בחמישים השנים האחרונות, תחת שליטת התפיסה הניאוליברלית חל שינוי מהותי במשק האמריקאי והישראלי. השינוי התבטא בעיקר בריכוז של הון והכנסות בידי מיעוט שבמיעוט, וגידול מהיר באי-השוויון. את הרוב המכריע של פירות הצמיחה הכלכלית גרפה שכבה דקה – המאיון העשיר העליון, בעוד שהמעמד הבינוני הסתפק בפירורים ומצבם של העשירונים הנמוכים העניים הידרדר.
זו היתה העברת עושר מסיבית למאיון העליון העשיר בחסות ובתמיכת שלטון החוק. התוצאה של העברת עושר זו נראית לעיני כל. המאיון העליון בישראל מחזיק כעת בחלק ניכר מהעושר במדינה. העברת העושר נעשתה באמצעות הקלות במיסוי ישיר בעיקר על העשירון העליון העשיר, הורדת מס משמעותית על רווחי התאגידים, הטבות מס ואחרות לתאגידים, עצימת עין בפני תכנוני מס יצירתיים, הגדלת המיסוי העקיף, והטלת חלק הולך וגדל של התשלומים לבריאות ולחינוך על האזרחים.
יתכן והסמל להעדפת בעלי ההון נמצא במיסוי על הכנסות מהון ועל רווחי הון שהוא נמוך בצורה משמעותית מהמיסוי על הכנסות מעבודה.
לא תמיד זה היה כך, לפני כ-50 שנה, כשמדינת ישראל עוד הייתה מדינת רווחה, מספיק היה שאחד מבני הזוג יעבוד והמשפחה התקיימה בכבוד. כיום גם כאשר שני בני הזוג עובדים, המיסוי העקיף הגבוה ומחירים בלתי הגיוניים עבור דיור, בריאות, חינוך, דלק, מזון ומים, לא מאפשרים קיום בכבוד. משפחה מהמעמד הבינוני בישראל של ימינו תלויה כיום על חבל דק ללא רשת בטחון ומצבה הכלכלי רעוע בהרבה בהשוואה למשפחה ממוצעת לפני דור או שני דורות בלבד. על אף שהיום אנו 'עשירים' יותר, אנחנו באופן תמידי במצב כלכלי רעוע.
את הבעיה ניתן לראות בששה גרפים, החושפים את הפערים החברתיים והכלכליים העמוקים בארה"ב.
1. המאיון העליון העשיר ניצח במלחמת המעמדות של אמריקה
בשנת 1980, המאיון (האחוזון) העליון של המפרנסים באמריקה קיבלו 10% מההכנסה הלאומית בארה"ב, והמחצית התחתונה של המפרנסים קיבלה 20% מההכנסה הלאומית בארה"ב. אולם בשנת 2016 המצב התהפך: חלק ההכנסות של המשתייכים למאיון העליון עלה ל -20%, וחלק ההכנסות המחצית התחתונה של המפרנסים ירד ל -13%.
במילים אחרות: בארבעת העשורים האחרונים חברי המאיון העליון העשיר גרפו נתח הולך וגדל מההכנסה הלאומית על חשבון האמריקאים הרגילים. אף שהרטוריקה של 'מלחמת המעמדות' מעולם לא הייתה פופולרית בוושינגטון, המציאות היא שהמחוקקים בארה"ב ניהלו ומנהלים מלחמת מעמדות כבר עשרות שנים – בשם העשירים נגד כולם.
.
2. העובדים לא הרוויחו מעליית התפוקה
תחת הקפיטליזם, אמרו ואומרים לנו לעתים קרובות כי 'הגאות מעלה את כל הסירות', שחשוב יותר להגדיל את העוגה הכלכלית מאשר לדאוג לחלוקתה השוויונית – שככל שהכלכלה צומחת, כולם יחלקו בתגמולים. ובעשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה זה היה באופן כללי נכון במשק האמריקאי.
במהלך שנות 1950, ו- 1960 התגמול של העובדים גדל בהתאם לפריון (כמה עובדים מייצרים בשעה). במילים אחרות, ככל שהכלכלה הפכה פרודוקטיבית יותר והתפוקה התפשטה, העובדים האמריקאים נהנו מהעלאות שכר.
