הסכם עולמי שמתגבש עלול להוביל לשלטון תאגידי בעולם

 דיונים  בפרלמנט האירופי על הסכמי הTTIP

*לא יאמן כי יסופר *

* ב- 1997 העביר הפרלמנט הקנדי חוק המגביל יבוא והובלה של תוסף הדלק MMT ,שהוא רעלן עצבי ואסור לשימוש ברוב המדינות המפותחות.  בעקבות החקיקה הזו, תבעה החברה Ethyl Corporation  מארה"ב, הספק הבלעדי של MMT בקנדה, את הממשלה הקנדית על נזקים ואובדן הכנסה בסכום של 350 מיליון דולר קנדיים. התביעה עמדה להתברר לא במערכת המשפט הקנדית אלא בפני  טריבונל פרטי, אקס-טריטוריאלי, בסודיות וללא זכות ערעור. הסיכוי להפסד במשפט הביא את הממשלה הקנדית לסגת, והיא הגיעה להסדר עם אתיל לפיו הממשלה ביטלה את החוקושילמה 19.5 מיליון דולר קנדי כפיצוי עבור אובדן רווחים והוצאות משפט. בנוסף, הממשלה התחייבה לפרסם הודעה על כך שהתוסף אינו סיכון בריאותי ולא סיכון סביבתי.

* בפסק הדין שניתן ב-2013 נגד לוב, חויבה המדינה לשלם 935 מיליון דולר עבור 'אובדן רווחים'    מ -'הזדמנויות אבודות אמיתיות ומסוימות'  של פרויקט תיירות. התאגיד התובע השקיע רק 5 מיליון דולר בפרויקט והבנייה אפילו לא התחילה.

* בשנת 2006, חברת ההשקעות ההולנדית סלוקה  Saluka זכתה ב- 236 מיליון דולר לאחר שתבעה את מדינת צ'כיה על שלא חילצה בנק צ'כי חדל פירעון שלחברת ההשקעות היה בו עניין.

כל התביעות האלו הוגשו לפי פרק 'יישוב סכסוכי משקיע מדינה'  (ISDS) בהסכמי הסחר וההשקעות שהמדינות הנתבעות חתומות עליהם. התביעות באו בעקבות חקיקה או רגולציה שלטענת התאגידים/המשקיעים התובעים, פגעה ברווחים או ברווחים עתידיים.

מה ימנע למשל פעולה דומה נגד הבנק הפדרלי של ארצות הברית אם הבנק המרכזי לא יחלץ בנקים שיהיו גדולים מכדי ליפול בעתיד?  מה יכול להיות היקף הנזקים אם הבנק הפדרלי יחליט לתת לבנק אוף אמריקה ליפול, ולאחר מכן חברת השקעות סעודית תחליט לנסות לגבות כסף מהבנק הפדרלי?

*מהו אותו מנגנון 'יישוב סכסוכי משקיע-מדינה' ואיך זה קשור לישראל?*

מנגנון 'יישוב סכסוכי משקיע-מדינה' מאפשר לתאגידים לתבוע את הממשלות ולדרוש פיצויי עתק על רווחים שאבדו ואף על רווחים צפויים עתידיים. התביעה תתברר בפני טריבונלים פרטיים, אקס-טריטוריאליים, בסודיות וללא זכות ערעור, ולא במערכת המשפט של המדינה הנתבעת.  הדיונים חשאיים וסודיים, ללא הגדרת כללי ניגוד אינטרסים. השופטים הם עורכי דין עסקיים, שרבים מהם מדלגים בין תפקידם כשופטים ובין הגשת תביעות של לקוחות עסקיים נגד ממשלות. לאזרחים והקהילות שנפגעים מההחלטות שלהם אין שום מעמד משפטי. אין כל ביקורת שיפוטית על הטריבונל, ההחלטות שלו הן סופיות ומחייבות, וכוללות קנסות ענק שיכולים להביא לפשיטת רגל של המדינות הנתבעות. כתוצאה מכך, הטריבונלים יכולים, למעשה, למנוע חקיקה ולבטל את הריבונות של בתי המחוקקים  ואת בתי המשפט העליונים במדינות הנתבעות.

