במצגת שהוצגה בכנס של אגודת מהנדסי הנפט ב- 19 במרס 2015, דן טומי גולצ'ינסקי בלקחים שנלמדו מעבודתו עם נובל אנרג'י, הבעלים העיקרי והמפעיל של שדה הגז תמר. גולצ'ינסקי הוא הבעלים והשותף המנהל של Assured Flow Solutions, חברת ייעוץ הנדסי, אשר סייעה לנובל עם בדיקות מעכבים כימיים, תכנון הנדסי ואבטחת איכות בדיקות המעבדה ובקרת איכות הפרויקט.
שדה הגז תמר התגלה בשנת 2009, ונכנס לפעולה בחודש מרץ 2013. הוא ממוקם בעומק מים של 1,900 מטר ויש בו עתודות מוכחות של כ- 300 BCM גז טבעי. לפי גולצ'נסקי פרק הזמן הקצר מהגילוי ועד להפקת הגז נולד מתוך צורך לעמוד בדרישות האנרגיה של ישראל, במיוחד כאשר התחילה ירידה בהפקת הגז במאגר הגז השני של נובל, מארי-B. לדברי גולצ'ינסקי: "אם אין לי [נובל] גז, המדינה [ישראל] תחפש מקורות אחרים של אנרגיה, פחם או אחרים – כך נובל מצאה עצמה בדילמה של [או] לעשות פרויקט הנדסי לפי הספר או לקבל גז עכשיו, ל'נעול' את השוק הישראלי, ולספק גז לכל השימושים של גז טבעי ובכלל זה המרות תחנות כוח מפחם לגז טבעי".
גולצ'ינסקי סיפר כי התוכנית הראשונית היתה להניח שני צינורות (צינור כפול) של 16 אינץ' כל אחד למרחק של 90 ק"מ עד לחוף דור. אלא שלחץ הסגירה של הצינור היה גבוה בהרבה מהלחץ המירבי המותר לכל צינור החוצה את החוף הישראלי. תוכנית חלופית היתה להניח שני צינורות של 20 אינץ' כל אחד למרחק של כ- 160 ק"מ לאסדה הקיימת במארי B, ולבנות מתקן חדש על האסדה. תוכנית זו הציגה מערכת שונה לחלוטין של בעיות. בהתחשב בלחץ הסגירה של הצינור, צינור באורך זה בעומק מים של 1,900 מטר מחייב דופן הרבה יותר עבה ממה שנובל צפתה. בנוסף, אמר גולצ'ינסקי, עיצוב כזה אולי היה בלתי אפשרי, שכן היה קשה למצוא כלי שיט עם היכולת להתקין צינורות בגודל זה.
נובל בחרה בפתרון ביניים, לפצל את ההבדל: היא העבירה שני צינורות של 16 אינץ' לאסדה הקיימת במארי B. לדברי גולצ'ינסקי, זה לא פתרון אידיאלי, אבל איפשר לחברה לנוע במהירות לקראת הפקת הגז מתמר. "אני לא אומר שזה רעיון לא נכון, אבל כנראה עשינו משהו שיעמוד ביעד ויעמוד בדרישות השוק, שיביא אותנו לשנתיים הראשונות, אבל זה לא יעביר אותנו במהלך 28 השנים האחרונות של הפרויקט".
במילים פשוטות, לפי גולצ'ינסקי שאמור לדעת, נובל עשתה 'קיצורי דרך' בפיתוח תמר ואנו עלולים לשאת בתוצאות. אם התחזית של גולצ'ינסקי תתממש והתקלה בתמר בספטמבר האחרון היא תזכורת וסימן לכך, אנו בישראל עלולים לעמוד בפני בעיות קשות בתמר. זה יכול להיות החל מתקלות 'מינוריות' נוסח זאת שהיתה בספטמבר, ועד התבקעות הצינור נוסח מרידור, עם תוצאות פוטנציאליות קטסטרופליות.
נוסיף לזה את דברי פרד ארזואן, סגן ראש אגף ים וחופים במשרד להגנת הסביבה, בפאנל שהנחה העיתונאי אביב לביא בכנס על עתיד המרחב הימי שלנו, ביוני 2018.
לביא: "האם ישראל כבר ערוכה למקרה של תקלה גדולה בנוסח מפרץ מכסיקו באחד ממוקדי הפקת האנרגיה בים?"
ארזואן: "יש בשעה טובה תקציב לדוברות ולציוד מתקדם, אבל אין תקנים לכוח אדם מקצועי שיפעיל אותם – וכל עוד אין מי שיפעיל, למשרד להגנת הסביבה אין טעם לקנות את הספינות והטכנולוגיות".
לביא: "אז בעצם אתה אומר שמה שאנחנו עושים כדי להתגונן מפני האפשרות של דליפת ענק בים שעלולה להחריב את חופי ישראל זה להתפלל?"
ארזואן: "ממשיכים להתפלל".
בתודה ליהל זמיר
אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן