הקיבוץ הפסטורלי, טורבינות הרוח השנויות במחלוקת והאיום

גבע הוא קיבוץ ותיק ופסטורלי עם נוף מרהיב בעמק יזרעאל. הקיבוץ מונה כ600 חברים השייכים לתנועה הקיבוצית.
ב1 לפברואר 2015 נחתם הסכם מטלטל בין יזמי חוות טורבינות רוח ענקיות עם הנהלת גבע. ההסכם הוסתר מחברי הקיבוץ. את דבר החתימה פרסם לראשונה ליאור אלוני, המשמש כחבר מזכירות הקיבוץ, במכתב ששלח ליו"ר הוועדה המחוזית צפון, מר אורי אילן.

הקמת מיזמים של טורבינות רוח מביאה לא פעם לקונפליקטים ולסכסוכים בין תושבים חברי האגודה השיתופית שנהנים מתשלומים מהמיזמים, לבין תושבים שלא תמיד נהנים מהתשלומים ורק משלמים את המחיר, ואת הנזקים ממיזמים אלו.

טורבינות רוח פוגעות והורגות ציפורים ועטלפים, ולאחרונה התברר שהיקף ההרג גבוה בהרבה מהתחזיות המחמירות ביותר. כך נכתב למשל מתוך פרוטוקול ישיבת הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז הצפון ב-6 למאי 2019: "בחודשים האחרונים הצטברו נתונים מדאיגים לגבי פגיעה בעופות בחוות הטורבינות הקיימת בסירין. בשלושה חודשים נפגעו פרטים רבים של עופות דורסים שנמשכים לשטח בעקבות התפרצות נברנים בשדה הסמוך. היקף הפגיעה לא נצפה במודלים והוא גבוה בהרבה מהתחזיות המחמירות ביותר, כולל פגיעה במינים בסכנת הכחדה."

טורבינות רוח מייצרות גם רעש בתחום השמיעה של בני אדם, ורעש אינפרה- סאונד הנמצא מחוץ לתחום השמיעה. אמנם בני אדם לא יכולים לשמוע רעש אינפרה-סאונד, אולם לעוצמות גבוהות של אינפרה-סאונד יכולות להיות השפעות בריאותיות מזיקות על מערכת השמיעה. רעש טורבינות רוח נמצא כמטריד ביותר בקרב אלו שגרים בקרבת טורבינות; מטרד הרעש העיקרי שגרמו הטורבינות היה הפרעות שינה כרוניות.  תופעות אלו יכולות להסביר את אי ההתאמה בין מדידות הרעש שנעשו בישוב 'מירב' לבין תלונות חלק מהתושבים בישוב.

על פי מכתבו של אלוני, באוקטובר 2017 חבר גבע גילה במקרה על קיום ההסכם עם יזמי טורבינות הרוח וכאן התחילה התעוררות בקיבוץ. 222 חברים מתוך 290 חתמו על התנגדות. חברי הקיבוץ, כשותפים במיזם (לדברי היזמים) לא יכולים לראות אותו ללא חתימה על הסכם סודיות שכולל בתוכו התחייבות לא להתנגד למיזם.

ב21 לינואר 2018, על פי אלוני, הוגשו למזכיר הקיבוץ מעטפה עם 43 חתימות (למרות שצריך רק 30) של חברים לצורך כינוס אסיפה מיוחדת לדון בהסכם שנחתם. עוד באותו יום, לאחר הפעלת לחצים כבדים, בהם נאמר שאם האסיפה לא תאשר את ההסכם זה יחשב ליציאה חד צדדית שתגרור איתה תביעה כספית, מגישי המעטפה משכו אותה בחזרה.

ב 29 ליולי 2019, בהוראת רשם האגודות התכנסה אסיפה כללית מיוחדת של קיבוץ גבע שבה מזכיר האגודה הציג מכתב מעורכי דינם של היזמים ובו נאמר שאם יצאו מהחוזה יקבלו תביעה של מעל 50 מיליון ₪. למרות זאת, רוב של 81% מהמשתתפים הצביע נגד הקצאת שטחים של הקיבוץ עבור הקמת טורבינות רוח ענקיות בשדותיו. באוגוסט 2021, חברי קיבוץ גבע דחו סופית את ההסכם להקמת טורבינות רוח. 150 חברים הצביעו נגד ההסכם לעומת 88 חברים שהצביעו בעדו.

