לכל הטסים לחו"ל, שהם גם במקרה שייכים לחוג אוהדי פייגלין את שקד וכל מי שרוכב על הטרנד המגניב של לבטל את כל הרגולציות ולתת לשוק החופשי לעשות את שלו "בדרך לחירות" – זה בשבילכם. בלומברג חושף החודש שבואינג העבירה את פיתוח התוכנה של המטוסים החדשים מסוג 737 מקס, למפתחים במיקור חוץ בהודו בתמורה ל9$ לשעה. במילים אחרות בבואינג תלו את גורלנו בידיהם או במוחם של עובדים בשכר עלוב. פה בוודאי יבוא מי שיבוא ויגיד בצדק שגובה השכר, בטח בארצות המזרח, לא קובע את טיב העבודה. אלא שבבואינג חושפים שלפחות חלק מהמתכנתים היה ללא הניסיון, הידע וההבנה הדרושים בתחום התעופה על מנת לתכנת את מערכות המטוס.
התוצאה של כל זה: כשל בתוכנה שגרם לשני מטוסים מהדגם הזה להתרסק בתוך חמישה חודשים עם כל נוסעיהם. אם אתם חושבים שפה זה נגמר אז לא. אף על פי שבבואינג דווחה התקלה בתוכנה עוד בנובמבר שנה שעברה על ידי טייסים ואף על פי ההתרסקויות, בחברה לא יזמו ריקול והפסקת השימוש במטוס. לולא ממשלות באירופה ובעולם שהחליטו מטעם עצמן לקרקע את המטוסים מדגם זה, היינו יכולים למצא את עצמנו היום עם עוד מאות אנשים שהוקרבו על מזבח המניות של מנהלי בואינג. רק שלושה חודשים אחרי ההתרסקות השניה פרסמה בואינג הודעה בה היא לוקחת אחריות על ההתרסקויות והביעה התנצלות.
זו לא פעם ראשונה שהרצון להעלאת הרווחיות של חברה העוסקת בתחום התעופה גורמת לאבדן חיי אדם. קצת פחות משבועיים לפני התרסקות מטוס ג'רמן ווינגס ב2015 על אדמת צרפת, יצאו טייסי לוטפנזה (חברת האם) לשביתה העשירית שלהם. היה זה שיאו של מאבק נגד קיצוצים שערכה החברה בפנסיות שלהם ובתנאיהם. האשם בהתרסקות במקרה זה היה הטייס משנה, אנדראס לוביץ. מנגנוני הביטחון הפנימיים של החברה, שנועדו להבטיח את בטיחות טייסיהם כשלו. לוביץ', שסבל מדכאון קשה, לא זוהה על ידי אותם מנגנונים והתאבד יחד עם שאר אנשי הצוות והנוסעים על צלע הר באלפים הצרפתיים.
הבלוג SLOW ציטט את פיליפ גרינספונז', טייס ומדריך טיסה מיד לאחר האסון. בתשובה לשאלה "האם היית נתון למבדקים של בריאות מנטאלית טרם הקבלה לעבודה", ענה גרינספונז' במילים הבאות: "לא ממש, היא התשובה הטובה ביותר. טייסי האליטה החברתית של דלתא הם, כביכול, עם MMPI וראיון פסיכולוג. אבל אנחנו פשוט קיבלנו כמה בדיקות של "כישורים קוגניטיביים" ומבחן קבלת החלטות שהיה מעורפל מבחינה פסיכולוגית. אולי החברה פחדה לראות עד כמה טייסים צריכים להיות מטורפים כדי לקחת עבודה של 22 ימים בחודש, 16 שעות ביממה בתמורה ל- 19,000$ לשנה."
אז כן – אנחנו לא רוצים לחיות כמו בברה"מ הקומוניסטית שהקריבה מיליוני בני אדם "למען שליטת המדינה", אבל באותה מידה אנחנו גם לא רוצים בני אדם שיקריבו את עצמם למען רווחי התאגידים. חירות זו באמת אחלה מילה בשביל לשווק ביטול רגולציות ולסחוף קהל צעיר, אבל כמו בכל דבר שוב ושוב אנחנו מגלים שהאמת היא באמצע. רגולציה היא לא שם קוד ל"משהו רע" שצריך להעביר מהעולם. כל רגולציה צריכה להבחן לגופה. יתכן ויש להעצימה (לדוגמא: בבטיחות ענף הבנייה) או לצמצם אותה דרסטית (תחום הקנאביס רפואי כדוגמא). האיזון בין הטלת רגולציות לבין שמירה על שוק חופשי זה כנראה הפתרון האידיאלי כדי לאזן בין כוחה הגדול של המדינה לבין החופש שלו זקוקים התאגידים כדי לפעול ביעילות.
הבלבולון הימני הרגיל
הימין מושתת על האדרת הכח.
על האפשרות לתת לו לעבוד חופשי.
השאר זה רק תוצאה.
חוסר רגולציה זה כנוי לעולם בו הזאב והכבשים מקבלים הזדמנות שווה (הבדלי, הון, מעמד, כח, ידע, וכו)
רגולציה – אותו הדבר, כאשר היא נעשית מתוך אותם שיקולים.
Eytan Avriel@ EytanAvriel
"מה פה לא ברור? שני מאגרי הגז הגישו בהליך המכרזי הצעה של מחיר זהה, בתנאים זהים, ההצעה אף הוגשה על ידי אותו אדם – וגם נציגן של נובל אנרג'י, דלק ורציו הודה באופן חד וחלק שהתחרות בין מאגרי הגז היא פנטזיה. כמו שכתבנו וחזרנו וכתבנו במשך שנים. אז איפה הרגולטור?"
(האומר מפי אמרו מביא גאולה לעולם max)
אם לא יהיו גבולות אז גם לא יהיו מדינות ולאומים. מטבע אלקטרוני אחד וכל אדם עובד בתפקיד שלו מי שלא יכול לעבוד סביבתו הקרובה תעזור לו. קצת שינוי תודעתי ואנחנו שם.
פעם אם בעל עסק חירטט אותך היית צריך מינימום עורך דין ועיתונאי להשיב את הצדק על כנו היום מספיק שאתה אומר לו שיימינג והוא עומד דום קיצור העולם משתנה תתרגלו הלוואי שהייתי יכול להסביר יותר.
מי יקבע מהו המטבע האחד? ומה יקרה לאלו שירצו להשתמש במטבע אחר?
מה זה כל אחד יעבוד בתפקיד שלו? מה אם מישהו רוצה לעבוד בתפקיד אחר – למשל מישהו לא רוצה להיות שרברב ומעדיף להיות אמן והוגה דעות?
יש כבר מטבע כזה הליברה, כל מסע מתחיל בצעד, ככל שיותר חברות גדולות יצטרפו אליו זה יחזק אותו, הרי הם אלה שמקבלות ומשלמות כסף בסופו של דבר.
זכותו של כל אדם לעשות מה שהוא רוצה, אבל למה אדם אחר צריך לממן אותו בעל כורחו?
תכלס המושג כלכלה הוא מיותר כי יש הכל בטבע בלי היררכיה ובלי עבודה אבל כיוון שהאדם הפר את האיזון אז הוא נושא את ההשלכות כאדם מאמין אני יודע שהתהליך הוא כזה שקודם כל העולם יתאחד למלכות אחת ע"י משיח בן יוסף ואז יבוא בן דוד וילמד את כל העולם תורה עד לרמה של העברת הרע והמוות מהעולם ואז העולם יחזור לאיזון הראשון שלו ותוכל לחיות פה בלי ויכוחים על מי צריך לממן את מי
הפקרות גם בנוגע לחיסוני השיגרה בתינוקות, רוב החיסונים מיוצרים בסין והם לא מאפשרים ביקרת רצינית של ה fda וכך מקבלים חיסונים מזוהמים.
הכי חמור הוא שמשרד הבריאות לא מבצע שום בדיקה מדגמית לחיסונים שמגיעים לארץ, למה? לצעצועים מיובאים כן מבצעים ואילו לחיסונים שמוזרקים לתינוקות לא.
מה כל כך מסובך לבצע בדיקה מדגמית אלא שהם יודעים מראש שיהיו תוצאות גרועות ולכן לא בודקים.
ענף הפעוטונים שעלה לאחרונה לכותרות מתנהל באופן קפיטליסטי. הורים יכולים לבחור מעון זול
(ואלים) או מעון יקר ומקצועי. היום ההורים מפגינים כדי שהממשלה תיקח על עצמה את ניהול הפיקוח ותכניס עוד רגולציה. כדי שכל הציבור, גם מי שאין לו תינוקות, ישלם על סבסוד הרגולציה לפעוטונים. ובסוף יש להם את החוצפה לקרוא לזה ממשלת ימין!
מחילה אבל יש פה דמגוגיה.
אם היו משלמים למתכנתים ההודים 20$ לשעה האסון היה נמנע?
אם היו משלמים לטייסים 100,000$ לשנה זה היה מונע מהם דיכאונות?
המתכנתים ההודים היו שלב בשרשרת ארוכה של פעילות מורכבת הקשורה בפיתוחו של מטוס נוסעים. בשרשרת הזו השתתפו הרבה אנשים שמקבלים שכר מאוד גבוה כדי לוודא שהקוד מבצע את מה שהוא אמור לבצע ושהמטוס טס כפי שהוא אמור לטוס. במערכות מורכבות כאלו, כתיבת הקוד היא לעיתים הפעולה הפשוטה ביותר לביצוע.
ובכל מקרה כמות הבדיקות, ההדמיות וטיסות הניסוי למטוס כזה היא עצומה וכמעט בלתי נתפסת כך שלהפיל הכל על מתכנתים הודים שקיבלו 9$ לשעה זו דמגוגיה לשמה.
הרגולציה המוטלת על כל מה שקשור בתעופה אזרחית היא אחת הרגולציות היסודיות והמקיפות ביותר הקיימות. ודווקא התחום הזה מהווה דוגמא לרגולציה שאפשר רק לחלום עליה במקומות אחרים. קיים סטנדרט מיוחד לקוד שנכתב עבור מטוסים. קיימת רגולציה מחמירה מאוד בכל מה שקשור להכשרת טייסים ושמירה על כשירותם. קיימת רגוליציה על אישור מטוסים לטיסה ועל תחזוקת מטוסים. וגם על תיחקור תאונות אוויריות יש רגולציה. ולמעשה בכל היבט של התעופה קיימת רגולציה.
אלא שרגולציה זה לא קסם ורגולציה זה גם לא גן-עדן. רגולציה לעולם לא תצליח למנוע לחלוטין אסונות. לא מדובר כאן באיזונים נכונים בין שוק חופשי לרגולציה, אלא בהכרה שרגוליצה מוגבלת מטבעה. שום רגולטור לא יוכל להבין את המורכבות הרבה הקשורה בפיתוח והפעלת מטוס. ולכן לפעמים הרגולציה הטובה ביותר הינה תחרות בין השחקנים השונים שמודעים לכן שמשמעותו של כישלון היא סגירת העסק שלהם.
הטענה כי אילו הייתה רגולציה, לא היו אסונות בעולם הינה דמגוגיה נוספת לשמה.
ולסיום, ברוח האתר, בנקים הם אחד התחומים הנתונים תחת רגוליציה יסודית מאוד אם לא היסודית ביותר שניתן לעלות על הדעת. ועדיין תמיד מתגלות פרצות. תמיד מתגלה עוד איזו מעילה או פעילות קרימינלית כלשהי שהבנקים מעורבים בה ושהרגולטור לא צפה. וכולם פה יודעים שהדבר לא יסתיים לעולם. עם כל הרגולציה שקיימת וזו שתיתווסף בעתיד, אנחנו נמשיך לראות בנקים מסתבכים בשל פעולות שמעולם לא ניצפו.
וזה הלקח החשוב.
אריק
ברור שלא הכל קם ונופל על מתכנתים ב9$. זו שרשרת של כשלים ארוכה שמתחילה במתכנתים זולים שאין להם את ההכשרה, הידע והנסיון הדרוש לתכנת תוכנות למטוס כזה. זה ממשיך בפיקוח ובקרת איכות לקויים על העבודה של אותם מתכנתים וממשיך בשורה של התעלמויות רשלניות מדיווחים על תקלות והתרסקויות מצד החברה.
