שקר מספר 1 – דולפינוס היא חברה מצרית
שטרסלר טוען שחברה מצרית חתמה השבוע על "מזכר הבנות" עם "דלק" ו"נובל אנרג'י" להספקת גז למצרים. "זה עלול לחזק את הקשרים בין המדינות, ואף לחמם קצת את השלום הקפוא"- טוען שטרסלר. אבל התחקיר שעשה שטרסלר מתברר כמביך וזה בלשון המעטה. אותה חברה מצרית לכאורה בשם דולפינוס עליה הוא מדבר, מסתבר שהיא כלל אינה חברה מצרית. היא בכלל רשומה באיי הבתולה הבריטיים. מדובר במקום שיפוט פופולרי לחברות offshore, שאינו דורש מחברות הרשומות בו לפרסם לציבור מידע על הבעלות, הניהול או ענייניהן הכספיים. כלומר, דולפינוס יכולה להיות 'חברת קש' שההתקשרות איתה אינה ריאלית למטרות מכירת גז אלא למטרות אחרות.
שקר מספר 2 – "משבר האנרגיה במצרים נבע מכך שחוסני מובארק נכנע בזמנו לפופוליסטים המצרים והוריד את מחיר הגז ל–3 דולרים ליחידת חום."
שטרסלר לא יודע על מה הוא מדבר. ההסבר שלו בדבר מחירי הגז הנמוכים "שהתוצאה היתה שהחברות הבינלאומיות עזבו, ומצרים נהפכה מיצואנית גז למדינה שסובלת ממחסור" הוא חלקי במקרה הטוב. שטרסלר מתעלם או שוכח את הפיל שבחדר, את המצב הכאוטי והמהומות שהיו במצריים מאז ינואר 2011 שהביאו לנפילת מובארק ואח"כ להדחתו של מורסי. בניגוד לסיפורי שטרסלר ותאגידי הגז בדבר מחירי הגז הנמוכים במצרים, הבעיה העיקרית במצרים היתה שלממשלה לא היה כסף בעקבות אותו מצב. כתוצאה מכך מצרים לא שילמה לחברות שהפיקו גז במצרים, והחובות של הממשלה המצרית לחברות הנפט והגז הגיעו באמצע 2014 לכ-7.5 מיליארד דולר. בתנאים אלו חברות הגז הקטינו עד מאוד את פעילותן, לא הפיקו נפט וגז ולא פעלו לגילוי ולפיתוח שדות חדשים. אף אחד לא רוצה להפיק גז כאשר לא משלמים עבורו.
עם עליתו של א-סיסי לשלטון במהלך שנת 2014, מדינות המפרץ העניקו למצרים כ- 20 מיליארד דולר , חלק במזומן וחלק בצורת נפט וגז, כדי לתמוך במשק המצרי ולייצב את המשטר. א-סיסי שילם חלק ניכר מהחובות לחברות הנפט והגז הבינלאומיות, ואלו חזרו להפיק, לחפש ולפתח שדות גז חדשים.
לבסוף שטרסלר רוצה שנאמין כי מצרים הגדולה תצטרך לייבא גז מעתה ועד עולם ולכן ישראל כן תייצא גז למצרים, ואף לירדן. אבל מצרים זקוקה לגז למשך עוד שנתיים שלש בלבד. הגידול בתפוקת הגז במצרים בהיקף של כ-40 BCM לקראת 2020, בעקבות הכניסה לפעולה של שדה Zohr, צפון אלכסנדריה ושדות נוספים, יסגור את הפער בין התפוקה והצריכה המקומית, ויאפשר למצרים לחזור ולייצא גז.
כאן יש להזכיר כי שדה לוויתן לא יפותח ולא יתחיל לספק גז אלא בשנת 2020, כלומר כאשר המצרים לא יצטרכו עוד גז מישראל.
שקר מספר 3 – כאשר דלק ונובל אנרג'י גילו בזמנו את הגז, החוק קבע שחלק הממשלה בהכנסות יהיה 25%, והמשקיעים יקבלו 75%.
אין חוק שקבע שחלק הממשלה בהכנסות יהיה 25% . יש חוק הנפט שקבע תמלוגים של 12.5% מההכנסות, ויש חוקי מס שקבעו מס חברות על הרווחים, ונתנו פחת 'אזילה' שנטרל את מס החברות לחלוטין. החלק של הממשלה ברווחים – לא בהכנסות – של תאגידי הגז היה כ-.23%, הנמוך ביותר בעולם המערבי. וועדת ששינסקי הטילה מס רווחי יתר שהעלה את חלק המדינה ברווחים לכ-50%. שטרסלר יודע היטב שזו אינה חקיקה רטרואקטיבית, המדינה זכאית וחובתה לשנות את חוקי המס לפי ההתפתחויות במשק, והיא אכן משנה את חוקי המס חדשות לבקרים, ראה מע"מ. נורבגיה ובריטניה שינו את חוקי המס בתחום הנפט והגז מדי כמה שנים ספורות..
שקר מספר 4 – "אין בנמצא מחיר עולמי לגז ולכן השוואת מחירים אינה רלבנטית".
כאן שטרסלר סותר את עצמו. שטרסלר טוען שאין בנמצא מחיר עולמי לגז כדי לבצע השוואה אליו ומיד עושה בדיוק ההיפך ומשווה את מחיר הגז בישראל למחירו באירופה.
מחיר הגז לייצור חשמל בארה"ב (בממוצע ארצי) עומד על 3.22 ליחידת חום בעוד שחברת החשמל משלמת 5.7 דולר ליחידת חום.
שטרסלר מספר על ההשקעות העצומות להפקת הגז בארץ כאילו שבעולם אין הפקת נפט וגז בקידוחים ימיים. נזכיר לו את הים הצפוני ומפרץ מכסיקו.
שטרסלר גם שוכח לספר שהרווחים העצומים מתמר, החזירו כבר, או שיחזירו בתוך כשלש עד ארבע שנים, את כל ההשקעות בתמר.
אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר