בשבוע שעבר הודיעה קרנית פלוג כי לא תמשיך לקדנציה נוספת כנגידת בנק ישראל. במכתב ששלחה לרה"מ היא העבירה סוג של עקיצה נגד שר האוצר כחלון כהדגישה את החשיבות בשמירה על עצמאות בנק ישראל. כחלון איים בעבר שלא יאריך את כהונתה של פלוג בעקבות ביקורת (מוצדקת) שהפנה בנק ישראל נגד פרויקט הדגל שלו -המחיר למשתכן.
חיכוכים בין נגיד לשר אוצר היו תמיד דבר שבשגרה, אך הפעלת לחץ כל כך בוטה של הדרג הפוליטי על פעילות בנק ישראל, הוא לא דבר שכיח. מהלך מהסוג הזה שביצע כחלון מעורר בדרך כלל תרעומת גדולה בקרב הציבור הישראלי, שלא אוהב שפוגעים לו ברגולטור. אולם הפעם נראה שאיש לא יצא לרחובות או יצא מגדרו כדי להגן על בנק ישראל. הפוליטיקאים שחשים את הילך הרוח הציבורי, מקבלים גב לפגוע באין מפריע בעצמאות המוסד הכלכלי החשוב במדינה. בנק ישראל במקרה הזה יכול לבוא בטענות רק לעצמו.
פלוג ויועציה, מוקסמים ככל הנראה מהתמיכה שקיבל הנגיד לשעבר פישר מהציבור, לא הפנימו שהתקופה בה אפשר לסגור דברים בחדרי חדרים ללא מתן דין וחשבון לציבור, הסתיימה. בנק ישראל עוד לא הפנים שבעידן של שקיפות, הסתרת מידע גובה מחיר ציבורי כבד. בעידן פלוג והמפקחת על הבנקים חדווה בר, בנק ישראל לא היסס אפילו להגיע עד לבתי משפט כדי למנוע מארגונים חברתיים להשיג שקיפות מלאה בנוגע לכל מה שקורה במערכת הבנקאית. כך למשל החליטו בבנק ישראל להסתיר מהציבור את הדו”ח המלא שלהם בנוגע לפרשת הסיוע להעלמות המס של לאומי בארה”ב. גם את הדו”ח על קשרי אי.די.בי של נוחי דנקנר עם הבנקים החליטו בבנק ישראל שלא לפרסם לציבור. ואם לא די בזה – ח"כ ורבין נחמיאס מהמחנה הציוני טענה כי בנק ישראל התנגד בשלב הראשון אפילו להקמת ועדת חקירה שתבדוק את כל נושא ההלוואות השערורייתיות ללווים גדולים. מחדל שלבנק ישראל יש חלק לא קטן.בו.
בגץ אמנם קיבל במקרים אלה את עמדת בנק ישראל שטען שוב ושוב לפגיעה בסודיות ובפרטיות, אבל במקביל הבנק ספג מכה תדמיתית קשה ופגיעה באמון הציבור. אבדן האמון גבר עוד יותר כשבבנק ישראל החליטו לאמץ באופן חד צדדי חלק ניכר מעמדות הבנקים בכל מה שקשור לאישור מינויים תמוהים בדירקטוריונים, הגבלת שכר הבכירים במשק, התחרות במערכת הבנקאית, ואישור המיזוג בין אגוד ומזרחי בניגוד לדעתו של הממונה על ההגבלים העסקיים.
אולם השיא הגיע בחודש שעבר. אז התברר שועדת החקירה הפרלמנטרית שהוקמה לבדיקת האשראי שנתנו הבנקים ללווים הגדולים, ככל הנראה לא תקבל את כל המסמכים הרלוונטים מתוך המערכת הבנקאית. המשמעות היא שיכולת העבודה של הועדה תפגע בצורה קשה. מה שמפתיע בכל הסיפור הזה, שמי שמונע בגופו את העברת כל המסמכים הם לא בנק הפועלים ולא לאומי אלא לא פחות מאשר בנק ישראל. המשמעות של הסירוב כאן היא אבסורדית ובלתי נתפסת: אותו גוף שממומן על ידינו בכמיליארד ש"ח בשנה ונוצר על ידי הכנסת כדי להגן על הציבור מפני הבנקים, מגן עכשיו על הבנקים מפני הציבור ונבחריו בכנסת. ממש סיפור הגולם שקם על יוצרו.
גרוע מכך, הבנק בצורה כזו מסרס את עצמאותו במו ידיו. הרי ברור לכולם שהשלב הבא יהיה יצירת לחץ ציבורי לחוקק חוק שמוציא מידי בנק ישראל את היכולת הבלעדית לשלוט במידע ולפקח על הנעשה במערכת הבנקאית. באוירה הציבורית שנוצרה זה לא תרחיש שתלוש מהמציאות והועלה כבר כאפשרות על ידי חברי כנסת בקדנציה הנוכחית. ואז מה יהיה – שוב יגידו בבנק ישראל שאכלו לי ושתו לי?
עכשיו כשהנגידה פלוג עוזבת ורגע לפני כניסת הנגיד החדש, הגיע הזמן שבבנק ישראל יחשבו מסלול מחדש. במקום להאשים את כל העולם במצבם כדאי שידונו בשאלה איך משיבים את אמון הציבור. אולי יפול שם למישהו האסימון והם יבינו שהנסיון להגן על הבנקים באמצעות הסתרת דוחות וחוסר שקיפות רק מערערת עוד יותר את אמון הציבור במערכת שהאמון בה הוא תנאי בסיסי לקיומה. אחר כך שלא יתפלאו שם שהנגידה מתפוטרת מתפקידה ולאף אחד זה לא מזיז.