עו"ד ברק כהן הוביל בשנתיים האחרונות את פעילות הארגון 'באים לבנקאים'. גם אם לא כולם מכירים בכך – כהן פרץ את גבולות המחאה החברתית בישראל שהחלה בשנת 2011. הוא הפך את המחאה למאבק אישי, כזה המגיע לכל מקום בו נמצאים ראשי המערכת. עו"ד כהן בעצם ירה את יריית הפתיחה למחאות רבות אחרות בסגנון "באים לבנקאים". מאז אותה פעילות אנשי ציבור שסרחו זכו לביקורים של עשרות פעילים מצוידים במגאפונים ופליירים. בימים אלו ממש מתנהלת פעילות מול ביתה של הממונה על ההגבלים העסקיים, עו"ד מיכל הלפרין, שהיתה בעברה גם נציגתם המשפטית של תאגידים שונים.
פעילותו של כהן היתה שנויה במחלוקת לאורך כל ההיסטוריה הקצרה שלה ועוררה שיח ציבורי סוער של בעד או נגד. מה שבטוח אף אחד לא נשאר אדיש אליה. דבר אחד אי אפשר לקחת מכהן- הוא הראשון שהניח ללא פחד מראה אל מול פניה הכי מכוערות של הבנקאות בישראל וחשף את הצביעות וחוסר השוויון של גורמי שלטון החוק בנושא זה.
למרות שכהן דגל בפעילות חוקית, שדומה במאפייניה לזו של הבנקים, הוא מצא עצמו מהר מאד נאבק מול מערכת שלמה שנרתמה מרצון או מחוסר ברירה למען הבנקים. כך היה צריך להתמודד מול כתבות משמיצות במספר כלי תקשורת, צווי הרחקה מבתי המשפט, נסיונות שוחד לכאורה שהופנו כלפי אביו, איום בשלילת רשיון עריכת הדין שלו, דף הפייסבוק של "באים לבנקאים" נסגר על ידי פייסבוק, גוגל מימשה צו והעיפה את אתר האינטרנט שלו ממנוע החיפוש שלה, תביעות ואיומים הפכו לשגרת חייו וכך גם מעקבים.
כהן לא היסס לרדוף את מנהלי הבנקים ואת בני משפחותיהם בכל מקום בו היו – מבתיהם הפרטיים, דרך כנסים, מסעדות, כבישים ובתי הספר. לדבריו הוא הפך את חייהם לגיהנום בהתאם למדיניות מנהלי הבנקים לרדוף ולמרר את חיי החייבים ובני משפחותיהם בכל מקום. "שירגישו קצת איך מרגיש העמך" – הסביר בעבר לכלכלה האמיתית.
כהן לא יצא נגד דרישת הבנק להחזיר חובות, אלא נגד דרכי הגבייה בהן הוא נוקט. לדבריו, לבנק אין בעיה להרוס את חייו של מי שחייב כמה אלפי שקלים. הבנק יבצע את הגבייה גם אם התהליך ידרוש ממנו לאיים וללחוץ על הקרובים ביותר לאותו לווה כולל ילדיו. כהן טוען שמדובר בפרקטיקה שמזכירה סחיטה יותר מאשר גבייה. כהן טוען כי לבנק אין בעיה גם לנצל את מצוקות הלווה רק כדי לתת לו עוד הלוואה, למרות שהבנק יודע מראש שאין לאותו לווה שום סיכוי להחזיר אותה. לעומת זאת לאלו שחייבים לבנק מיליארדים, הבנק לא יעשה בדרך כלל דבר.
.
במקרה של כהן בתי המשפט פעלו במהירות וביעילות כדי לעצור את פעילותו, בעוד לבנקים הם אישרו לבצע פעולות גרועות הרבה יותר. לכהן זה כנראה הספיק, והוא הגיע למסקנה שהתועלת בפעילותו לא שווה את המחיר אותו הוא משלם.
בשבוע שעבר פרסם בדף הפייסבוק שלו הודעה בה הוא מודיע על הפסקת הפעילות. "ממילא נחשבתי להצגה עבור הצופים מהצד ולמשימת סיכול בעבור פקיד כלשהו. הצגה לזה או משימת סיכול לזה ? לא למען זאת הקרבתי. אינני קורבן. מעולם לא הייתי. לא אהיה." -כתב כהן. "דרכי הפוליטית אינה רצויה. מוטב להכיר בכך עתה ולא לשגות בחלומות על מהפכה דמוקרטית. החברה בכללותה אינה מעוניינת בדמוקרטיה. רוב יושבי הארץ מעדיפים את המצב הקיים, ואולי אף נעים לעבר גרוע מכך. תלונות וטרוניות אינן שאיפות מהפכניות. גם לא מחיאות כפיים סוערות מהיציע על פעולות נגד המשטר. רבים מדי המבקשים את פתרון עניינם האישי תוך התנגדות חריפה לפתרון יתר הבעיות" – נימק את הפרישה.
