המשבר של השנים האחרונות בכלכלה העולמית עורר עניין גדול בנושא ייצור הכסף, אולם הוא נותר עד שנת 2014 בלתי פתור. במחקר יחיד מסוגו עד כה בעולם מאבחן פרופ' וורנר שלוש תיאוריות בנקאיות מקובלות בספרות הכלכלית בתחום יצירת הכסף:
1. הבנקים כמוסדות מתווכים (the financial intermediation theory of banking) – על-פי תאוריה זו הבנקים צוברים הפקדות מלקוחותיהם ומלווים מתוכן ללקוחות אחרים. כלכלנים רבים תומכים בתאוריה זו ולמעשה זוהי התאוריה הדומיננטית במחקר הכלכלי מאז שנות ה-60 ועד היום.
2. בנקאות ברזרבה חלקית (the fractional reserve theory of banking) – על-פי תיאוריה זו כל בנק באופן אינדיבידואלי הינו גוף מתווך בלבד אשר אינו יכול לייצר כסף. המערכת הבנקאית באופן קולקטיבי יוצרת כסף באמצעות מערכת של יחסי גומלין פנימיים בתוכה. במרכזה של תאוריה זו עומד הרעיון כי גוף מרכזי כלשהו [בנק מרכזי] קובע יחס רזרבה שלפיו כל בנק צריך לשמור אחוז מסוים מן ההפקדות כרזרבה ואת היתרה ניתן לתת כאשראי. תאוריה זו מוסברת באמצעות מושג "מכפיל הכסף". תאוריה זו היתה נפוצה בספרות הכלכלית משנות ה-30 ועד שנות ה-60 של המאה העשרים.
3. בנקאות יוצרת אשראי (the credit creation theory of banking)– ע"פ תאוריה זו לכל בנק באופן אינדיבידואלי יש את היכולת ליצור כסף "יש מאין" והוא עושה זאת באמצעות הרחבת כמות האשראי שהוא מעניק ללקוחותיו. תיאוריה זו קנתה לה אחיזה משמעותית במחקר הכלכלי בשליש הראשון של המאה ה-20 ומאז התומכים בה הם מעטים. בשנים האחרונות התפרסמו מספר עבודות מחקר של מקורות בנקאיים מרכזיים המצדדות בנכונותה של תאוריה זו. כאן, כאן, כאן וכאן.
.jpg) |
| יוזם המחקר, פרופ' ריצ'ארד וורנר |
המאמר נחלק ל-2 חלקים. בחלק הראשון – סקירת ספרות כלכלית הסוקרת באריכות את התפתחותן של שלוש התיאוריות הללו תוך שהוא מביא דוגמאות רבות של כלכלנים מובילים, אשר תומכים בתיאוריות הללו כל אחד לפי השקפתו. בחלק השני – תיאור של ניסוי שערך ורנר באופן אישי בנטילת הלוואה בבנק גרמני. אבחנה מעניינת עושה וורנר, למשל, כשהוא סוקר את התפתחות חשיבתו הכלכלית של הכלכלן הבריטי המוביל ג'ון מיינרד קיינס. מתמיכתו בתיאוריית בנקאות יוצרת אשראי (מאמר מ-1924) דרך תמיכה בתאורית הבנקאות ברזרבה חלקית (1930) ועד לשינוי גישתו בתחום זה לתמיכה בתאוריית הבנקים כמתווכים פיננסיים (בספרו הידוע על התאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף מ-1936). כמו-כן, בוחן וורנר את עמדתם של כלכלנים רבים נוספים כשומפטר, קרוגמן, שטיגליץ, ברננקי, סמואלסון, קנוט וויקסל ורבים אחרים.
מפתיע להיווכח כי למרות המשמעויות מרחיקות הלכת של תחום זה והמחלוקת בין הכלכלנים, שנמשכת כבר יותר ממאה שנה, טרם נערך מחקר אמפירי הבודק באילו מן התיאוריות נעשה שימוש בפועל. ניסוי אמפירי שכזה הוא תרומתו העיקרית של מאמר זה למחקר המדעי.
פרופ' וורנר פנה למספר בנקים ברחבי אירופה וביקש מהם לשתף עימו פעולה בניסוי הבא: הוא באופן אישי ייקח הלוואה מן הבנק בגובה של 200,000 יורו. הבנקים התבקשו בתמורה לפתוח בפניו את ספרי הבנק ולענות על 3 שאלות:
1. האם בעת מתן ההלוואה הבנק העביר סכום זה ממקור כלשהו, פנימי או חיצוני (כפי שצפוי ע"פ תאוריית הבנק כמוסד מתווך פיננסי)?
2. האם לצורך מתן ההלוואה סכום כלשהו מרזרבה שבידי הבנק הופחת ברישומים (כפי שצפוי בתיאוריית הבנקאות ברזרבה חלקית)?
3. האם הכסף נוצר על ידי הבנק בעת מתן ההלוואה בלא שנלקח ממקור אחר כלשהו (כפי שצפוי ע"פ תאוריית יצירת כסף באמצעות יצירת אשראי)?
פרופ' וורנר פנה לכמה בנקים גדולים בבריטניה וגרמניה בבקשה לשתף עימו פעולה. הבנקים הללו סירבו הן מסיבות של חסיון מידע והן מסיבות של קושי באיתור פעולה אחת בתוך מליוני פעולות שבנקים גדולים מבצעים מדי יום. מסיבה זו פנה וורנר לבנק קטן בדרום גרמניה, שמנהליו הסכימו לשתף עימו פעולה ולחשוף בפניו את הרישומים החשבונאיים של הבנק. תהליך לקיחת ההלוואה תועד וצולם באופן מלא ע"י צוות של ה-BBC וכל רישומי הבנק נחשפו בפני החוקר. בסיום התהליך, כאשר הכסף הועבר לחשבונו של וורנר, מנהל הבנק הפקיד בידיו מכתב (עמוד 18 במאמר) המעיד כי:
"בהקשר למתן האשראי לך אני שמח לאשר שלא אני כמנהל הבנק ולא אף אחד מצוות הבנק בדק לפני או במהלך מתן ההלוואה לך, אם אנחנו שומרים די כספים בבנק המרכזי שלנו, או במקום אחר. אנחנו גם לא עושים זאת בכל עסקה דומה ולא מבצעים כל העברה או התחייבות מחשבון אחר כדי לממן את יתרת האשראי בחשבונך. לכן אנו לא עוסקים בבדיקות או בהעברות כלשהן על מנת לספק נזילות".
מכתב זה של מנהל הבנק שומט את הקרקע מתחת לתיאוריות של הבנקים כמוסדות מתווכים ובנקאות ברזרבה חלקית. תיעוד זה מוכיח כי הבנקים המסחריים כיום יוצרים כסף יש מאין באמצעות יצירת אשראי.