המצב המשפטי מסוכם בחוות דעת מ2018 של משרד עו"ד קנולר ושות' שנכתבה לוועד הנהלת קיבוץ גבע. בחוות הדעת נרשם: "אנו סבורים כי מזכירות הקיבוץ חרגה מסמכותה עת התקשרה עם היזם בהתקשרות אשר חורגת ממהלך העסקים הרגיל של האגודה, ומכאן שהיה על המזכירות להביא את נוסח הסכם העקרונות המחייב לאישורה של האסיפה הכללית".

במכתב שפרסם המשרד כעבור שנה הובהר כי "התקשרות בהסכם עקרונות מחייב אל מול היזם, במסגרתו נכלל שינוי תב"ע במקרקעי האגודה ומסירתם לצד שלישי לתקופה של 24 שנים ו11 חודשים, אינו במסגרת מהלך העסקים הרגיל של האגודה והינו בסמכותה הבלעדית של האסיפה הכללית של האגודה".

ע"פ עו"ד קנולר נקבע כי לפי הסכם העקרונות מ- 2015, היה על היזמים לעמוד ב 2 אבני דרך בתוך 50 חודשים מיום חתימת ההסכם:

• אישור של רמ"י (המהווה מבחינתם "זיקה לקרקע") התלוי מצידו בקיומו של פרוטוקול האסיפה הכללית של חברי האגודה המאשר את העברת החזקה במקרקעי האגודה לצד ג'.
• סגירה פיננסית –  הצגת יכולת מימון הפרויקט מרגע חתימתו ועד אחרי ההקמה.

המשמעות הברורה היא שנדרשת החלטה של האספה הכללית של הקיבוץ לאישור ההסכם. לאור כל זאת ומאחר והיזמים לא עמדו בתנאי ההסכם לפי חוות הדעת – לא היה להם אישור האסיפה הכללית של חברי האגודה, וגם לא סגירה פיננסית. לאחר 50 חודשים מחתימת ההסכם האגודה שלחה מכתב התראה של 60 יום ליזמים כנדרש לפי התנאים בהסכם, והודיעה כנדרש על יציאתה מהסכם העקרונות.

למרות זאת, פנו היזמים בן שלוש ווניש, ב-22 לאוגוסט במכתב ל'שותפים היקרים' בקיבוץ ובו טענו כי חברי האגודה של קיבוץ גבע הפרו בגסות את ההסכמים שחתמו עליהם כאשר החליטו לא לאשר את ההסכם. הם הוסיפו איום מרומז  כאילו הקיבוץ לא השאיר לחותמי המכתב שום ברירה אלא לפנות לבתי המשפט.

בניגוד לאמור בתחילת המסמך של בן שלוש ווניש, חברי האגודה של קבוצת גבע לא חתמו על הסכם מחייב לקידום פרויקט אנרגית הרוח בשטחי הקיבוץ. מי שחתם היו שני בעלי תפקידים של האגודה, שחתמו בחוסר סמכות, ובכל מקרה האספה הכללית של האגודה היתה צריכה לאשרו. 

לפי עו"ד קנולר, "ההתקשרות של ועד ההנהלה של האגודה עם היזם, נעשתה בחוסר סמכות, ללא אישורים כדין ומבלי שנתקבלה הסמכות כדין מהרשות המוסמכת להתקשר ולאשר ההסכם מעין זה- קרי האספה הכללית של האגודה". 

עד קבלת אישור כזה, ה'הסכם' לא היה מחייב. ועד אישור כזה, חברי הקיבוץ אינם שותפים בפרויקט. יתרה מזאת, היזמים עוסקים בפרויקטים דומים עם יישובים אחרים וחזקה עליהם שהם כנראה ידעו או שהיה עליהם לדעת על הצורך / החובה  לאישור ההסכם ע"י האסיפה הכללית של האגודה. לכן התנהגותם בתגובה לאי אישור ההסכם עשויה להתברר כאיום סרק.