"לאורך כל ההיסטוריה אכלו קמח מלא. באמצע המאה ה19 המציאו את המכונה שהצליחה לפרק את החיטה לחלקים ומאז אנחנו אוכלים קמח לבן שמורכב רק מהתוכן של הגרעין ומכיל בעיקרו עמילן שזה סוכר. כשאנחנו אוכלים קמח לבן אנחנו אוכלים סוכר" כך קובע ד"ר אורי מאיר צ'יזיק, דוקטור להיסטוריה של הרפואה והתזונה, בתכנית הרדיו של הכלכלה האמיתית. לדבריו, למסקנה שקמח לבן מזיק הגיעו כבר בתחילת המאה הקודמת: "ב1917 הוקמה ועדה בלונדון אחרי שנמצא שאנשים עניים שאוכלים קמח לבן פתאם חולים בכל מיני מחלות. אחת המטרות של הועדה היתה להחזיר את הקמח המלא אבל המסקנות שלה יחד עם הועדה בסוף נעלמו."
הצרכן הישראלי, שכן רכש מוצרים עשויים מקמח מלא, ודאי יופתע לגלות שהוא השקיע ברוב המקרים את מיטב כספו על בלוף: "עד היום הקמח המלא בישראל לא באמת היה קמח מלא. התקן הישראלי אפשר לייצר קמח שהוא חצי לבן ועדיין לכתוב קמח מלא.כמובן שרוב היצרנים ניצלו את זה כי ככה אפשר להאריך את חיי המדף של הלחם ולהרויח יותר" -מספר צ'יזיק. הבשורות הטובות על פיו הן שהדבר אמור להשתנות – "רק בעוד שנה כשיכנס התקן החדש יחויבו היצרנים לשווק באמת מוצרים עם קמח מלא אמיתי".
כל מי שהלך לסופר לא יכל להתעלם מהמחירים הגבוהים של הלחמים עם הקמח המלא. ההנחה של כולנו היא שעלות הכנת מוצרים מקמח מלא גבוהה יותר, וכל זה מתגלגל בסופו של דבר על הכיס שלנו. צ'יזיק מציג מציאות הרבה יותר חמורה מזו. "זה מדהים" הוא מספר – "עובדים עלינו חד משמעית בעיניים. עלות הייצור של לחם מקמח מלא היא רק ב30 אגורות גבוהה יותר מאשר עלות הייצור של לחם מקמח לבן. למרות זאת ההבדל לצרכן הוא עשרה שקלים ויותר". אם זה נשמע לכם לא הגיוני אז צ'יזיק שולף את הנתון המדהים הבא: "צהל קונה ככר לחם מקמח מלא מהמאפיות ב-4.70 ש"ח ואף אחד לא מפסיד. כלכלת המזון כבר מזמן לא מתחשבת בנו – לא צריך להיות שום הבדל במחיר בין קמח מלא לקמח לבן."
משרד הבריאות מצידו, קבע בכל המסמכים הרשמיים שלו שאנחנו צריכים לעבור למוצרים עם קמח מלא. יותר מכך – המשרד קובע גם כי המדינה צריכה לסבסד את הלחם מקמח מלא במקום הלבן- "הם אפילו עשו מחקר בנושא ואנחנו יודעים חד משמעית שזה לא משנה מבחינה כלכלית. ועדיין מי ששולט בסיפור הוא לא משרד הבריאות שאחראי על הבריאות שלנו, אלא משרד הכלכלה ומשרד האוצר והם משום מה לא מוכנים להזיז את הסבסוד מהקמח הלבן" – מסביר צ'יזיק. יש לו גם השערה מי מונע את המהלך הזה: "אין למשרד האוצר והכלכלה רצון להתעמת עם הקרטל החזק של המאפיות. המאפיות בישראל נורא ריכוזיות ונורא קשה להתמודד איתן."
אז מה עושים? לדעתו של צ'יזיק הפתרון עובר דרך חיזוק המאפיות הקטנות:
"אולי המטרה שלנו היא לחזור לפעם לחזור לצרוך במאפיות המקומיות. אם אנחנו רוצים לקנות לחם איכותי, בכל עיר ובכל עיירה יש איזה מאפיה קטנה איכותית ותמיד אפשר לבקש מהם לחם איכותי מקמח מלא. אם אנחנו נלך לקנות לחם רק מאופים קטנים יהיו עוד כאלה וגם כך נתרום לכלכלה המקומית."
הייתי שמחה לקנות לחם במאפיות קטנות מקומיות, אבל שם המחירים של לחם מלא עוד יותר גבוה מאשר ברשתות. מדביקים תוית של "בוטיק", "ביתי" או משהו פלצני אחר ומעלים מחיר