"במסדרונות ההלאה, ימשיך השלטון ויכה, אבל בי פחות. אני אסתדר…את כל מה שקיבלתי לא אזרוק. ממש לא. יהיו מספיק שיהנו ממה שה' פינק אותי בו.. חלקי כפעיל פוליטי תם מבלי שנשלם" – סיכם כהן עוד פרק משמעותי במחאה החברתית שהגיע לסיומו.
המחאה החברתית שהתחילה בדיוק לפני 5 שנים עוד תמשיך כנראה לדעת עליות ומורדות, ייאוש ותקווה, הצלחות וכשלונות. אבל את מה שהתחילה דפני ליף והמשיכו ברק כהן ועוד עשרות ארגונים ופעילים במהלך השנים האחרונות, כנראה שכבר אף אחד לא יוכל להפסיק.
עצוב שהוא פורש , עצובה המציאות
נתן פייט
ישנו מהלך פשוט שיכול לגרום לשינוי מהותי:
1. הקמת מפלגה חדשה.
2. במצע שלה הצעת חוק אחת בלבד:
שכר חברי כנסת וממשלה יעמוד על פי 2 משכר מינימום וצמוד לו.
לאחר שנתיים בתפקידם תעמוד להצבעה העלאת שכר חברי הכנסת על פי שמותיהם מ 1.5 ועד לפי 3 מהמינימום, במשאל עם .
לאחר הגשמת המטרה הזאת יעמדו למשאל עם שכר כל רשויות המדינה. יקבע תחום בחירה בין פי 2 לפי 3 משכר המינימום. (למשל 2.1, 2.2…3) על מנת לקבל יותר יהיה צורך להעלות את שכר המינימום.
לצד כל דרגה יכתב אחוז המס שהציבור יצטרך לשלם עבור בחירתו.
הרקע להצעה:
עובדי מדינה הם משרתי הציבור ולא נועדו להתעשר על חשבונו. להפך מטרתם להקל עד כמה שיותר על תושבי המדינה.
להחדיר לתודעת הציבור שכסף איננו מטרת חייו.
תכלית קיומו היא בערכים צודקים.
דאגה לכלל היא ערך צודק שנבצר להשיגו ע"י תחרותיות בביזת הקופה הצבורית וטיפוח שחיתות מערכתית על שלל סוגיה .
לאחר שהדברים ישתרשו בתודעת הציבור יהיה ניתן בנקל לטפל במערכת הבנקאית לפי העקרון שחברות ציבוריות כדוגמת הבנקים הן משרתי הציבור ולכן שכרן צריך להקבע על ידו במשאל עם. מעבר מכלכלת חוב לכלכלה נטולת חוב יהיה מובן מאליו.
שאוצרות הטבע והקרקע שייכים לכלל הציבור יהיה מובן מאליו.
שחברה טכנולוגית יכולה וצריכה לספק את כלל צרכי העם יובן לכל.
אינספור נושאים אחרים צריכים שינוי, תיקון, או ביטול התערבות המדינה.
ביסודם חוסר שוויון ואובדן חרות הפרט לקבוע ולהשפיע על תנאי חייו וטיבם.
רעיונות לא חסר, למרות שתמיד טוב לרענן. השאלה איך מיישמים ואיך עוזרים לציבור להבין למשמעות הדברים.
שינוי מצריך אקטיביות מצד העם, כרגע יש מסה מאוד גדולה של…. עדר… או מיינסטרים אם תרצה. איך מביאים קבוצה מספיק משמעותית של אנשים שמתאגדים לכדי מטרה מסוימת, כמו זו שהצעת למשל? או מזווית אחרת, מה עוד צריך לקרות בשביל שמספיק אנשים יפנימו – במלוא משמעות המילה – את גודל העיוות ויפעלו לשינוי?
אני חושב שמבשלים אותנו לאט כמו במשל הצפרדע, לכן גם קשה להתעורר לשינוי. יש זמן להתרגל (כביכול..).
אמנם ישנה התעוררות – יחד איתה ההבנה ששינוי אמיתי יבוא מ"למטה", כך לפחות אני רואה זאת. אף פוליטיקאי או בעל שליטה על איזה בע"מ כלשהו לא יוותר על כסאו וכרגע הם בעמדת הכח, במובן מסוים חשוב לזכור. שינוי אמיתי יתרחש (ומתרחש) כאשר מספיק אנשים ישתנו בעצמם. יבחרו אחרת, יפעלו אחרת, יחשבו אחרת. חוקים ועוד חוקים יעזרו למגר סימפטומים כאלה ואחרים אך לא יטפלו בבעיה מהשורש. באיזשהו מקום אותם חוקים צריכים לנבוע מבפנים. אני יודע שזה עשוי להשמע פילוסופי, אך זו האמת. אם אני לא גונב כי אני מפחד שיתפסו אותי, זה אחרת מאשר שלא אגנוב כי המצפון שלי לא מאפשר לי לגנוב, כי מעשה שכזה נחווה אצלי בבירור כלא מוסרי. ובמילים אחרות הדבר שחשוב לא פחות ולמעשה אף יותר הוא המניע לפעולותינו ולא רק הפעולה (או אי הפעולה) החיצונית.
