בינימין נתניהו ודונאלד טראמפ. צילום: שגרירות ישראל בת"א (Flickr)
"אין מלחמות בלי שקרים ואין שלום בלי אמת" כותב ג'וליאן אסאנג'. בפרוס השנה החדשה אנחנו עדים להגברת המתיחות בין צפון קוריאה לבין ארצות הברית בהנהגת דונאלד טראמפ. שתי הנהגות המבוססות על שקרים ספינים ושנאה. אין צורך לפרט על השקרים, שלטון הפחד והטרור של צפון קוריאה. אחת האומות המסוכנות והאיומות ביותר בעולם. מצד שני בהיסטוריה של ארצות הברית טראמפ מככב כאחד הנשיאים המושחתים ביותר, עם רקורד של שקרים, הפצת דעות קדומות ושנאה. ברגע זה כל מה שנותר לנו לקוות הוא שאחד הצדדים יוותר ושלא נתדרדר למלחמה גרעינית קצרה וקטלנית. עם או בלי מעורבות של סין.
שקרים היו מאז ותמיד- כך למשל חברות הטבק הצליחו להתל בציבור מאז שנות ה-30 ולהסתיר במשך עשרות שנים את הסכנות בעישון טבק. השקרים על סיגריות בטוחות אמנם נחלשו מאד כמו הדעות הקדומות בתחום הנוגעות לשיווק טבק לילדים ולנוער, אך עדיין לא הניאו אותנו כחברה לפעול בצורה משותפת נגד המשך השיווק של טבק לצעירים. ממשלת ישראל לדוגמה גובה 6.3 מיליארד ש"ח בכל שנה ממכורים לטבק, אבל לא משקיעה כמעט דבר בתוכניות גמילה או בתוכניות למניעת עישון בקרב ילדים ונוער – תוכניות שקיימות במדינות שונות בעולם. התוצאה היא שהעישון בישראל גדל. הידע הזה שלנו שעישון הוא מסוכן מדגים תכונה של מוצר ציבורי.
מוצר ציבורי
מוצר ציבורי הוא מוצר שקשה לקנות אותו בשוק. דיוויד יום ואדם סמית היו מההוגים הראשונים שהבינו שיש מוצרים או שירותים שקשה להרוויח ממכירתם בשוק. במהלך המאה ה-20 פיתחו הכלכלן פול סמואלסון וכלכלנים נוספים את התנאים לקיומם של אותם מוצרים. התנאי הראשון הוא שקשה למנוע ממישהו שלא שילם להנות מהמוצר (אי בלבדיות). התנאי השני הוא שאם אתם נהנים מהמוצר זה לא מפריע לאנשים אחרים להנות ממנו (אי יריבות). בשני התנאים האלה מוצרים ציבוריים נבדלים ממוצרים פרטיים כמו מכוניות או עניבות שהם בלבדיים ויריביים.
אם אני מודע לכך שעישון מסוכן – זה לא מפריע לאנשים אחרים להיות מודעים לכך. למעשה זה מגדיל את הסיכוי שלהם להיות מודעים לכך. ואני יכול להיות מודע למידע הזה על ידי זה שמישהו סיפר לי על מחקר מדעי – אני לא חייב לשלם על המחקר המדעי הזה בעצמי. לכן מניעת עישון ורפואה מונעת בכלל הן דוגמאות בולטות למוצר ציבורי.
העיתונות והפוליטיקה ככלי להפצת חצאי אמיתות
בחינה של שקרים מפורסמים , כמו לדוגמה הטענה לפיה עישון פסיבי אינו מסוכן, או של הכחשת אקלים מראה פער גדול בין הספרות המדעית לבין הרושם שיצרה העיתונות המסחרית. הבעיה היא שעיתון הוא מוצר פרטי – קל למכור אותו רק למי שמשלם אבל המידע עצמו הוא מוצר חינמי שקל לשכפל ולהעביר הלאה. הבעיה של האינטרנט שיצר מידע חינמי הובילה לכך שהעיתונות העולמית והתקשורת בכלל נקלעו למשבר, שבינתיים רק הולך ומעמיק.
