הסכנות הנסתרות בטורבינות רוח

במחקר "אנרגיה מתחדשת מקורקעת: החסמים של רגולציה קרקעית ותכנונית בישראל במבט השוואתי" מיוני 2019, שכתבו  פרופ' רחל אלתרמן וד"ר נעמה טשנר (הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, הטכניון), עלו מספר נקודות חשובות הנוגעות לטורבינות רוח בישראל:

• באופן גורף, בארצות אירופה המערבית, ההתנגדות הציבורית לחוות רוח הולכת וגדלה. להערכת החוקרות, גם מינעד הסיבות להתנגדות להקמת חוות רוח ילך ויגדל.
• האפשרות לייצור חשמל מאנרגית רוח בישראל נמוכה, הן מבחינת משאבי רוח והן מבחינת משאבי קרקע ופגיעות סביבתיות.
• המרחק המינימאלי של טורבינות רוח מבתי מגורים מוגדר כיום כמינימום של 800 מטר, כאשר החישוב הסופי תלוי בגובה הטורבינה ובמדידות הרעש.

*מבוא לייצור חשמל מטורבינות רוח – לא כל המגוואטים נולדו שווים*

מגוואט היא יחידת הספק המורה על היכולת לייצר חשמל, הבעיה היא שלא כל המגוואטים נולדו שווים. יש הבדל גדול בין יכולת הייצור השנתית של מגוואט מתחנת כוח השורפת גז, לבין יכולת הייצור השנתית של מגוואט בתחנת כוח סולארית, ולבין יכולת הייצור השנתית של מגוואט בטורבינות רוח.

תחנת כוח השורפת גז, לייצור חשמל מאנרגיה סולארית, יכולה לפעול במשך כ- 8,000 שעות בשנה, בהתחשב בהפסקות לתחזוקה לתקלות וכו'. מגוואט (אלף קילוואט) של תחנת כוח השורפת גז, הפועלת במשך 8,000 שעות בשנה ייצר בשנה כ- 8,000,000  קוט"ש חשמל.

תחנת כוח לייצור חשמל מאנרגיה סולארית בישראל פועלת במשך כ- 1,750 שעות בשנה. תחנת כוח סולארית אינה פועלת בלילה, אינה פועלת במלוא היעילות בשעות הזריחה והשקיעה, ואינה פועלת בעת עננות, וגורמים אחרים המביאים להצללה. מסיבות אלו, תחנת כוח סולארית בהספק של מגוואט (אלף קילוואט) תייצר בשנה כ- 1,750,000  קוט"ש חשמל.

במקרה של טורבינות רוח, הסיפור עוד יותר מורכב.  ההספק של הטורבינה וייצור החשמל השנתי מהטורבינה, תלויים הן במהירות הרוח ובמשטר הרוחות והן במספר השעות בהן יש רוח במהירות מתאימה.  טורבינת רוח אינה פועלת כאשר אין רוח, או כאשר אין רוח במהירות מספקת (כ- 4 מטר לשניה).  כלומר כאשר היזמים מדברים על חוות רוח עם מספר טורבינות בהספק מצרפי של X מגוואט, הם מטעים ביודעין או שלא ביודעין את רשות החשמל ואת הציבור. בתנאי הרוח בארץ ההספק יהיה, במקרה הטוב, כ- 50% מההספק הנקוב של הטורבינות ושל חוות הרוח כולה.

נקודה נוספת שחשוב להדגיש היא הטענה כאילו ייצור חשמל מאנרגית רוח 'משלים' את ייצור החשמל מאנרגיה סולארית.   לפי הטוענים כך, טורבינות הרוח מייצרות חשמל גם בשעות הלילה כאשר אין שמש ואין ייצור חשמל מאנרגיה סולארית.  לרוע המזל,  כפי שרואים בעמ' 105 בנספח המטאורולוגי לתסקיר הסביבה בפרויקט הקמת טורבינות רוח בעין חרוד, משטר הרוחות בארץ – משך ועוצמת נשיבת הרוח לאורך שעות היממה, מורים בברור שמהירות הרוח בשיאה בין השעות 12-18 ואחר כך הרוח דועכת ובלילה כמעט ואין רוח. גם הנתונים מחוות הרוח בגלבוע וברמת סירין מצביעים על משטר רוחות דומה, בלילה אין כמעט רוח.  