למשל בארץ, יותר מדי אנשים, חלק נכבד טובי לב וגם תמימים, חושבים בתוך הקופסא ובאופן חד-צדדי, או יותר נכון באופן שישרת את האינטרס שלהם בלבד מבלי לקחת בחשבון את ההשלכות. אם יותר בעלי דירות למשל היו מאמצים גישה יותר הוליסטית, או בעצם מוסרית, הם לא היו קובעים שכר-דירה לפי מחיר השוק כי מחיר שוק השכירויות לא מחובר למציאות וכל הדיוט יודע זאת. מי שנותן את הדעת על כך מבין שהוא פותר לעצמו בעיה ויוצר בעיה לאחרים. הוא מנצל את מצבו (את הביקוש הרב) ומעלה מחירים. כיוון שמדובר בדירה שמיועדת למגורים הדבר בעייתי. זה לא מוצר מותרות. מדובר על קורת גג, מצרך אלמנטרי בחיי אדם. אני לא מדבר על היוצא מן הכלל בו אדם או משפחה שוכרים בית יקר בהגזמה ומעבר לצורך האמיתי שלהם. וזו רק דוגמא. ישנם המון מקומות בהם אנחנו לא חייבים לשחק את המשחק.
קניית דירה שנייה להשקעה\להשכרה, גם-כן נושא בעייתי, בעיקר כאשר נוטלים הלוואה שמנה כדי לממן אחת כזאת. ממש משחק הכיסאות. מהר לפני שלא ישאר. במקום למהר לשבת כי עוד רגע לא ישארו כיסאות אפשר לעצור רגע ולחשוב איך מייצרים עוד כסא כך שאף אחד לא ישאר לעמוד.
שלטון ההון הוא ביסודו מצב מנטלי שאדם אימץ לעצמו והוא עובדו בעיוורון חסר רחמים.
מלחמה בשלטון ההון היא בראש וראשונה מלחמה מנטלית של אדם ברדיפת בצעו.
אין לה תחליף על דרך ההגשמה האמיתית.
חיצוניותו היא ביטוי חיוור לעריצותו המנטלית.
ביטוייו הם שמחה לאיד, צרות עין, ניצול, אי-שוויון, העדר רחמים.
אם ערן יעלה לשידור את הצעתי בתוכניתו השבועית, בכל פרק זמן מסוים – אנשים יקשיבו, יתענינו, ימשיכו לדרכם. לא יפנימו, לא יקלטו את המקור לבעיותיהם הכלכליות.
ההצעה מנוגדת לכל אג'נדה פוליטית שלטת ושאיננה שלטת, ולמדיניות סתימת הפיות והשתקת האמת המחריפה בכל אמצעי התקשורת והחינוך. קרוב לודאי שערן יסולק מתוכניתו. יתכן שאז ההצעה תזכה לתשומת הלב הראויה.
השינוי חייב לבוא מהפנים. אין דרך אחרת. אבל חייבים להראות דרך.
לדבר באופן קונקרטי ומדויק ולדרוש זאת מכל אחד על מנת לחשוף את הכשלים, הסילופים והמלכודות ששלטון ההון והשקר ישיש לשים בדרך.
היה ניסיון כזה (כאילו) של יניב אלדד ומה הסתיים איתו ? הוא רץ בעבודה כי כל מה שהוא באמת רצה זה ג'וב כי המושחתים שפירנסו אותו פעם כבר לא היו בעמדת כוח אז חיפש להמשיך להתפרנס על גב ההמון תוך שהוא זורק להם סיפורים על שחיתות (שהיה שותף לה בלי לשלם את המחיר על כך) זו שרצה איתו קיבלה ג'וב בכנסת למען המלחמה ביוקר המחיה ואז התברר שהיא בעצם כבר קיבלה עבודה בתנובה (בזמן שהיא אמורה לנסח חוק נגד תנובה) ורק רני בלייר נשאר בלי כלום . עזוב אותך מהנאיביות זו מלחמה אבודה וחסרת סיכוי , המחאות הללו לא מצליחות כי בסופו של יום הם לא באות מלמטה , בכל הכבוד , באמת בכל הכבוד ולא בציניות , מחאה שבאה מסוציאליסטים ממרכז תל אביב אף פעם לא תצליח , איזה אותנטיות יש ליניב אלדד (כדוגמא) שיושב בדופלקס בכיכר המדינה מבית אשכנזי משכיל שמדבר על שיוויון ועל עזרה לחלש . הכל חרטא , מהפכה שלא תבוא מלמטה לעולם לא תצליח , ברק היה יוצא דופן בהרבה מובנים אבל הוא הגביל עצמו למשהו שנראה לחלק כקוריוז ולא יותר מזה . עצוב.