בינתיים יש כמה דרכים של התקשורת המסחרית להתמודד עם משבר ההכנסות שלה – כולן דרכים בעייתיות שגורמות לנזק איטי. דרך אחת להתמודד עם המשבר הזה היא לספק לציבור ריגושים וסיפורים שקל למכור אותם – אם זה רכילות או ידיעות וסיפורים שמדברים לקהל היעד של העיתון או ערוץ הטלוויזיה. פרוש הדבר הוא שבדרך כלל מספרים רק חצי אמת – כך קל יותר למכור.
דרכים אחרות הן לקבל חסות או תמיכה של תאגידים גדולים או של ממשלות – אם זה תמיכה ממשלתית בערוצי הטלוויזיה או של בעל הון שמקדם כך את מעמדו הכלכלי, לדוגמה נוחי דנקנר ומעריב. פרסום סמוי, שהפך לנפוץ בעיתונות הישראלית וקיים גם בטלוויזיה, הוא עוד דרך נפוצה להתמודדות עם המשבר. חלק גדול ממה שאנחנו קוראים בעיתונים או רואים בחדשות בטלוויזיה אלו ידיעות המושפעות מגורמים מסחריים – מדובר בידיעות פרסומיות המהולות במסגרת של כתבה אוביקטיבית.
"רוב הרופאים מעשנים קאמל" - פרסומת מהמאה הקודמת לסיגריות
גם הדרג הפוליטי גילה כי קל יותר לרגש ולבצע ספינים מאשר להצמד לאמת – במיוחד אם הדבר מסייע לקבוצה קטנה של מיליארדרים. לדוגמה התמיכה הממשלתית בייצוא הגז – בעוד שניתוח כלכלי של הכלכלן הראשי באוצר מראה שייצוא כזה אינו משתלם למשק. במקום להתמודד במישור העובדתי החלו פוליטיקאים להגיד שמתנגדי הייצוא הם אנרכיסטים או שהם עושים זאת כתוצאה מתמיכה של שונאי ישראל.
דבר זה הוביל לכך שהעיתונות והדרג הפוליטי מאבדות בהדרגה את האמינות שאנשים העניקו להן במהלך המאה ה-20. כאשר אנשים לא מאמינים לשום דבר – הדבר לא יוצר תרבות של ספקנות בריאה, אלא תרבות של חוסר אמון (עוד מוצר ציבורי). ואם אין אמון מה שנותר הוא ללכת אחרי מספרים סיפורים בתקשורת ואחרי מנהיגים פוליטיים שמספרים סיפורים מנחמים וקליטים.
אנחנו בשלהי משבר שלטוני ותרבותי
שלום, הוא עוד מוצר ציבורי חשוב. כולם נהנים ממנו – גם אם לא שילמו עליו. והנאה של אדם אחד משלום אינה מפריעה לאדם אחר להנות ממנו. למרבה הצער למרות שרבים נהנים מקיומו של שלום המוסדות לקידום השלום אינם חזקים במיוחד. יש גופים רבי עוצמה הנהנים מקיומה של מלחמה – חברות נשק למשל. אבל התרומה העיקרית למלחמות הן קודם כל הרצון של מנהיגים לשרוד בשלטון, ולהשכיח מהציבור בעיות פנימיות. סיבות נוספות ודומות הן להבטיח למדינה שליטה במשאבים חיוניים (כגון נפט) או להגן על אינטרסים של קבוצה פוליטית או כלכלית חזקה, כמו התמיכה של ארצות הברית בחברת הפירות המרכזית במרכז אמריקה – והתחזוקה של רפובליקות בננות.
לשם קיומה של אלימות מאורגנת כמו מלחמה יש צורך בשקרים שיסיתו את הציבור, שכן אנשים אינם ששים להלחם כדי שחברת בננות תגדיל את הרווחים שלה. שקרים אלה אינם בהכרח נחלתם של שני הצדדים, מספיק שיש צד אלים אחד כדי ליזום מלחמה. מנהיגי פולין לא היו צריכים לשקר – מספיק שהיטלר ביסס שלטון המבוסס על שקרים והבטחות כזב כדי ליזום מלחמה.
הקושי לנהל מוצרים ציבוריים
הבעיה חמורה משום שאנחנו לא מכירים דרכים טובות במיוחד לנהל מוצרים ציבוריים. ניהול כזה דורש מעט שחקנים שכל אחד מהם יודע שאם המוצר הציבורי לא ינוהל בצורה טובה הוא יפסיד. דיוויד יום כתב ב 1739 שאם יש שני שותפים שצריכים לנקז ביחד חלקה משותפת יהיה להם קל לשתף פעולה ולהשיג זאת, אבל אם יש 1000 שותפים לאותה חלקה יהיה להם קשה לנקז את השדה.
