לפני כשבועיים התבשרנו שיוזמת 'סוף שבוע ארוך', שביקשה להעניק לעובדים שישה סופי שבוע ארוכים בשנה באמצעות השבתת המשק בימי ראשון אחת לחודשיים, נקברה סופית. את מקומה תפסה ההחלטה לקצר את שבוע העבודה בישראל בשעה אחת. ההבדל בין שתי היוזמות דרמטי, הראשונה הבטיחה לכלל העובדים במשק שישה ימי חופשה נוספים בשנה, ואילו השניה, שאושרה כעת, מלכתחילה אמורה לחול רק על מספר מצומצם של עובדים, וגם לגביהם לא ברור כיצד תיושם בפועל. אורכו החוקי של יום העבודה בישראל הוא גם כך בגדר המלצה בלבד.
הפער המשמעותי בין שתי ההצעות ניכר גם בעלות המשוערת שלהן למשק. הראשונה הוערכה בסכום של 8-9 מיליארד שקלים, ואילו עלותה של השניה פחות ממחצית. התאחדות התעשיינים, המתנגדת הקולנית ביותר לכל יוזמה של הפחתת שעות עבודה, העריכה את העלות ב 3.5 מיליארד, אך באוצר טוענים שאף פחות. כשזמן הפנאי של העובדים נמדד בכסף, הם נאלצים להתמודד עם כוחות חזקים.
באופן אירוני או הומוריסטי, התאריך שנבחר להשקת היוזמה, האחד באפריל, מייצג אותה בצורה הטובה ביותר. רק שוטה יאמין שמדובר בבשורה אמיתית לעובדים. מאחר ויוזמת 'סוף שבוע ארוך' ירדה סופית מהשולחן, מן הראוי להיזכר בדבריהם של המתנגדים הראשיים לה ובמשמעויות הגלויות והחבויות של דבריהם.
***
כבר בנובמבר 2016 התפרסמה הידיעה סופ"ש ארוך נדחה במגזין "ממון". הסיבה לדחייה הייתה חשש של התעשיינים לפגיעה קשה במשק. שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים, חסם את היוזמה בגופו: "עקרונית אנחנו לא נגד הפעלת יום המנוחה הנוסף, אך צריך להיות ברור שלא נוכל להפסיד מהתוכנית. צריך למצוא נוסחה שימי החופשה הללו יוחזרו לתעשייה ולמקומות העבודה האחרים, אחרת היא לא תוכל לצאת לפועל."
התנגדותו של ברוש ליוזמה נשענה על הערכת העלות שלה למשק, שהוזכרה מעלה. עם זאת, הוא בחר במופגן להתעלם מהנתונים הבסיסיים שמראים כי ממוצע שעות העבודה בישראל גבוה מזה של מדינות ה-OECD ב3 שעות בממוצע. ולמרות זאת הפריון של העובד הישראלי נמוך ביחס לממוצע. ברוש בוודאי יודע שכדי לטפל בבעיית הפריון (פרודוקטיביות), לא די להשאיר את העובדים עוד שעות ארוכות במפעל או במשרד. יש לטפל בבעיות של תשתיות, חינוך, מימון, היעדר תחרותיות והריכוזיות הגדולה במשק. כל אלה מורכבים ולוקחים זמן, תכנון ורפורמות אמיצות. עבור ברוש הפתרון הזמני הרבה יותר פשוט, להשאיר את העובדים עוד שעות ארוכות, ובמידה ומישהו חושב להעניק להם ימי חופש נוספים, יואיל הוא בטובו למצוא את הזמן הנכון בו יוכלו הם להשיב את חובם לחברה, אפשר גם בשבתות.
כל עוד לא מצליחים להעלות את הפריון, כל צמיחה כלכלית היא כזאת המושגת בדם יזע ודמעות העובדים, אשר נאלצים לעבוד יותר או לבזבז יותר. האופציה השניה נובעת מדבריו של מתנגד נוסף ליוזמת סוף השבוע הארוך, אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר: "מדובר בתוכנית טובה שתוסיף בהחלט למסחר בארץ, אולם יש לדאוג ששכרנו לא ייצא בהפסדינו. צריך לדאוג להחזרת שעות העבודה האבודות בימים אחרים, וכמובן לעשות את כל ההכנות להפעלת התוכנית בצורה חכמה ומבוקרת, לא בא בחשבון שנפסיד ממנה"
לין לא רק מיישר קו עם שרגא ברוש, הוא מגדיל לעשות ומודה כי התוכנית טובה בשל העובדה שהיא צפויה להוסיף למסחר בארץ. המשוואה שמציג לין פשוטה, פנאי שווה צריכה, ולא רק פשוטה, אלא גם הכרחית. את מה שלא נחזיר בשעות עבודה נצטרך לרכוש בקופה: בקולנוע, במסעדה, בבית הקפה, במוזיאון, בחנויות שבקניון, בחדרי מלון, בכל מקום שצריך כדי שלין יהיה מסופק ומרוצה, אחרי הכול, "לא בא בחשבון שנפסיד."
הרעיון שפנאי שווה צריכה אינו חדש. חברי כנסת שניסו בעבר לקדם את קיצור שבוע העבודה בישראל, נתקלו במסמך שהוכן על ידי אגף המחקר והמידע של הכנסת, שקבע כי: "יורחב הפער החברתי בין מי שיכולים לצאת ולצרוך תרבות פנאי ובין מי שייאלצו להישאר בבית". אי אפשר לבוא בטענות לחוקרים הנמרצים, הם פשוט התבוננו במציאות והסיקו מסקנות. התרגלנו לגלם את הפנאי בכסף ולהעמיס עליו עוד ועוד פעילויות, עד שהרצון להינפש הפך לאחת ההוצאות הגדולות של משקי הבית לאחר הדיור, התחבורה והמזון.
***
כל עוד הצמיחה נמדדת באמצעות תוצר והפנאי מתבסס על צריכה, אל לנו לצפות לשינויים דרמטיים בשעות העבודה. התעשיינים לא יאפשרו זאת ובמידה וכן אנחנו לא נעמוד בהוצאות. במקום להמתין להחלטות מלמעלה עלינו לפעול באופן אקטיבי לצמצום השעות בהן אנחנו עובדים ולאמץ פעילויות פנאי שאינן מחייבות התמכרות לאשראי צרכני. למשל, לבקש מהמנהלים לצאת מוקדם מהעבודה, פעמיים בשבוע, ללכת לים עם ספר ולהישאר שם עד השקיעה.
פורסם לראשונה בבלוג slow
קיין כל כך מוגבל התקפית ורול חור הגנתי, אני חושב שזה גדול עליהם.
"יש לטפל בבעיות של תשתיות, חינוך, מימון, היעדר תחרותיות והריכוזיות הגדולה במשק"
האם הכותב מודע שהתשתיות, החינוך והמימון כולם נמצאים באחריות המדינה, אותה 'ריכוזיות' שחוסמת 'תחרות'?
איך הוא מצפה שהמדינה תשפר את החינוך והתשתיות לאחר 70 שנות ניהול כושל?
"להשיב את חובם לחברה" – פליטת פה פרודיאנית מצד הכותב החושפת את תפיסת עולמו, הרעיון שלאזרח יש 'חובה כלפי החברה(society)' ושעליו לפרוע החובה כלפיה.
"בדם יזע ודמעות העובדים … או לבזבז יותר" – אוי וייזמיר! העובד מבזבז כספו! והוא עושה זאת בדם יזע ודמעות, לא פחות!
"ללכת לים עם ספר ולהישאר שם עד השקיעה" – ספר עולה כסף, לשכור כסף פלסטיק בים עולה כסף… אני בספק אם הכותב ימצא פעילות פנאי שלא עולה כסף.
1. מודע בהחלט, ומאמין שהמדינה יכולה לשפר את דרכיה. אתה כמובן יכול לחלוק על כך ולחשוב שיש להפריט את כל השירותים האלה, אבל זה כבר וויכוח אחר. התגובה שלך יוצאת מתוך הנחה שלעד נחייה על תשתיות רקובות, היא פסימית מידי לטעמי ומזיקה לעור הפנים. חבל.
2. אין לי פליטות פה, זה נכתב בסרקזם מנקודת מבטו של שרגע ברוש.
3. אם היה פה טיעון פספסתי אותו, נסה שוב.
4. תשאיל ספר בספרייה ושב על החול, על מגבת או על המדרגות היפות שהעירייה בנתה לנו בטיילת החדשה. מעציב שאתה באמת חושב שאין פעילויות פנאי שאינן עולות כסף, תוצר מהונדס למופת של תקופתנו. נסה בתור התחלה שוטטות (https://bit.ly/27ZnOaj) היא יכולה לגאול את נשמתך.
"ומאמין שהמדינה יכולה לשפר את דרכיה." – החברים בוונצואלה האמינו והיום הם צדים חולדות בביוב של קראקס, אלה מברית המועצות הסוציאלסטיות האמינו וסיימו עם גולגים וקולחוזים, בקובה גם האמינו והיום הם צריכים לשחות במיים שורצי כרישים בדרך למיאמי.
אתה מבין, פסימיות רעה לעור הפנים אבל גם רעב גולאג או ביס מכריש זה לא שוס גדול
סרקזם חושף הרבה אתה יודע… איך אתה יודע מהי נק' מבטו של מר ברוש? האם יתכן ונק' מבטך השתרבבה פנימה?
סתם הצחיק אותי שאתה מתאר שופינג ככרוך בדם יזע ודמעות.
הספריה והטיילת של העיריה שלך לא צנחו מהשמיים. שילמת על זה בארנונה. זה שאתה לא מעביר כרטיס אשראי כל פעם שאתה לוקח ספר לא אומר שזה חינם.
1. מצוין, אני שמח שהגדרנו את גבולות הדיון. מדינה היא ונצואלה או גולאג. בהצלחה בממלכת ליברטי.
2. לא. לפחות לא לפי הפרשנות שאתה הענקת. אני לא אוחז בדעה שלאזרח יש חובה כלפי החברה, למעט אולי החובה המוסרית במובנה הקנטיאני.
3. ממליץ לך על היכרות אינטימית עם המילה העברית "או". בדם ויזע ודמעות (בעבודה) או בצריכת פנאי. אלה שתי אפשרויות שונות.
4. גם זכות הקניין שלך, אותה אני מניח שאתה מקדש, לא מוענקת לך בחינם. אתה זקוק לצבא ולמשטרה כדי לכנון אותה ולהגן עליה, אבל אני בטוח שלא תספור את עלויות הביטחון בתחשיב החיים הליברטריאני. מסים ראויים רק כל עוד הם משרתים את הרעיונות הקדושים שלך. רק כדי להסיר ספק, אני מוכן שתאסוף את הספר מספסל במהלך שוטטות אקראית בעיר.
(#4) והנה הזדמנות לדבר על ההבדל החשוב בין זכות למצרך. Right vs commodity
דוגמא 1:
לאסוף מי גשם בכוס לשתות אותם -> זכות
מישהו אוסף מים עבורך, מאחסן אותם, מנקה אותם, מסיע אותם לברז שלך בתשתית צינורות שמישהו אחר בנה ומתחזק -> מצרך
דוגמא 2:
לשמור את הרכוש ששיך לך -> זכות
לגייס אנשים, לאמן אותם, להיות זמין שאתה צריך אותם, להגיע ולהגן עליך -> מצרך
זכות היא שלך, אף אחד לא נתן לך אותה, לכן אף אחד לא יכול לקחת לך אותה
מצרך הוא לא שלך. בדרך כלל, אתה יכול לקנות אותו תמורת כסף אם אתה רוצה. אם אתה לא מוכן לשלם, מיצר המצרך לא חייב למכור לך אותו. בנוסף, אם מישהו רוצה למכור לך את המצרך שלו, אתה לא חייב לקנות אותו. למשל: אם אני לא מעוניין בשירותי תיקון מכונית, אספקת גלידה וניל שבועית, חינוך באיכות ירודה, "שיפוט", "שיטור" אני לא חייב לשלם (אבל אני יודע שאני לא מקבל את השירות)
מסכים שהיוזמה הזאת היא שטות. אם יקצרו את שבוע העבודה בשעה מי שירוויח מזה הוא מגזר העלוקות (עובדי ממשלה). עובדים אמיתיים פשוט יעבדו את השעה הנוספת הזאת (שעות נוספות "גולבליות" זה עדיין דבר בישראל נכון?)
"הפריון של העובד הישראלי נמוך ביחס לממוצע. " – חבל שהכותב לא שואל כמה שאלות חשובות
1. מה זה "פריון"
2. איך מודדים "פריון"
3. ולמה הפריון של העובד הישראלי נמוך ביחס לממוצע
מה זה "פריון" ואיך מודדים אותו: עושה רושם שפריון זה סוג של ממוצע. סה"כ השעות שכולם עובדים ביחס לסה"כ תפוקה. כנראה שזה תל"ג חלקי מספר השעות שעבדו במשק.
