לעבדות חוב יש יתרונות על עבדות 'רגילה', על הבעלות על בני אדם כזכות קניין – chattel slavery. בעלות על עבדים נושאת עימה את הצורך בטיפול בעבדים, בעוד שבעבדות חוב ההון שולט בעובדים באמצעות חובם, ובשילוב עם פיקוח על השכר. עבדים צריך לשכן, להאכיל ולטפח. אזרחים חופשיים שיכנו והאכילו את עצמם. אבל אנשים חופשיים יכולים להיות משועבדים על ידי חוב, על ידי מי שמשלם להם שכר שאינו מספיק כדי לעמוד בעלויות החיים שלהם.
עבדות החוב של סטודנטים
עבדות החוב ניכרת במיוחד במצוקתם של הסטודנטים. בוגרי הקולגים עוזבים את המכללות עם דיפלומה ועם חוב מסיבי שהם נושאים על גבם. החוב הממוצע של הסטודנטים בארה"ב עמד על מעל 37,000 דולר בשנת 2017. סך החובות של הסטודנטים הסתכם בסוף 2017 בכ- 1,480 מיליארד דולר, שהופך אותו להיות החוב הצרכני השני הגבוה ביותר אחרי חוב המשכנתאות, וגבוה מסך החוב לכרטיסי האשראי.
חובות הסטודנטים עלו בלמעלה מ 150% ב- 25 השנים האחרונות , בעוד שהשכר החציוני לבוגרי הקולג'ים עלה רק ב- 1.6%.
אחת הבעיות העיקריות עם חובות הסטודנטים היא שבהבדל מחוב משכנתא, חוב הסטודנט חייב להיות משולם. סטודנטים לא יכולים להחזיר את התעודות שלהם וללכת בלי לשלם את חובם, כמו שבעלי בתים יכולים לעשות עם מפתחות הבית שלהם. ניתן לתפוס את השכר, דמי אבטלה, החזרי מס ואפילו תשלומי ביטוח לאומי של החייבים בגין הלוואות סטודנטים, כדי להבטיח את תשלום החזר ההלואה.
ב- 1998 הופרטה אגודת ההלוואות לסטודנטים סאלי מאיי – Sallie Mae, והקונגרס הסיר את אפשרות ביטול חוב לממשלה בזמן פשיטת רגל, מלבד בנסיבות חריגות. ב- 2005 הורחבה ההגנה למלווים גם להלוואות פרטיות לסטודנטים. כיום, כיוון שהמלווים יודעים כי החובות שלהם לא יכולים להתבטל, יש להם תמריץ קטן מאוד לשקול את יכולתו של הסטודנט להחזיר את ההלוואה, ורוב הסטודנטים מקבלים קו אשראי כמעט בלתי מוגבל. דבר זה הוביל לשכר לימוד מרקיע שחקים, שכן הקולג'ים והאוניברסיטאות יודעים שיש כסף זמין לשלם להם, וזה יצר את הצורך לסטודנטים ללוות עוד יותר.
הסטודנטים לוקחים על עצמם עומס חוב עצום, עם מחשבה או הבטחה שהתארים שלהם יהיו הפתח למשרות שיאפשרו להם לשלם את החוב. אבל עבור רבים מהסטודנטים המשרות אינן קיימות או שהן בשכר שאינו מספיק כדי לעמוד בהוצאות להחזר החוב. כיום כמעט שליש מהסטודנטים שלקחו הלוואות לא מצליחים להקטין את חובם גם חמש שנים לאחר שעזבו את הקולג' או את האוניברסיטה, למרות שרבים מהלווים האלה אינם במצב של חדלות פרעון. הם משלמים חודש אחרי חודש תשלומים עבור הריבית בלבד, בעוד שהם ממשיכים להיות חייבים את מלוא הסכום שהם לוו.
המשמעות יכולה להיות חיים של תשלומים למלווים, בעוד שההלוואה אינה משולמת והחוב קיים לתמיד, צורה קלאסית של עבדות חוב למלווים.
