פסקת היציבות כנוסחה במתווה הגז אינה חוקתית ולאור זאת מתוה הגז כולו בטל – כך קבע בג"ץ בהחלטתו בשבוע שעבר. עם זאת ביטול המתווה מושעה לשנה לצורך הסדר פסקת היציבות. בגץ לא מצא מקום להתערבות שיפוטית בנושאים אחרים במתווה.
סעיף היציבות נוגע לאושיות קיום המדינה כמדינת חוק דמוקרטית עם הפרדת רשויות. לפי סעיף זה הממשלה מגבילה למעשה את יכולתה של הכנסת וכנסות עתידיות לחוקק חוקים ותקנות. הסעיף הזה שוחק את זכותה הבסיסית של המדינה לחוקק חוקים. הוא אנטי-דמוקרטי, ולמעשה מוציא את הדמוקרטיה אל מחוץ לחוק. הוא נותן לתאגידי הגז כח למנוע או לבטל הליכי חקיקה דמוקרטיים. תאגידי הגז יקבלו למעשה זכות וטו על מדיניות ציבורית לאומית. סעיף זה, לבדו, מצדיק את דחיית מתווה הגז. לדברי פרופ’ ברק מדינה, לשעבר דיקן הפקולטה למשפטים בירושלים: “הממשלה אינה מוסמכת לכבול את כוחה של הכנסת….. וגם הכנסת אינה מוסמכת לכבול את סמכות החקיקה שלה בעתיד שלא במסגרת חוק-יסוד”.
למרות ששופטי בגץ הדגישו שהם דנים רק בהיבטים המשפטיים של מתוה הגז, פוליטיקאים מהימין ובינהם רוה"מ נתניהו, יובל שטייניץ, איילה שקד ויריב לוין תקפו את בית המשפט על הפגיעה הכלכלית שלטענתם תהייה כתוצאה מפסק הדין. על פי תגובתם נראה שהשיקול הכלכלי הוא הקובע וצריך לכפוף את הדמוקרטיה לשיקולים כלכלים. תיקוב הכלכלה את הדמוקרטיה. אילו היו אותם פוליטיקאים בודקים קודם כל מה קורה במדינות נאורות וקפיטליסטיות אפילו מישראל הם ודאי היו מבינים את טעותם.
העובדה היא שבעולם הנאור אין ‘יציבות רגולטורית’[1] ובגץ ציין זאת בפסק הדין שלו. רוב מדינות הנפט בעולם המערבי הנאור משנות את חוקי המס, בין השאר לצורך הגדלת חלק המדינה בהכנסות הגז. בריטניה ונורבגיה[2] עשו מהלך דומה לאחר גילוי הגז והנפט בים הצפוני, והמשיכו ושינו את החוקים הרלבנטיים מספר פעמים במהלך 40 השנים האחרונות. בריטניה שינתה את חוקי הנפט כמעט כל שנתיים. מאז שהוטלו תמלוגים על הפקת נפט והגז בבריטניה ועד 2014, שמשו ארבעה סוגי מסים מיוחדים לצד מס החברות הרגיל: מס הכנסה על נפט, היטל משלים על נפט, מס נפט מתקדם, והיטל נוסף. שיעורי המסים האלה השתנו לאורך השנים, אבל סוגי המיסים עדיין קיימים. משטר המס בבריטניה היה רחוק מלהיות יציב עם תנודות משמעותיות בסוגי המס ובשיעורי המס האפקטיביים.
בכל העולם תאגידי האנרגיה מתלוננים ומנהלים משא ומתן אגרסיבי מול הממשלות. אבל בעולם הנאור הממשלות לא נכנעות לדרישות ל’וודאות רגולטורית’. את הסיכון של אי וודאות רגולטורית לוקח על עצמו כל גוף עסקי בכל מדינה. אין אפשרות למנוע סיכונים אלו, זו הדמוקרטיה אלו הן מושכלות יסוד של הדמוקרטיה. תאגיד עסקי שרוצה לעשות עסקים בישראל חייב להתאים עצמו ולחיות עם סיכונים אלו.
רק בישראל השלטון מוכן לוותר על אפשרויות החקיקה. עכשיו, בעקבות פסק הדין של בגץ, הממשלה מנסה לטהר את השרץ, שהרי לפי נתניהו, שטייניץ והחברים בועדת קנדל לשעבר ובוועדה שמונתה עכשיו ע"י שטייניץ[3], חייבים להגיע להסכם ומהר.
