הנגידה ד"ר קרנית פלוג. צילום מסך מתוך יוטיוב
16 במרץ 2010, כמעט ללא סיקור תקשורתי מעבירה הכנסת את אחד מהחוקים הדרקוניים בתולדותיה – חוק בנק ישראל. אף על פי שהחוק מכיל סעיפים אנטי-דמוקרטים שמעניקים לנגיד בנק ישראל כוח כמעט בלתי מוגבל, הוא עובר בכנסת פה אחד ללא מתנגדים וכמעט ללא דיון ציבורי. מי שעמד מאחורי החוק כמעט לבדו היה הנגיד סטנלי פישר, שניצל את מעמדו הרם כדי לדרוס כל מי שניסה להתנגד לחוק, תוך איום מרומז שלא ימשיך לכהן בתפקידו אם החוק לא יעבור.
פישר קנה לעצמו מעמד ואמון כל כך גבוהים באותה תקופה, עד כדי כך שחברי הכנסת סגדו לו והתחננו בפניו – לא פחות מכך – שימשיך לכהונה שניה. שימו לב מה אמרה למשל ח"כ שלי יחימוביץ לפישר בישיבה שהתקיימה באותו החודש בוועדת הכלכלה – לא נגענו:
"אנחנו כל הזמן עסקנו בחוק הזה כשאתה ואישיותך לנגד עינינו ויש בזה מכשלה גדולה, מכיוון שהחוק הזה מעניק באמת סמכויות נרחבות ביותר לנגיד בנק ישראל, סמכויות שלא ניתנו בעבר, הרחבה של הסמכויות הקיימות.
אני כן מודאגת ממה יהיו ההשלכות של החוק הזה אם במקומך יבוא נגיד בינוני, למשל, ולא נגיד בעל שיעור קומה כמוך… אני חושבת שמה שאתה חייב לנו, בתמורה, הוא הארכת הכהונה שלך. נוכח העובדה שאנחנו אישרנו את החוק כשדמותך לנגד עינינו, אז המינימום שמגיע לנו הוא הארכת הכהונה".
שלוש שנים חלפו מאז דבריה של יחימוביץ עד שהגיחה לעולמנו קרנית פלוג, הנגידה הנוכחית. אם פישר קיבל בישראל מעמד מקודש כמו של אפיפיור, פלוג נחשבה כבר יותר לבוז'י הרצוג של הכלכלה. דמות אפרורית שסובלת ממחסור חמור בכריזמה.
למרות שלקראת סוף כהונתו גברה הביקורת נגד פישר בכל הקשור לאחריותו לניפוח בועת הנדל"ן, ההילה סביבו יחד עם מערך דוברות אגרסיבי של הבנק ותקשורת אוהדת הצליחו להדוף אותה די בקלות. פלוג, לעומת זאת, הגיעה לתפקיד כסוג של ברירת מחדל, לא לפני שספגה סדרת השפלות מהצמד לפיד את נתניהו במסגרת הליך הבחירה.
החשדנות והכעס כלפי פלוג צצו זמן קצר לאחר עלייתה לכס הנגידות. בציבור איבדו סבלנות לנוכח מדיניות הריבית הנמוכה שהנהיגה ושתידלקה את מחירי הדירות הגואים. בנוסף לא היססה פלוג להמשיך במדיניות השמרנית בכל הקשור לפתיחת שוק הבנקאות לתחרות, יחד עם המפקח על הבנקים דאז, דודו זקן.
אבל את הטעות הגדולה ביותר עשתה פלוג כעבור שנתיים בתפקיד. דווקא כשמעמד המפקח נמצא בשפל חסר תקדים אחרי קדנציה פרו-בנקאית מובהקת של דודו זקן, היא ממנה לתפקיד המפקחת על הבנקים את חדוה בר, בשר מבשרה של המערכת הבנקאית שמגיעה לתפקיד המפקחת היישר מכסא סמנכ"לית בנק לאומי. בר, בתור הממונה על הסיכונים בבנק לאומי, לא עצרה הלוואות מסוכנות שניתנו לטייקונים כמו פישמן ודנקנר. במשמרת שלה התרחשה גם פרשת העלמות המס של לאומי בארה"ב, אולי פרשת השחיתות הגדולה ביותר בהיסטוריה של הבנק.
פלוג ויועציה בבנק ישראל, מוקסמים ככל הנראה מהתמיכה שעדיין נותרה להם בכנסת ובכלי התקשורת השבויים, לא הפנימו אז את גודל משבר האמון שנוצר בין בנק ישראל לבין הציבור. בבנק ישראל לא הבינו, שבתור גוף שהנכס הכי חשוב שלו הוא אמון הציבור, לנראות הציבורית יש השפעה מכרעת על הצלחתם לא פחות מהפן המקצועי.
בחירת בר לתפקיד המפקחת היתה לפיכך צעד אחד יותר מדי. מין הנפת אצבע משולשת כלפי הציבור בהתעלמות מופגנת מהביקורת. כבר לא שינה מה בר עשתה – על כל מהלך חיובי או שלילי שיזמה, הביטו בה כולם בחשדנות וניסו לברר כיצד המהלך תרם לבנקים ומה המניע הסמוי שמסתתר מאחוריו.
בר מצידה לא יצאה מגדרה כדי לשנות את התדמית השלילית שדבקה בה ולא היססה להתעמת בבתי משפט מול ארגונים חברתיים. כך למשל היא אישרה לקולגה שלה בלאומי לכהן כמנכ"ל בנק מזרחי למרות שכשל בתפקידו בלאומי, מה שגרר עתירה לבג"ץ נגדה. היא סירבה לפרסם את הדו"ח על קשרי אי.די.בי של נוחי דנקנר עם הבנקים, כשבכך היא קוברת את הפרשה שאף שומר סף לא שילם מחיר אישי על המחדלים שהתגלו בה. גם נגד החלטה זו הוגשה עתירה בג"ץ. בתקופתה הוחלט גם להסתיר מהציבור את הדו"ח המלא על פרשית השחיתות של לאומי בארה"ב – מה שגרר עתירה שלישית בבג"ץ במהלך כהונתה הקצרה.
אם לא די בזה – בר העלימה עין מהלוואות שערורייתיות שהעניק בנק הפועלים לאליעזר פישמן – גם כשהיה כבר בדרך לדיונים על כינוס נכסיו בבית המשפט. ויותר מכל – גם היא כמו קודמה המשיכה במדיניות של מניעת תחרות בבנקים.
אמון הציבור בבנק ישראל הידרדר והגיע לשפל חסר תקדים, כפי שבא לידי ביטוי בישיבות ועדת הרפורמות בדיונים על החוק להגברת התחרות בבנקים שהסתיימו בשבוע שעבר. מעמד בנק ישראל בישיבות אלה נראה כאילו נמצא מרחק שנות דור מהמעמד הרם שזכה לו בישיבות שנערכו על חוק בנק ישראל בתקופתו של פישר. חברי הכנסת שעד לפני שש שנים סגדו לבנק ישראל וראו בו כגוף המקצועי שאין עליו עוררין, התייחסו אליו כעת כאל גוף מוטה שקשה לסמוך עליו.
מי שהיה בדיונים שפשף את עיניו כשראה איך הופכים ברק גונן, מורה לסייבר בתיכון, ולינור דויטש, עורכת דין שמשמשת כלוביסטית מטעם הציבור, לאוטוריטה המקצועית בוועדה – מקום שהיה שמור מאז הקמת המדינה באופן בלעדי לבנק ישראל. אובדן האמון של חברי הכנסת בבנק ישראל הגיע עד לרמה כזו שהם ועוזריהם תועדו כשהם מתעדכנים ומתייעצים עם אותם שני פעילים חברתיים (שעשו עבודה מעוררת השתאות למען הציבור, על חשבון זמנם הפנוי) כדי לדעת באיזה סעיף לתמוך, לאיזה להתנגד ואילו הסתייגויות להעלות. כל זה מתרחש בזמן שנציגי בנק ישראל יושבים במרחק כמה כסאות מהם.
ח"כ יוסי יונה מתאם עמדות מול ברק גונן (משמאל) ולינור דויטש:
תיאומים אחרונים בוועדת הרפורמות לקראת הגשת הסתייגויות למען הציבור בחוק התחרות בסקטור הבנקאי. @lobbying99 @LinorDeutsch pic.twitter.com/2zzyy095XD
— יוסי יונה (@YossiYonah) November 30, 2016
סעיף אחרי סעיף עליהם המליץ הבנק המרכזי נדחו על-ידי החברים בוועדה, שהעדיפו את עמדותיהם של גונן ודויטש שגובו על ידי דרור שטרום, יו"ר ועדת שטרום שעל פי המלצותיה נכתב החוק. היחס לבר בוועדה היה כזה ששמור ללוביסטית מטעם הבנקים ולא לשליחת ציבור שבאה לייצג את המדינה.
גם כשבר ניהלה סוף סוף דיון ענייני בוועדה מול דרור שטרום על סעיף מסוים בחוק, היא חטפה נזיפה חסרת תקדים מח"כ אראל מרגלית:
"בנק ישראל עובד בשביל הבנקים במקום בשביל הציבור, ועכשיו גם מנסה לעבוד עלינו חברי הכנסת. במקום לקדם תחרות להיטיב עם העסקים הקטנים בישראל בנק ישראל מקדם אינטרסים של הבנקים. זו מעילה בתפקידם. הם שוכחים שהם עובדי ציבור ולא עובדי בנקים".
בר יצאה בזעם החוצה. הנה גם הכנסת – המעוז האחרון של בנק ישראל, נפרץ. התקשורת והרשתות שפעם היו עושות ממרגלית קציצות על התנהלותו הגסה כלפי בנק ישראל, דווקא חיבקו אותו. כבר לא עניין את המגיבים אם מרגלית התפרץ בצדק או שאולי גרם עוול – בר כבר סומנה באופן אוטומטי כרעה בסיפור.
כשהסכר נפרץ גם יו"ר הועדה, ח"כ אלי כהן, הצטרף לח"כים הזועמים על בנק ישראל. ישיבה לאחר מכן הוא הזהיר באופן חסר תקדים את בנק ישראל למקרה שזה יחליט לא לשתף פעולה עם יישום החוק, כפי שרמזו נציגיו. "לבנק ישראל יש בעיה עם קיום שלטון החוק. הם צריכים להבין שיש פה מחוקקים. נקודה", אמר. גם הפעם יצאו נציגי הבנק מאולם הישיבות במחאה על הדברים.
נציגי בנק ישראל נוטשים את הישיבה לאחר דבריו של ח"כ אלי כהן. תמונה: אלי לב
גם אחרי האירועים האלו – נראה כי בנק ישראל לא הפנים עדיין את עוצמת משבר האמון אליו נקלע. בדברים שנשאה הנגידה פלוג בישיבה האחרונה על החוק, היא המשיכה להאשים את הח"כים בפגיעה בבנק ישראל. היה עדיף לאנשי בנק ישראל לו היו מסירים מעליהם את מסיכת הנעלבים ובמקום זאת מתרכזים בבניית צעדים מעוררי אמון. צעד ראשון כזה היה יכול להיות פרסום פרוטוקולי הדיונים הפנימיים של בנק ישראל בכל הקשור למדיניותו המוניטרית ופרסום הדו"חות החסויים על התנהלות הבנקים בפרשות השונות.
בנק ישראל חייב להבין שהציבור מצפה ממנו לגלות אפס סובלנות כנגד מנהלים שסרחו. קבירת פרשיות בתוך המערכת, שמאוחר יותר דולפות בדרך לא דרך החוצה, ממצבות את בנק ישראל כחלק ממערכת מושחתת ולא כבעל בית שאמור לעשות בה סדר. המדיניות של הסתרת הכביסה המלוכלכת בתוך הבית הוכחה ככשלון מוחלט בעולם שבו הפייסבוק והטויטר שולטים. יעשה הבנק לעצמו טובה אם במקום לצאת מישיבות כאות מחאה שלא "מקשיבים לו", יקשיב לרצון הציבור והמחוקק ויפעל במרץ ליישום החוק להגברת התחרות.
משבר האמון בין הציבור לבנק ישראל והעובדה שחברי כנסת סומכים יותר על מורה בתיכון מאשר על המפקחת על הבנקים, היא סיבה עמוקה לדאגה. אחרי הכל – עצם קיומו של הבנק תלוי באמון הציבור. ברגע האמת, כשהציבור יחשוש לגורל כספו הנמצא בבנקים, יתקשו האזרחים לראות בבנק ישראל בעל בית שאפשר לסמוך עליו ושיעצור את הריצה ההמונית אל הבנק. מכאן הדרך אל תוהו ובוהו כלכלי תהיה קצרה.
כדאי שבבנק ישראל יבינו כבר היום את המשמעות של הנורות האדומות שנדלקות בפניהם זו אחרי זו, לפני שיהיה מאוחר מדי.
הכותב הוא עורך ומייסד הבלוג "הכלכלה האמיתית", פרשן בתוכנית "לילה כלכלי" וחבר בקרן התחקירים העצמאית
אני גם רק אניח את כאן, למקרא שמישהו עוד לא זיהה את הטרול בשם שחרורון
https://en.wikipedia.org/wiki/Internet_troll
כשמישהו מביא עובדות שאתה לא אוהב ולא תואמות את הנרטיב שלך הדרך הכי טובה היא להתקיף את האדם ולא להתחייס לעובדות. אחרי הכל, אף פעם לא למדו אותך לבנות טיעון לוגי
ככה זה כאשר כולם עוסקים במניפולציות! הרשלנות בכל צעד וכך גם בכל עניין חוק מס על 3 דירות. במקום שיפסיקו זאת יש שתיקה בנושא unadlan.co.il/?p=7520
איך היית משנה את חוק בנק ישראל..?
שחרורון, אי אפשר להשיב לך בפוסט הקודם, אז כאן:
"המצב הזה הוא זמני ולא בר-קיימא"
מניין לך? מי או מה ימנע מתאגיד למקסם רווחים על חשבון הרעלת המים והאוויר והמזון ושכר מינימום לעובדיו?
"במוקדם או מאוחר יגיע מתחרה ויאכל לתאגיד המנצל את ארוחת הצהריים."
והמתחרה ינהג כקודם לו. כלומר, לא פתרת את הבעייה.
נכון שמדינה מחזקת תאגידים, אך תאגידים יקימו מדינה בכל מקרה עם מדינה ובלא מדינה. אין צורך שיקראו לעצמם מדינה, הם פשוט ינהגו כמדינה.
"“ניצול” – כל מי שעושה יותר כסף ממך ולא נותן לך את החלק של הרכוש שלו שאתה חושב שמגיע לך הוא נצלן"
לא הגדרת “ניצול” אלא צרות-עין . "ניצול" הוא מושג אחר.
"ניצול" הוא שמוש בחולשת הזולת לשעבודו לתועלתך הפרטית ללא תמורה הולמת או ללא תמורה.
"אתה קורא “נצלן” לכל מי שטוען, שלהוציא מקרי קצה, אדם צריך לעבוד בשביל לקיים את עצמו"
אין קשר לניצול.
אין ויכוח שאדם צריך לעבוד בשביל לקיים את עצמו, אך לא בכל תנאי;
כשאין מאפשרים לו לעבוד, כשעבודתו נכפית עליו, כשמושפל ומבוזה במקום עבודתו, כשמסכן את חיי עצמו או\וגם אחרים, כשעבודתו תפגע בקיומם של אחרים,
כשתוצרי עבודתו אינם מוסריים, כשעבודתו תפגע בבריאותו, כשעבודתו שוללת ממנו כל זמן פנוי, כששכר עבודתו איננו מספיק לקיום מינימלי, כששכרו איננו הולם את עבודתו,
איננו חייב או צריך לעבוד. או שיעזרו לו מתוך טוב-לב בחינם או שלא, אבל הוא איננו עבד של אף אחד.
כשכולם ינהגו כך תקבל חברה מוסרית וצודקת וחופשית!
"שמישהו צריך ליצר את הדברים שאתה רוצה בחינם"
בחינם? תלוי במתבונן. לחלק לשאינם עובדים זה בחינם.
להתעשר פי 10 עד פי 1000 מאחרים שעובדים למענך זאת התעשרות בחינם. לקיחת סיכון והשקעת הון אינם הצדקה.
כשנוצר שפע(קדמה טכנולוגית) שכולם כולל שאינם עובדים יכולים להתחלק בו ב"חינם", אז רק צרות-עין ועיוורון יראו בזה פסול.
"שתרחישים כאלו הם פשוט לא רלוונטים ולא אפשריים"
האם אתה טוען שאין אנשים עניים שמתגוררים בקרבת, למשל, בז"ן, שאין באפשרותם לעבור דירה ולהמנע מאוויר רעיל?
אין כל מחלוקת שהמדינה תומכת בתאגידים באמצעות רובה. אבל תאגיד ללא מדינה יעשה את אותו הדבר – הוא יהיה בעל הרובה.
אגב, הוא איננו חייב להשתמש ברובה. התאגיד יכול למכור לאיכרים בהודו זרעים שלא ניתנים לזריעה חוזרת וכך לשעבדם לו.
תאגיד בשוק חופשי, כהגדרתך, יוכל להקים תחנות כוח גרעיניות ללא פקוח ולזהם את הסביבה בחומרים רדיואקטיביים שיהרסו למיליונים את החיים למשך אלפי שנים.
לכפייה הקשרים רבים שהמשותף לכולם הוא מניעת אפשרות בחירה.
שאתה מדבר עליו כאי-כפייה הוא מקרה ספציפי הנקרא אי-אלימות.
אי-אלימות לבדה איננה מספיקה לקיום חברתי. יש להוסיף מוסר, כלומר, להבטיח אי פגיעה בזולת ואי-כפייה במובן הרחב.
דברת הרבה על איך תאגיד בשוק החופשי ינצל את כולם ואז הבאת כדוגמא את בז״ן שהוא תאגיד המגובה חזק עי הממשלה
אתן לך עוד ניסיון. הבא דוגמא לתאגיד של נסמך על ממשלה ומרשה לעצמו לנצל את הסובבים אותו
אני טוען שלעניים שמתגוררים בקרבת מפעל מזהם אין אפשרות לעבור דירה ולהמנע מאוויר רעיל, ולא משנה אם זהו תאגיד הנסמך על ממשלה או תאגיד בשוק חופשי.
"הבא דוגמא לתאגיד שלא נסמך על ממשלה ומרשה לעצמו לנצל את הסובבים אותו"
האם ישנו תאגיד שאינו נסמך על ממשלה?
אפשר לחשוב על מטעי הקקאו באפריקה כדוגמה. אינם נסמכים על הממשלה ומנצלים את עובדיהם.
הבעיה בלהביא דוגמה היא שכמעט שאין תאגידים שאינם נסמכים על ממשלות.
שישנם תאגידים שאינם מנצלים ואינם נסמכים על ממשלה, יתכן.
להסיק מכך שללא ממשלות רוב התאגידים לא יהיו נצלנייים זה מופרך.
השאלה היא האם בשוק חופשי יקומו תאגידים נצלניים, או תאגידי על שיביאו חורבן על מיליארדים?
בוריס הסביר לך שזה קורה עכשיו ולא רק בגלל המדינה אלא בעיקר בגלל קידוש שורת הרווח ונטישת ערכי המוסר. בקיצור – תוצאת פיגור רוחי עמוק הרואה בקיום הפיסי את מהות הכל.
השאלה היא האם אתה מבין ומקבל את ההסבר או שמתעקש שהסתמכות על ממשלות היא סיבה בלעדית לכל ניצול מחפיר, פורענות, מחסור ואסון, שתאגידים מביאים על העולם?