'פרת מזומנים' רווחית עבור משקיעים פרטיים
איפיונים אלו של הלוואות לסטודנטים הפכו את חוב הסטודנטים לנכס מאד אטרקטיבי מאוד עבור משקיעים פיננסיים. הלוואות סטודנטים אוגדו ונארזו כנגזרות, כניירות ערך מגובות בהלוואות סטודנטים – student loan asset backed securities) SLABS), בדומה לאג"ח מגובות משכנתאות הידועות לשמצה שדרכן רוכשי הבתים נתפסו במלכודת חוב מסיבית ב- 2008-09. המשקיעים הפיננסיים האנונימיים, רוצים את התשלומים שלהם במועדם, ותנאי ההלוואות מביאים לכך שיותר רווחי לכפות חדלות פרעון מאשר לנהל משא ומתן על תנאים שהלווה יכול לעמוד בהם. כ- 80% מה- SLABS מגובים בהלוואות המבוטחות על ידי הממשלה, המבטיחים שהמשקיעים יקבלו תשלום גם הלווה לא ישלם את חובו. חוקי פשיטת רגל הפדרליים הקשים הופכים את ניירות ערך המגובים בהלוואות סטודנטים להשקעות רצויות ובטוחות במיוחד.
לסחרור החובות הזה יש השלכות דרמטיות לעתיד הכלכלי של הלווים והמדינה. נכון לסוף ספטמבר 2017, שיעור חובות הסטודנטים שלא שולמו עלה על 11% במכללות הציבוריות ועל יותר מ-15% במכללות הפרטיות. אי תשלום החוב ע"י הלווים מסכן את דרוג האשראי שלהם ואת יכולתם ללוות עבור בתים, מכוניות, ריהוט, וכו'. צמצום הביקוש הצרכני מגביל את הצמיחה הכלכלית. אי תשלום חוב מסיבי יכול לפגוע גם בתקציב הפדרלי, שכן, בסופו של דבר, משלמי המיסים יצטרכו לכסות את ההלוואות שלא שולמו.
בעבר זה לא היה כך
עד שנות ה- 70 של המאה הקודמת, שכר הלימוד במכללות ובאוניברסיטאות של מדינות רבות היה חינם או כמעט חינם. החינוך נחשב לזכות של האזרחים ולהתחייבות של המגזר הציבורי, ושכר הלימוד נשמר ברמה נמוכה. לאחר מלחמת העולם השנייה, הממשלה הפדרלית השקיעה סכומי כסף ניכרים בחינוך של 15.7 מיליון אמריקאים שחזרו מהמלחמה. החוק מ- 1944, הידוע בשם The G.I. Bill, נועד להקל על השתלבותם בחיים האזרחיים.
התמריצים הפופולריים ביותר של החוק היו סיוע כספי ללימודים ולדיור. יותר ממחצית מהחיילים המשוחררים ניצלו את הסיוע ללימודים. סה"כ מדובר בכ- 2.2 מיליון שהלכו ללמוד במכללות ובאוניברסיטאות, וכ- 5.6 מיליון שהצטרפו ללימודי הכשרה מקצועית – Vocational training. באותו זמן היו מחסור חמור בסגל הוראה ובדיור לסטודנטים, אבל המכללות והאוניברסיטאות התרחבו כדי לענות על הביקוש הגובר.
סעיף ההטבות הכספיות ללימודים בחוק, סייעו בהדרכת עשרות אלפי אנשי מקצוע, שהמריצו את הצמיחה הכלכלית לאחר המלחמה. הוא מימן את החינוך של מהנדסים, רואי חשבון, מורים, מדענים, רופאים, טכנאים ואנשי מקצוע. ביניהם חתני פרס נובל עתידיים, זוכים בפרס פוליצר, שופטי בית המשפט העליון ונשיאים של ארצות הברית.
