קצא"א ה'מקורית', (קצא"א א') קו צינור אילת אשקלון, הוקמה אחרי מלחמת ששת הימים בשותפות של ממשלות ישראל ואיראן כדי להוביל נפט איראני מאילת לבתי הזיקוק באשדוד ובחיפה ולנמל הנפט באשקלון. כיום היא מובילה נפט בצינור בנגב ממקורות עלומים, ככל הנראה מאזרביג'אן. פעילויות אחרות של קצא"א הן שותפות בתחנת הכוח 'דוראד', שהוקמה על קרקעות שנמסרו ע"י המדינה לקצא"א.
חברת קצא"א המקורית, הייתה חברה פרטית. לפי חוק זיכיון צינור הנפט, החברה הייתה בעלת זיכיון משנה לעסוק בנפט, ושר האוצר היה הממונה על ביצוע חוק זה. הזיכיון שהסתיים בסוף פברואר 2017, כלל בין השאר היתרים, זכויות ורישיונות הקשורים להקמתם, להפעלתם ולתחזוקתם של קווי צינור הנפט וכן פטור ממסים ומהיטלים.
במרץ 2017 אישרה הכנסת את חוק קצא"א ב', ('חוק תשתיות להולכה ולאחסון של נפט על ידי גורם מפעיל, תשע"ז-2017'), במטרה להפסיק את השותפות עם איראן בנכסי קצא"א א'. לפי החוק, הממשלה הקימה חברה פרטית שמקבלת את הבעלות על נכסי קצא"א המקורית (קו צינור אילת אשקלון). החברה החדשה שהוקמה היא חברת קו צינור אירופה אסיה בע"מ.
לפי החוק, החל מה- 26 למרס 2020, יראו את החברה החדשה [קצא"א ב'], כחברה שהפכה לחברה ממשלתית בהתאם להוראות סעיף 8(א) לחוק החברות הממשלתיות; שר האוצר יהיה השר האחראי לענייני החברה, והחברה בבעלות מלאה של המדינה תראה כגוף מבוקר.
לפי סעיף 8, סודיות וחופש המידע בחוק – כל ידיעה הנוגעת לגורם המפעיל, לרבות עסקאותיו בתחום הנפט ושוויו תחשב ידיעה סודית לעניין סעיפים 113 ו-113א לחוק העונשין, אלא אם כן שר האוצר התיר את הידיעה או עד להסדרה אחרת לפי סעיף 113 לחוק העונשין. עוד אומר הסעיף כי הוראות חוק חופש המידע יחולו על גורם מפעיל רק לעניין מידע בתחום איכות הסביבה, בריאות הציבור או העסקת עובדים.
בשורה התחתונה ההגדרה הפורמלית של קצא"א החדשה (קו צינור אסיה אירופה), היא כחברה ממשלתית הכפופה מאז מרץ 2020 למשרד האוצר. חלים עליה כל הכללים של חברה ממשלתית מלבד החסיון על הפעילות מסחרית. הגדרה זו נכונה על הנייר, בתיאוריה, המציאות שונה, אולי בגלל החסיון המלא לחברה.
קצאא החדשה – בעיות ישנות
חייבים לזכור שקצא"א החדשה, כמו הישנה, פועלת תחת חסיון מלא, אין מידע על פעילויותיה, רוב המידע המגיע אלינו מהחברה הוא מידע מסונן ומכוון, ואין אפשרות לבדוק ולאשר את הפרסומים בעיתונות אודותיה. בכל מקרה אפשר לנסות ולזהות מאמרים ונתונים שנראים אמיתיים, ולא פייק.
קצא"א החדשה פועלת מתוקף חוק מיוחד. היא לא כפופה לחוק החברות הממשלתיות, ולא לחוק חובת מכרזים, ולמעשה גם לא לחוק הישראלי. החברה אינה פועלת כחברה ממשלתית. למרות שהיא בבעלות מדינת ישראל, היא אינה כפופה לרשות החברות הממשלתיות או לממונה על השכר, מה שאומר שניתן למנות בה מינויים פוליטיים בשכר נדיב בלי כל פיקוח או בקרה.
בתיאוריה, קצא"א החדשה, קו צינור אסיה ארופה, היא חברה ממשלתית הכפופה למשרד האוצר (מאז מרס 2020 ) ולפי החוק היא כפופה לכל הכללים של חברה ממשלתית מלבד החסיון על הפעילות מסחרית. למעשה, קצא"א החדשה כיום היא מעין ישות זרה בתוך ישראל שבה איש הישר בעיניו יעשה, והיא כמו קודמתה (קו צינור אילת אשקלון) משמשת כסידור עבודה לאלו שהשלטון חפץ ביקרם.