אבל בשנות השבעים, הקשר בין פריון לשכר החל להפרם. ב-40 השנים בין 1979 ל -2018, התפוקה עלתה ב -70%, בעוד ששכרם לשעה של עובדים טיפוסיים כמעט ולא עלה. סך הכל גדל ב -12% בלבד לאחר התאמת האינפלציה. למרות שהאמריקאים עובדים באופן פרודוקטיבי יותר מתמיד, הם לא קוצרים את הפירות הכספיים המקבילים.
3. העושר של המיליארדרים נסק לשמים
אם עובדים רגילים לא הרוויחו מעליית התפוקה, אז מי הרוויח? את התשובה ניתן למצוא ברווחים הגואים של התאגידים, בשכר המנהלים שהרקיע שחקים ובצבירת הון אישי עצום.בשנת 1990 היו 66 מיליארדרים אמריקאים שהיו בעלי עושר כולל של 240 מיליארד דולר (במונחי 2020). כיום בארה"ב יש 614 מיליארדרים עם עושר כולל של כמעט 3 טריליון דולר (3,000 מיליארד דולר).
בין השנים 1990-2020, המיליארדרים האמריקאים ראו את השווי הנקי שלהם גדל ביותר מ -1,130%, בעוד שהשווי הנקי החציוני של משקי הבית צמח ב -5% בלבד. כיום שלושה מיליארדרים אמריקאים – ג'ף בזוס, ביל גייטס, וורן באפט – מחזיקים בעושר רב כמו כל המחצית התחתונה של כלל משקי הבית בארה"ב.
4. למיליוני אמריקאים יש הון אפסי או שלילי
בעוד שהעושר הכולל בארה"ב גדל מאוד במהלך 50 השנים האחרונות, לא כל האמריקנים הפכו עשירים יותר. בין השנים 1963 – 2016 משפחות שנמצאו בתחתית חלוקת העושר (אלה שבאחוזון העשירי התחתון) עברו ממצב של חוסר הון (בממוצע) למצב של חובות בגובה של כ -1,000 דולר למשפחה. באותו זמן, משפחות בעשירונים האמצעיים, הכפילו ויותר, את העושר שלהן. לעומת זאת העושר של העשירון העליון גדל פי חמישה. עושרם של אלה שבאחוזון העליון – אלו העשירים יותר מ- 99% מכלל המשפחות – גדל פי שבע. שינויים אלה גרמו לזינוק באי-שוויון העושר.
5. הפערים בעושר בין הקבוצות האתניות השונות הלכו וגדלו
הפגנות המחאה של תנועת Black Lives Matter הדליקו זרקור על הגזענות המערכתית שעדיין פוקדת את החברה האמריקאית – החל משיטור ומשפט פלילי וכלה בדיור ובריאות. אך פערים עצומים בין הקבוצות האתניות קיימים גם בחלוקת העושר. בשנת 1963 העושר הממוצע של משפחות לבנות היה גבוה ב -121,000 דולר מהעושר הממוצע של משפחות צבעוניות. עד שנת 2016, העושר הממוצע של משפחות לבנות היה גבוה ביותר מ- 700,000 דולר מהעושר הממוצע של משפחות שחורות ומשפחות היספניות.
המשמעות היא שבשנת 2016 עושר המשפחה הלבנה עדיין היה גדול פי שבע מעושר המשפחה השחורה וגדל פי חמישה מעושר המשפחה ההיספני בממוצע.
6. חוסר בביטוח בריאות כולל עולה בחיים – ובפרנסה
ארה"ב ייחודית בקרב כלכלות מתקדמות בכך שאינה מספקת כיסוי רפואי אוניברסלי לאזרחיה, למרות שהיא מוציאה על בריאות יותר מכל מדינה אחרת בעולם. מחקר אחד מצא כי 45,000 אמריקאים מתים מדי שנה כתוצאה מכך שאין להם כיסוי כלשהו בביטוח בריאות. מאז החלה מגפת הקורונה במרץ, 12 מיליון אמריקאים איבדו את ביטוח הבריאות שלהם הקשור למקום עבודתם. המחסור בביטוח בריאות אוניברסלי לא רק עולה חיים – אלא גם פוגע בפרנסה.