בעיה נוספת היא שממשל תקין, תכנון ארוך טווח והתנהגות מוסרית הם בעצמם עוד סוגים של מוצרים ציבוריים. הכלכלן מנסור אולסון כתב בשנות ה-60 כי הצרה העיקרית של דמוקרטיות הן לאו דווקא הקושי להגן על המיעוט מפני כוחו של הרוב, אלא הכוח של מיעוט קטן מיודע ומאורגן. קבוצת לחץ כמו חברות הטבק או חברות הגז או חבורת פוליטיקאים אופורטוניסטים – לפגוע בציבור הלא מאורגן והרחב.
לא הגיוני שכולנו נהיה מומחים לגז או למחלות סרטניות או לאקלים – ולכן קל לרמות אותנו. במיוחד אם הרמייה מקודמת על ידי שילוב של פוליטיקאים כריזמטיים, אנשי עסקים עשירים וכותבים רהוטים ומשכנעים – קשרי הון שלטון עיתון. יש ליברטיאנים המשוכנעים כי כל הבעיות שלנו מקורן בחיבור בין ההון לשלטון וכי אם נקטין את השלטון "למינימום" כל הבעיות יפתרו. אבל גם קפיטליסטים כמו אדם סמית הבינו כי השוק בפני עצמו ויוזמות מוטות רווח אינן פתרון קסם לכל הבעיה. פירמות מסוגלות לתת פתרון טוב למוצרים פרטיים- לא למוצרים ציבוריים. יותר מכך – חלק מהמוצרים הציבוריים – כמו אמון או שלטון הוגן הם בעצם התנאים לקיום של דברים כמו בתי משפט הוגנים, אכיפה של חוזים וזכויות קניין – הדברים שמאפשרים לשוק להתקיים.
היינו שמחים להגיד לכם שיש לנו פתרון קל לבעיות האלה – להגיד שיש לנו ידע על טכנולוגיות, מוסדות או נורמות חברתיות שמאפשרות לנו לשמור על מוצרים ציבוריים (או נחלת הכלל במינוח אחר) באופן אמין ומתמשך. שיש לנו דרך קלה לשמור על ידע אמיתי, מידע אמין, אמון, תכנון ארוך טווח, ממשל תקין, שלום, מערכות אקולוגיות ומשאבי טבע חיוניים. אבל האמת היא שאין לנו.
מה שנותר לנו בינתיים הוא לקוות שהבנה טובה יותר של הבעיות תאפשר לכולנו לחפש גם פתרונות לבעיות האלה. נקודה אחת היא הפוסט הזה – להפיץ את הידע על מה זה מוצר ציבורי, וכיצד תפקוד או אי תפקוד שלו משפיע על החיים שלנו. חשוב שאנשים רבים יחברו את הנקודות ויבינו מה המנגנונים היסודיים שמניעים את הפוליטיקה הכלכלה והתרבות שלנו.
נקודה שנייה היא לספר על הוגים מעניינים שעוסקים בתחומים אלה כדי שיעזרו לנו לחקור את הנושא עוד. הזכרנו את כבר את מנסור אולסון ובאקו ויקי ריכזנו ספרים וחוקרים נוספים.
דרור רשף הוא חבר ועד מנהל בעמותה לכלכלה בת קיימא.
מענין ושמושי.שמח לקרוא שהכותב מודה שאין פתרון לדילמה הזאת.אלה שחושבים שזה מאמר שמאלני שטופי מח לא פחות מהשמאלנים.
כל מילה בסלע – מאמר מצויין שמוסיף מידע רב על מערכות שילטוניות שהשתן עולה להן לראש
חבל שמאמרים סבירים למדי זוכים לתגובות נוסח א.א.א. אם לא הייתי קורא לא הייתי מאמין שאדם המכבד את עצמו מפרסם סדרת משפטי הבל ובורות כל כך ארוכה ומגוונת.
באתונה לא הייתה דמוקרטיה פרט לכך שהשתמשה בשם הזה. היה צנזוס של רכוש , עבדים כלל לא השתתפו בחיים הפוליטיים וכמובן כמובן שאף אישה לא היתה זכאית לבחור ולהיבחר. טוב אתונה גם לא הייתה "דיקטטורה פיאודלי …..ןכו'"
כבר עדיף מאמר הגות של בעלת שמלת ירושלים.
