ועדת הכלכלה של הכנסת תדון ביום רביעי בתחקיר על הסכם הסחר החשאי שישראל עומדת לחתום עליו ושחשפנו כאן בכלכלה האמיתית במסגרת קרן התחקירים העצמאית. ישראל עומדת לחתום על סעיף מטריד במיוחד בהסכם שיאפשר לתאגידים הבינלאומיים להיות מעל הכנסת. לפניכם ההסבר איך זה יעבוד.
*הסבר קצר על טיסא*
ישראל הינה אחת מ50 המדינות המשתתפות בדיונים המתקיימים מאז שנת 2013 לקראת הסכם בינלאומי לסחר בשירותים TISA. היוזמה להסכם באה מטעם תאגידי השירותים הפיננסיים ותאגידי עיבוד הנתונים והטכנולוגיה הגדולים בארצות הברית ובאירופה. תאגידים כמו IBM, גוגל, צ'ייס בנק, מיקרוסופט, הם חלק מהתאגידים שהצעותיהם יצרו את הבסיס ל- TISA. להסכם הסחר בשירותים חשיבות רבה עבור ישראל – הסחר בשרותים בין המדינות המשתתפות בדיונים מהווה כ- 70% מסך הסחר העולמי בשירותים, וייצוא השירותים מהווה כשליש מסך היצוא של ישראל ונמצא בצמיחה מתמדת.
בדיונים לקראת הסכם TiSA בג'נבה עוסקים, בין היתר, בהורדת חסמים ליצואני השירותים על מנת להקל עליהם את הגישה לשווקים רבים ומגוונים. הדיונים הבשילו לכדי מו"מ על עקרונות ההסכם ועל ההתחייבויות שהמדינות נוטלות על עצמן להורדת החסמים ולמניעת אפליה של ספקי שירותים זרים. להסכם TISA, כמו גם להסכמי סחר אחרים הנמצאים עתה בדיונים, יהיו השלכות נרחבות ביותר כמעט בכל תחום חשוב שעשוי להיות קריטי לאזרח ולקהילה: בריאות, חינוך, סביבה, פרטיות, גישה לתרופות ועוד.
עד עכשיו היו 20 סבבים של משא ומתן שהתקיימו בסודיות בז'נבה. אפילו נבחרי ציבור, חברי קונגרס וחברי פרלמנטים לא יודעים דבר על הדיונים. לתאגידים הגדולים אין את הבעיה הזו, הם מקבלים גישת אח"מים מהיום הראשון ויש להם השפעה נרחבת על המשא ומתן. מסמכי הדיונים אמורים להשאר סודיים למשך חמש שנים מיום חתימת ההסכם או מיום שהדיונים על ההסכם יופסקו.
הסכמי הסחר כמו TISA יכולים להביא ברכה לעולם כאשר הם נכתבים מנקודת המבט של הציבור. ההסכם יכול להבטיח האינטרסים שלו באיזון ליכולת התאגידים לשרוד ולפרוח בשוק. הבעיה העיקרית בהסכמים אלו היא שהסכם TISA נכתב מנקודת המבט של התאגידים הגדולים וכדי לענות לאינטרסים שלהם.
כאשר נכנסים לפרטים, קוראים את המסמכים שהודלפו בויקיליקס, ואת הניתוח שלהם, מגלים כי TISA הוא למעשה מסמך מערכת אנטי-דמוקרטי. התאגידים משתמשים בהסכם אשר כלליו נקבעים במשא ומתן חשאי, כדי להבטיח את חופש הפעולה שלהם. משמעות ההתחייבויות במסגרת של משא ומתן בהסכמי סחר היא לקבע אותן, למנוע כל אפשרות לפעולה הפוכה, ולייצר יציבות רגולטורית שאינה מוגבלת בזמן. לדוגמה, יכול להיות שהמדינה תנסה להפריט את שירותי הרכבות שלה או את שירותי המים, ותגלה כי ההפרטה נכשלה. ברגע שזה זה נכנס להסכם סחר, זה למעשה בלתי הפיך.
.