ישראל חתומה על כ-40 הסכמי סחר והסכמי הגנה על השקעות חוץ בילטרליים, רובם המכריע של הסכמים אלה כולל את מנגנון 'יישוב סכסוכי משקיע-מדינה' המכפיף את ריבונות המדינה, אפשרויות חקיקת הכנסת, עצמאות בתי-המשפט וזכויות אזרחי ישראל להחלטות של משקיעים ותאגידים רב-לאומיים בעלי עצמה וחושף את המדינה לתביעות מתאגידים אלו בהיקף של מיליארדי דולרים.

למרות הפוטנציאל ההרסני בהסכמי הסחר האלה על  מדיניות הממשלה,על אפשרויות החקיקה בכנסת ועל החשיפה לסיכונים פיננסיים אדירים, ההסכמים אינם מפוקחים ע"י הכנסת ואינם עומדים לדיון ציבורי.

*שני הסכמי ענק נמצאים בדיונים בבתי המחוקקים בארה"ב*

שני הסכמי הסחר הבינלאומיים שעכשיו דנים בהם: 'השותפות הטרנס-פסיפית'  TPP  ו'שותפות סחר והשקעות טרנסאטלנטית' – TTIP, משקפים את כוחם העולה של תאגידים רב-לאומיים מול ממשלות ומדינות. הסכם הסחר הטרנס-פאסיפי (TPP) כולל 12 מדינות המהוות 40% מהכלכלה העולמית: אוסטרליה, ארה"ב, קנדה, יפן, מקסיקו, פרו, וייטנאם, מלזיה, ברוניי, צ'ילה, ניו זילנד וסינגפור. הסכם הסחר הטרנס אטלנטי TTIP  בין ארה"ב והאיחוד האירופי, עתיד להיות הסכם הסחר הגדול מעולם ויכסה יותר ממחצית מהתוצר הכלכלי העולמי ולמעלה משליש מהסחר הגלובלי.

ההסכמים מעוררים התנגדות גדולה שמובילים אותה מובילי דעת קהל ובינהם חתן פרס נובל לכלכלה ג'וזף שטיגליץ והסנאטורית אליזבת וורן. הנה ההסבר של וורן

בסנאט לבעייתיות הגדולה של ההסכמים. תוכלו לקרא על כך גם בהמשך המאמר בהרחבה.

*למה ההסכמים האלה הם כל כך בעיתיים?*

ניתן לזהות שתי בעיות מהותיות בהסכמים אלו:

(1) זכות תביעה לתאגידים כנגד מדינות שתתברר בפני טריבונל פרטי אקס

– טריטוריאלי, בסודיות, ללא זכות ערעור וללא קריטריונים ברורים.

(2) הרחבת ההגדרה של עילות לתביעה כך שיכללו כל פעולה שננקטת על ידי ממשלות שעלולה לפגוע ברווחים כולל רווחים צפויים ועתידיים של תאגידים; הרחבה וחיזוק משמעותי של תחומי הקנין הרוחני כמו פטנטים, וזכויות יוצרים.

הסכמי הסחר וההשקעות האלו תוכננו במיוחד כדי לתת לתאגידים את מה שהם רוצים: פירוק כל ההגנות החברתיות, החוקתיות והסביבתיות והזכות לפיצויי עתק עבור כל הפרה של  מה שמוגדר כ'זכויות תאגידיות'. הם מפרים את עיקרון – 'שוויון בפני החוק'  מכיוון שתאגידים זרים מקבלים זכויות תביעה שאין לתאגידים ולייזמים מקומיים או לאזרחים עצמם. רק תאגידים יכולים לתבוע ממשלות, אבל לא ניתן לתבוע תאגידים כאשר הם פוגעים בזכויות אדם או מזהמים את הסביבה למשל. לפי ההסכמים, החקיקה הקיימת בכל המדינות השותפות תצטרך להתאים לנורמות הסחר החופשי שהוקמו על ידי ובעבור תאגידי ענק בארה"ב ובאיחוד האירופי. כל חריגה מהדרישות תגרור סנקציות סחר או תשלומי פיצויים של מיליוני דולרים.

ההסכמים האלו הם בעלי אופי אנטי-דמוקרטי, סוג של חוקת-על גלובלית שנועדה לבודד את המדיניות הכלכלית מבקרה דמוקרטית של הרוב ולתת לתאגידים הרב-לאומיים כח לבטל הליכים דמוקרטיים.

לאחר שהתאגידים הגדולים השתלטו על הליכי החקיקה בתוך המדינה אנו עדים לתהליך ההמשכי – המעבר משליטת התאגידים על בתי המחוקקים והממשלות למצב בו התאגידים הרב-לאומיים הופכים לגדולים וחזקים יותר מהמדינות עצמן. ההסכמים האלו נותנים לתאגידים זכות וטו על מדיניות ציבורית לאומית, ולמעשה מוציאים את הדמוקרטיה אל מחוץ לחוק.

*הדיונים החשאיים סביב החוק*

הדיונים על ההסכמים האלו מתנהלים בדלתיים סגורות, בחשאיות, ללא שקיפות, ולמעשה רק האינטרסים של התאגידים הגדולים מיוצגים בהם. המשרד האמריקאי האחראי למשא ומתן מסרב לחשוף את עמדתו ואת המסמכים גם  לקונגרס האמריקאי (למרות שטיוטות פרקים מהסכם TPP  דלפו ופורסמו ב'ויקיליקס', ב'ניו יורק טיימס', וב- 'האפינגטון פוסט').  נוסח ההסכם ישוחרר רק ארבע שנים לאחר שייחתם, הכל כדי להבטיח שההסכם יהיה ללא כל ביקורת ציבורית ממשית.

ב-23 באפריל אישרה ועדת החקיקה  של בית הנבחרים בארה"ב את הצעת החוק להעביר במסלול מהיר את הסכם הסחר הטרנס-פאסיפי TPP  בקונגרס האמריקאי. יום קודם אישרה ועדת הכספים של הסנאט הצעת חוק מקבילה למסלול מהיר ושתי ההצעות מוכנות עכשיו לעלות להצבעה בשני הבתים של הקונגרס.

ב -25 במארס השנה פרסמו במשותף ויקיליקס והניו-יורק טיימס את הגירסה האחרונה של פרק ההשקעות בהסכם הסחר הטרנס-פאסיפי  TPP. פרק זה כולל את אחד ההסדרים הגרועים ביותר של ההסכם, הסדרי 'יישוב סכסוכי משקיע-מדינה'  ISDS, המחזק את הליכי ISDS הקיימים.

כתוצאה מההדלפות, ומהבנה שיקשה לשמור על הסודיות בדיונים להסכם TTIP , פיתחה הנציבות האירופית אסטרטגיה יחצ"נית לספר חצאי אמת. מסמך פנימי שדלף בסוף 2013, מגלה כי הנציבות פועלת באמצעות 'תוכנית תקשורת יעודית מתואמת לניהול בעלי העניין, המדיה חברתית, והשקיפות'.

המסר שהנציבות מנסה להעביר הוא שעסקת הסחר היא על צמיחה ומקומות עבודה, ולא לערער את הרגולציה ואת הרמות הקיימות של הגנה בתחומים כמו בריאות, בטיחות ואיכות הסביבה. יש בעיה בסיסית במסר זה, הוא אינו נכון.

*השאלות שצריך לשאול*

השאלה הבסיסית אותה אנו צריכים לשאול בענין הסכמי הסחר היא מדוע הממשלות מנהלות דיונים ונושאות ונותנות על הסכם הסחר?  למה הנציגים של ארצות הברית צריכים לדון בהסכמים שיקטינו את הסיכונים שנוטלים עסקים אמריקאים שמשקיעים במדינות אחרות, כאשר התאגידים יכולים לרכוש ביטוח כנגד סיכונים אלו?  לעסקים פרטיים אין כל זכות לצפות שממשלותיהם יגנו עליהם מפני סיכונים שהם עצמם בוחרים לקחת, ושהם לבד ירוויחו מהם. סיכון הוא חלק מהעולם העסקי.

לפי האידיאולוגיה של שוק חופשי ממעורבות ממשלתית,  התאגידים והמשקיעים אמורים לשאת בסיכונים. הם לא אמורים להפעיל את המערכות הפוליטיות בארצם כדי לייצר חקיקה שתספק להם הגנה פיננסית על חשבון הציבור. זה לא שוק חופשי וזה לא קפיטליזם, זה סוציאליזם לתאגידים.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר במכון ון ליר