I still hope that you will grow up one day and stop sending leftist propaganda among the few articles that where you actually make sense, SHANA TOVA
ממליץ לקרוא את כל התגובות הם מחכימות יותר מאשר המאמר וגם נכונות יותר
תודה, מאמר מעולה
ואוו, במאמר כזה בור, כזה שמאלני קיצוני, כזה נוטף שנאה, לא נתקלתי מזה זמן רב. הנה משפט כזה על הנשיא טראמפ "עם רקורד של שקרים, הפצת דעות קדומות ושנאה" מעיד הכותב על עצמו כאלף עדים – אף כי אולי אינו מודע לכך בעצמו – כי הוא נמנה על מחנה השמאל האליטיסטי, שיצא למסע הצלב נגד טראמפ הפופוליסט. יתר דבריו הם קלישאות שמאלניות וסביבתניות שחוקות במעטה של חיזוי עתידני בחצי גרוש. אני תמה מה קרה לערן הילדסהיימר הנבון שהתיר פמפלט תועמלני כזה בעמודיו.
מוצר ציבורי מוגדר עי הכותב כמשהו שאי אפשר למנוע מאלו שלא שילמו להנות ממנו, וגם שזה שמישהו נהנה ממנו לא מוריד מיכולת אחר להנות ממנו
הטענה העקרית במאמר היא שללא ממשלה לא יתקמו הרבה מוצרים צבוריים חשובים
הנה הדוגמאות שמובאות:
1. מניעת עישון: הכותב מבלבל בין מימון המחקר נגד עישון, למידע שנובע מהמחקר (שקובע שעישון מזיק).
זה נכון שללא מחקר אין מסקנה, אבל זה לא נכון שאין מוטיבציה בשוק הפרטי לבצע מחקרים כאלה ולהפיץ את המידע. חברות ביטוח בשוק חופשי הם לפי הגדרה בעסק של הערכת סיכונים. הבנה מהפ גורמי הסיכון והפצת מידע שמוביל להקטנת תביעות הוא מהלך עסקים טבעי. אם אתה מעשן תשלם פרמייה גבוה או תפסיק לעשן
זה נשבר שהממשלה מתערבת ומשלמת לכולם ביטוח בלי קשר לכלום. כמן medicare שנושא באחריות לא קטנה למגפת ההשמנה בארהב
2. עיתונות אמינה – זו אכן בעיה. Fake news כמו העיתונים והתקשורת המיינסטרים אכן נשענים על פוליטקים. למזלנו , יש אינטרנט. ביוטיוב יש תחרות עזה. אם המידע שהבאת חסר או שקרי, אתה תקרע לגזרים
3. שלום – שלום הוא לא מוצר ובטח לא מוצר ציבורי. חושך זה העדר אור, ושלום זה העדר מלחמה
4. כדי לצאת למלחה צריך כסף, והרבה. ממשלות יכולןת לנהל מלחמה בגלל שהן יכולןת להגפיס כסף ולא להגיש את החשבון ישירות לאזרח. תאר לך כמה מלחמות היו אם כל מי שהיה בעד המלחמה בעיראק היה נדרש לשלם את החשבון מכיסו
5. שלטון הוגן – שלטון הוגן זה כמו עיגול עם שלוש צלעות. שלטון, בהגדרה, מבוסס על דעות של קבוצת מיעוט הנאכפים בכח על הרוב (חוקים), לכן הוא לא יכול להיות הוגן
6. בתי משפט – מה רע בגישור פרטי? בית משפט הוא בטוחה לריקון הכיס בלי קשר אם זכית או לא
7. חוזים – מה רע במוניטין וescrow , גם היום האנשים לא רצים ישר לבית משפט
8. אמון – זה קצת קשה להבנה לאנשים שמעולם לא היו מעורבים בעסק בשוק החופשי. מוניטין יקר מזהב. ואפילן בלי זה יש מספיק כלים היום להבטחת אמון או קיום מערכת ללא אמון (ביטקוין)
ובכן המסקנה ״שאנחנו לא מכירים דרכים טובות במיוחד לנהל מוצרים ציבוריים״ היא לא נכונה. יש שיוה מוכחת, קוראים לה שוק חופשי
2) ישנו מונופול של גוגל ופייסבוק על מידע ככה שהטענה הזאת שלך לא כזאת מדוייקת.