*בעיות במיזמי טורבינות רוח *

בטחון
פעילות טורבינות הרוח עשויה ליצור הפרעה בגלי הרדיו (RF), ולאנטנות סלולריות, שזו "'בעיה מאוד משמעותית שמפריעה לצה"ל". לפי מה שפורסם בעיתונות, הקמת חוות טורבינות רוח באזורים כמו רמת הגולן תפגע, על פי צה"ל, באינטרסים אסטרטגיים כבדי משקל וביכולת הפעולה שלו. לכן משרד הביטחון דורש למימון אמצעים טכנולוגיים שאמורים להבטיח שהפעלת המתקנים לא תפגע בפעילות המבצעית של חיל האוויר ומתנגד להקמת חוות רוח חדשות אלא אם ימצא פתרון כזה.  

הרס המרקם החברתי בתוך היישוב ובין היישובים באזור
הקמת מיזמים של טורבינות רוח מביאה לקונפליקטים ולסכסוכים בתוך היישוב, בין תושבים חברי האגודה השיתופית שנהנים מתשלומים מהמיזמים לבין תושבים שלא נהנים ורק משלמים את המחיר, את הנזקים ממיזמים אלו. היזמים פועלים למעשה בשיטה של 'הפרד ומשול'. מאיימים שאם יישוב א' לא יאשר את המיזם, היישוב הסמוך ב' יאשר אותו  ואז המפגע יוקם בסמוך לבתי היישוב א'  ורחוק מבתי היישוב ב' שאישר את המיזם.  התוצאה היא סכסוכים בין היישובים והרס המרקם החברתי באזור.

הרג ציפורים, עטלפים ופגיעה בחרקים מאביקים
טורבינות רוח פוגעות והורגות ציפורים ועטלפים, ולאחרונה התברר שהיקף ההרג גבוה בהרבה מהתחזיות המחמירות ביותר. כך נכתב מתוך פרוטוקול ישיבת הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז הצפון ב-6 למאי 2019: "בחודשים האחרונים הצטברו נתונים מדאיגים לגבי פגיעה בעופות בחוות הטורבינות הקיימת בסירין. בשלושה חודשים נפגעו פרטים רבים של עופות דורסים שנמשכים לשטח בעקבות התפרצות נברנים בשדה הסמוך. היקף הפגיעה לא נצפה במודלים והוא גבוה בהרבה מהתחזיות המחמירות ביותר, כולל פגיעה במינים בסכנת הכחדה. כלומר, אם התסקיר [תסקיר ההשפעה על הסביבה שהוכן לפרויקט] חזה פגיעה מעל ערכי הסף המותרים רק על פי המודל, על סמך הנתונים שנאספו בחודשים האחרונים, הפגיעה צפויה להיות גבוהה לאין שיעור."

רעשים ואינפרה סאונד
טורבינות רוח מייצרות רעש בתחום השמיעה של בני אדם, ורעש אינפרה- סאונד הנמצא מחוץ לתחום השמיעה. אמנם בני אדם לא יכולים לשמוע רעש אינפרה-סאונד, אולם לעוצמות גבוהות של אינפרה-סאונד יכולות להיות השפעות בריאותיות מזיקות על מערכת השמיעה. רעש טורבינות רוח נמצא כמטריד ביותר בקרב אלו שגרים בקרבת טורבינות; מטרד הרעש העיקרי שגרמו הטורבינות היה הפרעות שינה כרוניות.  תופעות אלו יכולות להסביר את אי ההתאמה בין מדידות הרעש בישוב 'מירב' לבין תלונות חלק מהתושבים בישוב.

*על החלטות הממשלה ומדיניות הממשלה להקים טורבינות רוח בישראל*

בינואר 2009 החליטה הממשלה, בהחלטת ממשלה 4450,  לקבוע  יעד  מנחה לייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת בהיקף  של  10% מצורכי האנרגיה בחשמל של  המדינה לשנת 2020. בהתאם לכך ערך ב-2010, משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים בחינה של הטכנולוגיות השונות האפשריות לייצור חשמל על ידי אנרגיה מתחדשת, וקבע יעדים להיקפים הדרושים בכל טכנולוגיה על מנת לעמוד ביעד הממשלתי.  היקף ההקמה הדרוש של טורבינות רוח נקבע ל-800 מגוואט עד לשנת 2020. מכסה בהיקף זה אושרה על ידי הרשות לשרותים ציבוריים – חשמל.

המדיניות החדשה של 'המשרד להפקרת הבריאות'.
בישיבה של ועדת המשנה לקידום טכנולוגיות לאנרגיה מתחדשת בראשות ח”כ יעל פארן, בנושא קידום טכנולוגיות להפקת חשמל מאנרגית רוח מה-19 לדצמבר 2017,  הוצגה עמדת משרד הבריאות ע”י ד”ר אביעד הדר.  נראה שבמשרד הבריאות שוררת כיום גישה חדשנית לפיה יש לוותר על שיקולי הבריאות של אזרחי ישראל לטובת אינטרסים צרים של עסקים פרטיים. גישה האומרת שהבטחת בריאות תושבי המדינה כפופה לכך שלא תפגע באפשרות לפתח טכנולוגיות. כדברי ד"ר הדר בישיבה: “לשם כך משרד הבריאות, יחד עם המשרד להגנת הסביבה, יצר את ההמלצות שבאמת ילכו בין הטיפות, יתחשבו בכך שאנחנו מדינה קטנה מאוד ולכן צריך לחשוב קצת מחוץ לקופסה. אי אפשר לעצור כאן שני קילומטרים [מרחק טורבינת רוח מבתים]  ולצפות שעדיין נפתח טכנולוגיות של אנרגיות מתחדשות…..אנחנו מנסים ליצור כאן איזשהו מבנה דינמי שיאפשר מצד אחד הגנה על התושבים מפני החשש לפגיעה על ידי אינפרא סאונד ואפשרות לפיתוח טורבינות."

לדברי ד”ר הדר “ההמלצה היא שעד 500 מטר מהישוב לא יבנו טורבינות”. אלא שרן דרסלר נציג מנהל התכנון מתקן אותו. “צריך לדייק כי המסמך האחרון שיצא מטעם משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה קבע שהמרחק הוא לא הקריטריון. הם כתבו ש"נדרש להבהיר כי המדד הקובע לגבי שמירת המרחק מבחינתנו הוא מדדי עוצמת הרעש והריצוד בלבד", והם תיקנו מסמך קודם שלהם שבאמת קבע שעד 500 מטרים אין להקים טורבינות רוח. הם קבעו את המדדים…."  בהמשך מאשר ד”ר אביעד הדר, ממשרד הבריאות את דברי נציג מנהל התכנון: “זה באמת תיקון שעשינו בתגובה לפנית מנהל התכנון.”

יש מספר בעיות מהותיות בגישה מהפכנית זו של משרד הבריאות. אחת מהן, שאינה החשובה ביותר, היא שלמשרד הבריאות אין כל מומחיות בטכנולוגיות ובפיתוח הטכנולוגיות הרלבנטיות שאינן בתחום הבריאות. כתוצאה מכך, משרד הבריאות צריך להסתמך על מקורות זרים הנתונים ללחצים של גופים עסקיים, מבלי שיש ביכולתו לבדוק את הטיעונים שלהם.

ד”ר הדר מסביר את הסיבה לתיקון שהביא לכך שהמרחק של הטורבינה מהבתים אינו קריטריון לאישור הקמת טורבינות רוח: “הבעייה המרכזית היא רעש נמוך תדר ואנחנו נהייה באיזהשהו מבנה טופוגרפי של גבעה שמסתירה את הטורבינות מיישוב, אנחנו לא נלך ראש בקיר ונגיד 500 מטר, 500 מטר. כאשר אנחנו יודעים שהגבעה יכולה להסתיר את הרעש האינפרה סוני.” אלא שהגבעה של משרד הבריאות אינה מסתירה רעשים אינפראסוניים, היא חושפת את תהום הבורות האיומה של אנשי משרד הבריאות בנושא זה.

בניגוד לרעש הסוני שאפשר לבנות חומות הגנה בפניו, הרעש האינפרסוני אינו נעצר בפני מכשולים בגודל של כמה עשרות ומאות מטרים. גלים אינם נעצרים, הם עוקפים מכשולים שהם מסדר גודל של אורך הגל. אורך גל אינפראסוני הוא כמה עשרות עד מאות מטרים, ואף יותר. זה גם גודל הגבעה של משרד הבריאות, שהגלים האינפראסוניים עוקפים בקלות, שמטבעה אינה יכולה להסתיר את הרעש האינפראסוני.

סובבו את משרד הבריאות על האצבע הקטנה
סיפור הגבעה מורה איך סובבו את אנשי משרד הבריאות על האצבע הקטנה של היזמים. בנוסף לפיזיקה הבסיסית של גלי קול, הרי שאין כמעט מצב בישראל של גבעה שמסתירה את הטורבינה מיישוב. הטורבינה כמעט תמיד תיבנה על, או סמוך לראש הגבעה שם מהירות הרוח היא גבוהה יותר מאשר בעמק. יתרה מזו, בגלל הצפיפות בארץ, לדוגמה בגליל המערבי שם רוצים לבנות חלק ניכר מהטורבינות, ההסתכלות על הסתרת הטורבינה מיישוב צריכה להיות ב-360 מעלות מסביב. לפי הטיעון של משרד הבריאות, הטופוגרפיה צריכה להסתיר את הטורבינה מכל היישובים באזור, כלומר הטורבינה תהייה בעמק, במקום בו מהירות הרוח אינה המיטבית לייצור חשמל.

במקום להשאיר את מרחק הבטחון של 500 מטר, (הנמוך מהמקובל בעולם), משרד הבריאות לכאורה הגוף המקצועי, הפך את היוצרות ומסכים לסילוק מרחק הבטחון. עכשיו לפי משרד הבריאות, המרחק אינו כלל קריטריון. כתוצאה מכך יהיה מותר לבנות טורבינות במרחק אפס מהבתים. מרחק הטורבינה מהבתים הפך להליך פתוח למשא ומתן, המדד הקובע יהיה מדדי עוצמת הרעש והריצוד בלבד.

*תסקיר השפעה על הסביבה*

בכל פרויקט של טורבינות רוח, היזם נדרש לספק תסקיר השפעה על הסביבה. הכנת תסקיר כזה נדרשת על ידי מוסדות התכנון השונים, ומעוגנות בחוק התכנון והבנייה, המסדיר את סוגי התכניות בגינן קיימת חובת הכנת תסקיר (למשל, תחנות כוח, חוות רוח וכו'), וכן מאפשרות למוסד התכנון לדרוש הכנת תסקיר לכל תכנית פיתוח בעלת השלכות סביבתיות, בהתאם לשיקול הדעת. התסקיר נערך ומוגש באחריות יזם התוכנית, אשר מעסיק לרוב יועצים מקצועיים להכנה בפועל של התסקיר.