בעניין המחאה החברתית וגם המחאה של ברק כהן.
חייבים לומר: את שמה של דפני ליף עוד יזכרו המון שנים.
בלי קשר לדעותיה (לא בטוח שאני מסכים איתה… סביר שאני מתנגד להרבה מהן) או למידת ההצלחה של המחאה, דפני הפכה על פניו את כל הדיון הציבורי בישראל.
רמת המודעות למחירים, פנסיה, ריכוזיות, קרטל הבנקים ועוד ועוד עלתה פי עשרות מונים. השיח הציבורי היום איננו השיח הציבורי מלפני קיץ 2011.
צריך לומר לה בפה מלא: שאפו!
"הפכה על פניו"…
דפני, עם כל הכבוד, לא שינתה כלום. היא כמו מחאת הקוטג'.
"השיח הציבורי" כיום מלא בורות ומגשש באפילה בדיוק כמו לפני חמש שנים.
מה שכן, התלהבות הציבור מעצמו, השחצנות והתפיחות העצמיות על השכם, גם אלה נשארו בול אותו דבר.
השלב הבא יהיה להוציא את המלך/מלכה להורג ולעשות מהפיכה שתעביר את השליטה מאליטה אחת לאליטה שנייה.
משתמש אנונימי. כותבים טפיחה על השכם, אבל סחתיין על הניסיון. ציבור מלא שאלות שמגשש באפלה עדיף אלפי מונים על ציבור נבער מדעת שלועס בצייתנות כל פיסת תעמולה
"ציבור מלא שאלות שמגשש באפלה עדיף אלפי מונים על ציבור נבער מדעת שלועס בצייתנות כל פיסת תעמולה".
מעולם לא אמרתי שהציבור מלא שאלות. למעשה, הציבור בטוח שהוא מלא תשובות. הוא מורכב מגאונים מטעם עצמם שאף פעם לא יוצאים פראיירים, שמתקנים שגיאות כתיב, ושלא יודעים כלום על כלום.
הון ושילטון עד שזה לא יפסק כנראה שהמצב ימשך
"זאת האצולה שלנו? אתם התחתית של החברה!" מטיח ברק במנכ"לית בסרטון כאן, והמלים כאילו יצאו מגרוני. אני מאמין ששינוי בוא יבוא, ברק הוא האמיץ שסולל את הדרך לאחרים, ואחרים יצטרפו. גם אם ייקח זמן, גם אם קודם יהיה רע יותר, השינוי בוא יבוא.
אחינו ברק, עוד ניתקנו לך עלילות.
זוזמן ?
אל דאגה, הוא סלל את הדרך לאלפים שיבואו אחריו
לאריק, דבריך מדוייקים וחכמים, המערכת מעוותת מהיסוד.
לגבי ברק כהן, אני מוריד בפניו את הכובע, הוא רדף אותם כמו שהם רודפים את החלשים, צריך סט רציני של ביצים כדאי לעשות את מה שהוא עשה להם. הוא ממש הציק להם, ממש חירפן את חלקם. אם חלק קטן מהציבור הייה נוהג כמוהו חייהם של הבנקאים הבכירים, אלה שמלווים כספי ציבור לדנקנרים למינהם בלי סיכוי לראות את הכסף חזרה או מפעילים עורכי דין וריביות של השוק האפור מול חייבים חלשים מצד שני – היו הופכים לגיהנום וזה לא הייה קל עבורם להמשיך בדרכם.
עזבו רגע את הבנקים בצד
המחאה הזאת מאוד חשובה מעניינת וצודקת – וחבל שהוא הפסיק את הפעילות
אבל וואלה ממש ממש מפריע לי שפייסבוק ככה על דעת עצמם סוגרים עמוד, בלי צו, בלי עבירה על שום חוק, רק מחאה לגיטימית של הציבור
למזלנו לא חסר אנשים טובים – אבל לדעתי הבעיה היא דו שלבית. או שהאנשים הטובים לא יודעים מה לעשות, או שהאנשים הטובים לא מסוגלים להתמודד עם הדיסוננס שנובע מהכרה במציאות
ה"מחאה החברתית" של דפני ליף הוציאה אנשים לרחובות, אבל לא היה לה שום מטרות מוגדרות אלא תחושה נכונה שיש משהו לא בסדר, יחד עם גישת "מגיע לי" מוזרה. אף אחד לא שאל למה אנחנו במצב הזה, איפה העובדות ואיפה הנתונים. התוצאה היא שנשארנו עם דרישה אמורפית ל"צדק חברתי" (שזה כמו לדרוש "לחיות באושר ועושר"). מה שפתח פתח לפוליטקאים ועסקנים לפזר הבטחות ולעשות לביתם.