הארץ הגדיר זאת היטב[4]: "אילו היו הפוליטיקאים טורחים לקרוא את פסק הדין קודם שמיהרו להגיב, הם היו מגלים, שפסילת "סעיף היציבות" במתווה הגז נובעת לא מזלזול בכוח ובסמכות של הרשות המבצעת, אלא דווקא מכיבוד סמכות זו. כפי שנקבע בפסיקת העליון בעבר, לרשות המבצעת ולרשות המחוקקת יש סמכות וחובה להפעיל את שיקול דעתן באופן מתמשך ומתמיד, ואין בסמכות הממשלה והכנסת הנוכחיות לכבול את שיקול הדעת של אלו שיכהנו בעתיד".
החלטת בגץ על ביטול המתווה היא הזדמנות פז לתקן את המתווה. הממשלה צריכה לפעול מתוך תפיסת ריבונות ובלי לחץ זמן. אין דחיפות לפתח את לוויתן. הגז מתמר מספיק לשנים וניתן להסדיר את משק הגז ברוגע, במהלך השנה הקרובה.
יש לתקן לפחות ארבע בעיות מהותיות במתוה הגז:
- המתווה התבסס על ההנחה שניתן יהיה לממן את פיתוח מאגרי הגז באמצעות יצוא. אלא שההנחה ששוקי היצוא פתוחים ומשוועים לגז הישראלי לא היה לה בסיס כבר בעת שהוקמה ועדת קנדל ולבטח לא כאשר נחתם מתווה הגז. אין למי לייצא גז במחיר ובכמויות שיצדיקו את הפיתוח הכלכלי של לוויתן.
- המתווה לא מוריד את מחירי הגז, לא מביא לתחרות בין תאגידי הגז ולא למכר גז בנפרד, כפי שאף נשקל בעבר. להיפך, המתווה מקבע את מחירי הגז המונופוליסטיים הגבוהים שחברת החשמל משלמת ואת ההצמדות האבסורדיות של מחירים אלו.
- המתווה אינו מביא לבטיחות אנרגטית ואף פוגע בבטיחות האנרגטית הקיימת.
- המתווה מאיין את היתירות, שיש לנו היום בתמר, ע"י התרת הייצוא מתמר לפני חיבור לווייתן לחוף, בניגוד להחלטת ממשלה קודמת. גרוע מזה, לא רק שלא תהייה יתירות, אלא עלול להיוצר מחסור בגז.
אפשר ויתכן שצריך יהיה לתת ערבויות משיקולים של בטחון אנרגטי, הבטחת מקור שני לאספקת גז לישראל. הערבויות ינתנו בתמורה הולמת, נאמר 60%- 80% משותפות לויתן, בהתחשב בכך שלפי שטר החזקה על היזמים לפתח את לוויתן עד אפריל 2018 , ואם לא יעשו זאת החזקה תפקע ותחזור למדינה. אסור לעשות 'חוזה רגולטורי' בין המדינה לתאגידי הגז, או כל הסכם לפיו המדינה תצטרך לשפות את התאגידים אם התנאים הרגולטוריים ישונו. יש כיום חוק נפט ושטר חזקה המגדירים בברור מהן החובות והזכויות של בעל החזקה.
אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר
7 שנים ייקח לחברות להחזיר את ההשקעה, לכן 10 שנים יציבות זה לא מופרך בכלל…
אף אחד לא השקיע אבל כולם רוצים לאכול את הפירות.
איזה מאמר מגוחך.
האם דמוקרטיה היא דיקטטורה פיאודלית של קומץ אקדמאים מרקסיסטים
שהשתלט על מערכת המשפט,האקדמיה,התקשורת,הבוהמה ו..כל דבר אחר ?
איפה בדיוק יש הפרדת רשויות אם מערכת המשפט מנהלת את המדינה מעל
ראשם של נבחרי הציבור ומאחורי גבו של הציבור עצמו ?
איפה בדיוק יש הפרדת רשויות אם הרשות השופטת היא גם המחוקקת וגם
המבצעת ?
הסכם הגז,לרבות סעיף היציבות,לא מפר שום חוק.וכשיש הסכם שלא
מפר שום חוק,מערכת המשפט בכלל לא אמורה להיות בתמונה.
עצם קיום הדיון בהסכם מלמד על עומק הדיקטטורה המפלצתית שיש
במה שהיה פעם מערב בידי אנשים כמו ערן.
אקדמאים קומוניסטים שכל משפט שהם מוציאים מהפה מתחיל במילה "חופש"
ומסתיים במילה "זכויות" משעבדים,רומסים ואונסים מליארדי בני אדם לאורח חיים
שהם לא רוצים.
הטענות שלך מגוחכות.האם הסכם הגז רע ? אולי.
האם איכות ההסכם רלוונטית למערכת המשפט ? ממש לא.