*ISDS – המנגנון להשתלטות התאגידים על הכנסת *
ישוב סכסוכי משקיע־מדינה – ISDS הינו מנגנון בוררות מחייב בקנה מידה עולמי, שנועד ליישב סכסוכים בין מדינות ותאגידים זרים הפועלים בתחומן. זו מערכת משפטית מקבילה הנגישה לתאגידים בלבד. כאשר תאגידים תובעים מדינות, התביעה בדרך כלל מתבררת אצל טריבונל של שלושה בוררים, לעתים קרובות עורכי דין פרטיים. התאגיד ממנה בורר אחד, המדינה בורר אחד, ושני הצדדים בדרך כלל מחליטים על השלישי יחד.
סעיף יישוב סכסוכי משקיע־מדינה (ISDS) בהסכמי ההשקעות הבילטראליים ובהסכמי הסחר הבינלאומיים כמו TPP ,NAFTA ואחרים, מאפשר לתאגידים רב-לאומיים גדולים לתבוע מדינות בפני טריבונלים חשאיים, אקס- טריטוריאליים, להתחמק מבתי משפט המקומיים ולעקוף את בתי המחוקקים.
בטריבונלים אלו אין אף אחד מאמצעי ההגנה שאנחנו מצפים מבתי המשפט הרגילים שלנו. הדיונים חשאיים וסודיים, ללא הגדרת כללי ניגוד אינטרסים וללא זכות ערעור. השופטים הם עורכי דין עסקיים, שרבים מהם מתחלפים בין שימוש כשופטים ובין הבאת תביעות של לקוחות עסקיים נגד ממשלות. לאזרחים ולקהילות שנפגעו מההחלטות שלהם אין שום מעמד משפטי.
הבסיס לתביעה הוא כל דבר שהתאגידים יכולים לטעון לגביו שהוא פוגע בהשקעות שלהם, ברווחיות שלהם ובציפיות לרווחיות שלהם. אם חוקים שנחקקו או רגולציות שתוקנו פוגעים ברווחים שלהם, התאגידים יכולים לתבוע. הטריבונלים יכולים לבטל למעשה את הריבונות של בתי המחוקקים/הפרלמנטים ואת הפסיקה של בתי משפט עליונים. הם יכולים בנוסף לחייב מדינות בפיצויי עתק בגין כל חקיקה ורגולציה ובכלל זה חקיקה סביבתית, רגולציה של מזון ותרופות וכדומה, שעלולה לפגוע ברווחים וברווחים הצפויים של התאגידים התובעים.
אין כל ביקורת שיפוטית על הטריבונל, ההחלטות שלו הן סופיות ומחייבות את המדינות, וכוללות קנסות ענק שיכולים להביא לפשיטת רגל של המדינות הנתבעות. כתוצאה מכך הטריבונלים יכולים למעשה למנוע חקיקה ולבטל את הריבונות של בתי המחוקקים והפרלמנטים ואת הפסיקה של בתי משפט עליונים. זה לא תרחיש תאורטי – ממשלת קנדה כבר חוותה זו על בשרה.
מנגנון הסדר סכסוכי משקיע-מדינה מקנה למשקיע הזר, קרי תאגיד רב-לאומי, זכויות יתר שהטריבונלים אמורים להגן עליהן. 'זכויות' אלו מנוסחות בשפה מעורפלת במתכוון. הן כוללות את ה'זכות' לעקוף את מערכת המשפט המקומית. את הזכות למסגרת רגולציה שתואמת את ה'ציפיות' של תאגיד. כלומר ממשלות חייבות שלא לבצע שינויים כלשהם במדיניות רגולטורית לאחר שההשקעות נעשו. 'זכות' נוספת היא לפיצוי בגין 'הפקעה עקיפה', במובן שממשלות חייבות לשלם למשקיעים אם מדיניות רגולטורית מפחיתה את הערך של השקעה גם אם מדיניות כזו חלה במידה שווה לחברות מקומיות וזרות. התאגידים אינם נדרשים לעשות דבר בתמורה. אין להם מחויבות למדינה והם יכולים להמשיך בפעילותם מתי ובמקום שהם רוצים.
מנגנון ISDS בהסכמי הסחר והסכמי הגנה על השקעות חוץ, מכפיפים למעשה את ריבונות המדינה, את אפשרויות החקיקה, עצמאות בתי-המשפט והפסיקה של בתי משפט עליונים, ואת הזכויות של אזרחי המדינה שחתומה על ההסכמים להחלטות של משקיעים ותאגידים רב-לאומיים בעלי עצמה.
האירוע המסמל את כוחם של הטריבונלים ושל תאגידים רב-לאומיים על ממשלות ומדינות היא התביעה של תאגיד אתיל מארה"ב נגד ממשלת קנדה . בתחילת אפריל 1997, העביר הפרלמנט הקנדי חוק המגביל יבוא והובלה של תוסף הדלק MMT שהוא רעלן עצבי. בתוך זמן קצר, תאגיד אתיל האמריקאי, הספק הבלעדי של MMT בקנדה, תבע את ממשלת קנדה על סכום של 350 מיליון דולר קנדיים על נזקים ואובדן ההכנסה. התביעה התבססה על סעיף "הפקעה", בפרק ההשקעה להסכם הסחר 'NAFTA'. הסיכוי להפסד הביא את הממשלה הפדרלית לסגת, ושנה אח"כ היא הגיעה להסדר עם אתיל לפני שהטריבונל הבורר נתן פסק דין. הממשלה שילמה 19.5 מיליון דולר קנדי (13 מיליון דולר אמריקאי) כפיצוי לאתיל עבור אובדן רווחים והוצאות משפט.
בפסק דין המיעוט מ-5 למרץ 2014 נשיא בית המשפט העליון של ארה"ב ג'ון רוברטס, שאליו הצטרף השופט קנדי, סיכמו זאת בצורה מרהיבה: 'על ידי הסכמה לבוררות, המדינה מתירה לפוסקים פרטיים לסקור את המדיניות הציבורית שלה ולמעשה מאפשרת להם לבטל את המעשים שנעשו בסמכות של בית המחוקקים, הרשות המבצעת, ורשות השופטת שלה'.
.
*TISA ומגנון ISDS ליישוב סכסוכים*
'סעיף יישוב סכסוכים בין משקיע לבין המדינה המארחת, מעניק לפוסקים פרטיים, שאינם בהכרח מבחירת המדינה, את הכח שהמדינה שומרת בדרך כלל לבתי המשפט שלה, את הכח לשפוט בדין את מעשיה הריבוניים' – נשיא בית המשפט העליון של ארה"ב ג'ון רוברטס.
באוקטובר 2016, לפני הסיבוב האחרון של המשא ומתן על הסכם שירותי מסחר TISA שהיה בז'נבה בספטמבר, פורסמו ע"י ויקיליקס מסמכי המשא ומתן העדכניים מיוני. המסמכים מגלים כי האיחוד האירופי הציע טיוטת פרק ליישוב סכסוכים, שאינה כוללת מנגנון ליישוב סכסוכי משקיע מדינה ISDS. עם זאת, יש עדיין ב- TISA פרצות רחבות שעשויות לאפשר למשקיעים פרטיים לתבוע מדינות על פי מנגנון ISDS ה'רגיל' במקרה של מחלוקות.
המסמך של האיחוד האירופי הוגש כ 'nonpaper', סוג של שפת משא ומתן המאפיינת את הדיונים האלו. לפי ההצעה, צוותים של 'מומחי סחר' יפעלו כ'שופטים' במחלוקות סביב השאלה האם מדינות הפרו את התחייבויותיהן על פי ההסכם. צוותים אלו יכולים להחליט שהממשלות חייבות לשנות את החוקים, המדיניות או את החלטותיהן הנוגעים למגוון רחב של שירותים. מעבר לכך, הצוותים יוכלו להטיל על הממשלות עונשים כלכליים חמורים עד שהן תבצענה זאת. בהצעה האירופית ל-TISA אין מנגנון ערעור משום שארה"ב מתנגדת בתוקף לכך, למרות שהסכמי סחר חופשי שנחתמו לאחרונה בין קנדה והאיחוד האירופי כוללים מנגנון ערעור. התוצאה היא שאין למעשה פיקוח על צוותי המומחים הבוררים.
החידושים העיקריים בהצעת האיחוד האירופי הם ככל הנראה בכך שמדובר בתביעה של מדינה מול מדינה ולא של משקיע מול מדינה, אם כי המשקיע יכול להשתתף בהליכים כ'ידיד בית המשפט'. שקיפות תובטח בין היתר באמצעות שיתוף הציבור בהליכי שימוע, והאפשרות להיות 'ידיד בית המשפט'.