אף אחד לא טוען שרגולציה היא מילת קסם לאפס טעויות. המקרה הזה ניתן כדוגמא למי שטוען שללא רגולציה השוק יתפקד טוב יותר ודווקא כאן פעולות רגולטריות של מדינות שהורו לקרקע את המטוסים בניגוד לעמדת חברת בואינג מנעה אסונות נוספים. אם היינו מחכים להחלטות השוק הפרטי, לא מן הנמנע שהיינו רואים התרסקות שלישית ורביעית עם אותו מטוס. לבואינג לקח לא פחות משלושה חודשים לקחת אחריות על התקלה מהרגע שהמדינות החליטו לאסור את הטיסות עם המטוס שלה.
לגבי הבנקים – אכן יש שורה ארוכה של רגולציות על התחום הזה אבל הבעיה הגדולה כפי שהתגלתה בוועדת פישמן שהן לא נאכפות וגם כאשר נאכפות הרגולטור לא נוקט בפעולות משמעותיות ומרתיעות כנגד מי שמפר אותן.
"שמתחילה במתכנתים זולים שאין להם את ההכשרה, הידע והנסיון הדרוש לתכנת תוכנות למטוס כזה"
זו כבר פרשנות שלך. אין לך שמץ של מושג איזו הכשרה קיבלו המתכנתים ומה היה תפקידם. במערכות מורכבות וגדולות כאלו יש הרבה צוותים שכל תפקידם זה להריץ סקריפטים ולהוציא דוחות יומיים של וולידציה. למעשה, אתה גם לא יודע אם הם בכלל כתבו קוד שרץ על המטוס.
"זה ממשיך בפיקוח ובקרת איכות לקויים על העבודה של אותם מתכנתים"
זו גם פרשנות ולא עובדה. העובדה היא שבואניג בנתה הרבה מאוד מטוסים לאורך השנים וענף התעופה על אף התאונות שקורות בו, נחשב בין הבטוחים שבענפי תחבורה (הרבה יותר בטוח מענף מהרכב הפרטי).
להזכירך המטוסים שהתרסקו הם גרסא מסויימת של 737 ולא נראה לי שלימשהו יש איזשהו חשש לטוס ב 737 בגלל "פיקוח ובקרת איכות לקויים". למעשה 737 הוא אחד ממטוסי הנוסעים הנפוצים והבטוחים ביותר בעולם.
"אבל הבעיה הגדולה כפי שהתגלתה בוועדת פישמן שהן לא נאכפות"
אכן. וזה תמיד יהיה המצב. ובגלל זה טענה איין ראנד שברגע שאתה ממנה רגולטור אתה צריך למנות גם רגולטור שיהיה ממונה על הרגולטור. ולמעשה אתה צריך למנות אינסוף רגולטורים שכל אחד מהם מוודא שהרגולטור שמתחתיו באמת עושה את העבודה שהוא צריך לעשות.
כל מה שכתבתי אינם הערכות או פרשנויות אלא ממצאי התחקיר שפורסם בבלומברג
הדברים לשם הבהרה שפורסמו בבלומברג והבאתי את מקצתם פה נוגעים רק לדגם החדש של בואינג 737 מקס
אריק,
" ולכן לפעמים הרגולציה הטובה ביותר הינה תחרות בין השחקנים השונים שמודעים לכן שמשמעותו של כישלון היא סגירת העסק שלהם."
במקרה *הטוב* זה יגמר רק בסגירת העסק שלהם… הלוואי..
המאמר מדבר ומדגיש את אותם מקרים שבהם "כישלון העסק" מביא גם לסגירת "עסק ששמו החיים" של אזרחים תמימים רק בשל הרצון של "השחקנים" לחסוך ולהרוויח כמה שיותר בשוק החופשי התחרותי והלא מבוקר.
בשוק תחרותי שכזה אתה עוד תתגעגע לקצת רגולציה שתשמור עליך
אתרוג,
לחשוב שהרגולטור יפתור לך את כל הבעיות ויציל את החים שלך זה איוולת וחוסר אחריות.
רגולטור לעולם לא יוכל לצפות את כל הכשלים האפשריים בתעופה, למצוא להם פתרונות ולאכוף את הפתרונות האלו. דבר כזה לא יתכן. לא בתעופה ולא בשום תחום מורכב אחר בחיים.
וככל שיותר אנשים יבינו את מגבלת הרגולציה כך ייטב. כך תתאפשר חשיבה על דרכים נוספות לפתור בעיות מורכבות מבלי לערב את מועצת חכמי העל יודעי הכל הקדושים והטהורים.
הבעיה בפוסט ובתגובה שלך היא שאתם מעודדים אנשים לסגוד לרגולציה ולהאמין שהיא סוג של אליל כל יכול וכל יודע בזמן שאתם יודעים טוב מאוד שאין הדבר כך. ולכן אתם סתם מאחזי עיניים שצועקים "עוד רגולציה" אחרי כל אירוע. מלבים שרפות. ומעודדים חוסר אחריות בקרב הציבור. כי אם כולם אזרחים תמימים אז יש מישהו שצריך לחשוב במקומם, לפעול במקומם ולהציל אותם.
דווקא הרצון להרוויח בשוק תחרותי הוא הרגולטור הטוב ביותר. כי שחקן שיעשה שטויות בשוק כזה יסגור העסק שלו. בואינג היא חברה שעתידה ורווחיה תלויים ביכולת לייצר מטוסים שלא מתרסקים. ולכן קיים אינטרס מובנה לבעלי המניות שלה לייצר את המטוסים הטובים ביותר. ושום רגולטור לא יגביר את האינטרס הזה.
לא נראה לי שאי פעם אתגעגע לרגולציה. לפחות לא בתחומים שאינם קשורים בחיי אדם. אני דווקא מחכה ליום שיבטלו את הרגולטור של עורכי הדין (לשכת עורכי הדין הארורה). הרגולטור של רואי החשבון. מכון התקנים. מועצת החלב. ועוד כל מיני רגולטורים שמועילים בעיקר לעצמם ולמפוקחים שלהם. כולם נולדו בחטא. מישהו ניצל משבר שקרה וצעק "רגולציה" וכך נוצרו כל מיני מפקחים שמשרתים את עצמם, מקורביהם ואת המפוקחים שלהם בסדר הזה.