מחקר שנערך לאחרונה בכתב העת American Journal of Public Health מצא כי 66.5% מכלל פשיטות הרגל קשורות לנושאים רפואיים – בגלל עלויות גבוהות לטיפול רפואי או בגלל זמן שנלקח מהעבודה. על פי ההערכות שפורסמו במחקר 530,000 משפחות פונות לפשיטת רגל מדי שנה בגלל בעיות רפואיות ועלויות הטיפול הרפואי. בעיה זו משמעותית יותר מסיבות כלכליות אחרות כמו משכנתא שלא ניתן לשלם, בזבוזים או רמת חיים מעבר לאמצעים, מתן עזרה לחברים או קרובי משפחה, הלוואות לסטודנטים או גירושין.
המגמה ברורה, גם אם הצגת הדברים לפעמים לוקה בחסר.
הנתון ששלושה אנשים מחזיקים בכמות הון שווה לכמחצית מאוכלוסיית ארצות הברית צריך לנער ולהעיר אותנו… גם אם היו אלף זה היה נכון, קל וחומר שלושה.
ה"חלום האמריקאי" שזלג גם לתרבות שלנו הוא אשלייה, אנחנו *לעולם* לא נהיה חלק מהשלושה האלה או אפילו קרוב לכך.
המגמה הזו – לכיוון ריכוזיות טוטאלית – הגיעה לשיא והיום מוצגת באופן גלוי וללא בושה על ידי נציגי ההון-שלטון.
אם נמשיך ללכת באותה הדרך,
עם אותן דעות ואותם טיעונים ואותם ויכוחים בינינו לבין עצמנו,
נמצא את עצמנו בצד ה"לא כלום" של "הכל או לא כלום".
ברכה והצלחה
כתוב שבשנת 1963 העושר של משפחה לבנה היה גבוה ב-121 אלף דולר מהעושר הממוצע של משפחה שחורה. כמו כן כתוב שבשנת 2016 הפער בעושר עלה ל-700 אלף דולר.
אבל 120 אלף דולר בשנת 1963 שוים יותר מ-700 אלף דולר בשנת 2016. ב-120 אלף דולר (360 אלף לירות) בשנת 1963 יכולת לקנות בערך 10 דירות בנות 3 חדרים באיזור המרכז. היום ב-700 אלף דולר (2.5 מיליון ש"ח) תוכל לקנות אולי דירה וחצי באותו גודל. אפילו אם נוריד את כל עליות המחירים שהיו בדירות ב-10 השנים האחרונות (כלומר נניח שנקח את מחירי הדירות בשנת 2010) – אז יכולת בשנת 2010 לקנות בסכום זה בקושי 3 דירות.
המשכורת הממוצעת ברוטו בישראל בשנת 1963 היתה פחות מ-200 דולר (600 לירות) לחודש. כלומר 120 אלף דולר היו יותר מ-600 משכורות ממוצעות. היום המשכורת הממוצעת ברוטו היא 3000 דולר (10500 ש"ח). כלומר 700 אלף דולר זה רק 233 משכורות ממוצעות בישראל.
גם אני שמתי לב שבשני הגרפים האחרים שמבטאים הבדלים מספריים מוחלטים, (בניגוד ליחסיים), רשום "adjusted to 20XX $US" או משהו דומה, ובגרף הזה לא רשום.
כלומר, לפחות בעיניי יש חוסר בהירות במשמעויות הגרף הזה וביחסי הגומלין שלו עם הנתונים האחרים.
למרות זאת, בגדול המגמה ברורה והיא בדיוק כפי שאמנון פורטוגלי מציג אותה!
אני מרגיש ורואה את זה כבר זמן מה ועכשיו זה ברור יותר מתמיד.
אתיחס לגידול ההון ולפערים בין העשירונים הנמוכים והעליונים שהפער ביניהם הולך וגדל. נכון זה הולך וגדל כמעט בצורה מעריכית. מי שהתחיל את דרכו עם עושר משפחתי של נניח מיליון יהיו לו בתום כ 7 שנים שני מיליון מבלי לעשות מאומה. באותו הזמן למי שהיו רק 10000 יהיו לאחר 7 שנים כ 20000. מכאן שהלבנים שהחלו עם הון התחלתי גבוה ירוצו קדימה בצורה מעריכית ולא בגלל איזו שהיא שיטת ממשל או כלכלה, או קפיטליזם חזירי וגזענות.
