בפה גרילו, מנהיג מפלגת חמשת הכוכבים. צילום: Niccolò Caranti
מחר נחזה שוב בהבעת דעתו של העם. הפעם במסגרת משאל עם באיטליה וזאת על מבנה הממשל שם, או ליתר דיוק, על תפקידו של הפרלמנט במסגרת החיים הפוליטיים של מדינת המגף. זו נראית תחילה כשאלה קצת מרוחקת מן העניין שלנו ושל רוב אוכלוסיית העולם, אבל הטוויסט הוא שתשובה שלילית בתוצאות אותו משאל תביא לתוצאת לוואי מדאיגה במקצת עבור רובנו.
ולהלן הסבר קצר: ראש הממשלה הנוכחי, מטאו רנצי, הניח על כף המאזניים את כל יוקרתו הפוליטית. תשובה שלילית במשאל תחייב אותו להסיק מסקנות קשות לגבי עתידו כראש ממשלה, ויש האומרים כפוליטיקאי בכלל. מה שבטוח הוא שתשובה שלילית תכוון לבחירות חדשות מוקדמות מן הרגיל, והצפי הוא כרגע שגדולים הסיכויים לכך. במקרה כזה יעלה לשלטון מי שרוצה ודוחף ליציאה מגוש היורו ואף מן האיחוד.
מפלגת "חמשת הכוכבים" בראשות בפה גרילו או קואליציה בראשותו יכולה בהחלט להוות את ההפתעה התורנית אחרי מה שראינו בברקזיט, בבחירתו של טראפ בארה"ב, ובבחירתו של פראנסואה פיליון יחד עם הדחתו של ניקלא סרקוזי מראשות מפלגת הרפובליקאיים הצרפתיים.
גל לאומי-מתמרד בממסד-אוהב חופש זה יכול בהחלט לזעזע את המצב באיטליה ולייצר תהליך של אי יציבות באיחוד ובגוש היורו. השאלה הגדולה היא: האם הגעתם של "המנהיגים החדשים" לשלטון אכן מביא את השינוי המקווה? או, בלשון פחות דיפלומטית, האם איומי מערכות הבחירות מוגשמים למשהו קונקרטי?
הבה נסתכל על הדוגמא היוונית תחילה ואחרי זה על האחרות. שם, ביוון, המצב היה הכואב ביותר וכנגדו הובאו ה"קיצוניים" משמאל לעשות את המלאכה מול הטרויקה המחניקה. ומה יצא מכל זה? עוד "הסכמי דחיית קץ" נוספים עד שמהות השינוי שהובטח בבחירות נעלם בערפל הפשרות. יתר על כן, הסבל העממי ממשיך כמו שהיה אם לא יותר מזה, ולמעשה מלבה יותר מתמיד את הקיצוניים מן הצד השני המוגדרים כנאצים של ממש.
ומה לגבי שאר הדוגמאות?
* הססנות מדהימה להתחיל בצעדי הניתוק של בריטניה מאירופה.
* מינוי אנשי מפתח ממסדיים מעין כמותם בממשלו החדש של טראמפ.
* בצד הצרפתי – איחוד כוחות של המרכז עם הימין בצרפת על בסיס ההנחה שחלק גדול מן התוכנית של המועמד פיליון לא תתגשם.
מסקנה?
עד עתה הייתה לנו משוואה שבה הציבור כועס ומצביע הצבעת זעם בקלפי. מצד שני היו אלו הנבחרים החדשים המחזיקים בדגלים של אותו שינוי נמסים מול האילוצים של המציאות, הפוליטיקלי קורקט והפשרות המפלגתיות-פוליטיות. עד עתה היו כולם איומי סרק מכל עבר. לאן כל זה מוביל? להחמרה של הכעס, האכזבה, ולהקצנה של המועמדים הבאים לביצוע השינויים הנדרשים.
ואני חושב שרק משבר כלכלי גדול, סטייל 2008 ואולי אף 1929, הכרוך בניקוי אורוות כללי במערכות הכלכליות הממוסדות, רק משבר כזה ותוצאותיו החברתיות ההרסניות יוכלו לבנות מנגנון של קיום הבטחות אמיתי ויציב. הבעיה היא שאז נקבל גם "מנהגים חזקים" וזה אף פעם לא בריא לצד הדמוקרטי של החיים.\
הכותב הוא ראש מחלקת המחקר של FXCM ישראל
אין להתייחס למערכת הפוליטית של היום כשמאל או ימין הכל מעורבב
האיחוד האירופאי נועד למספר דברים שמקטינים את הדמוקראטיה
כמו העברת החלטות של מדינה לאיחוד האירופאי – האנשים הנבחרים לאיחוד האירופאי אינם חשובים כמו חברי הפרלמנט של מדינה ויש הרבה מניפולציה בבחירת חברים לאיחוד האירופאי כך שהאיחוד לא מתפקד כרצון התושבים אלא כרצון האוליגרכיות
תושבי אירופה מבחינים בזאת ורוצים לשנות את האיחוד או לפרק אותו
ברור כשהאיחוד יתפרק – יהיו הרבה זעזועים – אבל כל זה לטובה
כי לפרק דבר גרוע זה מצוין – השאלה היא מי יתפוס את השליטה לאחר הפירוק
לדעתי לא צריך לבנות איחוד חדש לאחר הפירוק צריך ללמוד מה היו הגורמים לפירוק
ולבנות אידיאולוגיה חדשה שתשרת את הפרט ולא את האיחוד
אין שום דבר מאחד בבירוקרטיה, רגולציה וכפייה
איחוד הוא תוצאה של אנשים חופשיים שסוחרים אחד עם השני בלי מתווך שבוזז אותם
זה באמת לא מסובך
הלוואי וגם אצלנו היו עושים משאל עם.
בטוח ביביהו היה נופל ואיתו כל המושחתים שמחממים בכנסת את הכסאות.
אפילו בין הליכודניקים הרבה לא סובלים אותו.לא רק מהאופוזיציה.
אם לא שמת לב אז בחירות הן סוג של משאל עם ובפעם האחרונה שנערך משאל כזה אז ביבי קיבל את מירב הקולות אז אולי הגיע הזמן שתפנימו שהעם חכם ומסתכל על התמונה הרחבה ומתעלם מכל הפרובוקציות הזולות שאתם זורקים בעיתונים כיוון שהיחידים שמתרגשים מהן אלו אתם ולא אף אחד אחר.
גוש היורו מרגיש מלאכותי ולא טבעי כך שהמדינות שמרגישות כלכלית או חברתית בסכנה, כמו מהצפת פליטים, אומרות עד כאן.
לא היה נורא כשלא היה גוש יורו, היום דווקא הרבה יותר נורא בעולם.
מפירוק היורו ארהב הראשונה שתרוויח.
איך אפשר לצפות שמשבר עתידי כמו 2008 יעשה מהפיכה?
הרי המשבר של 2008 **לא** עשה מהפיכה.
וחוצמזה הבטיחו לנו שזה משבר של פעם במאה שנה.
זה העתיד. בכל הכנסת יש אולי חמישה ח"כים שמגיע להם לקבל יפוי כח מלא לקדנציה.
טראמפ היה הפתעה רק לאלו אם ראש מחוץ לארהב או עמוק בתחת של עצמם
אף אחד לא היה בטוח שהוא ינצח, אבל מי שחי בארהב ולא לוקח את המינסטרים מדיה כבשורת אלוהים, לא היה מופתע
יש פה מישהו שגר באיטליה?