זה לא שאתה חי באחו ירוק ופסטורלי ופתאום נוחת לך בחצר תחנת כח גרעינית – אלא אם הממשלה מחליטה לעשות את זה: ליטול כסף של אנשים, לבנות בית זיקוק, להביא אנשים שיגורו מסביב ואז לתת בית הזיקוק לחברים של השליט התורן.
שאין לך ממשלה, דברים קוראים באופן אורגני. שמפעל קטן מתחיל לזהם, הוא תלוי בקהילה שיכולה ללכת לעבוד אצל המתחרה, או לא לספק שירותים למפעל (כי אין ממשלה שמפסקת שירותים). מה שאתה מתאר קורה רק בסיוע ממשלתי.
אם אתה רוצה דוגמא לתאגיד לא מגובה ממשלה צא החוצה לרחוב. כל חנות כמעט היא כזאת. בוא לסאן-פרנסיסקו כמעט כל סטארט אפ הוא כזה. ממשלה היא ריכוז כח. תאגידים הם הכלי הפשוט ביותר לנצל כח זה.
בנק ישראל רק רואה את מנהלי הבנקים הוא לא רואה ממטר את האזרחים ובעלי העסקים הקטנים שהבנקים ממש הורגים אותם
איך יכול להיות שהמשק הצרכני יורד והמכירות יורדות והבנקים וחב הבטוח מרווחים מיליארדים משהו בודק זאת
הגב בר באה מבנק וחוזרת לבנק האם אתם מצפים שהיא תבוא לעזרת האזרח היא רק שומרת על הבנקים ודואגת שלא יפתחו עוד בנקים בישראל
"הוא תלוי בקהילה שיכולה ללכת לעבוד אצל המתחרה, או לא לספק שירותים למפעל"
עובדי המפעל יכולים גם היום לעזוב את המפעל המזהם, ונותני שרותים יכולים להפסיק את מתן שרותיהם* . מדוע זה לא קורה?
1. כי אין להם מצפון.
2. כי הם תלויים במפעל כמקור פרנסתם היחיד ואין מפעל אחר באזור.
3. כי מקבלים שכר גבוה.
*אלא אם הממשלה היא ספק השרותים.
אותן סיבות יכולות להתקיים עם כפייה ממשלתית ובלעדיה. מכאן שמפעל מזהם יוכל להתקיים טוב מאוד גם ללא כפייה ממשלתית.
"כל חנות כמעט היא כזאת"
חנות איננה תאגיד.
"ממשלה היא ריכוז כח. תאגידים הם הכלי הפשוט ביותר לנצל כח זה."
אין ויכוח. הבעיה היא שתאגיד הוא ריכוז כוח בפני עצמו.
על מנת למנוע זאת על התאגיד להיות מוסרי במובן של התחשבות בזולת מתוך נדיבות, אך מוסר בא מהפנים ועד שאנשים לא יהיו מוסריים הם יסבלו עם ממשלה או בלעדיה.
כשאין מוסר בא השימוש בכוח לפתירת בעיות, וכשהוא בא כולם סובלים ומפסידים.
זה נראה פסימי(ראה סוריה), כאילו שאין פתרון. הפתרון הוא בתקווה שיש פתרון.
מינימום התערבות ממשלתית, מינימום חוקים, מינימום התערבות בעיניני הפרט, התחשבות ועזרה לזולת מתוך נדיבות וללא צרות עין.(שוב – מדובר בהתפתות רוחית)
תיקון: התפתחות.
אם חנות היא תאגיד בלי תמיכה ממשלתית אז יש שפע דוגמאות. יש עסקים קטנים שמשתמשים במים המשותפים של הבניין, יש בתי קפה שמשתלטים על המדרכה ושטחים ציבוריים, או מפריעים בצורה אחרת לדיירים.
אוי חוסר האונים
אם מישהו גונב לך מים שים מנעול, נתק את הצינור ואל תחדש את השכירות שלו
אם מישהו פולש לשטח שלך שכור שומר וזרוק אותן לקיבינימט. אחכ תחשוב איך אתה יכול למנוע פלישה בעתיד
הבעיה שהפולש ילך להחבא מאחורי הממשלה שתפעיל נגדך אלימות
GOLD BACKED BITCOIN = AURUMCOIN
SEE AURUMCOIN.COM
שמרו את כספכם מרמאים
מצד אחד בנק ישראל מונע משיקולים לא ברורים בקביעת המדיניות שלו, מצד שני אסור לת לממשלה לייצר כסף, כי שם המניעים ברורים. צריך לייצר ביטקויין ישראלי או משהו דומה שישמש כסף.כך אף אחד לא יוכל לקבוע ריבית, ולא יוכל להדפיס כסף כאשר בא לו.
ביטקויין מונע ריביות זהו רעיון טוב. סוף לרווחי הון עתק מריביות של הבנקים.
סוף לחזירות הבנקאית.
עוד יותר יותר טוב ביטקויין מגובה חלקית בזהב, למשל ב1% זהב.
האם ניתן למנוע זיוף ביטקויין בודאות מוחלטת?
הקמת מפלגה שתפעל למען כלכלה ישראלית מבוססת ביטקויין – רעיון טוב.
זו ממש לא הסיבה.
הסיבה היא כי כחלון ואנשיו מעוניינים לצאת בכותרות פופוליסטיות שהם שוברים את הבנקים ומגבירים תחרות.
להגביר תחרות זה מעולה – אבל לא בצורה שלומיאלית כזו.
לאחר מכן – כאשר הבעיות יצוצו, בנק ישראל הוא זה אשר צריך יהיה לטפל בהן.
מעבר לכך, נבחרי הציבור הם לא הציבור – תהיה בטוח שכאשר הם החליטו לא להקשיב לאנשי בנק ישראל זה לא היה כי אמון הציבור בבנק נפגע, אלא כי הם חושבים על ההצהרה שיכתבו בפייסבוק.
אם פישר היה נשאר, הוא היה מגיע למצב דומה למצבה של פלוג. היא לא מבצעת דברים שונים ממה שהוא עשה, ועל סמך זאת היא גם נבחרה על ידו.
הוא פשוט ידע מתי לפרוש. גם אם דייויד בלאט היה נשאר במכבי ת"א עוד קצת הוא היה מן הסתם מפוטר ובחיים לא ממשיך לאמן את לברון ג'יימס, אבל גם הוא ידע מתי לפרוש מהביצה כאן.
מה שבאמת יפה בכתבה (החשובה) זה לראות את יחימוביץ' סוגדת לפישר כמו בהמה, דורשת ממנו יחסי תן-קח על סמך אבחנתה ה"חדה", שבגלל שהוא כזה כוכב שיישאר למלוך עלינו עוד. איזה מן שיקול דעת זה? איזה מן אורח מחשבה? סתם סגידה שטחית לכוכבים שדורשת תמורה של "תישאר אצלנו עוד כי יש לך תדמית". עכשיו בטח היא תרעיש שנמאס לה מבנק ישראל יותר מכולם, ותנפנף בזה. אותו הבנק שפשוט ממשיך במדיניותו של הכוכב שלה.
וזאת החלופה לשלטון… (לא שהשלטון שווה משהו). בושה.
צריך לקחת מהבמקים את הפרבילגיה לייצר כסף
הבנקים לא מייצרים כסף
רק בנק ישראל מייצר כסף יש מאין
נ.ב. תלמד עברית קודם…
ממש לא נכון יואל, כל הלוואה היא יצירת כסף חדש.
יואל, "כל הפוסל במומו פוסל"!
…ויש הרבה חומר ביוטיוב על איך כסף נוצר בעיקר ע"י בנקים פרטיים וכמעט שלא ע"י גופים ממשלתיים בכל העולם המערבי, לא רק בישראל.
(חפש למשל "Money as Debt")
אני רק אניח את זה כאן
http://www.kav.org.il/הבלוג-המרכזי/item/2343-לחקור-את-בנק-ישראל-–-לסגור-את-בנק-ישראל
אני רוצה ללמוד אצל המורה הזה!