אריק תודה על התגובה העניינית.
כתבת בפתיחה:
"רגולטור לעולם לא יוכל לצפות את כל הכשלים האפשריים בתעופה, למצוא להם פתרונות ולאכוף את הפתרונות האלו. דבר כזה לא יתכן. לא בתעופה ולא בשום תחום מורכב אחר בחיים."
שים לב (ואני מניח שאתה יודע בעצמך) שאין שום יומרה לצפות את *כל* הכשלים האפשריים בתעופה.
יש ציפייה *לצמצם* אותם ככל הניתן. וכל המציל נפש אחת (או יותר) כאילו הציל עולם ומלואו.
אתה כותב:
"..כך תתאפשר חשיבה על דרכים נוספות לפתור בעיות מורכבות מבלי לערב את מועצת חכמי העל יודעי הכל הקדושים והטהורים."
כאשר אני שומע שאנשים אומרים/כותבים בכל מיני הזדמנויות/נושאים *שתתאפשר חשיבה* על דרכים *נוספות* כדי לפתור בעיות שונות, אבל הם לא מציינים *מהי* אותה דרך פלאית אפשרית, אז אני מבין שכנראה אין להם באמת דרך אחרת ישימה, והם רק עסוקים בלשלול את הדרך הקיימת בלי לתת אלטרנטיבה. ולשיטתי זו אינה גישה שמקדמת, אלא גישה מסרסת, שוללת ובאיזשהו מקום לדעתי זו גם גישה שאינה צנועה, אינה מכבדת ואינה מודעת למורכבות שקיימת בניהול מדינה וחיי חברה ופרט.
אתרוג,
קצת מוזרה טענתך על דעתך על אנשים שלא מציינים "מהי אותה דרך פלאית אפשרית" בסמוך לתגובה שבה רשמתי את אחת הדרכים האפשריות. ואתה אף הבאת את הציטוט: " ולכן לפעמים הרגולציה הטובה ביותר הינה תחרות בין השחקנים השונים שמודעים לכן שמשמעותו של כישלון היא סגירת העסק שלהם."
וזהו הפיתרון הטוב ביותר בכל תחום שלא מעורבים בו חיי אדם. כלומר השיטה הזו יכולה להחליף 95% מהרגולציה בעולם.
קיימות דרכים נוספות וטובות שאפשר ליישם שהם ממש לא רגולציה. הנה עוד דוגמה: ציוני בטיחות לכלי רכב פרטיים שנקבעים ע"י ארגון NCAP. את זה גם אפשר ליישם בתחום התעופה. למשל ארגון פרטי שמפעיל טייסי ניסוי שנותנים ציונים למטוסים בהיחלצות ממצבים מסוכנים.
וכמובן שקיימים עוד פתרונות נוספים. לעצם זיהוי הבעיה יש ערך משום שזה מעודד את הציבור לחשוב על פתרונות נוספים. ואילו לשיטתך, זיהוי בעיה ללא מתן פיתרון זה "גישה מסרסת". הפוך גוטה. זיהוי בעיה הינו שלב הכרחי לפני זיהוי הפתרון.
ואם נדייק, גם אתה וגם ערן לא הבאתם שום אלטרנטיבה ושום דרך פלאית לפתור בעיה מורכבת. אתם פשוט צעקתם "רגולציה" ו"פיקוח". ובזה יצאתם ידי חובתכם. כי עוד רגולציה בהכרח תפטור את כל הבעיות. לצעוק "עוד רגולציה" אחרי כל משבר זה הכי "גישה מסרסת" שאפשר לעלות על הדעת.
ולסיום, הקישור שלך בין זיהוי בעיה ללא מתן פתרון ובין גישה ש"אינה מודעת למורכבות שקיימת בניהול מדינה וחיי חברה ופרט", הינו שגוי מעיקרו. גם כאן הדברים הפוכים ממה שרשמת. דווקא בגלל מורכבות הבעיה אני טוען (ובעצם מצטט את האייק) שלא יכול להיות שום אדם או מועצה מספיק חכמים שיולו לפתור בעיות מורכבות. במצב כזה הדרך לפתור את המורכבות היא לתת לכל אחד לגשת אל הבעיה בדרכו שלו. ולבצע את מה שלדעתו הוא הפתרון הטוב ביותר עבור המורכבות. ומבלי לכפות על אף אחד דבר. או במילה אחת קצרה: שוק.
אריק, תודה לך על המשך הדיון.
אתה כותב: "קיימות דרכים נוספות וטובות…..דוגמה: ציוני בטיחות לכלי רכב פרטיים שנקבעים ע"י ארגון NCAP. את זה גם אפשר ליישם בתחום התעופה. למשל ארגון פרטי שמפעיל טייסי ניסוי שנותנים ציונים למטוסים בהיחלצות ממצבים מסוכנים."
יתכן שאני טועה ואולי אתן פה דוגמה לא מדויקת, אבל הדוגמה שלך מזכירה לי את סוכניות דירוג האשראי למיניהן שבתקופה שלפני תחילת המשבר הכלכלי הגדול ב 2008 הן נתנו ציוני דירוג אשראי/אגח *מושלם* AAA למוצרים פיננסיים כושלים שגרמו למשבר הסאב פריים העצום.
הם נתנו ציונים כאלה בגלל אינטרסים צרים אישיים ששירתו את עצמם ואת בעלי האינטרסים שסביבם, ופחות עניין אותם טובת הציבור והמדינה. אחריהם המבול. והיה מבול.
אני מניח (ומקווה, ומניח שגם אתה מקווה) שאחד הלקחים שהופקו וישומו היה להגביר את הפיקוח והרגולציה על אותם גורמים שהיו קשורים ליצירת המשבר.
