נתחיל בחדשות הטובות: החל ממחר אתחיל להגיש תכנית רדיו כלכלית חברתית חדשה בתאגיד (כל יום בין ראשון לשלישי בשידור חי בשעה 13.00). איתי תגיש את התכנית גם פאר לי שחר, מי שהגישה וערכה את "צבע הכסף" ברשת ב'. יהיה מעניין, בועט ונוקב – מוזמנים.
ולחדשות בהרחבה: לפני קצת יותר מ-3 שנים פנה אלי מנהל תחנת רשת א' אבישי פלחי והציע לי לערוך ולהגיש תכנית כלכלית שעה אחת בשבוע בקול ישראל. במונחים היסטוריים אפשר להגיד שהגעתי לרשות ממש בנשימותיה האחרונות. מאז בכל שבוע כשנכנסתי לשטח אולפני קול ישראל במתחם שרונה בתל אביב –לא יכולתי שלא להתרשם מהמקום. למרות שמדובר במרחק של דקה ממרכז ההמולה התל-אביבי הלחוץ של שרונה ואבן גבירול, המתחם נראה כמו אי של שפיות למרות המראה שלו ואולי דווקא בגללו.
לא תראו שם למשל יצירות פאר אדריכליות וגם שום דבר רהבתני – המבנים ישנים ומתקלפים, במחשבים עדיין מותקנות מערכות הפעלה שבמיקרוסופט שכחו כבר מקיומן, מאחורי המבנים הישנים מבצבצים חלקי טבע פראיים, אפילו גיליתי לתדהמתי שאם פותחים דלת בסוף המסדרון של אולפן 9 (שם שידרתי) מגלים בתוכו באר מים ענקית, כשמכונת השאיבה המקורית של הטמפלרים עדיין נמצאת שם לידו. לאחר שיפוץ ושחזור שנעשה בה לאחרונה היא אפילו חזרה לעבוד כמו פעם:
דווקא הפשטות הזו היתה הדבר היפה שבמקום. כאילו באה ביחד באותה חבילה עם אותו הרוגע והשקט של פעם. המבנים האלה בנוסף הם המקומות שבהם שידרו את התכניות שהייתי מרותק להן בילדותי, במיוחד אלה מרשת ג': "30 בצל", "הכה את התקליטיה", "על בטוח" (ששמעתי רגע לפני שירדנו כילדים לחוף הסלע בבת ים), "שוקו חם"… בקיצור נוסטלגיה אמיתית.
תסכימו איתי שאת פיסת ההיסטוריה הזו שהוקמה על ידי הטמפלרים בתחילת המאה הקודמת אי אפשר להרוס – חייבים לשמור אפילו כמוזיאון. מתברר שדווקא מי שלא מסכימה איתי היא המציאות הנוכחית שמקדשת את הכסף והרווח. מתברר שבעידן של היום, אם יש לכם מספיק כסף, אין בעיה למחוק גם היסטוריה. כמה סימבולי יהיה היום בו הדחפורים של הטיקונים ימחקו היסטוריה של 60 שנות שידור. כמו בחיים גם כאן מפלצות בטון קרות ששוות מיליארדים יחליפו מבנים שנבנו ותוחזקו עם הרבה נשמה אבל בלי ערך כספי משמעותי. גם כאן ההמולה התל אביבית תחליף בעוד כמה שנים את האי הבודד של הרוגע באמצע העיר.
לא אכנס פה לשאלה אם היה צריך לסגור את הרשות או לא – זה כבר ממילא לא שאלה רלבנטית. אני רוצה לדבר על הדרך. מה קרה מרגע שהוחלט לסגור את הרשות. קשה היה לפספס את ההתעללות הצינית שעברו העובדים בגלל שגעונותיה של הממשלה ובמיוחד של זה העומד בראשה. מה שאותם עובדים יודעים לעשות זה רדיו, ובגלל שאין בישראל מאות תחנות ובגלל שלא היה ברור מי ימשיך לתאגיד, עבור חלקם סגירת הרשות היתה גזר דין מוות כלכלי.
תחשבו לרגע מצב שמודיעים לכם שבעוד שנה אתם מפוטרים. בזמן שאתם מנסים לעכל את הבשורה המרה ולהבין איך מתגברים עליה, אומרים לכם רגע סליחה – זה נדחה בשישה חודשים. כשאתם כבר מתכוננים במשך אותה חצי שנה ליום הקשה – מוסרים לכם הודעה נוספת על עוד דחיה בגזר הדין. רגע לפני שמורידים את המסך פתאם מתקבלת הודעה חדשה שהודעת הפיטורין כנראה תתבטל. את החגיגות שלכם תקטע הודעה מעודכנת שהביטול התבטל ואז שהביטול שהתבטל תקף. יום אחד אתם חיים ללא תקווה ויום שני מרגישים שכל העתיד לפניכם. זו לא בדיחה – אלו היו בדיוק חייהם של עובדי הרשות במשך 3 שנים. מאניה דיפרסיה צינית תוצרת ממשלת ישראל.