ההלוואות, שהחוק איפשר, שיפרו גם את שוק הדיור. שיעור הבעלות על בתים עלה מ -44% לפני המלחמה לכ -60% בשנת 1956. חוק החיילים המשוחררים התברר כאחת ההשקעות הטובות ביותר שהממשלה האמריקאית עשתה אי פעם. עלות החקיקה מוערכת בכ- 50 מיליארד דולר של היום, בעוד שהיא החזירה כ- 350 מיליארד דולר למשק האמריקאי.
הישג זה יכול לחזור גם היום
הממשלה יכולה לממן תוכנית לימודים ציבורית, כפי שלינקולן מימן את מלחמת האזרחים, פשוט על ידי הנפקת הכסף הנדרש, או שהבנק הפדרלי המרכזי יוציא אותו כצורה של 'הקלה כמותית לאנשים' – quantitative easing for people, כפי שהוא עשה לכלכלה האמריקאית בעקבות המשבר של 2007-8, וכפי שהממשלה האמריקאית עשתה לפיתוח התשתיות בארה"ב בשנות ה-60 של המאה ה-19 שכללו את הרכבת הטרנס יבשתית, ואת מערכת המכללות והאוניברסיטאות החופשיות שהוקמו באמצעות מענקי קרקע פדרליים ובאמצעות הנפקת שטרי כסף בערבות ממשלתית.
העלייה האקספוננציאלית בשכר הלימוד במכללות ובאוניברסיטאות התרחשה רק לאחר שהממשלה נכנסה לתחום ההלוואות לסטודנטים בצורה גדולה. חוק ההשכלה הגבוהה מ -1965 היה חלק מסדר היום של הנשיא הגדול לינדון ג'ונסון, שנועד "לחזק את המשאבים החינוכיים של המכללות והאוניברסיטאות ולספק סיוע כספי לתלמידים בחינוך העל-תיכוני והחינוך הגבוה". החוק הגדיל את כמות הכסף הפדרלי שניתן לאוניברסיטאות ולמילגות, נתן הלוואות בריבית נמוכה לסטודנטים, הקים את "חיל המורים הארצי", וכלל תוכנית הלוואה שאיפשרה להורים של סטודנטים לתואר ראשון ולתואר שני ללוות עד עלות מלאה של הלימודים.
אבל לחוק שמטרתו היתה טובה היתה תוצאה שלא התכוונו אליה של העלאת שכר הלימוד. הזמינות של הלוואות המובטחות ע"י הממשלה הפדרלי איפשרה למכללות ולאוניברסיטאות להעלות את שכר הלימוד. עד אמצע שנות השבעים, שכר הלימוד עלה במהירות רבה יותר מאשר האינפלציה. אבל העלויות נשארו ברמה סבירה עד סוף 1990, כאשר תחום ההלוואות לסטודנטים הועבר לבנקים הפרטיים ולמשקיעים עם נוהלי החזרים אגרסיביים. ההפרטה המירה את ההלוואות לסטודנטים משירות ציבורי לתחום נושא רווח של משקיעים פרטיים. באותו הזמן, במדינות רבות באירופה שכר הלימוד באוניברסיטה היה עדיין חופשי.
אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר
ארה"ב החליטה להתאבד (כמו כל אימפריה בהיסטוריה), והם עושים זאת בדרך מעניינת.
ברור שבעוד דור (25 שנה), הם יתדרדרו ויאפשרו לאימפריה העולמית החדשה – סין להשתלט על העולם.
משעמם לא יהיה כאן.
שלום לכולם,
אני שוב בצד של שחרורון.
לא רק שהמקצועות לא רלוונטים אלא שבאופן די מרגיז, מקצועות ההנדסה הופכים לפחות איכותיים, ה"בוגר" למד הרבה ולא מבין הרבה כך שהעשייה בתחום מאוד בעייתית.
לגבי הכלכלה בארה"ב יש כאן בעיה של התמכרות לאשראי – וישראל מתקרבת לשם – התמכרות אשר מכניסה את האנשים לחובות שלא ניתן לצאת מהם.
