הפצצה שזרק רה"מ היפני בישיבת ארגון המדינות המתועשות

כאשר אנו שומעים על כינוסי מנהיגים, ובמיוחד כנסי ה-G למיניהם, אנו נוטים לחשוב שמהם לא ייצאו חדשות מרעישות במיוחד. הסיבה לכך מובנת וברורה: ההכנות לאירועים אלו ארוכות, הן כרוכות בהפקה גדולה ובהעסקה של כמות עצומה של אנשים. כך נמנעת ההפתעה ממעשים שאינם ידועים זמן רב מראש.

בכינוסים אלו דנים בתחומים רבים מאוד כאשר התחום הכלכלי, אחריו אנו מעוניינים לעקוב, לכאורה מהווה רק חלק קטן יחסית מן העניין המהותי והשיווקי כולו. הפוליטיקה ובמיוחד הגיאו-פוליטיקה הן הסוגיות המועדפות על המנהיגים במקרים אלו, וזה ניכר היטב בניירות התוצאה.

אני, כשלעצמי, חוזר ושואל האם זה באמת כך? האם הצד הכלכלי הגלובלי ולעיתים המקומי של אחד או יותר מן המדינות אינן המהות שמאחורי הקלעים? לדעתי הרבה מאוד ממה שנראה כמאבק כוחות מדיני ניתן לייחס למקורות כלכליים הנסתרים מן העין.

דוגמא בולטת לכאורה היא המלחמה בסוריה שמקורה באוסף של גורמים פוליטיים-דתים – מה"אביב הערבי" דרך המאבק השיעי-סוני ועד ניסיון החלוקה מחדש של הזירה המזרח תיכונית בין המעצמות אחרי קריסת הסכמי סייקס-פיקו והלאומיות הערבית שנולדה מהם. אבל כמה מן המלחמה הזו וממה שעושים השחקנים הראשיים שם קשור לצינור הנפט-גז עוקף מפרץ ויכולת רוסיה ולוויניה  לשלוט עוד יותר על מקורות האנרגיה של אירופה?

מפגש ה-G7 האחרון הוכיח לי שיש סיכוי שהתפיסה הכללית באמת קצת מוטעת ובכך הוא הפתיע רבים. מן הכינוס יצאו שתי הצהרות פיננסיות מדהימות וזאת מפי המנהיגים שאצלם מתנהל עדיין הניסוי הפיננסי הגדול בהיסטוריה: שילוב ריבית ה-0 עם ההרחבה הכמותית.

תחילה נאמר לנו שמדיניות מונטארית בלבד אינה יכולה להביא את הצמיחה הגלובלית החסרה. ושנית, וזאת מפי ראש ממשלת יפן, אבה, שיש תסריט ליהמן ברדרס (בנק השקעות גדול שפשט רגל ב2008 והיה הטריגר לפרוץ משבר הסאב פריים) האורב בפינה במידה ולא יינקטו הצעדים הנכונים.

מה חדש כאן כל כך – הרי האובססיה השלילית לגבי משבר פיננסי עתידי הוא נושא חוזר ועולה כמעט בכל גזרה של המדיה הכלכלית. גם לגבי מגבלות המדיניות המוניטארית – הרי גם כאן נגיד הפדרל ריזרב לשעבר בן ברננקי הפך זאת למנטרה של ממש כאשר הוא הופיע בפני הקונגרס. אז מה החידוש?

זה אינו חידוש אלא מהפכה.

עד כה, כל הדברים נאמרו על ידי פעילי שוק – מן האנליסט, קברניטי הסקטור העסקי ועד המשקיעים האגדיים. ממנהלי קרנות הגידור, מנהלי בנקים מסחריים ועד ראשי המוסדות הפיננסיים הגדולים בעולם כולל ראשי בנקים מרכזיים. כאמור, נגידי המעצמות הגדולות ברננקי, אבל גם יילן, קורודה ואף מריו ה"קוסם" דרגי כולם הזהירו ומזהירים. אבל יש לזכור שהם ממונים על אותו צד מונטארי ויכולים לפעול רק בו. מעולם לא שמענו זאת מפוליטיקאיים. אלו הנבחרים. אלו שברמה הגבוהה ביותר.

"אירוע ליהמן" מראש ממשלה! "חייבים צעדים פיסקליים, עכשיו!" מראשי שבע המדינות!

ניתן לבחון זאת משני כיוונים שונים: האחד אזהרה המהווה כיסוי למה שהם כבר רואים קורה או ניסיון אמיתי להגיע להסכם (בינתיים חשאי) לשנות את סדרי התמרוץ לצמיחה. בעייה קטנה עומדת מאחורי כל העניין – חלק מכובד מן היושבים סביב השולחן לא יהיו בכנס הבא עקב הבחירות במדינותיהם.

האם יש להם את הכוח הפוליטי להעביר משהו, אפילו ויש באמתחתם הכוונות הטובות ביותר? במקרה הצרפתי אני יודע את התשובה.

משה שלום ראש מחלקת המחקר של FXCM ישראל