הגוף הציבורי היחיד שלא מחייב להחזיר הלוואות

 בשבוע שעבר התנהל בבגץ אחד הדיונים ההזויים שידעה מערכת המשפט בנוגע למבקר המדינה. הסיפור המוזר החל ב-7 בינואר 2019 אז הוגשה לוועדת ההיתרים בקשה נוספת ומחודשת של נתניהו לקבלת סיוע במימון הוצאות הגנה. ראש הממשלה ביקש לקבל גיוס מימון מבן דודו מתן מילקובסקי ומקורבו ספסנר פרטרידג', בסכום של 2 מליון דולרים. במסגרת בקשה זו נמסר לראשונה לוועדה כי נתניהו כבר קיבל 300 אלף דולר ממיליקובסקי וכן חליפות וסיגרים מפרטרידג', כל אלה ללא היתר כנדרש ומבלי שציין זו בהצהרת ההון שהגיש למבקר המדינה. מדובר בעבירה שהעונש עליה יכול להגיע לשנות מאסר רבות.

נתניהו התבקש על ידי מבקר המדינה הקודם יוסף שפירא להשיב את הכסף למיליקובסקי. מה עשה מבקר המדינה הנכנס, מתניהו אנגלמן? הוא אישר לנתניהו לקחת הלוואה של 2 מיליון ש"ח מפרטרידג' בתנאי שוק, על מנת שיוכל להשיב את הכסף שנדרש להחזיר למיליקובסקי. אבל כאן עולה השאלה מי ידאג שבאמת כספי ההלוואה האלו אכן יוחזרו למיליקובסקי?

בעתירה שהוגשה לבגץ בנושא על ידי התנועה לאיכות השלטון, טען אנגלמן כי אין בסמכותו לאכוף את החזרת הכספים. המשמעות היא, שלנתניהו אושר לקבל הלוואה כדי להשיב כסף, אבל מבלי שבאמת קיים מנגנון למי שאישר את ההלוואה, לוודא שהכסף אכן הושב. יותר מכך, מאחר שמיליקובסקי ופרטרידג' מראש רצו לתת את הכספים האלו לנתניהו כמתנה ולא כהלוואה, אזי אין גם להם שום אינטרס לדרוש את הכספים האלו בחזרה או לחילופין להתריע שההלוואה לא הוחזרה או הועברה אליהם.

התוצאה היא שאנגלמן הפך את משרד מבקר המדינה לכלי ממשלתי להלבנות כספים שהתקבלו בצורה לא חוקית עבור נתניהו. אם זה לא המבקר שמפקח על התהליך כפי שטוען אנגלמן, נשאלת השאלה מי באמת אחראי לדאוג שהכספים שנלקחו בצורה לא חוקית, אכן יוחזרו?

התנועה לאיכות השלטון פנתה לפיכך לבג"ץ לקבל תשובה על שאלה פשוטה: מי הגורם שאחראי על אכיפת השבת ההלוואה שנתניהו לקח שלא כדין ובניגוד להחלטת וועדת ההיתרים? או לסיכום: מבקר המדינה החדש מאד נמרץ ופעלתן כאשר זה נוגע לזכותו של נתניהו לקבל כספים, אבל כשזה מגיע לחובתו להשיב אותם – פה משום מה אנגלמן כבר הופך ל"חסר אונים ואמצעים".