אריק טוען שיש גוף "מרושע" כמו הבנק המרכזי ואם רק ניפטר ממנו או נגרום לו לשנות מדיניות….הכל יסתדר.
אז אריק טועה. הבנק המרכזי לא מרושע ויש סיבות טובות בגינן הוא עושה את מה שהוא עושה.
הסיבות הן בעיקר דמוגרפיות ואחרות,כשהבנק המרכזי מגיב אליהן. הבנק המרכזי לא עושה את מה שהוא עושה בגלל שהוא מרושע,או מושחת.
הבנק המרכזי הינו גוף אינטרסנטי שדואג לקבוצה קטנה של בעלי נכסים על חשבון כל השאר. ומכאן שהבנק המרכזי הינו ארגון מושחת. העדפה של מיעוט בעלי אמצעים על פני רוב חסר אמצעים הינה שחיתות. בנוסף, הבנק המרכזי אינו הוגן. הוא מייצר משאב ציבורי (מטבעות ואשראי ציבורי) ומחלק אותם לקבוצות מיוחסות ועשירות (בנקים מסחריים, תאגידים, ממשלה, וכל מיני גופים שנכשלו). ומכאן שהפעלת גוף פרטי (הפדרל ריזרב הינו בבעלות פרטית) שפועל בצורה מושחתת וחסרת הוגנות, שפועל במוצהר לטובת בעלי הנכסים ושאחראי על משאב ציבורי (כמות המטבעות והחוב הציבורי) הינו מעשה מרושע.
הבנק המרכזי פועל כדי לשפר את מצבם של בעלי הנכסים. הוא מגן עליהם מהפסד ומתשלום על כישלונות ומהפסד כתוצאה מהחלטות שגויות, מטופשות וחסרות אחריות. הוא עושה זאת באמצעות מניפולציה על השוק החופשי ועל המחירים ובאמצעות שטרות שהוא מנפיק ואשראי שהוא נותן שהיו יכולים לשמש במגוון דרכים אחרות ובצורה הרבה יותר הוגנת, יעילה ומטיבה עם הרבה יותר אנשים. וכך מי שכבר מחזיק בנכסים יכול למנף אותם ולקבל רווח חסר סיכון (שכן הבנק יקנה אותם אם ערכם ירד) ומי שאינו מחזיק בנכסים (הציבור הרחב ובפרט הדורות הצעירים) אינו יקבל דבר.
התוצאה של פעולת הבנק היא שעשירים מתעשרים, עניים מתרוששים ומעמד הביניים נדחק לכיוון העוני. הפערים גדלים. החברה נהית מקוטבת יותר. החובות גדלים ומחירי הנכסים מתנפחים. בסוף מקבלים שתי בועות ענקיות. אחת של חוב ואחת של נכסים. זהו המצב הנוכחי בארה"ב. באיזשהו שלב, כפי שראינו לאורך ההיסטוריה, הכל קורס.
וזה לשיטתך גוף שאינו מרושע או גוף שפועל בשל סיבות דמוגרפיות?
פליז קאט דה בולשיט.
בפרדיגמה הנוכחית בטח. אבל בשונה מבעבר היום יש לנו את הכלים ליצור מערכת חכמה יותר להעברת ערכים בין אנשים – מבוזרת ושקופה, שלא נשענת על בנקים כמוסד מתווך ושאינה דורשת אמון בתמורה. תקרא על בלוקצ'יין (לא רק בהקשר של ביטקוין) אני מניח שזה יעניין אותך.
בהקשר הזה צריך לציין שאנחנו לפני, או בתחילתה, של מהפכה תעשייתית חדשה ולפי איך שאני קורא את המפה אני בהחלט נפעם מכמות הפיתרונות והפוטנציאל שאני מזהה.
עבדות של שחורים נמשכה יותר מאלף שנים. האירופאים לא נזקקו
לעבדים לפני שהיו להם מושבות.