5) פשוט לא נכון, שלטון זה הנהגה(היא יכולה להיות הוגנת ויכולה להיות שלא)אתה יכול לטעון שאין דבר כזה שיטת ממשל הוגנת , אבל זה ממש לא אותו הדבר כמו שלטון.
6)אם "הגישור הפרטי" היה עובד אזי הבעיה הייתה נפתרת כבר, הסיבה שבית המשפט כזה יקר נובעת מתנאי העסקה של עובדי המערכת. ישנם מגשרים מטעם מוסדות הדת והעולם התחתון אני אעדיף את בתי המשפט עליהם בשלב זה.
7)אתה קצת סותר את עצמך ESCROW זה חוזה, כמו כל הסכם בין שני צדדים, נכון שמוניטין חשוב הרבה יותר מהחוזה אבל נניח שהצד השני מבצע הונאה כיצד תוכל
"לבטח" את עצמך ללא חוזה?
שוק חופשי לא נותן פתרון לכל מוצר ציבורי (כמו נניח תשתיות של חשמל, צבא בטח יש עוד דוגמאות) , אין שום דוגמא בהיסטוריה שמוכיחה ששוק חופשי ידע לנהל מוצר ציבורי מכיוון שאין ממש שוק חופשי ולא היה מעולם.
בגדול אני מסכים איתך ברוח , וכן שוק חופשי אכן נותן פתרון לרוב הבעיות. אבל משם ללהגיד שיש "שיטה מוכחת" זה הבל הבלים שלא קשור למציאות.באידאל אם בינה מלאכותית הייתה מנהלת אותנו העולם היה מקום טוב יותר
2. לא נכון. אין מונופול של גוגל ופייסבוק על המידע. הם אכן חברות ענק ושולטות על חלק נכבד מהמידע, אבל אתה לא מעוניין להשתמש בשירותיהם אתה יכול. למעשה, המידע האיכותי יותר (לדעתי) נמצא הרחק מפייסבוק וגוגל. למשל: טויטר, reddit, minds.com, gab, steem ועוד.
כמו כן, אם אתה לא מעוניין להשתמש בשירותי החיפוש של גוגל Duckduckgo הוא מנוע חיפוש מצויין
בנוסף, לפני קצת יותר מעשור היה ״מונופול״ של AOL אחכ היה מונופול של YAHOO ו ALTAVISTA, מיקרוספוט הייתה פעם מונופול. שלא לדבר על IBM
יש הבדל בין חברה שלוקחת חלק גדול מהשוק בגלל שהיא מציעה שירות מצויין. וחברה שיכול לעשות מה שהיא רוצה כי יש לה שליטה מוחלטת על השוק. הראשונה תאבד שליטה שתפסיק לשרת את האנשים (כמו הדוגמאות שהבאתי), השנייה תלוייה על ממשלה שתפעיל אלימות כנגד כל מי שינסה להתחרות בה (למשל: בנקים)
5. זה כבר עניין של איך אתה מגדיר שלטון. אני רואה הבדל ברור בין מנהיג (משהו שקורה מרצון חופשי של המנהיג והמונהג) לשלטון (משהו שנכפה בכח הזרוע)
6. בית משפט כיום הוא סוג מונופול. אתה צריך הסכמה של שני הצדדים ללכת לגישור, אבל צד אחד יכול לגרור את הצד השני לבית משפט באופן חד צדדי. זה שיש היום כל מיני סוגים של גישור רק מעיד על כך שבית משפט לא באמת עובד.
7. אתה צריך לדעת איך לתכנן את החוזה. אתה יכול להעריך את הסיכון שלא ישלמו ולקחת את זה מראש בחשבון, אתה יכול לבקש מקדמה שתופקד אצל גורם שלישי, אתה יכול לבקש תשלום חלקי מראש וכו׳. כל אלו הם לא מדע בדיוני, משתמשים בזה היום בדיוק כדי להמנע מללכת לבתי משפט וכדי לא להזדקק לרובה הממשלתי
שוק חופשי נותן פתרון מצויין לחשמל ולצבא.