אתה כותב: "הפוך גוטה. זיהוי בעיה הינו שלב הכרחי לפני זיהוי הפתרון"
מסכים איתך לחלוטין לגבי המשפט הזה,
אבל ההבדל הדק הוא, לטעמי, שאתה מזהה את הבעיה *בפיתרון עצמו* (בפיקוח,ברגולציה), פיתרון שכבר ניתן עבור בעיות *שכבר זוהו* (אסונות למיניהם, מחדלים,רשלנויות)
אתה כותב/מצטט: "..במצב כזה הדרך לפתור את המורכבות היא לתת לכל אחד לגשת אל הבעיה בדרכו שלו. ולבצע את מה שלדעתו הוא הפתרון הטוב ביותר עבור המורכבות. ומבלי לכפות על אף אחד דבר. או במילה אחת קצרה: שוק."
או במשפט אחד קצר: איש הישר בעיניו יעשה.
והמבין יבין. איך שיבין. אם יבין. וכמה שיבין.
או במילה אחת קצרה: שוק.
לסיכום, ולצורך ההמחשה,אם הייתי נדרש/נאלץ לבחור לחיות במדינה עם רגולציה מינימלית(שוק) או במדינה שסובלת מעודף רגולציה, הייתי מרגיש יותר ביטחון לבחור באפשרות השנייה, עם כל הסירבול הכרוך בכך.
סופש נעים
אכן חברות דירוג האשראי נכשלו במשבר של 2007 (למרות שאפשר להתפלסף קצת ולטעון שמי שסמך עליהן נכשל. איך אפשר לטעות משהו כנגד חברה שמספקת מחרוזות של אותיות באנגלית…)
באותה מידה היית יכול לטעון נגד הרגולטור הבנקאי בארה"ב (הפדרל ריזרב) שכשל כישלון הרבה יותר חמור. הוא נכשל בביצוע של המשימה העיקרית שהוא אמור לבצע, לוודא שהנכסים הרשומים במאזנים של הבנקים אכן שווים את ערכם המוצהר. במקום זאת הבנקים החזיקו זבל ורשמו אותו כאילו הוא זהב.
וההבדל בין חברות הדירוג לבין הרגולטור הוא שאת חברות הדירוג אפשר לסגור ולהקים חברות טובות יותר במקומן. זה מה שמספק השוק. רצף של שיטות לפתור בעיה נתונה. השיטות הטובות יותר מצליחוות ומספקות עושר ותמריץ לבעליהן והחברות הגרועות נסגרות וגורמות הפסדים לבעליהן. זו הדרך הטובה ביותר לפתור בעיות מורכבות.
ואילו הרגולטור אדיש להצלחה וכישלון. הוא לא ישלם מחיר אם יכשל ולא ירוויח יותר אם יצליח. אתה למעשה "תקוע" עם הרגולטור. רגולטור שכשל ימשיך ברוב המקרים לכהן בתפקידו. אתה לא תוכל להחליף רגולציה רעה ברגולציה טובה. אתה גם לא תוכל לבחור מבין כמה שיטות של רגולציה את השיטה הטובה ביותר. בסופו של דבר,
כשמדובר ברגולציה, אתה תהיה תלוי לעד ברצונו הטוב של הרגולטור ליצור רגולציה טובה ולהשתפר כל הזמן. וכשמדובר בשוק, אתה תהיה תלוי ברצון להתעשר שקיים אצל אנשים שידחוף אותם להציע פתרונות טובים שישתפרו כל הזמן. וכנראה שהרצון להתעשר חזק יותר ואמין יותר מהרצון הטוב.
הבחירה בין רגולציה מעטה לבין רגולציה רבה היא עניין ערכי. אנשים שונים יעדיפו אפשרויות שונות. אלא שבמקרה ומדובר ברגולציה כופה יווצר עימות. אתה יכול להעדיף עודף רגולציה ולהרגיש בטוח יותר אלא שאתה גם כופה את הרגולציה הזו על אנשים שהעדפותיהם שונות. הם לא יוכלו להתקשר עם פירמות שלא קיבלו את אישור הרגולציה. הם לא יוכלו להקים פירמות בעצם ללא אישור הרגולטור. ועלות הרגולטור תשולם ע"י הכלל כולל אלו שמתנגדים לעצם קיום הרגולטור ואינם משתמשים בשירותיו.
וברגע שאתה כופה את דעותיך על אדם אחר הוא כמובן ינסה להתנגד לכפייה הזו. וכאן מתחילה בעיה.
אתה כותב: ""וההבדל בין חברות הדירוג לבין הרגולטור הוא שאת חברות הדירוג אפשר לסגור ולהקים חברות טובות יותר במקומן. זה מה שמספק השוק. רצף של שיטות לפתור בעיה נתונה. השיטות הטובות יותר מצליחוות ומספקות עושר ותמריץ לבעליהן והחברות הגרועות נסגרות וגורמות הפסדים לבעליהן. זו הדרך הטובה ביותר לפתור בעיות מורכבות."
למיטב ידיעתי, חברות הדירוג בחרו שלא לסגור את עצמן עקב כישלונן המהדהד. יתכן שרק הגדרת רגולציה מתאימה תהיה בעלת הרשאה ויכולת לסגור את אותן חברות כדי למנוע מהן להמשיך בהטייה ובהטעייה רק מתוך רצונן (הטבעי, הלגיטימי, שמקדם את הכלכלה..) להתעשר.
כתבת:
"ואילו הרגולטור אדיש להצלחה וכישלון. הוא לא ישלם מחיר אם יכשל ולא ירוויח יותר אם יצליח.*
ב-ד-י-ו-ק! לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר ממך 🙂 באמת .
זה בדיוק חלק ממהות הרגולציה – אדישות להצלחה וכישלון, ומתוקף כך – יכולת להגדיר פעולות וכללים שאינם מוטים ואינם מושפעים מרצון להתעשר ולחסוך ולעגל פינות על חשבון האזרחים ובטיחותם.
כתבת:
"אכן חברות דירוג האשראי נכשלו במשבר של 2007 (למרות שאפשר להתפלסף קצת ולטעון שמי שסמך עליהן נכשל. איך אפשר לטעון משהו כנגד חברה שמספקת מחרוזות של אותיות באנגלית…)"
מסכים איתך לחלוטין –
איך אפשר לטעון משהו כנגד חברה שמספקת מחרוזות של אותיות באנגלית… *אם אין רגולציה*.