רוב הזמן,העבדות שלהם היתה בעולם המוסלמי. שם גם רצחו אותם לאחר מכן,ולכן אין אוכלוסיה שחורה במדינות הערביות. על כל עבד שחור שנמכר לאירופאים,נמכרו מעל 11 למוסלמים.
מי שהפך את השחורים לעבדים…היו
שחורים אחרים.המוסלמים והאירופאים בסהכ הגיעו לשוק ושילמו עבור המוצר. אני אישית בעד עבדות.הביטול שלה היה טעות.
אין צורך בהכנסת אלמנטים של גזענות לעבדות והיא לדעתי צריכה להיות צורת הענישה הנפוצה במקום מאסר.
כולנו עבדים פה.
אזרח ממוצע בישראל עובד בערך 7 חודשים וחצי בשנה עבור האדון שלו (המדינה).
בנוסף אזרח ישראלי יהודי שאינו חרדי הוא עבד גמור במשך 3 שנים מגיל 18 ועד 21. ואח"כ הוא עבד למשך חודש בשנה עד סביבות גיל 40.
לא יודע מאיפה הבאת את הסיפור שלמוסלמים היו 11 עבדים על כל עבד שהיה לאירופאים. כמו כן העבדות היתה בעולם לפני הרבה יותר מאלף שנים. הפרסים, היונים, הרומאים ועוד עמים רבים אחרים – החזיקו עבדים בכמויות גדולות. בכל אופן עד למהפכה התעשיתית, השתמשו בעבדים. כנראה שהמהפכה התעשיתית גרמה לכך שלא היה צורך בעבדים יותר – לכן הם שוחררו.
ובכן,צריך להתייחס לכמה תהליכים שקרו.
הבאת מעל 80 היספנים לא חוקיים הרעה את מצבם של העניים.
גם העברת 2 מליארד מקומות עבודה לסין,מכסיקו,הודו,טורקיה ובמגלדש לא ממש עזרה.
תוחלת חיים עלתה,ולזה יש השלכות רבות מאד.
יציאת הנשים לעבודה,הכפילה את הצע העובדים אבל לא הכפילה את הצע התעסוקה. זה גרם לירידה משמעותית בשכר בהמון תחומים.
אלה לדעתי הסיבות העיקריות לתהליך שאתה מתאר.
הכותב הציג כמה סימפטומים אבל לא טרח לשאול ״למה?״. הרי זה ברור שאם הכותב יהיה הדיקטטור הכל יכול , יהיה גן עדן על פני אדמות
אגב, התשובה ל״למה זה קרה?״ היא די פשוטה. התערבות ממשלתית הולכת וגודלת
האם אתם יודעים מה קרה ב1971? הניתוק בין הדולר לזהב הוביל לשחיקה של הדולר (וכל המטבעות שמבוססים עליו , שזה בערך כל המטבעות בעולם). זה יצר עולם מחולק לשניים: אלו שיש להם גישה ל״מכשירים פיננסים״ (כמו בורסה) הרויחו באפן ישיר מהמהלך. אלו שלא (רוב האנשים) ראו את החסכונות שלהם נעלמים והמשכורת נשחקת
מטבע ציוי הוא תוכנית ממשלתית. וכמו כל דבר ממשלתי, כל מה שנוגע בו הופך בסופו של דבר לחרא.
מה הפתרון? במקום לדרוש שהממשלה תכפה א או תעשה ב, דרוש שהממשלה לא תעשה. הממשלה צריכה לקטון ולהגיע למצב שהיא בגדול סמלית – כמו מלכת אנגליה
אולי התוצאות הכלכליות מהקורונה בעולם יביא לשינוי.
אולי יהיה רע מספיק ויהיה צורך לשנות את חלוקת העושר בעולם.
אבל ההסטוריה מלמדת שאין סיכוי.
תמיד נחזור לנקודה של מציצת דם וחזירות גוברת. של חיבור הון ושלטון.
של שכבת עבדים ומעליהם כל החוגגים.
היום אפילו במגזר הציבורי ופנסיות תקציביות לא נוגעים. למרות המצב.
כמו שכבר לא יקחו מהחרדים תקציבים חזרה,כך לא יפגעו בתאגידים ובריכוזיות.
צריך להיכנע ולהשלים עם המצב.
לא לפתח חלומות וציפיות.
טוב יותר לא היה ולא יהיה.
נוסטלגיה זה נחמד. גם אני גדלתי בבית שרק אבא עבד. אבל הייתי ילד שלא היה לו כלום. וככה רוב הילדים בשכונה.
אני הייתי בבית שבו אבא עבד במשרה מלאה ואמא עבדה בחצי משרה (וגם זה – לא תמיד) ודוקא לא היה חסר דבר. המוצרים הבסיסיים לא חסרו מעולם. גם דברים לא בסיסיים היו לנו. אופנים, רדיו, חוגים, טיולים, ממתקים. הדברים האלו יכולים להחשב מגוחכים בימנו אבל כדאי לזכור שאז לא היו הטכנולוגיות של היום. כמו כן צריך לציין שבשנות הששים והשבעים היתה עליה גדולה ברמת החיים ונכנסו לחיינו: טלויזיה, רכב, טלפון והדירות נהיו גדולות יותר.
"המיסוי העקיף הגבוה ומחירים בלתי הגיוניים עבור דיור, בריאות, חינוך, דלק, מזון ומים, לא מאפשרים קיום בכבוד". אוקסימורון, כל הסעיפים שנמנו בציטוט כגורמים ליוקר המחיה הינם מוצרים שהמדינה מספקת או שמעורבת בצורה משמעותית בקביעת המחיר הסופי לצרכן. המדינה גם זו שקובעת מה מידת התחרות "המותרת" בגורמים שצויינו ובכך משפיעה משמעותית על המחיר הסופי.
האשמה כמובן מופנית כלפי הקפיטליזם החזירי. והפתרון הוא עוד ממשלה. עוד סוציאליזם. עוד מיסים ועוד תקציבים.
במילים אחרות אפשר להציג את הטענה כך: הממשלה מספקת מוצרים יקרים לציבור. האשם הוא האדיאל הקפיטליסטי. לכן צריך עוד מממשלה ועוד תקציבים כדי להוזיל את המוצרים שמסופקים לציבור. ומכאן אפשר לחלק את הציבור לשתי קבוצות. אלו שמבינים שהטיעון פרדוקסלי ולא יתכן במציאות ואלו שחושבים שאין שום בעיה בטיעון. אפשר לתת יותר לאזרח וגם לקחת ממננו עוד יותר ובכך להוזיל את יוקר המחיה.
כדאי לשים לב לעוד כל מיני מוצרים הכרחיים שמשפיעים על יוקר המחיה שהכותב "שכח" להזכיר: ביגוד, הנעלה, אלקטרוניקה, מחשבים תקשורת סמארטפונים, תרבות, טיסות ועוד רבים אחרים. כל אלו הינם מוצרים שמסופקים ע"י שוק פרטי ותחרותי ושהמדינה כמעט ואינה מעורבת בו. ודווקא במוצרים אלו, שכל אחד צורך, חלה הוזלה של עשרות אחוזים ב 20 השנים האחרונות. מוצרים אלו נגישים למעמדות הנמוכים כפי שלא היו מעולם. בכל שכונת עוני אפשר למצוא אנשים רבים לבושים בבגדי מותגים ומשתמשים בסמארטפונים חדישים. אין כיום אדם, עני ככל שיהיה, שלא נסע לפחות כמה פעמים לחופשה בחו"ל ולא חזר עם מזוודה מלאה בשקיות.
הכותב גם "שכח" להצביע על המוסד הממשלתי שדואג לכך שעשירים יהיו יותר עשירים ועניים יהיו יותר עניים. זהו הבנק המרכזי. והתפקיד האמיתי שלו (בניגוד לתפקידיו המוצהרים) הינו לשמור שמחירי הנכסים יעלו כל הזמן. הבנק המרכזי מספק אשראי בחינם לתאגידים אך לא לאזרחים, מחלץ תאגידים שנקלעו לקשיים אל לא אזרחים שנקלעו לקשיים, מזרים טריליוני דולרים לשוק שמגיעים רק לתאגידים אבל לא לאזרחים. מתגמל תאגידים שנכשלו אך דואג לעונש עבור אזרחים שנכשלו.