חשמל – לא ברור למה אתה צריך ממשלה כדי לפרוס חוטים (או לרכוש גנרטורים). ללא סבסוד ממשלתי היה מתפתחת תעשיית חשמל שונה ממה שיש לנו היום, אבל יותר יעיליה (כי אין לך יצורים כמו מונופול של חברה אחת עם ועד סחטן)
צבא – צבא משמש לשני דברים: כיבוש והגנה. שוק חופשי נותן פתרון מצויין לשימוש בצבא לצורך כיבוש. מי שרוצה לכבוש צריך לשאת בהוצאות. וההוצאות הם כבדות, כי צבא הוא לא בעסק של יצירת דברים, הוא בעסק של לקיחת דברים והשמדתם. לא בדיוק החזר טוב על השקעה. בעולם חופשי, אם אין לך צבא כובש אתה לא צריך צבא מגן.ֿ
יתרה מכך, אם תחשוב מה צבא באמת כובש אתה תגלה זה שני סוגי ״משאבים״: משאבים אנושיים (בסיס משלמי מיסים) ומשאבי טבע. בחברה חופשית בה אין ממשלה, הדרך היחידה לגבות מיסים היא לעבור אזרח אזרח ולשדוד אותו. לא בדיוק משהו קל לביצוע. בשביל משאבי טבע אתה צריך נוכחות. לך תראה מה קורה בעירק (או כל מקום אחר שארה״ב כבשה בשביל לגנוב את משאבי הטבע). שוב, כמות ההשקעה לא מצדיקה את הרווח (אפילו לא לממשלה)
אני מסכים שלא היה באמת שוק חופשי טהור. אבל זה לא רלוונטי. היו דוגמאות קרובות מספיק. ותמיד ככל שהשוק חופשי יותר התוצאות טובות יותר ממשלה. ממשלה היא לפי הגדרה חיכוך יתר ואי יעילות.
מקור הבילבול הוא טווח קצר מול טווח ארוך.
אלו שזועקים ״ממשלה״ לא מוכנים ״לסבול״ בטווח הקצר בשביל איזון בטווח הארוך. הבעיה שגם ממשלה לא מצליחה לתקן את הטווח הקצר
2)כאשר אחוז גבוהה מאוד של משתמשים נעזרים במנוע החיפוש של גוגל הוא נחשב מונופול דא פקטו, למעשה היו הצעות שגוגל ימחקו מידע(על פרטי גלישה) על מנת לאפשר תחרות, לכל החברות שציינת מעולם לא היה נתח שוק שמתקרב לגוגל.
5) זה עניין של שפה, השפה העברית מגדירה ככה שלטון 🙂 אבל פה אני קצת מקנטר
6)מה זה אומר אומר צד אחד יכול לגרור צד אחר, תמיד הצד השני יכול להתפשר ואז לא להגיע לבית המשפט,הטיעון הזה לחלוטין לא עושה היגיון, ויותר מזה העובדה שיש סוגי גישור נוספים לא מעידה שבית המשפט לא עושה את עבדתו נאמנה(הוא לא אבל לא מהסיבה הזאת) זה יותר נובע מעלויות העסקה של כוח האדם(מגזר ציבורי זה שערורייה תכלס) זה כמו שתגיד אנשים משתמשים גם באוטובוסים אז מזה נובע שמוכניות לא נוסעות טוב.
7)אז אתה מפריך את הטענה של עצמך? שוב את אומר דברים שלא עומדים במבחן המציאות, תן לי תוכנית כלכלית כדאית שבה חברה צריכה לשים את תשתית החשמל? מופרך לחלוטין. אין שום בילבול, ממשלה ברוב המוחלט של המקרים לא צריכה להתערב כי השוק יעבוד יותר טוב, אבל עדיין לא נמצא פתרון לכול תחום.
לגבי הכיבושים של ארהב וכדאיותם הכלכלית , הם מ2001 ועד היום יושבים באפגינסטן וכורים ליתיום שזה משאב שהופך מיום ליום ליקר מפז, אז אפגינסטן בוודאות השתלמה להם כלכלית, אז להגיד קטגורית שכיבוש לא משתלם כלכלית זה הבל הבלים ההיסטוריה הוכיחה שוב ושוב את ההפך.
צריכים להבדיל בין דמיון\תקווה\אידאולגיה לבין המציאות
עובדה היא למשל שעד כה (ואני מדגיש כי עכשיו מתחיל החלק הבעייתי) למשל הפד בהרחבה הכמותית שלו גרם לדברים שלא היינו מצפים להם כמו שאם תדפיס מלא דולרים הדולר ירד שלמעשה במציאות הוא עלה.