מה שאתה טוען,מאחורי שכבת הבולשיט העבה,הוא שההסכם גרוע ומערכת
המשפט ביטלה אותו (כי הרי יש לפקידים שיושבים שם זכות וטו על כל
מה שעושים נבחרי הציבור – שזו הדמוקרטיה מבחינת הסמולן – שלאנשים כמוהו
יהיה הכוח האמיתי אבל מאחורי הקלעים כדי שכל האוכלוסיה תחיה בשקר
שהם מחליטים משהו בנושא כלשהו)
לא צריך לתקן את ההסכם.צריך לבטל את בג"צ או ללכת למלחמת אזרחים בסופה
כל מה שקשור בכנופיה הפיאודלית האקדמאית המרקסיסטית יושמד פיזית
או יגורש החוצה מהמדינה.
לדעתי באירופה וארה"ב נחוץ עימות דומה כדי לסיים את הרודנות המחרידה
בתולדות האנושות.זו שיש במה שהיה פעם מערב ב 5 העשורים האחרונים.
זה לא רלוונטי מה עושות מדינות אחרות בעולם.כל מדינה והסיטואציה שלה.
לא תהיה דמוקרטיה כל עוד הפוגלמן נמצא במדינה.
א. אינו יודע על מה הוא מדבר. הוא טוען כי "אף מדינה בעולם לא ביצעה כל כך הרבה שינויים ברמת המיסוי בתקופה כה קצרה וגם בדיעבד מרמה של 12.5 אחוז לכ 60 אחוז מהרווח."
הוא מבלבל בין שיעור התמלוגים לבין חלק המדינה ברווחים מהגז.
לפני ששינסקי המדינה קבלה 12.5% תמלוגים מהמכירות + מס חברות. בסה"כ חלקה של המדינה ברווחים GT נאמד אז בכ-30%.
ועדת ששינסקי לא שינתה את היקף התמלוגים שנשארו ברמה של 12.5%, לא שינתה את מס החברות, והוסיפה מס רווחי יתר שנכנס לפעולה, במלואו, רק אחרי שהתאגידים מחזירים את מלוא השקעותיהם כפול 2.8.
חלק המדינה ברווחים ממכירת הגז יגיע כתוצאה מכל לכ-50%.
זה לא תיקונים בדיעבד, ומה שתוקן רחוק מאוד מפי 5 כפי שטוען א.
אזכיר שהמצב לפני ששינסקי היה לפי חוק ארכאי משנת 1952 שלא תוקן, והיה צורך ברור לעשות מקצה שיפורים.
יתכן וא. חושב שהמדינה צריכה להסתפק בפירורים מהפקת הגז. כדאי שיקרא את דוח ששינסקי הנמצא באינטרנט.
פעם אחרונה שבדקתי נובל שמחזיקה 40 אחוז מהמאגרים לא משלמת מס חברות בישראל והמדינה אמורה לקבל כ 50 אחוז מהתקבולים ברוטו אבל כ 60 אחוז מהרווח נטו כך שעבור נובל זה פי חמש. הוויכוח פה הוא לא כמה המדינה צריכה לקבל אלא האם החברה יכולה לתכנן משהו אם בצד הרגולטורי השינויים יכולים להיות כל כך גדולים שיכולים להפוך רווח ואפילו רווח גדול להפסד אדיר על השקעות של עשרות מיליארדי שח.במאמר מוסגר גם אין בעיה שמדינה תבצע איזה מקצה שיפורים שהיא רוצה אבל ביצוע שינויים כל כך גדולים על תגליות בפועל היא סוג של הונאה כי המדינה נתנה לאנשים פרטיים לחפש במשך עשורים כשהיא פרסמה יחס החזר מסויים ואז כשמצאו מחקה יותר מחצי מהתגמול.
דעה אחרת? לא בבלוג שלי..
http://mida.org.il/2016/03/29/%D7%91%D7%92%D7%A5-%D7%94%D7%92%D7%96-%D7%94%D7%90%D7%A7%D7%98%D7%99%D7%91%D7%99%D7%96%D7%9D-%D7%94%D7%A9%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%98%D7%99-%D7%99%D7%A8%D7%93-%D7%9E%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9D/
הבנתי מה ערן אמר אבל יש הבדל גדול בין שינויים מינוריים שעושים כל תקופה (כמו שינוי מס חברות באחוז או שינוי מע"מ בחצי אחוז) לבין הפכלת המס פי 5. מה יפריע למדינה מחר להגיד שהיא רוצה 99 אחוז? בגלל זה מי שעושה עסקים בבריטניה יודע שמדובר במדינה מתוקנת שבה לא משנים סדרי עולם כל כמה שנים אלא עושים שינויים קטנים ולכן אפשר לקחת אותם בחשבון לבין מדינה כמו ישראל שבה כל שינוי הוא כל כך גדול שהופך כל תכנון לבדיחה.
סעיף היציבות הגיע כי אף מדינה בעולם לא ביצעה כל כך הרבה שינויים ברמת המיסוי בתקופה כה קצרה וגם בדיעבד מרמה של 12.5 אחוז לכ 60 אחוז מהרווח. השמחה של המתנגדים בגין ביטול הסעיף מוטעה לחלוטין כי הסעיף הזה היה הויתור הכי קטן שהממשלה יכלה לתת לחברות הגז שכן היא בעצם "הבטיחה אבל לא הבטיחה לקיים" על תנאי מיסוי שהסבירות לשנות אותם די נמוכים. עכשיו אחרי כל שמחת המתנגדים הממשלה תהיה חייבת להוציא כסף מהכיס כדי לתת לחברות הגז בטחונות אמיתיים נגד שינוי עתידי או בצורה של שיפוי או על ידי ערבויות לפיתוח המאגר כך שבפועל התוצאה תהיה פחות טובה למדינה.
בבריטניה משנים את חוקי המיסוי בערך כל שנתיים
אני אשמח לדעת מתי בבריטניה הכפילו את המס פי 5?
למען הסדר הטוב.
ערן אמר ששבריטניה משנים את החוקים כל שנתים. הוא לא טען שהכפילו את המס פי 5.
הבעיה היא אי יציבות שנובעת מכך שהאנשים בשלטון משנים את ההסכמים לפי האינטרסים הרגעים שלהם (בלי קשר לגודל השינוי). הגישה לפתרון בבריטניה היא: זה המצב, מי שלא רוצה שיעשה עסקים במקום אחר
הבנתי מה ערן אמר אבל יש הבדל גדול בין שינויים מינוריים שעושים כל תקופה (כמו שינוי מס חברות באחוז או שינוי מע”מ בחצי אחוז) לבין הכפלת המס פי 5. מה יפריע למדינה מחר להגיד שהיא רוצה 99 אחוז? בגלל זה מי שעושה עסקים בבריטניה יודע שמדובר במדינה מתוקנת שבה לא משנים סדרי עולם כל כמה שנים אלא עושים שינויים קטנים ולכן אפשר לקחת אותם בחשבון לבין מדינה כמו ישראל שבה כל שינוי הוא כל כך גדול שהופך כל תכנון לבדיחה.
שאלה.
אם נניח ״סעיף היציבות״ היה עובר, מה מונע מהממשלה הבאה להעביר תיקון לחוק שמאפשר לממשלה שוב לשלוט בגז? משהו כמו ״סעיף היציבות: עם חרטות״.
סעיף היציבות היה מעניק לתאגידי הגז את הקייס להגיש תביעת ענק בטריבונל בינלאומי אם וכאשר הכנסת היתה משנה את התנאים שהובטחו לה במתווה הגז הנוכחי.
והאם המדינה לא יכולה לחוקק תיקון לחוק ״הטריביונאל הבין לאומי״, שמאפשר לה להתנער ממנו?
המדינה יכולה לחוקק כל חוק שתרצה גם כאלה שמתעלמים מאמנות או טריבולנים בינלאומיים – השאלה אם היא מוכנה או תוכל להתמודד עם ההשלכות של אותם חוקים
ובכן, לכל בחירה יש השלכות.
לדחיית סעיף היציבות יש השלכות, וגם לקבלת סעיף היציבות ודחייתו אח"כ יש השלכות. זה מחיר שאנחנו כאזרחים משלמים למרות שלא אנחנו קיבלנו את ההחלטה.
כיון שהממשלה\כנסת יכולה להעביר כל חוק שבא לה ולהתעלם מכל הסכם שהיא רואה לנכון באותו רגע, עולה החשד שכל הדיון הזה הוא שטחי וכמעט חסר משמעות. מה שחסר הוא שמו של האדם (או קבוצה האנשים) שמרוויח מהוספת הסעיף הזה (או מחסימתו)
הממשלה אבל לא יכולה נכון לעכשיו לחוקק חוק
שימנע חוקים עתידיים.
מבחינה פרדוקסלית בית המשפט צודק.
כמו האם אלוהים יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים?
ביבי הכלב הזה מנסה להשתלט על הכל והימנים והדתיים
וסתם אלה שמחזיקים מניות שקשורות לנפט עוזרים לו בלי
לחשוב כמו היו המעריצים של שי חי.