וכך יש לך בנאדם שבעצם עובד על מנת לשלם חובות על מוצרים שהוא לא באמת צריך – וכמובן חי ברמה שהוא לא יכול להרשות לעצמו.
אמיר, ישראל לא "מתקרבת לשם", ישראל כבר שם!
היום רוב התל"ג במשק הישראלי מיוצר ע"י אשראי פרטי.
מצב זה כמובן אינו בריא מבחינתנו – תושבי המדינה – ומבחינת כלכלת ישראל במבט כולל, אך הוא בהחלט משרת את האינטרסים (קצרי הטווח) של מעטים בעלי ממון רב.
המדיניות הממשלתית בעשורים האחרונים, המושפעת במידה ניכרת ע"י אותם בעלי ממון ואינטרסים, מובילה למצב שתיאר אמנון פורטוגלי, של עבדות הציבור לחוב!
…ומי שחושב שסילוק הפיקוח הממשלתי יביא לשוק חופשי רשאי להמשיך ולטעות כרצונו, (או כרצונה, אני בעד הזדמנויות שוות 🙂 ).
מה עם בועת הנדל"ן. מי גרם לכך? בהתאם לתאוריה שלכם, כל אי סדר ועיוות בשוק נגרם בגלל התערבות ממשלתית. האם יש לכם אפשרות להוכיח לי מעל לכל ספק שבועת הנדל"ן היא תוצאה של התערבות ממשלתית?
האם האידיאל שלכם הוא עולם ללא ממשלות? אם לא, מהו האידיאל?
שאל את עצמך לצה המחירים עלו פתאום
גידול אוכלוסין? לא
ריבית היא מחיר הכסף. שהריבית אפסית הכסף לא שווה הרבה, והמחירים עולים .
ריבית המשכנתאות ירדה לרמות מגוחכות, מה שיפשר לאנשים לקחת משכנתאות גדולות יותר, מה שגרם לעליית מחירים
מי שולט בריבית?
לרבי דוד ולליברטאריאנים החושבים כמוהו. כנראה שאני (והעורך) צריכים לעבור קורס בכתיבה מובנת. אנסה לתמצת את דברי:
מתקופת הניו-דיל ועד ממשל רייגאן, בתקופת הנשיאים רוזוולט, טרמן, איזנהאואר ועד הנשיא ג'ונסון, בתקופה שאמריקה חשבה על טובת הכלל, או לדברי דוד, בתקופה שאמריקה היתה תחת ממשל 'סוציאל קומוניזם', הלימודים באוניברסיטאות ובקולג'ים היו בחינם או בשכר לימוד נמוך, ברמה סבירה לרוב האזרחים שרצו ללמוד. מכיון שהאוניברסיטאות והקולג'ים סיפקו השכלה ברמה נאותה במחירים שאנשים מן השורה יכלו להרשות לעצמם. לא הייה כל צורך במכללות כעסק פרטי למטרות רווח.
מעניין לציין שרבי דוד קורא לשכר לימוד אפסי או נמוך במוסדות להשכלה גבוהה הממומנות ע"י המדינה "השכלה גבוהה במחירי השוק החופשי".
ואז, באו הוגי הדעות והביליונרים המממנים את המהפכה האוליגרכית בארה"ב, שסימנו את הלימודים בבתי הספר, במכללות ובאוניברסיטאות. המטרה היתה הפרטת מערכת החינוך והפיכתה לתעשייה למטרות רווח.
הממשלה הניאוליברלית, מאז רייגאן וכיום ממשלת טראמפ עם שרת החינוך בטסי דה-ווס, המושיעה האולטימטיבית של התאגידים הגדולים ובעלי ההון, מימשה ומיישמת מטרה זו באמצעות שילוב של ייבוש מוסדות הלימוד הציבוריים המספקים לימודים כשרות ציבורי בחינם או בשכר לימוד נמוך, יחד עם תמריצים ללמוד בבתי ספר פרטיים בתוכניות מסוג שוברי לימוד. התוצאה ממדיניות זו היתה ששכר הלימוד עלה, בדיוק מה שהליברטאריאנים והניאוליברלים רצו.
כדי לאפשר לאלו המעוניינים בכך לשלם את שכר הלימוד המאמיר באוניברסיטאות, וכדי להבטיח את הרווח של מוסדות ההשכלה הפרטיים למטרות רווח, החלו בתוכניות הלוואות לסטודנטים שיאפשרו תשלום שכר לימוד מנופח במכללות ובאוניברסיטאות. אלא שאלו היו הלוואות בתנאי עבדות שהזינו מצידם עלייה נוספת בשכר הלימוד.
כך גם נפתחה הדלת להקמת מכללות למטרות רווח שחלק מהן היה ברמה של נוכלות ורמאות. נזכיר לדוגמה את אוניברסיטת טראמפ. אציין שגם בארץ היו מספר מכללות כאלו שהקשר בין שכר הלימוד הגבוה, תעודות הגמר שהן מנפיקות והידע הנרכש בהן קרוב לאפס, שכן כל מטרתן הוא רווח מהיר.
את התוצאה של הפרטת מערכת החינוך ראינו בשנות ה-70 של המאה שעברה בצ'ילה של פינושה.
״הלימודים באוניברסיטאות ובקולג’ים היו בחינם או בשכר לימוד נמוך…״ – למה? למה זה היה המצב?
בשנות ה70 שכר הלימוד של אוניברסטאות פרטיות היה כ 1800 דולר לשנה (מותאם אינפלציה). קולג ציבורי בשנות ה70 המוקדמות עלה קצת מתחת 500 דולר לשנה (מותאם אינפלציה)
הבדל גדול? כן. אבל לא ביגדיל שחושבים על מערך מחגות והלוואןת פרטיות. וזוכרים שיש הבדל בין הרוארד mit ומכללת סמי שמעון
כיום קולג פרטי עולה 30,000 לשנה בממוצע (ציבורי כ 10,000 דולר לשנה).
שוב, למה? קולג נהפך למשהו לעשירים? לא. מספר הסטודנטים שילש את עצמו משנות השבעים להיום
איך היית הולך לקולג פעם?
היית ממן שכל בעצמך, מלגה או הלוואה
לא הרבה יכולים לממן את השכל של עצמם. כדי לקבל מלגה אתה לייב להיות סופר מצטיין.
מה עם הלוואה? הלוואות היו פרטיות. כלומר, הם סוג של השקעה בסיכון. מי שהיה מקבל מלגה הם כאלה שהיה סיכוי טוב שיקבלו עבודה טובה ויחזירו את המלגה. כלומר, מעומדים לרולגים איכותיים למקצועוצ שיש בהם שימוש
השוק יצר מנגנון סינון. ורק הטופ הגיע לקולג( כמו שרק הטובים ביותר מגיעים לאוחמפאדיה)
הממשלה שברה את המנגנון עם מגע האנטי מידאס שלה.
היום כולם יכולים לקבל הלוואה. והקולגין? פרטי או ציבורי, לוקחים את הכסף
"העלייה האקספוננציאלית בשכר הלימוד במכללות ובאוניברסיטאות התרחשה רק לאחר שהממשלה נכנסה לתחום ההלוואות לסטודנטים בצורה גדולה. " – מדוייק
״ממשלה יכולה לממן תוכנית לימודים ציבורית, כפי שלינקולן מימן את מלחמת האזרחים, פשוט על ידי הנפקת הכסף הנדרש״ – facepalm
הממשלה גרמה לעלייה בשכר לימוד לכן אנחנו צריכים עוד ממשלה….