הבעיה השנייה מיוצגת ע"י ברק כהן. כן היו לו דרישות פחות או יותר מוגדרות, והיו נתונים לדון בהם. הבעיה שאחרי שבילת 12 שנה במערכת ה"חינוך" ואתה צורך mainstream media, אתה פשוט מאבד קשר עם המציאות. רוב האנשים פשוט לא מסוגלים להתמודד עם עובדות שסותרות את מה שפימפמו לנו בבי"ס ובטלויזה.
אין פתרון קל. אבל אם יש לכם ילדים, למדו אותם לוגיקה. למדו אותם חשיבה עצמאית וביקורתית. למדו אותם מוסר. למדו אותם להטיל ספק בהכל – כולל במה שלומדים בבי"ס. על כל שיעור "היסטוריה", תנ"ך, "ספרות" תראו לילד את קאנט, לוק וסוקראטס
הבעיה היא תלת שלבית.
כי גם אחרי שמבינים הכל, ויש לוגיקה וכלים להתנסח ואפילו דרישות מקומיות, עדיין חסר הנתיב המוגדר והקונקרטי לפתרון. אתה מגלם את הבעיה הזו בכל חריפותה. אתה לא מעלה רעיונות קונקרטיים מעבר לאבחנותיך (שאיתן אני מסכים הסכמה מלאה). אתה באמת חושב שדרכו של ברק כהן היא הנתיב השיטתי שיציל את הכלכלה? אין לי ספק שאתה אינך חושב כך.
אולי אתה יודע מה צריך לעשות, אבל חושש (מאבדן פופולריות).
אני באופן אישי חושב שהשלב הכי קשה הוא להגדיר את בעיית היסוד באופן מדויק (ואתה מעולם לא עשית זאת). משום שאז פתרון קונקרטי ממש יתבקש.
להטיל ספק בהכל זו שלילה שהיא הצעד הראשון. להתביית על רעיון טוב זה הדבר הקשה באמת. יש לך רעיון טוב?
אנסה לענות לך.
בעיית היסוד היא שרוב האנשים כיום מאמינים שאלימות היא פתרון לרוב אם לא כל הבעיות החברתיות שלנו. כנגזרת, אנשים לא חושבים שהם אחראים למעשיהם (במיוחד אם הם צריכים לבחור בין כמה אפשרויות לא אידאליות)
כמה דוגמאות:
1. רוב האנשים מתנגדים לשוד אלים (להעברה כפוייה של כסף מאדם א לב). אבל אם השודדים האלמים לובשים חליפה וקוראים להם ממשלה, אז זה "מיסוי" ולא שוד וזה לגמרי בסדר. אפילו צריך לעודד את זה כדי ליטול בכח כסף מקבוצת אנשים אחת ולהעביר אותה לשנייה
2. רוב האנשים מאמינים שאם רושמים כמה משפטים על דף וקוראים לזה "חוק מדינה", זה הופך להיות משהו מוסרי. ואותם אנשים שבד"כ מתנגדים לאלימות, מרגישים לגמרי בסדר אם ישתמשו בכח כדי לכפות "חוק"
3. הרבה אנשים אומרים לילדים שלהם שהם אחראים למעשים שלהם וצריכים לשאת בתוצאות, אבל מצפים שאנשים אחרים ישלמו את המחיר על הבחירות שלהם (כי הם לא אהבו את האפשרויות שעמדו לרשותם). למשל: הרבה אנשים טוענים שהם "חייבים" לקנות דירה, ומצפים שמישהו אחר יעזור להם לממן אותה או אם הריבית תעלה הרבה אנשים יצפו שמישהו אחר יעזור להם לשלם את המשכנתא
אני מקווה שהבנת את הגדרת הבעיה.
הרוח של הפתרון הוא שתי עקרונות שכל ילד לומד בגן: זה לא מוסרי לאיים או ליזום שימוש בכח, ואתה האחראי הבלעדי להחלטות שלך.
הפתרון עצמו הוא תהליך ארוך של שינוי אופן חשיבה, שלנו של הסובבים אותנו ושל הילדים שלנו. בעיקר חשיבה שמבוססת על עובדות, לוגיקה מוסר ואי רצון לסבול דמגוגיה סופיזם וצביעות.
ספציפית שני מקומות נהדרים להתחיל בהם בהפרדת חינוך ממדינה (סגירת משרד ה"חינוך") או הפרדת כלכלה ממדינה (סגירת בנק ישראל, ביטול המנופול על המטבע)
זה תהליך קשה אבל יש עדויות שהוא עבד בכיון השני (למשל: ארה"ב הפכה ממקום חופשי יחסית למעוז קרוני-קפיטליזם וסוציאליזם)
כששואלים אותך כיצד להפוך את כיוון האנטרופיה, תשובתך היא שבוודאי יש פתרון, שכן עובדה היא שהאנטרופיה גוברת עם הזמן, ולכן בוודאי אפשרי לצעוד גם בכוון הפוך לאותו חוק שני של התרמודינמיקה (שבארה"ב מתקיים באופן נפלא…)
בן אדם, על ידי מודעות למונופול לא מביאים לביטולו. בשום מקום בעולם לא הביסו בנקים ושאר אליטות רק מפני שהיו מודעים לעובדה שיש כאן אליטות.
גישת הג'וני אפלסיד שלך, של לזרוע מודעות אצל האנשים לקיומם של תאגידים כוחניים ולהמשיך הלאה מבלי לספק איסטרטגיה כלשהי, לכל היותר תאיץ את הברדק. כי גם אם החקלאי יידע בדיוק איך תאגידי התיווך מנצלים אותו, הוא עדיין לא יצליח להפוך את הקערה על פיה. כנראה שאתה מקווה שמהכאוס יצמח משהו חדש ומוצלח. אבל – ללא רעיון חדש כלשהו כל מה שיקרה הוא העברת השליטה מתאגיד א' לתאגיד ב'.
אין רעיון חדש וגם לא יהיה כזה. אם יש לך מספיק הון כדי להרגיש "עשיר" או בטוח במעמדך הכלכלי מצבך טוב. בכל מצב אחר תרצה מהפכה, שכאמור בחלוף הזמן תיצור מעמד חדש. ממשלה חמושה או ארגון פרטי חמוש, זה לא ממש משנה. ליברטרינאיזם הוא לא חלופה, אלא אמצעי העברת הון בלי תיווך הממשלה.
כמובן ששחרורון סובל מהכשל הלוגי ממנו סובלים רוב הליברטנים, הם מאמינים בחרדת קודש כי אלימות וגניבה הם אינם מוסריים. למה? ככה (אולי זה כן מגיע מאלוהי הליברטנים). במוסר התורה וכו יש להטיל ספק אבל בהנחות היסוד הנל אסור.
כמובן שהמוסר הזה הוא מזוייף, הרי אם מישהו מחזיק באוכל ובמים ואני גווע ברעב אז אני צריך להתהפך לצד השני ופשוט למות בשקט לפי שחרורון. כמובן שהדבר הלא מוסרי פה הוא אי חלוקת אוכל ומים לאדם במצוקה אבל למה? מהסיבה הפשוטה שאיסור גניבה ורצח הוא מוסרי רק במידה וזה לא גורם לפגיעה באדם אחר, זה נהנה וזה אינו חסר. ודאי שבמצב בו חיי בסכנה בגלל שמישהו רוצה לפגוע בי או שמישהו מונע ממני חלק מתוצרי הטבע שכאן עבור כולם (דהיינו מים ואוכל) החוקים האלו לא תקפים כי הרי מלכתחילה בני האדם חוקקו אותם לא בגלל שהם מוסריים מאיזה כוח עליון, אלא שהם מוסריים מבחינת הדעת של כל אדם שהוא מבין שזה יתרון לכולם לא לרצוח ולא לגנוב אבל רק בתנאי שזה לא ישמש ככלי לניצול אחרים.
לכן הפילוסופים העבריים הם אנשי המוסר, שמאז ומעולם התריעו בפני המוסר המזוייף של אומות העולם. אין לא תרצח ולא תגנוב בלי הקם להורגך ובלי שמיטה, מעשר וכו וכו אי אפשר לקבל דבר אחד בלי האחרים כמו שיש כאלה החושבים שזה המוסר למרות שזה רק אנוכיות. (וכל זאת ללא ריכוזיות כמובן)
יש כלי מחשבתי שנקרא ״מבחן אדיקות חור התחת״ (בתרגום חופשי)
הנה דוגמא לשימוש בו.
מוסר הוא אוניברסאלי ולגנוב זה לא מוסרי.
האם אדם רעב שגונב אוכל כדי לא למות מבצע משהו לא מוסרי? כן. האם הגנב אחראי למעשיו? בוודאי
אבל, כולנו אנשים, חלקנו מסוגלים להרגיש אמפטיה ולא להיות חורי תחת אדוקים.
לכן אם אני אתפוס מישהו גונב לי את הרכב אני אתייחס אליו אחרת ממישהו רעב שגנב לי את המילקי. למרות שגנבה זה לא מוסרי בשני המקרים
יותר מזה. אני אעדיף לחיות בחברה שבה אם אתה רעב אתה לא צריך לגנוב (קוראים לזה עמותות צדקה). אדם רעב שגונב בדכ מעיד יותר על הסביבה בה הוא חי מאשר על עצמו.
אין לי בעיה עם זה שאתה חושב שאלימות היא משהו מוסרי כי זה כתוב באיזה ספר. יש לי בעיה שיש גוף מתווך שמפעיל אלימות בשמך ושאתה לא נושא בתוצאות האגנדה שלך
כמו שאמרתי המוסר מגיע מהדעת ולא מהספר ולא מאלוהים ולא ממחשבות דימיניות על אוניברסליות כי האוניברסלית מגיעה מאותם אילו שהגו את המוסר ועבדו קשה להנחילו. כמו כן לא טענתי בשום מקום שאני בעד אלימות בטח לא אמרתי שצריך לקיים משהו כי הוא כתוב בספר. ברור וידוע כי היו חברות גם במזרח הקדום וגם בג'ונגלים עם מוסר אחר לגמרי, איך זה יתכן אם זה אוניברסלי? האם נולדנו עם זה? זה חוק טבע? חוק טבע הוא שעכבר לא שואל אותך איפה להיות כאשר הוא בסכנה ולא שואל אותך מה לאכול כאשר הוא רעב. מה מותר האדם מן הבהמה? שהוא צריך להקריב עצמו על מזבח המוסר הדימיוני שמישהו המציא? אין הבדל בין המוסר שלך לבין אידאלים קומוניסטים זה דמיון וזה דימיון ששם אידאלים מעל האדם. היהדות אומרת לא, האדם הוא בראש והוא לא יקריב עצמו בשם אידאלים, זה נקרא עבודה זרה. לכן מי שרוצה ובצדק מוחלט ובהיגיון שיהיה לא תגנוב ולא תרצח ובו זמנית שהאדם ישאר חופשי צריך לדאוג שאדם לא יצטרך להקריב עצמו בגלל ערכים אילו.
כמובן לא ענית לשאלה מדוע חברה החושבת כי חובה לתת לאדם אוכל זה לא אוניברסלי או שזה רק העדפה פרטית היכן לחיות לעומת לא תגנוב. כמו שאמרתי עד שיגלו את גן המוסריות דבריך הם סתם אמונה חסרת ביסוס באוניברסליות. ודאי שיש אחדות ואוניברסליות בכך שכל שכל אנושי יבין שעדיף בלי לרצוח ולגנוב אבל בטח זה לא קשור למוסר עליון.
בכנות, מאוד קשה לי להבין על מה אתה מדבר.
נראה לי שאתה מערבב מוסר עם כל מיני דברים אחרים (כנראה תאלוגיה) אבל אני לא בטוח
כיון שנראה לי שהזכרת מוסר ואניברסליות באופן שונה ממה שהתכוונתי, אני אנסה להסביר את עמדתו של קאנט. אולי זה לא קשור, אבל זה כיף
מוסר זה לא חוק מדינה ולא חוק אלוהי. זה לא משהו שנאכף עי כלא או כדור אש מהשמיים.
מוסר זה כמו מצפן. כלי שעוזר לך להבין האם פעולה היא מוסרית. למעשה, זה לא נועד לשפוט אנשים כמוסריים אן לא, רק פעולות
קאנט מציע 3 maixms. נתמקד בראשון כי הוא העיקר, הבאים הם רק מבאירים וסוגרים חורים
מוסר הוא אוניברסלי: זה אומר שאם אתה רוצה לדעת אם משהו הוא מוסרי, שאל עצמך אם היית רוצה לחיות בעולם בו כולם מתנהגים ככה. אם התשובה היא כן – סבבה זה מוסרי. למשל: אם אתה רוצה לבגוד באישתך, האם היית מוכן שכולם יבגדו בכולם כולל אישתך בכל?
אם אתה מתקשה להבין קרא שוב ושוב ושוב. אשמח לדעת איזה משפט או נקודה לא ברורים או סותרים לוגית. אכן נראה שאתה לא מתעמק בדברי, אמנם אני מזכיר מושגים מהיהדות אך לא טענתי דבר מתחום התיאולוגיה ההיפך הוא הנכון טענותי מתחום הלוגיקה בלבד.
אתה כמובן שוב סותר עצמך. הרי אמרת כי אתה היית מעדיף לחיות בחברה בה עוזרים לאדם הגווע לכן לשיטתך(לפי קאנט) זה מוסרי כי היית רוצה שכולם ינהגו כך כלפי כולם לכן מדוע אתה מבדיל זאת מלא תגנוב? מדוע זה לא כלל ראוי באותה המידה? ואם זה כן אז בהכרח אם מישהו עובר על כלל זה זכותך לקחת את אשר מגיע לך בדין כמו שאם מישהו גונב ממך זכותך לקבל רכושך חזרה, אם מישהו לא נותן לך אוכל במצוקתך זכותך לקחת זאת(במידה ואכן לתת למישהו אוכל זה מוסרי וזה מוסרי מבחינתך לפי הגדרת קאנט ולפי זה שאמרת שזו החברה שאתה רוצה). האם אתה טוען כי אל אדם המבצע פעולה לא מוסרית יש להמשיך ולהתייחס אליו בצורה מוסרית דהיינו לבצע כלפיו רק פעולות מוסריות כאילו כלום לא קרה?
ומה לגבי חברה סטייל סדום הרי מבחינתם כך נוהגים וזה טבעי, אז מנקודת המבט שלהם הם מוסריים.
ברק כהן זעזע את המערכת והממסד לא פחות מהמחאה החברתית כולה, אבל הוא צודק. אנשים לא רוצים שינוי באמת. העם הזה מורכב ברובו מכבשים שמחפשות רועה, כבשים ששמחות להצטופף יחד מול כל סכנה – מוחשית או מומצאית, וליהנות מהחמימות של הרגשת הביחד המזוייפת.
יש עוד פעילים ופעילויות לסיום שלטון קרטל הבנקאות בישראל.
"בנקים לא מעל החוק" ממשיכים,
"העמותה לצמצום פערים" פועלת בכמה אופנים – כבר הצליחו לחסל כמה עמלות ולהרעיש במקביל ל"באים לבנקאים" וכן מעבירה ב-14 ביולי ביבנה סדנה להתנהלות כלכלית נכונה מולם:
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=1378501185494158&set=a.315181065159514.85197.100000028694461&type=3&theater
ביזור שוק ההון והבנקאות כבר אמרנו ?
המציאות הזו עלולה להיגמר בהפיכה. ומי שחושב שהעם הנבחר חסין מ"דברים כאלה" טועה מאוד.
פיצוץ בועת הנדל"ן (מעשה ידי שוק ההון והמערכת הבנקאית) יגיע. פיצוץ כזה עלול להיות טריגר להפיכה. ה"קברניטים" שביכולתם לשנות מציאות, רק דוחים את הקץ, ואף אחד לא יודע איזה מהומה חברתית תתחולל כתוצאה מפיצוץ הבועה.
כשאתה חייב מאה אלף שקל לבנק זו בעיה שלך.
כשאתה חייב מאה מיליון שקל לבנק זו בעיה של הבנק.
כשאתה חייב מיליארד שקל לבנק זו בעיה של המדינה.
כך שמי שמצליח לעבור רף מסויים (את רף "הבעיה שלך") מקבל מעין פסלון חסינות כנגד אפשרות הגביה מצד הבנק. נסיון גביה שכזה כנגד חייב שעבר את הרף יגרום לזעזועים בבנק או במדינה.
למעשה הבנק (והמדינה) יעשו הכל כדי לאפשר לאותו חייב שעבר את הרף להמשיך להתנהל כרגיל ואף לסייע לעסקיו הן באמצעות חסימת המימון למתחרים (מניעת מימון בנקאי לחברת סלולר חדשות בישראל), הן באמצעות כתיבת חוקים מונעי תחרות והן באמצעות העברת כספי משלם המיסים למימון החוב (ע"ע חילוץ AIG בארה"ב). ובמקרה שזה לא עוזר הם יעדיפו לבטל כליל החוב מאשר להתמודד איתו שהרי בעיית החוב היא בעצם הבעיה שלהם.
כך שאפשר לחלק את תושבי הארץ לשתי קבוצות. אלו שחובם הוא בעיה שלהם ואלו שחובם הוא בעיה של הבנק\המדינה. קבוצת המיעוט מתנהלת על פי חוקים שונים מאלו שחלים על קבוצת הרוב. וכך נוצר אינטרס אדיר לבנק ולמדינה להעביר הון מקבוצת הרוב לקבוצת המיעוט כדי שזו תוכל לצמוח באמצעות גלגול חובותיה. עצירת גלגול החוב תגרום למשבר מיידי ואף אחד לא רוצה משבר במשמרת שלו.
התוצאה היא שחלק ניכר מהאשראי במשק מרוכז בידי מעטים שמשתמשים בו לצמצום תחרות, קניית שרים, חכי"ם ורגולטורים, קניית המדייה והשחתת המערכת (ע"ע דנקנר\פישמן). ובסוף מקבלים "חלחול מעלה" – ההון של הרוב עובר לידי המיעוט. והבעיה היותר חמורה היא שכל המערכת מהונדסת בצורה כזו שכל שינוי בה יוביל בהכרח לאסון פיננסי. וכך אנו שומעים הרבה על קלף "היציבות" שמשמש כלי להנצחת המערכת המעוותת.
לא תיתכן דמוקרטיה כשרוב ההון מרוכז בידי המיעוט.
תודה אריק על דבריך החכמים והנכונים.
וואו אריק !
יופי של ניתוח…חד ומדויק !
המצב הוא בדיוק כך….בארץ ובעולם המערבי…
אבל לדעתי הצנועה….השינוי בכלכלה העולמית כבר בפתח…ול בדרך של אלימות אלא בדרך חברתית של חשיפת האמת הכואבת, והתמודדות איתה בכל מיני דרכים כמו צמצום התריכה והגחמות, כלכלה חברתית ושיתופית, הסתפקות במועט…ומציאת האושר בפנים…במקום בחוץ
המהפכה השקטה בדרך !