעים לשלוט בעצמם והם טרף קל על ידי מפרסמים ושיווק אגרסיבי של צריכה. (כי אין להם ממש חשיבה ביקורתית) – לא חושב שזה הוגן להאשים את הנאנסת\נאנס באינוס שלו.
אחריות אישית על מעשיכם תטיב איתכם בטווח הארוך
תראו, אני מסכים שהשיטה מקולקלת, שהממשלה מושחתת ושכל הקלפים נגדנו. אין ויכוח.
אני גם מסכים שלא תמיד הבחירה האידאלית זמינה לנו.
זה העולם כיום וזו המציאות כרגע. מחר אולי נצליח לשנות את זה.
אחריות אישית היא הכרה ביכולת שלנו להשפיע, והבנה שלמרות שהאפשרויות שלנו מוגבלות , אנחנו מנסים לבחור את הדרך שלנו באופן מודע.
לדוגמא: לא משנה איך תסובבו את זה, אף אחד לא כופה עליכם לקחת הלוואה או משכנתא.
יתכן שזאת האפשרות הטובה ביותר שזמינה לכם כרגע. דבר שלא משנה את העובדה שזה עדין בחירה שלכם, ואף אחד אחר לא אחראי לזה מלבדכם
להאשים לקיחת הלוואה על במורים בתיכון שלא חנכו אתנו או לקיחת משכנתא על זה ש״חייבים דירה״, זה ילדותי. זה שקול לילד בן 3 שנכנס לטנטרום כי לא קונים לא צעצוע חדש ויקר
אחריות אישית היא בשבילכם. החדשות הטובות הם שזה כמו שריר, אפשר לפתח את זה.
הלוואות זה יותר גרוע מסמים קשים.
פעם אחת משפחה לקחה הלוואה, וכבר לעולם לא תוכל לצאת מזה. הבנק ינגוש אותה והיא תזדקק לעוד ועוד הלוואות.
זו הסיבה שהבנקים, חברות האשראי, בתי ההשקעות ועכשיו גם חברות הביטוח רוצים לדחוף רק הלוואה אחת. הם אפילו לא קוראים לזה הלוואה אלא "מגיעה לך הטבה".
המשפחה נכנסת לסחרור שאין לצאת ממנו חי.
שומר נפשו, ירחק.
קוראים לזה כלכלה קיינסיאנית.
הכלכלה שמבוססת על חוב, בשיטה של בסוף כולנו נמות.
ממליץ לכם לקרוא על כלכלה אוסטרית, השיטה הכלכלית המתנגדת לכלכלה מבוססת חוב הקיינסיאנית?
שמח שאליקופטר כסף (חלוקת כסף ישירה לאזרחים) עלה בהקשר של הלוואות.
כפי שנכתב בכתבה, מה שמחזיק את המשק ואפשר את המשך החגיגה הוא ההלואות שאנשים לוקחים. הממשלה מעודדת אנשים לקחת עוד הלואות ע"י הורדת הריבית. כמו כן, מניפולציה של ריבית מצליחה להסתיר חלקית את האינפלציה וירידת ערך הכסף, שנגרמת ע"י כל הכסף החדש שנוצר כתוצאה מהלוואות. המצב הנוכחי הוא לא פתרון, הוא רק מכניס אותנו לבור עמוק יותר. כרגע אנחנו עדים רק למעט סימפטומים של ירידת ערך הכסף, כמו למשל מחירי הנדל"ן ומחירי המזון.
ברגע שאנשים יפסיקו לקחת הלוואות, החגיגה תגמר. אבל מה אם הממשלה יכולה לכפות על כל האזרחים לקחת הלוואה אחת גדולה ביחד? אם אין מספיק אנשים שנוטלים הלוואות, פשוט נדחוף לכולם כסף בכח. הלוואה בכפייה.
התוצאה כמובן תהיה הרסנית – הנה למה:
הממשלה לא מיצרת כלום, לכן אין לה כסף. הממשלה משיגה כסף בשלושה דרכים: מיסוי, הדפסת כסף, הלוואות.
ברור שמישהו יאלץ לשלם על חלוקת הכסף, איך ישלמו על זה תלוי באופן המימון.
1. מיסוי: הממשלה תחלק לכולם כסף ותעלה את נטל המס בצורה משמעותית על חלק מהאוכלוסיה. כלומר, מעמד הביניים ישלם יותר מס. לא ברור כמה נטל מס מעמד הביניים יכול לשאת. מה שכנראה בטוח זה שזה לא יותר מ100% מההכנסה
2. הדפסת כסף: עוד כסף יזרום למערכת, כלומר הערך של הכסף הקיים ירד. כלומר, כולנו נחווה עוד עליות מחירים. בסופו של דבר, זה יחזיר את המטבע לערך הפנימי שלו – משמע אפס. אם נגיע לזה, נחווה קריסת מטבע.
3. הלוואות: הצורה המרושעת ביותר לממן את זה, היא על חשבון הילדים שלנו (חלקם עוד לא נולדו). אנחנו נמשיך לחגוג. הילדים שלנו יבכו.
מבריק, כהרגלך. לגזור ולשמור.
נכון, יש סתירה.