כשהגעתי לקול ישראל פגשתי עובדים שחיים בהכחשה שיומם קרב. כשזה הפך למוחשי התחילה החוסר וודאות לשחק שם תפקיד מרכזי .החיים נעו בין יאוש גדול לתקוה חסרת תקנה. בסוף זה הפך כבר לתסכול אדיר שהתפרץ כשהודיעו מעכשיו לעכשיו על סגירת הרשות. את התוצאות להתעללות הממשלתית ראו במבט האחרון ושמעו ביום השידורים האחרון של תחנות הרדיו השונות. לא סתם עלו צמד המילים "התעללות בגופה" מספר פעמים באותם שידורים.
בתגובות במדיות השונות היתה הרבה סימפטיה לעובדים אבל היו גם כאלה שאמרו ש"מגיע להם". אז נכון שהיו הרבה בעיות ברשות וגם שחיתות לא היתה חסרה שם, את זה כולם ידעו ולכן גם הוחלט על השינויים שהוחלטו בהסכמה או שלא בהסכמה. אבל זה בטח ובטח לא נתן לגיטימציה להפוך את שאר העובדים המסורים והצנועים שפגשתי למושחתים ונהנתנים כאילו כולם שם היו מקשה אחת. אם נאמר את האמת, הם היו בסך הכל פיונים בשולחן המשחקים הציני של הפוליטיקאים. כשנוח הפכו אותם לחמאס, כשלא נוח הם שימשו כל"ו הצדיקים. יש דרך מכובדת לסגור מפעל חיים, במיוחד כזה שמאחוריו עומדים הרבה בני אדם.
הייתי בקול ישראל בסך הכל שלוש שנים, שעה בשבוע, אבל את המקום והאנשים היקרים שיצא לי לעבוד איתם, תמיד אשמור אצלי עמוק בלב. מחזיק לכולם אצבעות שיצליחו למצא את דרכם בפרק השני של עבודתם.
ועכשיו – לאתגר החדש בתאגיד….
הרבה הצלחה ערן.
הצלחתך – הצלחתנו.
עדיין לא מבין למה אני צריך לשלם על מוצר שאני לא צורך, לא מעוניין לצרוך ובטח ובטח שלא מוכן לשלם עליו.
היו צריכים לפרק את הראשות ולא להקים את התאגיד.
את כל תדרי השידור היו צריכים למכור לשוק הפרטי.
רוב האנשים לא נהנים מרוב המוצרים והשירותים (כל אחד כשלעצמו). אז לשיטתך – ובאמת אכן כך נראה – כמעט הכל צריך להיות עניינו של השוק הפרטי.
אבל, בעיה קטנה: אני לא מעוניין ולא מוכן לשלם על אכיפת הרכוש הפרטי של חברות במשק. אז – בוא נתחיל מביטול המנגנון הזה. ואז נדבר על מה היו צריכים ולא היו צריכים.
קודם כל הרבה הצלחה לערן הילדסהיים היקר בתאגיד. הוא את מלאכתו עושה נאמנה ובכישרון רב. הבעיה החמורה ביותר עם רשות השידור וגם עם גלי צה"ל הוא האתוס האנטי ציוני שהם תעמללו 24/7 עם המדינה הפלשתינית על ראש שימחתם, ובכך הפנו עורף לציבור הרחב שמאס בפלשתיניזם הטרוריסטי. שירות השידור גם הקנה רוח גבית לחונטה הנפשעת של בגץ והמשפטוקרטיה שהשמידו את הדמוקרטיה בישראל, כאשר רוממות שלטון החוק והדמוקרטיה על שפתיהם.
רשות השידור תמכה בקיום מדינת ישראל, מדינה יהודית המפלה לרעה את נתיניה הפלסטיניים ומרובם מונעת אפילו אזרחות. המדינה הפלסטינית לפי מתווה אוסלו מבוססת על חלוקת הארץ למדינה יהודית ומדינה פלסטינית, וכך הינה פרוייקט המתיישב עם הציונות והאימפריאליזם המערבי במסורת הסכמי סייקס-פיקו.
לכן אינך יודע מה אתה סך. רשות השידור הייתה ציונית במשך כל שנות קיומה.
תזרים המזומנים שלכם ישאר בידי אנשים ציניים שמעבירים שקלים.הביטקוין היה כ1740 דולר לפני שעה. מסכן יהיה מנהל הכספים שלכם.
ערן גם אתה " אי " אנושי אחרון של שפיות ורוגע ,או מהאחרונים שנותרו.
עצוב לקרא שאין מי שבאמת מבין את טיעונך לגבי אי- האנושיות והאכזריות שבסיטואציה והטירוף המערכתי כשיטה נפסדת.
בעולם מומצא של "קפיטליזם" אנכרוניסטי,מבית מדרש שיקגו-למולטי ביליונרים אחוזי -אמוק כפייתי לשליטה אומניפוטנטית,-משל היו אלים-,בכל משאבי כדה"א הנפלא שלנו ,באמצעי הייצור כולם ובפרט בהון האנושי כמוצר תצרוכת ,חד -פעמי לשימוש והשלכה ,אין תימה ששטיפת המוח של ההמצאה הופנמה והיגדי תעמולתה, הפכו לאקסיומה ולרציונל שבכל תגובה ובכל מצב.
