המצב היום בו אנחנו מקבלים על הכסף שלנו כלום ריבית בבנק , היא לא מקרית ולא תופעת לוואי. למי שתהה זו לא טעות -זו מדיניות מכוונת של אלו שמנווטים את הכלכלה שלנו. מדובר באותם אלה המכונים בתקשורת "ראשי המשק". אפשר למצא שם בעיקר את בכירי בנק ישראל ,אבל גם עוד כמה כלכלנים העוסקים בהתווית המדיניות הכלכלית שלנו. אותם "ראשי משק" הם לא אנשים רעים חלילה, הם פשוט חונכו על פרדיגמה כלכלית שרואה בנו יותר כאוביקטי צריכה ומאיצי צמיחה, מאשר בני אדם. תפקיד האוביקטים מבחינתם הוא לשרת את הצמיחה דרך צריכה הולכת וגוברת.
ואיך כל זה קשור לההערכה ששוק הנדלן כנראה ימשיך לרתוח בקרוב?
בכל פעם שאנחנו האוביקטים צורכים פחות והגרפים של הצמיחה צורחים יותר (הצילו) , הבנק המרכזי דואג להוריד את הריבית. בסוף הדרך, אנחנו נתקעים עם כסף בבנק שהתשואה עליו תאפשר לנו לקנות ארטיק שוקו שוקו אחרי הנחה. מכאן הבנק המרכזי דוחק אותנו, ולא במקרה, אל שתי אופציות עיקריות כדי להשיג תשואה גבוהה יותר על הכסף שלנו: האחת היא שוק ההון קרי מניות, אגחים וכל מיני כלים פיננסים אחרים. השניה היא הנדלן.
חלק מאותם משקיעים שבחרו לשים את כספם בשוק ההון החליטו לברוח ממנו בשבוע שעבר בעקבות החשש מקריסת הבורסות. כ-4.2 מיליארד ש"ח נפדו מקרנות נאמנות בתוך שבוע. הכסף הזה סביר להניח לא ילך לתשואות האפסיות בבנק ולא יחזור לבורסה שמגלה אי יציבות מדאיגה. לכן בהעדר אלטרנטיבות נראה את רובו מוזרם לאופציה היחידה שעוד נותרה: שוק הנדלן. בהערכה גסה מדובר על תוספת ביקוש לעוד אלפי יחידות דיור כמעט באופן מיידי. קשה לראות איך הדבר יתרום למאמציו של כחלון להוריד את מחירי הדירות.
פירוט הפדיון בקרנות (נכון ל30.8.2015). מקור: Funder
הבשורה הטובה היא שניתן לעצור את שטפון המיליארדים האלו שעלולים להציף את שוק הנדלן בקרוב. הדרך הטריוויאלית כמובן היא לשנות את השיטה הכלכלית כך שלא תהיה מבוססת על צריכה אינסופית וניפוח חובות. מאחר ששינוי כזה כנראה לא יתרחש בקרוב, צריכה הממשלה להפנים שמדיניות שרואה בנדלן כקטר צמיחה ולא קטר מגורים, עלולה להוביל בסוף לכאוס חברתי. הפתרון אולי לא הכי אידיאלי ולא הכי סימפטי או פופולרי, אך היעיל ביותר תחת הכללים הכמעט בלתי אפשריים היום, הוא לשנות את מאזני הכוחות. כלומר להפוך את שוק הנדלן לפחות אטרקטיבי להשקעה משוק המניות. זה יקרה רק למשל אם כחלון יעלה את מס הרכישה על משקיעים, כך שההשקעה בנדלן תהיה פחות כדאית מלרכוש את מנית טבע למשל.
למען האמת – זו היתה תכניתו של כחלון בתחילת דרכו. בהתחלה דיבר על הטלת 20% מס רכישה על משקיעים, אלא שאחרי מספר מפגשים עם "ראשי המשק", עשה לפתע פנית פרסה ויישר קו עם הפרדיגמה הכלכלית שלטת. כך הפך פתאם למסביר הלאומי שמנמק מעל כל במה תקשורתית למה מס רכישה גבוה יהיה אסון. בסוף כולם זוכרים איך זה התסתיים – תוספת של 3% בלבד למס הקיים. אחוז מצוין כדי לשמור את הנדלן כמקור השקעה עיקרי ומאיץ צמיחה וגם כמקור נהדר להגדלת הכנסות המדינה ממיסים. מה שנקרא לתפוס 2 ציפורים על עץ חולה במכה אחת.
לא פלא לפיכך לגלות את שר הבינוי והשיכון יואב גלנט מודה לראשונה השבוע אחרי כל ההבטחות, שלא ניתן יהיה להוריד את המחירים בזמן הקרוב. מנכל משרדו גם הבהיר את הסיבה: "איך המחירים יירדו כאשר הפער בין ההיצע לביקוש הוא כזה ענק? ייקח עוד כמה שנים עד שנצליח לסגור את הפערים האלה".
בסופו של דבר הבחירה היא לא קלה – כלכלה המבוססת על צמיחה וצריכה אינסופיים מנפחת בועות כאשר האויר נע בין בועת הבורסה לבועת הנדלן עד שאחת מהן מתפוצצת. אם כחלון לא יתעשת ורק ימשוך את הזמן עם תכניות למשתכן למזדקן ולמסכן בקרית מוצקין, סביר להניח שימצא עצמו די מהר בבית הקברות של הפוליטיקה. באותו בית קברות פוליטי כבר נהיה צפוף עם כל "שרי אוצר לשעבר", שניסו להפוך בני אדם לאוביקטים וגילו על בשרם שלמרות כל הנסיונות בעשרות השנים האחרונות , עדיין זו לא אופציה אפשרית.