וזוהי הסיבה האמיתי להתרחבות הפערים במדינות מערביות. המדינה משקיעה את מירב מאמציה כדי להעשיר את העשירים ולרושש את העניים. זהו לא קפיטליזם. שום רעיון קפיטליסטי אינו תומך במוסד ממשלתי שנותן מתנות לתאגידים ובנקים. קפיטליזם, בכל צורותיו, מתנגד קטגורית לחילוץ מוסדות שנכשלו. זהו סוציאליזם לעשירים בלבד.
משברים כלכליים התרחשו תמיד בגלל חוסר אחריות של ממשלות ותאגידים. אך בעבר, אלו שפישלו היו צריכים לשלם על כישלונם. להפסיד את נכסיהם. להיות מודחים מתפקידיהם. זהו מנגנון שוויסת את הפערים בחברה. מי שהיו לו נכסים היה ברוב המקרים מפסיד חלק מערכם כשיהיה מתרחש משבר כלכלי. כך היה גם נוצר תמריץ חשוב לנהוג באחריות ובחוכמה. כיום הבנק המרכזי דואג לכך שערכם של הנכסים יעלה תמיד. גם בתקופות משבר. וגם כשהמשבר הוא הכי משמעותי ב 100 שנים האחרונות. ומאחר שבעלי הנכסים, בהגדרה, הם העשירים, הרי שהם הופכים להיות יותר עשירים. ומאחר שהחילוץ שלהם נעשה באמצעות תקציבים ציבוריים הרי שהעניים התרושיים עוד יותר ומעמד הביניים נדחק מטה. הבנק המרכזי ביטל את מנגנון הוויסות הטבעי שהיה קיים לאורך ההיסטוריה וכתוצאה מכך הפערים גדלו. הבנק המרכזי גם ביטל את החובה לנהוג באחריות פיננסית ותקציבית. וכך אפשר להרוויח הרבה בתקופות גאות מבלי לשלם כלל בתקופות שפל. את הנכסים שאיבדו מערכם בשפל יהיה אפשר למכור לבנק המרכזי במחיר מלא ולגזור גם עמלות תוך כדי המהלך. וכך נוצרו בועות של נכסים ושל חוב. כי אם אין אחריות כלכלית ואין מחיר שצריך לשלם על החלטות גרועות ועל חוסר אחריות, בסוף כולם יהיו בחובות. וככל שיהיו יותר חובות כך גם יעלה יוקר המחיה ויצטרכו לשלם יותר מיסים כדי להחזיר את החובות. והתוצאה תהיה יותר עניים ויותר פערים. שכן העשירים תמיד ימצאו את הפרצות שיאפשרו להם להתחמק ממיסים. והחשבון, כמו תמיד, יוגש למעמד הביניים שיהפוך ליותר עני. יקבל פחות שירותים וישלם יותר מיסים. וגם אז ימשיכו ארגוני שמאל ליבראלי להאשים את הקפיטליזם בעוני ובפערים ולדרוש יותר מיסים ויותר ממשלה.
והמירוץ אל התחתית ממשיך בכל הכוח.
ומעניין ששום ארגון שמאל לא מצביע על הבעיה. כולם, כרגיל, רוצים עוד מיסים, עוד רגולציה ועוד ממשלה. אף אחד לא מצביע על "משרד הרווחה לעשירם" שמעשיר את העשירים, שמרושש את העניים ושדואג להרחבת הפערים. הבנק המרכזי.
קפיטליזם: שעבוד להון בשם חירות מזוייפת.
מטרת החיים(הון), הערכים, המוסר, סדר העדיפויות, נקבעים על ידי ההון.
שעבוד הוא מוסרי; 200 שנות עבדות של שחורים באמריקה.
התעלמות, ניכור, ניצול והפקרות, הם מוסריים; מליוני הומלסים, עניים, רעבים, בארה"ב.
סוציאליזם: דיקטטורה של עבדים נבחרים שבעלי ההון משחדים ומושחדים.
התגובה של אריק מדויקת
התגובה לתגובה היא דוגמא נפוצה של אידיוט שימושי. לצערנו יש כיום עודף של שוטים מסוג זה , כנראה פרי מערכת ה״חינוך״