בהצלחה במסעך ותודה
ערן היקר
בהצלחה ואני שמח לשמוע שאתה ממשיך לשדר. זה לא מובן מאליו.
אם מישהו באמת רוצה להפסיק להיות "כלי משחק ציני של כסף ופוליטיקאים" הנה הצעה:
* תחזירו את התקציב. תנו אותו לממשלה שתחלק אותו לאזרחים
* תקציב רשות השידור 2.0 הוא 350 מליון ש"ח לשנה. אם תחלק את זה בין כל הישראלים הבוגרים תקבל בערך 120 ש"ח לאדם לשנה – כלומר, כ 10 שח לחודש.
* סעיף 7 (ב) לרשות השידור אומר: " התוכן שיספק תאגיד השידור הישראלי יהיה עצמאי, יופנה לכלל אזרחי מדינת ישראל ותושביה, ישקף ויתעד את היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית, את ערכיה ואת מורשת ישראל, וייתן ביטוי הוגן, שוויוני ומאוזן למגוון ההשקפות והדעות הרווחות בציבור בישראל."
* נסו למשוך מנויים. אם באמת התוכן שווה משהו, ומשקף את ה"מנדט" שמעמידים פנים שניתן לתאגיד השידור – לא תהיה לכם בעיה לגבות לפחות 10 ש"ח לחודש ממנוי.
* לאט לאט שפרו את התוכן, ותגבו יותר.
* פעם הבאה שהפריץ התורן רוצה לסגור את המימון זה לא ישנה! יהיה לכם קהל לקוחות אמיתי, שבאמת משלם לכם ומעוניין במוצר שלכם (בניגוד לאנשים שרוצים לקבל דברים בחינם)
תחשבו על זה
תודה על התגובה הארוכה. רק חבל שאין קשר בינה לבין הכתוב.
אתה דיברת על זה שחבורה המושלת הנוכחית החליטה לסגור את רשות השידור. התהליך היה קשה, מביך וכואב להרבה אנשים.
אני באמת יכול לגלות אמפטיה למצב שלהם (בלי ציניות). בגלל זה אני מצביע על העובדה שאתם הולכים בדרך שתוביל בדיוק לאותו סיפור שוב פעם, במקום ללמוד מניסיון ולנסות משהו אחר
הבעיה ברשות השידור הישנה היא שרוב האנשים לא באמת רצו אותה. כן, כולם דיברו על החשיבות שלה. כן, קבוצןת אוכלוסיה מסוימות צרכו את התוכן שלה בחינם. אבל שהקקי פגע במאורר, אף אחד לא פתח את הארנק והציע לסייע – אינדיקציה די טובה לערך האמיתי שאנשים מיחסים לרשות השידור
אני גם מציע לכם דרך להוריד את התלות בגורם שסגר את רשות השידור, כדי שפעם הבאה תיהיו עצמאים וכל העובדים לא יעברו מסכת. יסורים בזמן שהמושלים ״ מתעללים בגופה״
אם אנשים משלמים עבור המוצר שלכם מרצונם החופשי, אתם לא תלויים בגחמות פוליטקאי זה או אחר. תיצרו מוצר טוב, תגבו כסף טוב עבורו ואף אחד לא יתעלל בעובדים יותר
לצערי, עושה רושם שהטקטיקה פה היא לסחור במסכנות ולא ביכולת. צעק ״דפקו אותי״, קבל כסף, חכב שידפקו אותך שוב, וחוזר חלילה
חבל, יש הרבה עובדים מסורים שיפגעו
כשעובדי הרשות התעללו באזרחים של מדינה שלמה, הם היו צריכים קצת לחשוב קדימה. שמא יש אפשרות שהמציאות תשתנה יום אחד.
לעצם העניין, שידור ציבורי הוא אחיזת עיניים אם הוא פועל תחת חסות השלטון.
או שזה יהיה מלכ"ר שחי מתרומות או גוף מסחרי במתכונת מנויים ו/או פרסומות.
רשות השידור גם גבתה אגרה וגם שידרה פרסומות. עבודה בעיניים. ולא היו צריכים רייטינג כדי למכור פרסומות? לא היו צריכים לא להרגיז מפרסמים? במילים אחרות הכל חירטוט.
בתאגיד שיחייה מהתקציב המצב יהיה גרוע יותר.
כל אחד אוכל את הדייסה שהוא מבשל. לבריאות!
לא יודע עד איפה קראת את הפוסט אבל אין קשר בין מה שכתבתי למה שהגבת. בכלל הדיון הוא לא אם צריך שידור ציבורי או לא.
ערן,
בפסקה הראשונה התייחסתי למאמר עצמו בנוגע ל"התעללות" שעברו עובדי הרשות.
אח"כ אני מדבר על העיקר, ולא על "אכלו לי שתו לי": מי צריך את השידור הציבורי, או בשמו האמיתי, שידור ממשלתי?