ערן אזרן בדה-מרקר הגדיר זאת מצוין: קצא"א החדשה היא "חברה פרטית בבעלות ממשלתית היא יציר כלאיים חדש. מדובר בחברה ממשלתית שתפעל תחת החרגות מסוימות, שיאפשרו לה בין היתר להימנע מהוראות חוק חופש המידע, להשתחרר מחובות מכרז ומהוראות רגולציה הנוגעות לאופן מינוי עובדים ולשכרם. כבר עתה חוסה פעילות החברה תחת חיסיון, שהוארך באחרונה עד ל–2022. החיסיון כולל בין היתר מידע על השקעות, מקורות הדלק ומכירות לצדדים שלישיים."
החברה שמנוהלת על ידי המנכ"ל איציק לוי והיו"ר ארז חלפון היא החברה היחידה בישראל שמוגדרת פרטית אך נמצאת בבעלות ממשלתית, והיא מבקשת להישאר פרטית, כך שתישאר מחוץ לפיקוח וללא ביקורת ציבורית. החיסיון המלא, איפשר ומאפשר לחברה למנות מינויים פוליטיים ללא מכרזים, כמו של דוד שרן, לשעבר ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה, ומנהל לשכת ראש הממשלה, (באפריל 2021 הוגש נגדו כתב אישום, בחשד של קבלת שוחד במסגרת פרשת הצוללות), ושל ארז חלפון, לשעבר ראש המטה של שר האוצר משה כחלון. החברה גם זכתה לביקורת בקשר לתנאי השכר של עובדיה.
למרות שקצא"א החדשה היא חברה ממשלתית, ואמורה להיות מפוקחת ע"י רשות החברות הממשלתיות, הרי שבאתר של רשות החברות חברת קצא"א אינה מופיעה. למרות שקצא"א החדשה אמורה להיות גוף מבוקר ע"י מבקר המדינה, הרי שהדוח האחרון של המבקר ממרץ 2018, עוסק רק בהיערכותם בשנים 2016-2012 של הגורמים הממשלתיים הנוגעים לתום תקופת הזיכיון של קצא"א המקורית. חלק מהממצאים עודכנו עד סוף אוקטובר 2017. מאז מועד הדוח, לא מצאתי כל התייחסות של מבקר המדינה לקצא"א.
למרות שקצא"א החדשה כפופה ואמורה להיות מפוקחת ע"י משרד האוצר, מסתבר, לפי שני אשכנזי בגלובס, שהמשרד כלל לא מחזיק בהסכם (מזכר הבנות מחייב) בין קצא"א והאמירויות. וכלל לא ברור שהמשרד היה מודע לדיונים טרם חתימת ההסכם, וכלל לא ברור שהמשרד אישר את נוסח ההסכם. גם המשרד להגנת הסביבה הודר ממידע על ההסכם. השרה להגנת הסביבה אמרה ב- 9 למאי 2021, כחצי שנה אחר חתימת ההסכם, כי ההסכם לשינוע נפט מאיחוד האמירויות דרך אילת לאשקלון לא אושר במשרד ולא הובא לידיעתו מראש.
ההסכם
לפי ההודעה של קצא"א: "ב- 19 אוקטובר 2020 ,בנוכחות שר האוצר של ארה"ב, נחתם באבו דאבי הסכם הבנות בין קצא"א לחברת RED-MED ,חברה בבעלות משותפת של חברה פרטית ישראלית ושל אחת החברות הגדולות באמירויות בתחום האנרגיה. כלומר מדובר בהסכם בין קצא"א וחברה חדשה המוחזקת ע"י תאגיד נפט מאבו-דאבי, חברה מגיברלטר וחברה ישראלית בבעלות יונה פוגל ומלאכי אלפר.
דה מרקר פרסם אז את הפרטים הבאים: "קצא"א דיווחה כי חתמה על מזכר הבנות לשיתוף פעולה עם חברת Med–Red Land Bridge (MRLB) שיאפשר הובלה ואחסון של נפט ומוצריו מאיחוד האמירויות ושווקים אסיאתיים אחרים — למדינות מערביות, ובכיוון השני, מאזור הים התיכון למזרח הרחוק. ההעברה תיעשה באמצעות התשתיות של קצא"א, המחזיקה קו צינור נפט בין אילת לאשקלון ומתקני אחסון בשני הנמלים."
MRLB היא חברה פרטית בבעלות משותפת של שלוש חברות:
1. Petromal זרוע הנפט והגז של תאגיד NATIONAL HOLDING שבסיסו באבו דאבי ונשלט על ידי משפחת המלוכה של איחוד האמירויות;
2. Lubber Line Capital, שהיא חלק מקבוצת Lighthouse הממוקמת במקלט המס גיברלטר ופעילה בתחומי האנרגיה, התעשייה, המסחר והחקלאות ומתמחה בהשקעות ובפרויקטים בינלאומיים;
3. AF Entrepreneurship, חברה ישראלית בבעלות יונה פוגל ומלאכי אלפר, שמקדמת ומפעילה פרויקטים בשוק האנרגיה.
ישראל לא צריכה את הנפט הזה, היא תשמש כצינור להעברת הנפט
אין כדאיות כלכלית להעברת הנפט דרך אילת, לעומת העברתו בתעלת סואץ, ולא ברור כלל מה יהיה הרווח למדינה. מיכליות הנפט שהובילו בחודשים האחרונים נפט מאזרביג'אן לאילת, עברו בתעלת סואץ ולא העבירו את הנפט בצינור קצאא מאשקלון לאילת.