נזניח לרגע שלא ברור שתל"ג ניתן למדידה, וברור שלמי שמודד אותו יש אינטרס לזייף תל"ג גבוה ככל הניתן. נראה שבחישוב כוללים אנשים שהם לא באמת עובדים ולא מיצרים ערך. כלומר, עובדי ממשלה, אקדמיה וכו'. לכן, יכול להיות שה"פריון" הישראלי נמוך לא בגלל שהתל"ג נמוך אלא בגלל שיש מגזר ממשלתי גדול שמוריד את החישוב של ה"פריון" הממוצע
בנוסף, אפשר לחשוב על סיבות נוספות לפריון נמוך. למשל: העובדה שרוב האנשים ביזבזו לפחות 18 שנה (12 בי"ס + 3 שנים צבא + 3 שנים תואר ראשון) במערכת של נותנת להם שום כלי שווה ערך בשוק העבודה (אלא אם מישהו משלם עבור ציטוט פסוקי תנ"ך, חישוב זוית במשולש ישר זוית או מומחה במגדר)
בכל אופן, הסיבה לפריון נמוך היא ממשלה. עושה רושם שסגירת משרד החינוך וצמצום התערבות ממשלתית יוביל לעלייה בפריון
כרגיל דמגוגיה זולה מבית קשקושון
מיכוון שמדובר במשוואות מתמטיות, אז הגדלת הפריון אפשרית בכמה דרכים ע"י הגדלת הגורמים במשוואה. אולי לא מדובר בעובדים עלוקות אלא דווקא במעסיקים עושקים? למשל תשלום גבוהה יותר המגלם את ערך המוצר או השירות אותו נותן העובד? הרי כל בר דעת מבין שיש גבול לסיכון ולרמת ההחזר על הסיכון. כל בר דעת מבין שרווחי החברות הן בזכות הקופון שהן גוזרות על העובד היצרני. הגדלת השכר תביא בהכרח לצריכה מוגדלת ולכן תביא בהכרח להגדלת התלג ולכן תביא בהכרח להגדלת הפריון.
אז מי אשם בפריון הנמוך?
עושק הינו הסכם הנעשה כאשר צד אחד במצוקה. כיום כל אדם במדינה מערבית מתחיל מעמדת עשוק. אין לו חלק באדמה של המדינה שהוא מגן עליה בחייו ואין לו חלק ביצירת הכסף של המדינה שהוא מגן עליה בחייו. כך שאדם קם בבוקר הוא בלחץ איפה הוא ישן מחר ומאיפה ישיג כסף לשלם שכ"ד או משכנתא. חברות פרטיות יכולות לטוס ולהקים מפעלים איפה שיש כוח עבודה זול אבל העובד איננו יכול לטוס לעבוד היכן שבא לו – איפה שמשלמים יותר. כמובן שאדם שיש לו אדמה, שיש לו חלק ביצירת הכסף ויש לו היכולת להיות תחרותי מול החברות הפרטיות היה בעמדת יתרון במשא ומתן ולא היה נתון לעושק.
הדר
"הרי כל בר דעת" – מוטב שתחדל מניסיונות של argument from intimidation
זה לא עובד לך.
"מבין שרווחי החברות הן בזכות הקופון שהן גוזרות על העובד היצרני" – text book מבית מדרשו של קרל מרקס. המעסיק/ בעל ההון/ המנכ"ל הוא רק טפיל על גב העובדים שאחראים לכל הרווח של העסק/ מפעל.
אם העובדים 'ילאימו את אמצעי הייצור' לעצמם ויעיפו את הקפיטל הטפיל הם יוכלו ליהנות מאיכות חיים גבוהה יותר.
הרי זה עבד כלכך טוב בכל מקום שיישמו את זה אז למה לא לנסות?
"עושק הינו הסכם הנעשה כאשר צד אחד במצוקה" – אם הסכם וולנטרי הוא דוגמה לעושק מה לגבי הלאמת אמצעי הייצור ע"י המון זועם עם לפידים ונבוטים? צדק חברתי?
"אין לו חלק באדמה של המדינה" – אתה מתכוון כמו למנהל מקרקעי ישראל הממשלתי שמחזיק את הקרקעות כקרקעות *ציבוריות* ומונע שימוש *פרטי*? את זה הקימו הציונים הלא-פריירים שלך שקראו ויישמו את משנתו של מרקס.
"אין לו חלק ביצירת הכסף של המדינה" – מה לגבי הרעיון שה'כסף' לא יהיה בידי המדינה? כמובן שאם הוא לא יהיה בידי המדינה הוא יהיה בידי חברות פרטיות… בגלל זה הציונים הלא-פריירים שלך הקימו את בנק ישראל.
"מגן עליה בחייו" – קוראים לזה שירות צבאי חובה, כן גם הרעיון שהחיים של האזרח שייכים למדינה/ לאום/ פוליטביורו הציונים הלא-פריירים שלך יישמו.
"העובד איננו יכול לטוס לעבוד היכן שבא לו – איפה שמשלמים יותר" – הייתי מציע לך לבדוק לאיפה אנשים מהגרים ומאיפה הם מהגרים. תמיד ההגירה היא לכיון מקום עם יותר חופש וקניין פרטי. מדהים הא?