2. שוב שאלה של הגדרה. הנתח שוק של גוגל הוא בין 70 ל 85%. אם זה מבחינתך מונופול נהדר. הנקודה החשובה היא מה שומר על המנופול הזה. מה ששומר על המונופול הזה הוא שהם מספקים את השירות הטוב ביותר ללקוח. ברגע שהם יתחילו "לנצל" את המונופול שלהם הם פשוט יעלמו. "הבעיה" של מונופול הוא לא נתח שוק אלא ניצול לקוחות ומחיצת מתחרים, אבל, הבעיה זאת לא קיימת ללא גיבוי ממשלתי
3. זה אומר שאם יש בינינו מחלוקת אני יכול, חד צדדית, לתבוע אותך ואתה תיהיה חייב להשתמש ב"שירותי" בתי המשפט. אם אתה רוצה ללכת לגישור אתה צריך להשיג את הסכמתי מראש לגישור. אני לא יכול ליזום גישור ולהכריח אותך להשתמש בו, אבל אתה יכול לתבוע אותי ולגרור אותי לבית משפט. זאת בעיה קלאסית שנגרמת משירותים ממשלתים. הממשלה מספקת שירותים ב"חינם" (כלומר, אתה משלם עליהם אפילו אם אתה לא משתמש בהם), ומוחצת את התחרות. לכן, העובדה שיש עדיין גישור מראה שבתי משפט זה פשוט מתקנים לחלוקה והפצת אלימות שנועדו להעשיר את הפקידים שעובדים בהם
7. הנה תוכנית כלכלית: אל תפרוס כבלי חשמל בכל חור. במקום מיושב בצפיפות בנה מפעל חשמל מרכזי. אם יש לך חווה על איזה הר, אף אחד לא חייב לממן לך את החשמל – קנה גנרטור. אם זה לא משתלם לך, רכוש נרות
אולי האמריקאים כורים ליתיום, אבל מי שמרוויח מהלתיום הם בעיקר חברות פרטיות, בעוד שמי שמשלם על המלחמה הם אזרחי ארה"ב. אם חברות הליתיום היו צריכות להרים את החשבון, זה כנראה היה נראה אחרת. הטעות הבסיסית היא שהממשלה אינה מיצגת או משרתת את האזרחים. זה שהממשלה ומקורבייה מרוויחים מכריית לתיום לא מחייב שמשלם המיסים מרוויח מזה
פד והדפסה – הערך של הדולר צנח. אל תשווה אותו למטבעות אחרים (שמשתמשים בדולר כרזרבה) הבט על כח הקנייה. כמו בארץ, נסה לקנות נדלן או לקנות אוכל בסופר. אתה תגלה שהדולר והשקל קונים הרבה פחות
2)תראה גוגל ופייסבוק כבר מזמן לא נותנים את השירות הכי טוב ובגלל זה משתמשים בהם,זה מוצר רשתי(יותר מבוקש ככול שיש יותר משתמשים). הם פשוט קונים את התחרות או משתמשים בכוח פוליטי על מנת לחסום תחרות.
אני לא מבין מה מסובך בהגדרה, ההתממות הזאת שלך היא לצרכי ויכוח? או שאתה באמת שלא מבין שהם מונפול פר אקסלנס? פתח וויקיפדיה, תראה מה ההגדרה, זה שאתה מתעקש להתשמש בהגדרות שלך למילים בשפה העברית לא ישנה את ההגדרה של המילים הללו.
3) לא היה שלוש בן אדם אבל אזרום איתך כי זה סהכ דיון חברותי ומעניין 🙂
שוב אתה מסיק מסקנות לא נכונות,אנשים מגיעים לבית משפט זה אחרי שהם לא הצליחו להגיע להסכמות, אני לא מבין למה אתה חושב ש"גישור" זה איזה פטנט קסם שיפתור את כל בעיות העולם. ואתה מציג את זה כאילו על כל עיכוב של תשלום שוטף
+30 או שטות אחרת יגררו מישהו לבית משפט, אנשים משתמשים בבית המשפט כאשר צד אחד עובר על החוק, מפר את החוזה, מה לא סביר בזה שמי שלא עומד בהסכמיו יאלץ לתת את הדין גם באלימות(בשביל זה משלמים מיסים בין היתר)
שוב ושוב אתה חוזר על הטעות של לערבב דברים ברומו של עולם לעומת דברים לגופו של עניין. זה שהעובדים של מערכת המשפט יקרים ולא יעילים לא אומר שהמערכת שבורה.ואגב לרוב בתי המשפט מפנים לגישור או לכיוון פשרה.
מה זה "גורר אותי לבית משפט"? תראה אם אתה תנסה לרמות זאת תהיה אחת ההשלכות מעבר למוניטין שלך וכו, איזה אופציה עוד יש למנוע רמאויות ולפצה את מי שנפגע מהן?
7) אין בעיה אתה לא צריך לפרוס חשמל ביישובים מבודדים, עדיין זה חסם ששום חברה לא תעבור, אתה מתכחש למציאות.
לגבי האמריקאים הטענה שלי הייתה שהכיבוש שלהם משתלם בשורה התחתונה- זאת אומרת הם מרוויחים יותר מהעלות של השהיה שם, לא דיברתי על החלוקה של השלל(זה עניין אחר שלא קשור לענייננו או לטענה שכיבוש לא משתלם כלכלית)
זה שמשלם המיסים נדפק וקבוצות אינטרס מרוויחות לא מפתיע כלל וכלל ואני מסכים אבל זה ממש לא סותר את הטענה שהם מרוויחים שם כסף.
אם חברות הליתיום היו צריכות רק לדאוג לגבי השורה התחתונה שלהם, הם היו הורגים שם את כולם בגז ותחמושת זולה ואז זה עדיין היה יוצא משתלם.
אפשר לראות איזה מחקר שמראה שכוח הקניה של הדולר ירד?
אני אתייחס לשני הקישקושים העיקריים תראו למונופול יש הגדרה מוסכמת, אין פה שום ויכוח, שחרורון מתווכח עם עצמו. או שהוא נופל בהגדרה או לא. אין שום חשיבות לשאלה אם מישהו הגדיר אותו טוב או רע, שזו לגמרי הגדרה סובייקטיבית שזה פשוט באופן מוחלט לא רלוונטי.
השטות השניה ששחרורון חוזר עליה בכל אפשרות למרות שכבר הוכח לו אחרת, זה הצורך בממשלה על מנת לשמר מוצר ציבורי או כל אינטרס ציבורי אחר. כמו שבחברה הדימיונות שלו ללא ממשלה יהיה מי שיאכוף זכות קניין אז יש חברה דימיונית אחרת ששם אוכפים מוצר ציבורי ומענישים מי שלא משתתף בכך. איך? למשל ביהדות מי שלא תורם כמו כולם לעניים, לתחזוקת בתי קברות וכו עושים עליו חרם, מפעילים סנקציות שונות וכל זאת ללא ממשלה.
אתה לא מבין מה זה דמוקרטיה
כשאתה משתמש במילים שאתה לא מבין,אתה עושה מעצמך צחוק.
דיקטטורה פיאודלית של מיעוט אקדמאי,רובו ככולו מרקסיסטי,
איננה דמוקרטיה.
זה ההפך המוחלט מדמוקרטיה.
דמוקרטיה היתה רק אחת בכל ההיסטוריה האנושית – באתונה.
העריצות האקדמאית מרקסיסטית מבוססת על שליטה של קומץ
אקדמאים מרקסיסטים בתקשורת,אקדמיה,מערכת משפט,בוהמה,
פקידות,בנקים,צמרת הצבא,משטרה חשאית.
נומנקלטורה סוביטית קלאסית.
זה המשטר באירופה.
זה המשטר בארה"ב.
זה המשטר בסין.
זה המשטר בהודו.
זה המשטר בישראל.
זה המשטר ברוסיה וכל מזרח אירופה.
בדרום אמריקה יש גם אלמנט של גזע.
לא רק אקדמאים מרקסיסטים אלא גם מיעוט לבן קטן שמשעבד
רוב כושי-אינדיאני.
היטלר לא יזם שום מלחמה.הבורות שלך מעוררת רחמים.
מלחמה היתה עם היטלר או בלעדיו.
ברה"מ רצתה מלחמה וכמובן ארה"ב נזקקה נואשות למלחמה (כמו היום).
מ.ש.ל.
עד כמה הקינאה בנתניהו מעוותת את מוחם וכושר תבונתם של האנשים ובעיקר של העיתונאים, שיכולים לפרסם טיפשותם ואווילותם בעיתון.
מ.ש.ל