גם אם תתקבל הצעת האיחוד האירופי, תאגיד בינלאומי, משקיע זר, יכול לבחור להתנגד לרגולציה ממשלתית בהסתמך על כללי ארגון הסחר העולמי או בהסתמך על הסכם סחר חופשי (FTA) קיים. המשמעות היא, שגם אם המערכת ליישוב סכסוכים המוצעת ע"י האיחוד האירופי להסכם TISA תמנע להלכה ממשקיע זר לתבוע ממשלות, המשקיע הזר הפרטי יכול לבחור ליזום תביעה, בהסתמך על הסכם השקעה בילאטראלי מתאים בגין כל הפרה של כללי TISA המשפיעה על זכויות ההשקעה שלו.
במילים אחרות, המשקיעים הזרים עדיין יוכלו להשתמש בטריבונלים לבוררות בינלאומיים השנויים במחלוקת, שמוקמים אד-הוק ולטעון בין השאר כי הממשלה הפרה את התחייבויותיה בהסכם TISA, וכי הפרות כאלה מפרות את "הציפיות הלגיטימיות של טיפול הוגן וצודק" -הנוסחה הנפוצה בתביעות מחלוקות משקיע- מדינה.
דרך אחרת שתאפשר למשקיעים זרים לתבוע מדינות החברות ב- TISA בפני טריבונלים בינלאומיים חשאיים, היא אם סעיף 'המדינה המועדפת ביותר' יכלל בהסכם . סעיף זה של מדינה מועדפת יכול להיות מופעל כדי לייבא את מנגנון ISDS מהסכם סחר אחר. הסיכוי שהסעיף יכלל בהסכם נראים כרגע כגבוהים.
.
*מה אפשר לעשות עכשיו?*
לישראל יש כיום כמה דרכי פעולה אפשריות:
- ראשית – לחוקק חוק המגדיר ומסדיר את הסמכויות והליכי קבלת ההחלטות והדיונים בתחום הסכמי השקעות, הסכמי סחר חוץ והסכמים דומים. החוק יאפשר פיקוח פרלמנטרי ושיתוף של הציבור, ויחייב את אישור הכנסת לחתימה על הסכם TISA.
- שנית- לא להאריך הסכמי סחר הכוללים סעיף הסדרי סכסוכים משקיע־מדינה, ולבטל במידת האפשר את כל הסכמי הסחר הכוללים סעיף זה.
- שלישית – לא לאשרר הסכמים הכוללים פרק או סעיף יישוב סכסוכי משקיע־מדינה
.
תגובת משרד הכלכלה:
"הסכם ה – TiSA אינו כולל סעיפי יישוב סכסוכי משקיע-מדינה. יישוב הסכסוכים ינוהל במנגנון בין מדינתי." משרד הכלכלה סרב להסביר מהו אותו מנגנון בין מדינתי או לענות לשאלה האם ההסכם יאפשר למשקיע זר לתבוע על פי מנגנון ISDS כפי שמשתמע מהדלפות ויקיליקס ובניתוחים של אמנון פורטוגלי ופרשנים משפטיים בכירים נוספים.
הכותב הוא חוקר הסכמי סחר בינלאומיים במכון ואן ליר
הגעתי לגיל הזה כדי לראות איך ה"היטלר" החדש מנסה להשתלט על העולם?
מה כאזרח קטן עלי לעשות?
איך נוכל לשנות את הגזירה.הרי ראש ממשלתנו עושה מה שבא לו,הכל בשושו.
ערן,תציע משהו מעשי לציבור כדי שיוכל למנוע המשך הרס המדינה.
הכי כואב לי על הילדים והנכדים שלנו,מה יהיה עליהם?
הכל – תאוות הבצע ותאוות השלטון.מזכיר תקופה בהיסטוריה שרק למדתי עליה בתיכון:
הפיאודליזם.
מי היה מאמין שנשוב לחוות את זה בימנו אנו?