הנה סדר הדברים:
* מצד ההיצע: ״כולם״ רוצים ללכת לאוניברסיטה. בדיוק כמו שכולם רוצים להיות דוגמנית על או לשחק כדורסל מקצועני. אוניבסיטה הייתה פעם מוסד יוקרתי, וזה היה די בסדר לא ללכת לאוניברסיטה. למעשה, כמו שעצם האיכות של האולימפיאדיה היא שרק הטובים ביותר מתקבלים, כך גם האוניברסיטה. וזה די בסדר.
* מצד הביקוש:
1. כפי שנאמר נכון, הממשלה למעשה מספקת ערבות מלאה לכל הלוואת סטודנט
2. לכן, אין שום סיבה לאוניברסטאות לא לתת הלוואה לכולם.
3. ככל שיש יותר סטודנטים, יש יותר הלוואות ויש יותר כסף. נקבל יותר סטונדטים.
4. יש רף כניסה מסויים לאוניברסיטה, וכדי לשמור על יוקרה אי אפשר לקבל כמות בלתי מוגבלת של סטודנטים.
5. נפתח עוד פקולטות שלומדות מקצועות מזוייפים וחסרי ערך כמו ״לימודי מגדר״ או ״לימוד ריקוד לסבי״.
6. יצרנו היצע כמעט בלתי מוגבל שכמעט ופוגש את הביקוש הכמעט בלתי מוגבל.
7. המחירים לאט לאט מרקיעים שחקים
הממשלה צריכה להפסיק לערוב להלוואות סטודנטים, קל ופשוט. ברגע שזה יקרה יעלמו כל המקצועות שאין להם שום ערך אמיתי בשוק.
הטירוף הסוציאלסטי חסר גבולות מנסה לכבות שריפה עם בנזין
ותמיד ימשיך לחפש את הבעיות מתחת לפנס של "המעסיקים הנצלניים הרשעים שמשלמים שכר שאינו מספיק למחיה ומשעבדים דור שלם לעבדות מודרנית".
אני קורא את הפוסטים שלך, ואני לא מאמין שאתה אשכרה מאמין במה שאתה כותב! כרגיל, אתה הופך סיבה ומסובב.
ראשית, היו מכללות שסיפקו השכלה ברמה נאותה במחירים שאנשים מן השורה יכלו להרשות לעצמם מחד והצדיקו את קיומם של מכללות כעסק פרטי מאידך – או בקצרה: השכלה גבוהה במחירי השוק החופשי.
ואז, באה "הממשלה" – המושיע האולטימטיבי של הסוציאל קומוניזם – ובלחץ אנשים כמוך החליטה שאין מספיק "שוויון" והיא "תעזור" ו"תאפשר" לכל אחד לקבל הלוואה ממשלתית כדי לממן את הלימודים שלו. קריטריונים נדרשים לקבלת "ההלוואה": דופק.
נכנסו עם אצבעות מגועלות בח*** במחיר שהכתיב השוק החופשי, ובנוהל הרים את ראשו "חוק התוצאות הבלתי צפויות":
פתאם, הביקוש הרקיע שחקים, כי כל אוויל משריש יכל לקבל הלוואה שמנה ולהירשם לקולג'. מה קורה עם ביקוש מתגבר
והיצע שלא מצליח לעמוד בקצב? המחיר הכפיל, השליש, ריבע וחימש את עצמו בתוך תקופה קצרה יחסית ואיכות הלימודים
הידרדרה בקצב דומה רק ביחס הפוך.
עכשיו, נשאר דור שלם של צעירים עם חוב בלתי ניתן לתשלום וניר ביד שגם אי אפשר לנגב איתו.
הממשלה חירבנה את זה עם הרעיונות הסוציאליזם של אנשים מסוגך, והפתרון שלך למצב האיום שהם הגיעו אליו
הוא מאד צפוי: התערבות ממשלתית (כי מישהו צריך לעשות סדר בשוק הפרוע הזה!).
הממשלה היא זו שתחנך את ההמון. נהדר! זה הרי עובד כל כך טוב בכל מקום אחר.
עלה והצלח!