כתיבת תסקיר השפעה על הסביבה, (או חוות דעת), היא בעייתית במיוחד כאשר המזמין של התסקיר הוא בעל עניין בתוצאה. הבעייה היא שהמומחה, כותב התסקיר תלוי ברוב המקרים במזמין. יזם של חוות טורבינות רוח לא יזמין תסקיר מחברה או ממומחה בתחום, אלא אם יאמין שמקבל העבודה יספק את התוצאה שהיזם מעוניין בה. מומחה שלא יספק את התוצאה המבוקשת, לא יקבל יותר עבודות.  ברוב המקרים המומחה שכותב את התסקיר או את חוות הדעת יודע היטב מה צריכה להיות התוצאה שתתאים לאינטרסים של המזמין – והוא ימצא את המתודולוגיה כדי להגיע לתוצאה המבוקשת. 

גיא רולניק הציע פתרון לבעיה זו. הרשויות הרלבנטיות בישראל, רשות התכנון, ואחרים צריכים להקים מאגר גדול של מומחים שיתנו חוות דעת, יכתבו תסקירי סביבה, ודוחות דומים.  כאשר חברה ציבורית או פרטית או יזמים וגופים אחרים יצטרכו לקבל חוות דעת, או כל דרישה סטטוטורית אחרת, הם יפנו לרשות המתאימה וישלמו לה את עלות כתיבת התסקיר – אבל הרשות היא זאת שתבחר אקראית את המומחה המתאים ותעביר לו את שכר הטרחה. בדרך זאת למומחה לא יהיה תמריץ להטות את התוצאה לטובת המזמין במטרה לקבל בעתיד עבודות הערכת שווי נוספות.

*אז מה כן אפשר לעשות?*

1 אין כל צורך לסבסד את אנרגית הרוח. יש ליישם את שיטת המכרזים הנהוגה באנרגיה סולארית גם על אנרגית רוח. אם בכל זאת מחליטים לתמוך ולסבסד הקמת טורבינות רוח לייצור חשמל, חייבים לבצע מדידות ובדיקות שיבטיחו כי יש הגיון מבחינת המדינה בהקמת טורבינות אלו.

2. יש מקום למחשבה שניה ולקביעת יעדים חדשים לייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת בטכנולוגיות השונות האפשריות. מאז החלטת ממשלה ב-2009 ומאז קביעת היעדים להיקפים הדרושים בכל טכנולוגיה של אנרגיה מתחדשת ע"י משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים ב-2010, חלו התפתחויות משמעותיות בתחום האנרגיה, האנרגיה המתחדשת בכלל ובתחום האנרגיה הסולארית ואחסון החשמל בבטריות בפרט. בין התפתחויות אלו אציין את גילויי שדות הגז הגדולים בחופי ישראל ומצרים, הירידות במחירי הנפט והגז בעולם והצניחה במחירי האנרגיה הסולארית מאז 2010. במקביל חלו התפתחויות מרשימות בטכנולוגיות איחסון החשמל והאנרגיה וניהול רשתות החשמל  שמציעים פתרון טכנולוגי- כלכלי למגבלות של אנרגיות מתחדשות.  למרות התפתחויות אלו, היעדים לייצור חשמל מאנרגית רוח, שנקבעו בעידן טכנולוגי אחר, נשארו עמנו גם היום. 

3 אין לאשר הקמת טורבינות רוח בלי מדידות משטר הרוחות באזור בו מתוכננות הטורבינות למשך שנה לפחות. תוצאות מדידות אלו צריכות להיות רכוש הציבור ונגישות לציבור  לפני כל דיון בבקשה להקים טורבינות רוח צריכות להיות מדידות רוח רלבנטיות, בגובה המתאים ולמשך שנה לפחות. מדובר במדידות בגובה המתאים ולא בחישובים לפי מדידות באזורים אחרים ובגבהים אחרים.

4. אין לקבל את הטיעון שנתוני משטר הרוחות הם רכוש פרטי. טורבינות הרוח עלולות לסכן את בריאות ורכוש הציבור, ואת התוצאות השליליות מהפעלת הטורבינות ישא הציבור. לכן נתוני משטר הרוחות הם בהחלט עניינו של הציבור, לכן הם חייבים להיות רכוש הכלל, של המכון המטאורולוגי.