אמנון פורטוגלי עושה מלאכת קודש בחושפו את הסכמי הסחר החומסים, אבל מדוע אתר זה מתעלם לאורך כל הדרך מעמדותיו של הנשיא הניבחר טראמפ היוצא באופן הכי נחרץ שאפשר להעלות על הדעת כנגד הסכמי הסחר הפוגעים בריבונות המדינה ובאינטרסים של העובדים והצרכנים וכלל האוכלוסיות. סוף סוף קם מנהיג עולמי שפועל בכיוון שאתר זה מטיף לו בצדק ויש כאן התעלמות רבתי. לדעתי יש לכתוב דחוף מאמר שיפרט את עמדותיו ומהלכיו של טראמפ כנגד הסכמי הסחר.
הציפיות שלך מטראמפ (איתן אני מזדהה) עשויות להתגלות כגבוהות מדי. הוא רק איש אחד, ואני בספק עד כמה הוא מסוגל (או באמת רוצה) לשנות דברים כנגד מערכת שלמה. יש גם "ממשל צללים" שעומד מולו ולא מתרגש ממנו במיוחד.
אולי הוא יצליח ואולי לא. לאף אחד אין כדור בדולח
בכל מקרה אני כבר מרגיש בשינויים הקטנים. דוגמא שנראת דיבלית אבל מאוד מייצגת: כבר שבוע לא נתקלתי ב social justice warriors שמנסות להוציא ממני משהו עי הלא-טיעון: ״אתה גבר לבן״. נשמע בקטנה, אבל כולי תקווה שהפוליטקלי קורקט בדרך להעלם
האם הסכם הגז כפןף למין הסכם כזה , רק שלא מספרים לנו ?
לכל המעונינים בהחלשת הממשלות , הביקורת אולי נכונה אבל בלי ממשלות יש כנופיות ומאפיות ששולטות.
מעניין מה יש לי להגיד על זה
המסקנה ההגיונית של שחרורון במילים אחרות. ציטוט מדוייק מתגובתי למאמר קודם בנושא:
"מה שנדרש הוא צמצום מקסימלי של מעורבות השלטון בכלכלה. אם אין לפוליטיקאי מה לחלק, אז אין לתאגידים ובעלי עניין אחרים מה לבקש / לתבוע / לשחד וכדומה.
אם מתחילים לסבך את הכללים ע”י חוקים מפה ועד להודעה חדשה, אז כאמור החזקים והגדולים יכולים לגייס משאבים כדי למצוא את הפרצות או להשפיע לשינוי החוק.
שחרור הכלכלה ממלתעות השלטון דוקא ייטיב עם היזמים הקטנים, העסקים הקטנים. הביזור יגבר ואיתו איזון הכוחות הטבעי בין חלקים שונים בחברה."
ונשאלת השאלה: מדוע תאגידים גדולים רוצים כ"כ את חסות המדינות שבהן הם פועלים?
התשובה ברורה מאליה. שחרורון קורא לזה, בצדק, "לקבל את חסות האקדח הממשלתי".
ולכן, מאבק ציבורי יעיל נגד הסכמים מהסוג הזה דרוש מאוד. יבורך ערן ואחרים שמציפים את הנושא לתודעה.
אבל, כמו גם בנושאים אחרים, הבעיה מתחילה כשדורשים את מעורבות השלטון בדברים אחרים. עוד רגולציה פה ועוד רגולציה שם. עוד פיקוח ועוד חוקים. ועל זה נאמר שעדיף "לא מדובשך ולא מעוקצך".
תחריראל
אני לא מבין מה אתה אומר, אתה אומר שצריך לצמצם את השלטון. ואז מה ?
מיהו השלטון ? השלטון זה אני ואתה וכו', אתה רוצה שלטון בכדי שתהיה לך עבדים (על ידי שלילת הטבע מהם מראש) וכמובן רוצה אותם רעבים בכדי שהם ישמרו על קניינך בהבטחה ובצבא.
זה מה שאתה רוצה מהשלטון.
אחר רוצה מהשלטון שישמור אותו ממך, כלומר שלא תצליח לשלול ממנו את הטבע מראש ולא תכפה עליו להיות חלק בחלוקת העבודה ולא תכפה עליו להיות איתך במשחק הקפיטליסטי תחת אליל הכסף.
אז אם אתה רוצה שלטון שתתן לך מה שבא לך, אז זה לא יקרה. כי תמיד יהיו העבדים שירצו חירות וחופש מהקפיטל החזיר וירצו שהחזיר יחזיר לו את הטבע.
בקיצור
הקלישאה של הקפיטל כאילו הוא לא רוצה שלטון, הוא יכול למכור רק לפנאטים ושטחיים. לא כאן באתר, כאן באתר ב"ה כולנו חכמים ונבונים ויודעים אייך בדיוק הקפיטל החזיר פועל. ונחזור על השיטה בשביל הגולשים החדשים ובשביל שינון לוותיקים.
חוק ראשון:
הקפיטל רוצה שלטון בכדי לשלול מכל נולד את הטבע מראש (אפי מי גשם אסור לו להאגור על פי החוק. כן כן, הם בוודאי יאמרו שהם ירשו את החוק מהסוציליסטים, אבל למעשה הם שקרנים הרי אפי' את הירושה הם רוצים לשלול מכל נולד וככה טוען מילטון פרידמן יהיה שוויון הרי צריך שויון. שמעתם ? מילטון פרידמן מהאמין שצריך שויון אבל לא בעמלינו המשותף בחלוקת העבודה הנכפת עלינו, רק שויון בגזלת הטבע מראש מכל נולד)
חוק שני:
הקפיטל רוצה שלטון בכדי לכפות חינוך חובה מסויימת שתהפוך את העבדים לרובוטים כלומר עיצוב מיוחד להיות הון אנושי בשביל הטייקונים (למה לטייקונים ? כי אסור שויון בחלוקת העמל).
חוק שלישי:
הקפיטל רוצה את השלטון בכדי לכפות על כולם להיות חלק בחלוקת העבודה.
כלומר, לא רק ששלילת הטבע מהחוק הראשון כופה עלינו להיות חלק בחלוקת העבודה, רק לא מוצא חן בעיניהם שהזוגות גם עושים חלוקת העבודה במשפחה, כי הם רוצים את שניהם כעבדים לטייקון האקראי, כלומר הם עושים הכל ששתי בני הזוג יעבדו ולא יעבור כמה שנים שיכפו גם על הילדים לעבוד.
חוק רביעי:
הקפיטל רוצה שלטון בכדי לגזול מההורים\העבדים את צאצאיהם הרווקים והרווקות, בכדי שהילדים האלה ישמרו על קניינם של הטיקונים כמו על הגז של משפחת תשובה.
כלומר רבע מההורים היום גרים בשכירות כלומר אין להם קניינים בכלל אולי רק תחתונים, ככה שלמה שצאצאיהם ישמרו על קניינם של אחרים ? אבל לקפיטל החזיר לא מעניין שום דבר, הוא צריך חיילים בחינם.
מכאן והילך אסור שלטון. חס ושלום שהשלטון יתערב בחלוקת העוגה\הצמיחה.
הקפיטל יודע שאליל הכסף לא מחלק את הצמיחה וההון בשויון. הקפיטל יודע ששללו מהעבדים את הטבע מראש. הקפיטל יודע שנכפת על כולנו בכפיה להיות חלק בחלוקת העבודה.
אבל לחלק את הצמיחה בשווה ?! רח"ל נזעק הקפיטל החזיר, נוו נוו נוו זאת קומוניזם רח"ל !!!
רגע רגע, הרי אמרתם לעיל בשלילת הטבע מכל נולד שחייבים שויון עד כדי כך שצריך גם לבטל את הירושה , אז איפה ברח לכם פתאום השויון ?
למה שתכפו עלינו להיות חלק בחלוקת העבודה ואנו לא נכפה עליכם לחלק את העוגה בשווה ? כלומר אי אפשר שתרצו שלטון מתי שזה משרת אותכם, ולא תרצו שלטון מתי שהשלטון רוצה לעשות צדק חלוקתית. הרי החלוקה השויונית זה לא חסד זה פשוט צדק, הרי אחרי הכפיה להיות חלק בחלוקת העבודה, נדרש בהכרח לחלק את העוגה\הצמיחה בשויוניות. האזרח לא דורש נדבות, הוא דורש מה שהחזיר לוקח ממנו בכוח.
אגב כל הנאמר כאן, תבינו למה קוראים לקפיטל "חזיר"
מי ישמור על השומרים?
כל עוד יש ריכוז רב של כח בידי הממשלה, אנשים ינסו להשתלט עליו.
