במעמד חגיגי התכנסה בשבוע שעבר הוועדה לזכויות הילד כדי לברך על חתימת "האמנה לפרסום אחראי והוגן לנוער". מי שחתום על האמנה הם נציג מועצת התלמידים הארצית, ח"כ ד"ר יפעת שאשא-ביטון, יו"ר הוועדה, איגוד השיווק הישראלי, איגוד חברות הפרסום ומשרד הפרסום Teenk המתמחה בפרסום לבני נוער.
לדברי ח"כ שאשא ביטון, האמנה כוללת שורה ארוכה של סעיפים שנועדו להגן על בני הנוער מפני פרסום או העסקה פוגענית, וכי מדובר בעוד צעד חשוב בקידום הדיאלוג בין מועצת התלמידים לבין חברות הפרסום שמתמחים בפרסום לבני נוער. לעומתה ד"ר ענת באלינט, המתמחה בתקשורת, מבקרת בחריפות את האמנה בתכנית הרדיו "מכאן ומכאן" עם ערן הילדסהיים בתאגיד השידור. למעשה לדבריה האמנה כוללת סעיפים כלליים ללא שום מחויבות, כך שבני הנוער לא מרויחים ממנה דבר. לעומת זאת, המרויחים הגדולים, לטענתה, הן חברות הפרסום ובינהם Teenk.
"המהלך הזה הוא מהלך של אסדרה עצמית. מהלך שבו חברות באות ואומרות אנחנו לוקחות אחריות ומגבילות את עצמנו. מחקרים שנעשו בכל העולם הראו שהנסיונות האלה של אסדרה עצמית לא מועילים" – טוענת באלינט, "המחקרים הראו שאותן חברות שהטילו על עצמן רגולציות לא שינו את כמות הפרסומות והמסרים שהעבירו בנושא מזון מזיק".
"זה לא מפתיע" – ממשיכה באלינט, "מול הכללים הוולונטרים האלה עומדים אינטרסים כלכליים אדירים. כל הפרסומות האלו מעודדות צריכה לא מוגבלת וחסרת מעצורים של מזון מזיק וזה עיקר הפרנסה של משרדי הפרסום האלה, ככה שיש פה דיבור כפול. מצד אחד הם מייצרים את הדברים האלו ומהצד השני הם חותמים על אמנות שהן פשוט כסות די מזויפת"
הבעיה הגדולה שמעלה באלינט היא החסות שפורשת הכנסת על החברות האלו – "כשהן [חברות הפרסום] עושות את זה ביחד עם הכנסת, זה מקבל את ההכשר של בית המחוקקים. זה לא עניין של מה בכך ואכן אותו משרד פרסום כבר עשה ארוע שלם וחגג את העניין הזה, והעלה את האמנה באתר שלו". לדבריה של באלינט מלבד הפרסום החיובי שקיבלה החברה שום דבר לא השתנה, "הלקוחות של משרד הפרסום הם אותם לקוחות כמו נסטלה, מנה חמה, פיצה דומינוס וכו וכו. מצד שני יש את האמנה שמראה כמה הם אחראים, ומעבר לזה יש פתאם חברת כנסת שמגנה כמעט בגופה על חברת פרסום ומציגה אותה כידידה הטובה ביותר של בני הנוער".
ח"כ שאשא ביטון טוענת בתגובה לטענות של באלינט ש"סוף סוף יש שיח בין המשווקים והמפרסמים לבין בני נוער. זה לא מחייב מבחינת חקיקה. יש פה מהלך של רצון טוב". שאשא ביטון מודה שאין שום יכולת לאכוף את האמנה שהובילה, מה שמשאיר את השאלה מדוע הכנסת הכשירה פעילות, לעיתים מזיקה, של משרדי פרסום בעוד אלה לא חוייבו באף פעולה מצידם.
שאלת זו מתחזקת לאור העובד שמשרד הפרסום Teenk, השותף לאמנה, השיק עוד באותו יום שבו הושקה האמנה קמפיין ויראלי לבני נוער המעודד אותם לאכול סופגניות הממולאות במוצרים המכילים כמויות אדירות של סוכר. בין השאר הוצגה סופגניה בתוספת מילקי, שוקולדים, דובוני גומי, גלידה, שמנת תותים, "עד חצות" ועוד (ראו סרטון בהתחלה). זה לא בדיוק עונה על הסעיף האחרון באמנה שמכריז כי "פרסומאים ומפרסמים לא יעודדו בני נוער לצרוך צריכה מופרזת של מוצרי מזון המכילים כמויות גבוהות של סוכר, מלח או שומן".
לא ברור אם המשרד הפר במקרה זה את האמנה כי אין שום יעדים מדידים שקובעים במה הוא צריך לעמוד, אולם ח"כ שאשא ביטון אמרה בתגובה כי אם אכן פורסמו פרסומות מסוג זה, מדובר בהפרה. לדבריה גם במצב כזה עדיין יש יתרון לאמנה – "היום בניגוד לעבר, יש כתובת לתלמידים לפנות ולדרוש את יישום ההתחייבות. מטבע הדברים, בדברים כאלה לא הכל באותו רגע מתיישר – אלא מדובר בתהליכים ארוכים של הטמעה".
Oh my goodness! Incredible article dude! Thank you so much, However I am encountering problems with your RSS. I don't know why I cannot join it. Is there anybody else having the same RSS issues? Anyone who knows the solution can you kindly respond? Thanx!!
What a data of un-ambiguity and preserveness of precious knowledge regarding unpredicted feelings.
בכל השיח הזה עוקפים את שורש הבעייה שהוא מקום הפירסום במערכת הכלכלית.
האמת היא שהפרסום הוא מקל בהגשמת ה… (לא תאמינו) הקפיטךיזם והשוק החפשי.
היצרנים הגדולים משקיעים מאמצים רבים בהטיית עקומת הביקוש. לפי כללי ה"תחרות החפשית" ב"שוק החפשי" אמורה עקומת הביקוש להיות הביטוי לרצונם החפשי ולמידע השלם של כל המשתתפים במשחק הכלכלי.
ברגע שמישהו מטה את עקומת הביקוש לטובתו, כל בניין הקלפים שמתחזה להיות "שוק חפשי" מתמוטט אל תחרות בין צבים וזוחלים לבין נמרים וברדלסים.
למה זה חמור יוותר כשמדובר בילדים?
בואו וניזכר במה שאמרו הישועים להורים בימי הבינים וקצת אחריהם.
(בערך, מהזכרון) "תנו לנו את ילדיכם לשנה אחת בין גיל 5 לשמונה ואח"כ קחו אותם בחזרה".
הישועים ידעו שהם יוצרים בכך דור מאמינים בקתוליות.
זה מה שקורה כיום בעולם הפרסום לילדים שחודר – בניגוד לחוק – לבתי הספר ובלי חוק לטלפונים החכמים של הילדים.
הפרסום לילדים מיועד לא רק לצריכה אלא גם ובעיקר להנצחת שלטון התאגידים בחברה.
אז מה שנעשה באמנה הוא רכישת הרצון הטוב של יו"ר הועדה למטרות שהן הרבה מעבר למה שנעשה שם מאחורי גבה.
זה אפילו לא מתיימר להיות Green wash, זה סתם רע.
אביך ערס ואימך פרחה ולכן יצא שחרופון.
הכתבה לא מציגה את כל המשפיעים על הילדים, אלא את המדינה ואת חברות הפרסום, וכזאת, היא כתבה מעולה.
נבלולון,
אם לא שמת לב הניסוח המסריח שלך מראה עד כמה התזה של שחרורון נכונה.
ככה הצליחו לחנך אותך בבית.
מילה אחת שחסורנה צורם ביותר: "הורים".
ההורים לא מוזכרים אפילו פעם אחת בכתבה. אחרי הכל הממשלה היא דמות האב, המדינה היא האם ושאשא-ביטון היא הדודה הפרחה.
הורים אחראים על חינוך ילדיהם (חינוך אמיתי לא "חינוך" כקוד לשטיפה מוח כמו במשרד ה"חינוך"). אם הילד שלך אוכל זבל, אתה, ההורה, צריך להסתכל על עצמך במראה.
גורמים שלילים (כמו משרדי פרסום לילדים וחברי-כנסת) תמיד יהיו – אז מה? זה לא סיבה להתנער מאחריות ולחכות ל"אח הגדול" שיחוקק חוק
וכל מילה נוספת מיותרת…
כרגיל קשקושון מקשקש.
בכל חברה אנושית יש נורמות חברתיות, אני יכול לחנך את ילדי מפה ועד הודעה חדשה שאסור לגנוב וכו אך כל זה לא שווה כלום אם כולם מסביבם גונבים. חינוך הוא רלוונטי רק כאשר יש הסכמה חברתית על מה היא הנורמה הרצויה.
ילדים מתעצבים לפי השפעות הסביבה בה הם חיים. ההורים הם חלק מן הסביבה הזו; חלק אחר הוא בית-הספר או הגן; חלק הוא התקשורת; חלק הוא חברות מסחריות שמפרסמות (על-גבי התקשורת, או במרחב הציבורי), וגם ומציעות מוצרים ושירותים אשר משפיעים על התנהגות ואופי.
ההשפעה של אחד הגורמים הללו אינה מבטלת את זו של האחרים, ובהחלט שלא מהווה הצדקה לניצול או לפגיעה ע"י האחרים.
באשר ל"אח הגדול" – אין בעיה, הולך איתך, רק שיפסיק לשמור על הרכוש הפרטי של החברות הללו ואז אין בעיה.