אם הייתה עליהן יותר רגולציה ופיקוח היה אפשר לטעון,לבקר, לבדוק, למדוד, לעקוב, ואולי אף למנוע או לצמצם את המשבר הגדול שהיה.
באותו אופן בדיוק הביקורת שלך יכולה להיות מופנה גם כלפי הצעה שאתה הצעת: "למשל ארגון פרטי שמפעיל טייסי ניסוי שנותנים ציונים למטוסים בהיחלצות ממצבים מסוכנים."
גם כאן נוכל לומר לאחר אסון שיקרה חס וחלילה עקב ציונים מוטים ומוטעים של אותם ארגונים – איך אפשר לטעון משהו כנגד חברה שמספקת מחרוזות של אותיות(ציונים) באנגלית…
ואז נראה אותך בא ואומר שמי שסמך עליהן נכשל… 🙂 כלומר, לשיטתך, גם עליהן לא ניתן יהיה לסמוך.
שים לב, גם ארגון *פרטי* שמפעיל טייסי ניסוי שנותנים ציונים הוא בעצם קבוצה מצומצמת של אנשים שמתיימרת לדעת יותר טוב מאיתנו ולהחליט מה טוב ובטוח יותר עבורנו. ובנקודה זו אביא את הציטוט שלך: "שלא יכול להיות שום אדם או מועצה מספיק חכמים שיוכלו לפתור בעיות מורכבות.."
אז מה האלטרנטיבה…??
אדגיש שוב..לומר כל הזמן מה *לא* מתאים – זה לא פתרון יעיל…
אני מצרף כתבה בנושא "משבר דירוג האשראי של ארהב, האנשים שזיעזעו את הכלכלה העולמית". הכתבה עוסקת בחברות דירוג האשראי ובביקורת עליהן ועל רגולציה אפשרית בתחום.
https://www.haaretz.co.il/1.1372684
ציטוטים לדוגמה מהכתבה:
"חברת S&P מצדה, מגינה על החלטתה להוריד את דירוג האשראי האמריקאי, אבל שומרת על שתיקה בנוגע להתנהלות הדיונים הפנימיים .
בעניין זה. אין לדרג את המדרגים.
כשנשאלה החברה אם המדרגים שלה מסתתרים בוועדה החשאית, ענתה הדוברת, קתרין מתיס, ש"אנחנו פועלים כך כדי לשמור על עצמאותנו בניתוח נתונים, בדיוק כפי שמערכת 'ניו יורק טיימס' אינה חושפת את דיוניה". עד לפני שנתיים היתה מתיס דוברת "ניו יורק טיימס"."
ציטוט נוסף:
"הזעם על החלטת S&P עשוי אולי לשכנע את המחוקקים לאשר חוקים נוספים לשינוי ההסתמכות על חברות דירוג האשראי, או לעידוד התחרות באמצעות חברות סטארט-אפ. האיחוד האירופי מינה רגולטור חדש השנה, שמבקש מחברות דירוג האשראי מידע נוסף על הדרך שבה הן מגיעות למסקנותיהן."
ובהמשך למה שכתבת: "באותה מידה היית יכול לטעון נגד הרגולטור הבנקאי בארה"ב (הפדרל ריזרב) שכשל כישלון הרבה יותר חמור. הוא נכשל בביצוע של המשימה העיקרית שהוא אמור לבצע, לוודא שהנכסים הרשומים במאזנים של הבנקים אכן שווים את ערכם המוצהר. במקום זאת הבנקים החזיקו זבל ורשמו אותו כאילו הוא זהב."
בהמשך לדבריך אלה – גם הממשל הבין זאת ופעל/פועל בדרך היחידה לטיפול מקיף ויעיל בנושא שהוא *הגברת הרגולציה* גם בתחום זה, על מנת לצמצם הישנות מקרים דומים.
כפי שציינתי בתחילת הדיון אני מסכים לדעתו של ערן שיש להבין את המשמעות והסיכונים ולהיזהר מעודף תחרות ושוק חופשי, ולהיזהר מהליכה שבי אחר הסיסמה המזמינה של מדינה חופשית וכלכלה ושוק חופשי בכל מחיר, ומביטול של רגולציות למיניהן, כי יום יבוא ונתעורר ונבין שהנזק מביטול רגולציות למען כלכלה חופשית עולה לאין שיעור על השארתן.
לסיכום, במדינה יש מקום חשוב *גם* לשוק ותחרות חופשית *וגם* לרגולציה.
זה לא מצב של *או* זה *או* זה.
אלה שני כלים ששומרים , מקדמים ומשלימים אחד את השני למען פיתוח ושמירה על כלכלה בריאה משגשגת יציבה בטוחה *וחופשית* לאורך זמן.
שבוע טוב
אני מצרף כתבה בנושא "משבר דירוג האשראי של ארהב, האנשים שזיעזעו את הכלכלה העולמית". הכתבה עוסקת בחברות דירוג האשראי ובביקורת עליהן ועל רגולציה אפשרית בתחום.
https://www.haaretz.co.il/1.1372684
ציטוטים לדוגמה מהכתבה:
"חברת S&P מצדה, מגינה על החלטתה להוריד את דירוג האשראי האמריקאי, אבל שומרת על שתיקה בנוגע להתנהלות הדיונים הפנימיים .
בעניין זה. אין לדרג את המדרגים.
כשנשאלה החברה אם המדרגים שלה מסתתרים בוועדה החשאית, ענתה הדוברת, קתרין מתיס, ש"אנחנו פועלים כך כדי לשמור על עצמאותנו בניתוח נתונים, בדיוק כפי שמערכת 'ניו יורק טיימס' אינה חושפת את דיוניה". עד לפני שנתיים היתה מתיס דוברת "ניו יורק טיימס"."