תמצית ההסכם הזה הוא כזה: המדינה מכתיבה תנאים והגבלות בעזרת שימוש באלימות, תאגיד זר רוכש את שירותי האלימות הממשלתית . אם הממשלה בוחרת לשנות את תמהיל האלימות, התאגיד משתמש בממשלה כדי לגזול את כספי האזרחים (מנגנון ה״בוררות״).
הנה מה שעומד לקרות:
1. המדינה אוכפת בעזרת אלימות מונופול בנקים.
2. סיטיבנק ״מקים בנק בישראל״ על סמך זה שהממשלה תשלח בריונים חמושים לכל אדם שינסה להקים בנק.
3. עמלות, ריביות , עיקולים , אגח מגובי משכנתא, יצירת כסף מחוב ושאר דברים טובים שבנק עושה. וסיטיבנק כבר הוכיח שהוא יודע לזרוע הרס ולהיות מחולץ עי משלם המיסים (ואז לחלק בונוסים)
4. אם סיטיבנק נשאר אנחנו אוכלים חרא בתשלומים. אם סיטיבנק מגורש אנחנו אוכלים חרא בתשלום אחד
להדוף הסכם כזה או אחר זה טווח קצר. תמיד יהיה עוד ניסיון, עד שהם יצליחו
הפתרון הוא להגביל את סמכויות הממשלה כדי שלא יהיה מוקד כח להשתלט עליו. יש לי הרגשה שאם באופן קסום ישראל סוגרת את בנק ישראל ומפרידה כלכלה ומדינה, פתאום אף תאגיד לא רוצה לעשות הסכם כזה איתנו
אכן פגיעה קשה בדמוקרטיה.
אלא שכבר מזמן אין דמוקרטיה. ספק אם הייתה אי פעם.
מה שיש זו הצגה. תוכנית ריאליטי בה שני אנשים שהצליחו לגייס הכי הרבה כסף מתחרים אחד בשני. המנצח הוא זה שהצליח הכי טוב להפחיד ולסכסך את העם.
וכשמוכרז הזוכה בפרס הגדול המשימה הבאה היא לשרוד ולהבטיח את ההשתתפות בסיבוב הבא. וכדי לעלות למוקדמות צריך לגייס עוד הרבה כסף. כי ההשליט שנבחר זה המדינה והמדינה זה השליט. ואם כך הרי שההישרדות שלו זה האינטרס העליון של המדינה.
וההצגה נמשכת. תמיד יש מלחמה ברקע. תמיד יש איזה אויב דמיוני שרוצה להשמיד אותנו. ותמיד הצד השני הוא בעצם בוגד. והדמוקרטיה האמיתית היא בעצם פגישות של נבחרים עם לוביסטים, פעילי מפלגה, קבלני קולות, מאעכרים למינהם, ראשי ועדים ומפלגות קטנות וסחטניות. הדמוקרטיה היא הדילים שנסגרים בחדרים, המעטפות שעוברות, עסקאות הנשק והתשתיות, הצעות החוק מטעם האינטרסנטים, ההגנה על החזקים ומציאת שיטות להפיכת כסף ציבורי לכסף פרטי.
ותעשיית השלטון מתקתקת. כל חוק גרוע שתוצאתו היא הזרמת כסף מעניים לעשירים נעטף מחדש ומוגש לציבור כהישג שלטוני למען הציבור. למען העם. ולמען הדמוקרטיה. הנדסה חברתית במיטבה. והמהנדסים האלו מצליחים להסביר כל חוק גרוע באמצעות קפיטליזם, סוציאליזם, הגנה על חלשיזם, ערביזם, איראניזם. לכל חוק נתפרת חליפה לפי מידותיו. פעם מוכרים קפיטליזם ופעם סוציאליזם. פעם הגנה על חלשים ופעם הגנה על בנקאים. כי מה שחשוב זה האיזון. והתוצאה היא תמיד כסף רב שזורם אל מעטים.
והעם אוכל את מה שמאכילים אותו. מעריצים את המנצח בריאליטי. ואלו שלא, מקווים שהאנדרדוג ינצח בפעם הבאה. וכשהוא ינצח, יהיה בדיוק אותו דבר אבל לפחות הקבוצה שלהם ניצחה. כמו בכדורגל. ומדי פעם מזכירים לציבור שיש מלחמה. ויש טרור. ואנחנו דמוקרטיה. ואיכשהו באמת מאמינים לזה.
והמגמה נמשכת. העשירים מתעשרים והעניים מתרוששים. ההון מתרכז אצל פחות ידיים. זה קורה כשהטובים בשלטון וזה קורה גם כשהרעים בשלטון. כשהאדומים בשלטון וכשהכחולים בשלטון. תמיד ההון מנצח ותמיד הוא מתרכז אצל מעטים.
והגיע הזמן להתעורר ולצאת לרחוב ולצעוק. כי כשהון רב מרוכז אצל מעטים אין דמוקרטיה. וזה נכון גם אם יגידו מיליארד פעמים שאנחנו מדינה יהודית ודמוקרטית. כי הרוב לעולם לא יאפשר לקחת כסף ציבורי ולהעביר אותו למיעוט העשיר או לחוקק חוקים שגורמים לעשירים להיות עשירים עוד יותר על חשבון כל השאר.
פעם אחרונה שבדקתי החוקר אמנון פורטוגלי אינו משפטן ולכן מוזר לכתוב שזו פרשנות משפטית שלו. מנגנון בין מדינתי הוא בדר"כ מנגנון משפטי שמוגדר בהסכם בין מדינתי, למשל בית דין כמו של הWTO. זה בית דין קבוע, עם שופטים שממונים ע"י המדינות, לא מתחלפים ולא מייצגים חברות פרטיות. הטריבונלים לא מבטלים שום ריבונות, הם נולדו מתוך הסכמה של הממשלה, שהיא נבחרי הציבור, על מנת לקדם סחר בינלאומי. יש כמה טענות בכתבה שאפשר להסכים איתם כמו שקיפות המו"מ ודרך הפעולה הראשונה שהוזכרה בהקשר לכנסת, אבל נראה שהאווירה הכללית היא השתלחות חסרת בסיס בלגיטימציה של יחסים בינלאומיים וסחר בינלאומי.
ואתה, אתה משפטן בהכשרתך? ממליץ לך לקרוא את התחקירים של באזפיד, אולי האתר הכי מיינסטירימי בעולם
https://www.buzzfeed.com/chrishamby/super-court?
גם לחוקר שאינו משפטן יכולה להיות פרשנות משפטית, אני נוטה להאמין יותר לאנשים אינטיליגנטים וביקורתיים מאשר לאנשים שמציגים תעודה המהווה הוכחה לכך שהם מסוגלים לשנן מספיק חוקים, הלכות, וסתם שטויות שמרצים ממציאים כדי לצלוח 3.5 שנות לימודים באוניברסיטה או מכללה (=משפטנים).
המציאות העצובה היא שאין לך מושג מה המנגנון הבית מדינתי המדובר, ואם הוא כמו ״בדרך כלל״ או לאו. גם לי אין מושג כמובן.
וזה אולי הנקודה הכי חשובה בהסכם הזה, ההסתרה והמיסוך. בהנתן שהצדדים המעורבים עושים כל כך הרבה כדי לשמור אותו סודי חזקה עליהם שהם חוששים מתגובת הציבור, ולכן גם אם האווירה בכתבה היא עויינת להסכם, היא ממש לא ״השתלחות חסרת בסיס״, אם כבר ״השתלחות מבוססת מאוד״.
ערן, כל הכבוד על סיועך בחשיפה.
האזרח הטיפוסי במדינתנו בדרך כלל מודאג מהלחץ שאופף בעבודה, ולעיתים גם במשפחה. מה שגורם לנו להזניח גם סוגיות אלו. ממש הפרד ומשול של יחידים בעלי אותם תאגידים.
מתי כבר האנשים הנכונים יגיעו למשרד הכלכלה ומשרד האוצר לעשות סדר אמיתי וכלכלה אמיתית?
מקווה כמה שיותר מהר, עלה והצלח.
אזרחים מודאגים צריכים להבין , להסביר לקרובים להם, ולנסות להפעיל מעט קשרים אישיים לשינוי המצב.
האזרחים הם הציבור וככל שכל אחד מאיתנו יפעיל מעט קשרים, יחד נוכל להוות בהדרגתיות משקולת נגד לאותם בעלי הון ותאגידים.