המופרכות הכלכלית בבסיס הפרויקט הובהרה כבר בפברואר 2021 כאשר מיכלית הנפט הגולמי טהיטי TAHITI יצאה ב-20 לפברואר מנמל צ'יהאן בטורקיה, עם כמיליון חביות נפט מאזרביג'אן, והפליגה דרך תעלת סואץ לאילת ופרקה שם את הנפט למיכלי האחסון של קצא"א באילת.
באותו הזמן, בסביבות ה-24 לפברואר, מיכלית הנפט הגולמי גלדיאטור המפליגה תחת דגל ליבריה, הטעינה נפט גלמי באילת בדרכה לנמל וואדינאר בהודו. זו אינה הפעם הראשונה. ביוני 2020 מיכלית הנפט הגולמי אלאנדרה אנגל, עם כ-700,000 חביות נפט, ככל הנראה מכורדיסטן, הגיעה לאילת דרך תעלת סואץ. באותו הזמן מיכלית הענק (VLCC) מאראן אקוואריוס טענה באילת כ-2 מיליון חביות נפט, ככל הנראה מאזרביג'אן, המיועד לסין.
צריך לזכור שהמסחר בנפט נשלט ע"י חברות סחר ענקיות גלובליות כמו גלנקור, חברות נפט וגז בינלאומיות, ברוקרים ואחרים. זה משחק של גדולים, ובסכומים עצומים. במסחר הבינלאומי בנפט לא ברור מי מרוויח ומי מקבל שוחד.
הסכנות בהסכם
בשנים הקודמת, לפני חתימת ההסכם עם האמירויות הגיע לאילת מספר קטן של מיכליות, כ-5 מיכליות בשנה, ובהתאם, כמות הנפט שזרמה בצינור היתה קטנה. ההסכם הנוכחי מאיים להביא לכך שבכל שנה יגיעו לאילת עשרות מיכליות וכמות הנפט שתזרום בצינור תגדל בצורה משמעותית.
הסיכון העיקרי הוא דליפת נפט ממיכליות הנפט, וזיהום מפרץ אילת או דליפת נפט מהצינור. זיהומים כאלו היו בעבר לא מעט.ב- 2014, היתה דליפת נפט מצינור הנפט באזור באר-אורה, שמורת ערבת עברונה. הנפט הגולמי זרם לשמורת ערבת עברונה הסמוכה וגרם לזיהום חמור בתוכה. האירוע הוערך על ידי המשרד להגנת הסביבה כאחד האסונות הסביבתיים החמורים שאירעו בישראל.
באוגוסט 2016 היתה דליפה רצינית של נפט בעקבה. פיצוץ צינור נפט בנמל עקבה גרם לשפיכת מאות טונות נפט לים והיה חשש לזיהום גם בחופי אילת. בשנות ה-70 של המאה הקודמת, כאשר מיכליות נפט הגיעו מאיראן, היו דליפות נפט שהרסו את שונית האלמוגים באילת. חופי הרחצה בחוף המערבי של אילת סמוך לנמל הנפט סבלו מזפת ומריח נפט.
סכנה נוספת, היא דליפה בנמל באשקלון, שעלולה לגרום לנזק כבד למתקני ההתפלה של ישראל. רוב מי השתיה לשימוש ביתי ותעשייתי בישראל מקורם במפעלי ההתפלה. חמישה מתקנים גדולים נמצאים לחופי הים התיכון, ואם תהיה דליפת נפט רצינית באשקלון יהייה צורך להשבית חלק מהם.
אבל הסכנה לא נמצאת רק בתחום הסביבתי אלא גם בתחום הגאופוליטי. כל הרציונל המוצג של הפרויקט הוא כדאיות העברת הנפט בצינור אילת אשקלון לעומת המעבר בתעלת סואץ. אם הפרוייקט יצליח ומיכליות נפט מהמפרץ הפרסי יעדיפו את צינור אילת-אשקלון על פני המעבר בתעלת סואץ, עלולה להתפתח בעייה רצינית עם מצריים שחלק ניכר מהכנסותיה בא מדמי המעבר בתעלת סואץ.
״חברה פרטית בבעלות ממשלתית״ זה כמו עיגול עם שלוש צלעות
הסיבה היחידה שאין רכבת לאילת זו מצריים. יש ווטו ברור של סיסי נשיא מצריים לגבי רכבת שתפגע בהכנסות מצריים מתעלת סואץ .
רכבת משא ולא רק לנפט, תפגע בכלכלת מצריים. ואנחנו עבדי ישראל נשמעים לפרעה החדש.
זה הוסבר היטב על ידי פוליטיקאי ימני מהממשלה , לא מדמיוני הפרטי.