ציטוט נוסף:
"הזעם על החלטת S&P עשוי אולי לשכנע את המחוקקים לאשר חוקים נוספים לשינוי ההסתמכות על חברות דירוג האשראי, או לעידוד התחרות באמצעות חברות סטארט-אפ. האיחוד האירופי מינה רגולטור חדש השנה, שמבקש מחברות דירוג האשראי מידע נוסף על הדרך שבה הן מגיעות למסקנותיהן."
ובהמשך למה שכתבת: "באותה מידה היית יכול לטעון נגד הרגולטור הבנקאי בארה"ב (הפדרל ריזרב) שכשל כישלון הרבה יותר חמור. הוא נכשל בביצוע של המשימה העיקרית שהוא אמור לבצע, לוודא שהנכסים הרשומים במאזנים של הבנקים אכן שווים את ערכם המוצהר. במקום זאת הבנקים החזיקו זבל ורשמו אותו כאילו הוא זהב."
בהמשך לדבריך אלה – גם הממשל הבין זאת ופעל/פועל בדרך היחידה לטיפול מקיף ויעיל בנושא שהוא *הגברת הרגולציה* גם בתחום זה, על מנת לצמצם הישנות מקרים דומים.
ערן איבדתה ברגע מוניטין של שנים וחבל. העיוותים וכשלי השוק שנגרמים על ידי הרגולציה אחראים על הרג אזרחים הרבה יותר גדול. הרגולטורים הם הבעיה הם לעולם לא יהיו הפיתרון.
האמונה של הקפיטליסטים ב"שוק" דומה לפולחן האישיות שהיה לסטאלין:
ה"שוק" לא יכול לטעות.
כל תקלה שיש זה בגלל שפגעו ב"שוק" ולא נתנו לא לעבוד.
הגבלת השוק היא פשע ומי שעושה כן הוא בוגד ברעיון המהפיכה (הנאו ליברלית).
הכי מעט רגולציה יש בקונגו, שם ה"שוק" עובד יופי ויש דיקטטורה של תאגידים (המקבילה לדיקטטורה של הפרולטריון הסטאליניסטית).
דיקטטורה של תאגידים (פאשיזם) זה לא שוק חופשי. קיומו תלוי בממשלה (קונגו במקרה הזה) שתמנע תחרות
חוץ מזה, ודרי שה״שוק״ יכול לטעות וברור שהוא לא מושלם. שוק חופשי הוא עקרון שמכיר בזה ומאפשר תיקון מהיר.
״רגולציה״ היא למעשה קבוצה קטנה של אנשים שאומרת ״אנחנו יודעים הכי טוב מה טוב לכולם כל הזמן. מי שמתנגד לנו בהכרח טועה וחייב להענש״ זה אמירה של שני סוגי אנשים: שוטים ופסיכופטים
הודיני,
הוא "איבד כל כך הרבה מוניטין"… שאתה קרוב לוודאי תחזור מדי יום לאתר שלו כדי להמשיך לעקוב ולקרוא את המאמרים המאלפים "וחסרי המוניטין שלו"….. 😉
שחרורון,
בנוסף לההגדרה שלך לרגולציה
ולמרות שאתה כנראה 'יודע הכי טוב מה טוב לכולם כל הזמן. ומי שמתנגד לי בהכרח טועה וחייב להענש בתגובה מתאימה'… קיימות הגדרות נוספות, כגון זו:
"ד"ר שרון ידין מגדירה רגולציה כפעילות שיטתית של גוף מנהלי ברשות המבצעת של המדינה, לגיבוש וביצוע של מדיניות להכוונת שווקים, המקדמת אינטרס ציבורי, חברתי או כלכלי, כלפי גופים הפועלים בשוק או בסקטור מסוים, באמצעות נורמות משפטיות כופות או וולונטריות, לצד הפעלתם של מערכי פיקוח לציות ויישומם של מנגנוני אכיפה. רגולציה זו ממוקדת לארגונים במשק – תאגידים או עסקים – ואינה ממוענת ישירות ליחיד, הפרט. רגולציה זו כוללת הן פעולות ממשלתיות המקדמות מטרות כלכליות, כגון תיקון כשלי שוק, והן על פעולות המקדמות מטרות חברתיות, כגון ההגנה על הבריאות."
שבוע טוב
אתרוגונוס
ההגדרות שלנו דומות. אתה פשוט משתמש בהמון מלל ושלל מילים שמרעילות את הבאר – כדי להגיד: קבוצה קטנה יודעת הכי טוב מכולם מה טוב לכולם, ומפעילה אלימות כנגד אלו שאינם מסכימים (הנה הרעלת הבאר: כי מי שחושב אחרת בהכרח טועים/רוצים ברעת הכלל/לא חושבים על הילדים/שונאים עניים/מכים זקנות וכו)
בקצרה: דעה עם רובה
מעבר לויכוח על רגולציה יש פה ניתוח לא נכון.
התאונה של ג'רמן ווינגס נגרמה מעודף רגולציה ולא להפך. אסביר.
הרשויות הגרמניות שמות את צנעת הפרט מעל לכל שיקול בטיחותי הגיוני (כך זה היה לפחות לפני ההתאבדות של לוביץ). עקרון זה מנע מרופאים רבים שהיו ערים למצבו של טייס המשנה לדווח לרשויות – הרגולציה של צנעת הפרט מנעה מהם את חובת הדיווח שקיימת במדינות מערביות אחרות.
בנוגע לעצם הדיון.. בואינג התרשלה. אין ספק. הדיון על הרגולציה הוא ענייני ונכון אבל אין בכוחו של המקרה הזה להשליך על דיון נרחב של רגולציה ו/או שוק חופשי. יש מקומות שהחופש נדרש ובמקומות אחרים הוא חלק מתהליך מחוייב מציאות. כל מקרה לגופו
אמנם הרשויות הגרמניות שומרות על חיסיון אבל דווקא בגלל זה לחברות התעופה יש חובה להקים מחלקת בקרת איכות טיייסים מהמדרגה הראשונה, על מנת שהיא תוכל לעשות את הסינון הראוי. המרחק בין "יש חיסיון על פרטיו הרפואיים" ועד "לא לעשות כלום" הוא עצום (קרא את דבריו של פיליפ גרינספונז' במאמר). לריק הזה היתה אמורה להכנס חברת התעופה ואין מה לעשות זה עולה לא מעט כסף וכנראה שהיה מי שהעדיף לחסוך פה.
בואינג ממומנת ע"י הממשל האמריקאי (כ 60 מילארד דולר ב 2017), שוק המטוסים המסחריים הוא אחד הרחוקים משוק חופשי – אבל למה לתת לעובדות לבלבל אותנו
אם בחברת בואינג התרחשה שרשרת כשלים כל כך חמורה ודרמטית כפי שנחשף כעת, ואף רגולטור לא עלה על זה בזמן אמת ואף מפקח לא הניף דגל אדום בוהק כדי לעצור את הטרוף הזה, אז כנראה ששוק המטוסים המסחריים רחוק עדיין מלהיות מפוקח כמו שצריך
ממשלה שלא עושה את עבודתה הרשמית זה לא שוק חופשי, זה המצב הרגיל של הממשל
פיקוח ללא אכיפה הוא, מבחינה מעשית, חוסר פיקוח.
אי פיקוח הוא מבחינה מעשית שוק חופשי, לפחות בתחום הלא מפוקח.
ברור שזה לא שוק חופשי לחלוטין כמו שחלק מאיתנו מאמינים שצריך להיות, אבל גם ברור שאין פיקוח מספיק לפי אמונתם של חלק אחר מאיתנו, וכפי הנראה גם של ערן.
אני לא רואה כאן בלבול, רק חוסר הסכמה.
ודרך אגב, אני מסכים שהממשלה לא עושה את תפקידה.
אי התערבות גורפת היא שוק חופשי. פיקוח סלקטיבי, אכיפה לפעמים, מפקחים שעובדים לעיתים, סיוע לחברות מסיומות, חסימת תחרות עי רשיונות וכו׳ זה לא שוק חופשי
'אז כן – אנחנו לא רוצים לחיות כמו בברה"מ הקומוניסטית שהקריבה מיליוני בני אדם "למען שליטת המדינה"
ניכר שאין לך מושג מהי האידאולוגיה השלטת בברה"מ.
הקרבה של בני אדם היא הבסיס של האידאולוגיה הסובייטית.
הקרבה – דהיינו החלפת ערך בערך פחות ממנו היא הבסיס של תורת המוסר האלטוריסטי.
ולכן הקריבו והקריבו! קודם רצחו את כל אויבי המהפכה, 'הטרור של הפרולטריון' עבד שעות נוספות.
ושנגמרו האויבים פשוט המציאו אויבים חדשים לרצוח.
"קצת פחות משבועיים לפני התרסקות מטוס ג'רמן ווינגס ב2015 על אדמת צרפת, יצאו טייסי לוטפנזה (חברת האם) לשביתה העשירית שלהם. היה זה שיאו של מאבק נגד קיצוצים שערכה החברה בפנסיות שלהם ובתנאיהם."
לא נאמר במפורש אלא נרמז על ידי ערן – ההתאבדות של אנדראס לוביץ נגרמה מה'קיצוצים'
בחיפוש בויקי עולה שמר לוביץ נפגש במשך שנים רבות פסיכולוג שאבחן נטיות התאבדותיות אבל החוק הגרמני מונע מהמעסיק גישה לתיק הרפואי של עובדיו, אפילו כאלה שמטיסים מטוסים עמוסי נוסעים…
החוק אוסר גישה, זה נכון, אבל זה לא מסיר מהחברה את האחריות לבצע בדיקות פסיכולוגיות מקיפות משל עצמה.
איך בדיקות כאלה יועילו?
תוצאות הבדיקות יישארו חסויות מפני החברה, עפ"י חוק.
חוץ מזה מה לגבי בטחון תעסוקתי של הטייס? האם ייתכן שחברת תעופה תחייב טייסים שנתנו את מיטב שנותיהם לחברה להסתכלות פסיכולוגית שלאחריה הם עלולים להיות מפוטרים?! גוועלד!
מה זה פה כלכלת ג'ונגל? איפה החמלה והצדק החברתי?
בדיקות פנימיות של החברה לא יכולות להיות חסויות מפניה בהגדרה… ועם כל הכבוד לביטחון התעסוקתי של הטייס, הביטחון הפיזי של הנוסעים נראה לי חשוב יותר.
"בהגדרה…"
בהגדרה של מי?
אם מדובר בבדיקה פסיכולוגית/ פסיכיאטרית אז היא עדיין חסויה מפני המעסיק, בין אם המעסיק מימן או לא.
גם אם ממצאי הבדיקה הפסיכולוגית לא יכולים לעבור לחברה אפשר למצוא דרכים לפקח באופן שלא יפגע בצנעת הפרט, למשל: אפשר לדרוש מהטייס חתימה של בעל מקצוע או קבוצה של בעלי מקצוע שמאשרת שהוא כשיר להטיס מטוס ולדרוש מהם אחריות אישית על החתימה.
זה מתקיים באופן תקופתי עם רופא ובדיקות רפואיות, (כאמור, הבדיקה עצמה לא חייבת לעבור הלאה, רק המסקנה הסופית "כשיר/לא"), וזה יכול לקרות גם עם פסיכיאטר.
גם כדי למנוע מצב של פיקוח יתר, ("עריצות הפסיכיאטר"), אפשר למצוא מנגנון איזון סביר, כמו למשל: לאפשר לטייס ערעור אחד או יותר, לאפשר לו חוות דעת נוספות מפסיכיאטרים שאינם מועסקים על ידי חברות התעופה, וכו'…
פיקוח אינו חסין תקלות וגם שוק חופשי אינו חסין תקלות.
בנוסף, ראינו שבהרבה מקרים תחת "חסות" שוק חופשי מתפתחים מונופולים שמחסלים את החופש.
אני חושב שערן צודק באמירה שצריך למצוא את האיזון ולא לתמוך בצורה מוחלטת בתיאוריה (=אידיאולוגיה) כלשהי.
יש שני צדדים למטבע בשוק חופשי ובכלל עולם חופשי ממיסים צבאות וממשלות מה שישלוט זה חוכמת ההמונים
ומה לגבי קונפדרציה ביטחונית עם ירדן והפלסטינים?