מופע האימים של מנכ"ל דלק כשברקע חשד להונאת ענק

"אני רוצה לומר לכם דבר אחד יסודי – בלי שיהיה ייצוא גז, לא יהיה גז בשוק המקומי."- כך אמר נתניהו בפתח ישיבת הממשלה  ב-23 ביוני 2013. "בלי חוזי יצוא מאגר לווייתן לא יפותח" – טען מוריס דורפמן, סגן ראש המועצה הלאומית לכלכלה, בישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת ב-29 לנובמבר 2015.

על איזה ייצוא מדובר? בתגובתה לעתירות שהוגשו לבג"ץ טענה שותפות רציו השולטת ב-15% ממאגר לווייתן: "כדי להשיג מימון בסדרי גודל כאלה, ישנו הכרח בהתקשרויות חזויות עם צרכנים גדולים לשם מכירת גז בכמויות משמעותיות כבר לפני הפיתוח, וזאת על מנת להציג לגופים המממנים כושר החזר בסכומים הנדרשים."

באותו הזמן דובר על השקעה בהיקף של 8-6 מיליארד דולר לפיתוח המאגר, שיאפשר יצוא גז ששוויו מוערך בכ- 2 מיליארד דולר לשנה. החוזה לייצוא הגז לירדן ששותפי לויתן מנופפים בו, הוא בשווי הנאמד בכ- 400 עד 500 מיליון דולר לשנה, כ-25% מכמות הגז שנחשבה כנדרשת להצדיק כלכלית את פיתוח לוויתן. להשוואה, המכירות של גז טבעי מ'תמר' יסתכמו השנה בכ- 1.7 מיליארד דולר, כולם לצריכה בישראל.

שמונה ימים בלבד אחרי הקביעה הנחרצת של דורפמן, התברר שבניגוד לדבריו, אפשר לפתח את לוויתן בלי חוזי ייצוא בהיקף משמעותי ובהשקעה קטנה יחסית. נובל אנרג'י הציגה תוכנית לפיה לוויתן יפותח גם בלי חוזי הייצוא, בהשקעה של 4-3 מיליארד דולר בלבד.

ההודעה של שותפי לוויתן שניתן לפתח את לוויתן גם ללא חוזי יצוא משמעותיים, שומטת את הקרקע מתחת למנטרה של הממשלה, משרדי הממשלה ומונופול הגז שחזרו עליה פעם אחרי פעם. האפשרות לפתח את לוויתן בלי ייצוא משמעותי, מראה את הרדידות וחוסר ההבנה בטיעונים של כל מי שהובילו למתווה הגז. אם הנימוקים בדבר חיוניות היצוא והצורך בהפעלת סעיף 52 נופלים, אזי גם לא היה מקום לאישור המתווה ולהדחתו של דויד גילה מרשות ההגבלים העסקיים, ושל אורית פרקש-הכהן יור רשות החשמל, שאיפשרו את אישור המתווה.

ארז צדוק הגיש ב-8 לינואר 2017 מכתב תלונה למחלקה לחקירות כלכליות ולראש האגף לחקירות ומודיעין במשטרת ישראל, בגין חשד להונאה וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ע"י קבוצת דלק ונובל אנרג'י בעניין מתווה הגז. בתלונה נכתב כי יש חשד ששותפות הגז הונו את הממשלה בכך שלא ציינו כי ניתן לפתח את לוויתן גם ללא צורך ביצוא. באותו ערב התראיין צדוק לתוכנית 'לילה כלכלי' בהנחיית גדי סוקניק מול יוסי אבו, מנכ"ל דלק קידוחים שהיה אמור להגיב לטענות ולתלונה.

חזיתי במופע האימים של יוסי אבו מנכל דלק קידוחים בתוכנית לילה כלכלי. יוסי אבו היה במירעו, עם כל הטריקים והשטיקים, מנופף בנייר שאין בו כלום, מדבר שטויות וחצאי אמת ללא הפסקה. וכמובן לא מדבר לעניין, לא מתייחס לטענות ולתלונה של ארז וחוזר על דף המסרים שלו.

כך לדוגמה, הטענה של אבו שעכשיו מתחיל ייצוא גז לירדן, תוך שהוא 'שוכח' לציין שמדובר בייצוא זניח למפעלי האשלג בירדן ממאגר תמר, בעוד שהיצוא לחברת החשמל הירדנית מלויתן, יתחיל רק בעוד 3 או 4 שנים בהיקף קטן יחסית וכלל לא בטוח שיתממש. כאמור אף מילה לא תשמעו על הטענה של צדוק בדבר ההטעייה של תאגידי הגז שהסתירו מידע יסודי קריטי, והונו למעשה את חברי צוות קנדל, את הממשלה, את המל"ל ואת בנק ישראל.

קיומה של אפשרות נוספת לפיתוח משק הגז בישראל המכונה 'לוויתן קטן', הוא סיפור גדול. סיפור של הונאה גדולה. תאגידי הגז הסתירו מידע קריטי, הונו למעשה את חברי צוות קנדל ובסופו של דבר גם את עצמם. הסתרת האפשרות והתוכנית לפתח את "לוויתן" בלי ייצוא, פגעה פגיעה מהותית בשיקולים שהוליכו את הדרג המקצועי להמליץ על הכניסה למתווה ובהערכת האילוצים והחלופות שעמדו בפניהם.

תאגידי הגז בנו סיפור המבוסס על מסרים פשוטים: צריך להוציא את הגז מהאדמה. כדי להוציא את הגז מהאדמה צריך לפתח את "לוויתן"; כדי לפתח את "לוויתן" צריך לייצא גז: המקום שאפשר לייצא אליו גז בכמויות הנדרשות הוא מצרים; יצוא הגז למצרים בהיקפים שבהם מדובר, כ-2 מיליארד דולר לשנה לפי מכתבי הכוונות עם יוניון פנוסה ובריטיש גז, ייתן ערובה לבנקים, שיממנו את פיתוח "לוויתן". והנה סיפור שלם.

הסיפור הזה נקלט והוטמע. חברי צוות קנדל (יוג'ין קנדל, מוריס דורפמן, אבי ליכט, אמיר לוי ואחרים) אטמו עצמם לדעות מנוגדות, לא שמו לב, או שלא הבינו שהסיפור מתבסס על ההנחה שיהיה ייצוא משמעותי של גז מישראל למצרים, לירדן, לטורקיה ודרך מצרים לאירופה. כך לדוגמה, דברי מוריס דורפמן בוועדת הכלכלה: "אנחנו צריכים את החוזה עם החברות במצרים לפיתוח מאגר לוויתן". אבל אם אין אפשרות ריאלית לייצא גז, ולא יהיה ייצוא של גז מישראל בכמויות גדולות, לאורך זמן, ובמחירים גבוהים, כל הסיפור של תאגידי הגז קורס.

הסתרת האפשרות והתוכנית לפתח את לוויתן בלי יצוא פגעה פגיעה יסודית ומהותית בשיקולים שהוליכו את הדרג המקצועי להמליץ על הכניסה למתווה ובהערכת האילוצים והחלופות שעמדו בפניהם. מעניין איך כל אלה ירגישו כאשר יבינו שהופעלו על ידי תאגידי הגז. איך מרגיש מוריס דורפמן כאשר הוא יבין שתאגידי הגז נתנו לו להופיע בועדת הכלכלה ולדבר דברי הבל, שהם ידעו היטב שאינם נכונים. האם יהיה להם את עוז הרוח לקום ולאמר, 'סליחה, הוטיענו וטעינו, אסור היה לאשר את מתווה הגז, צריך כעת לעצור, לחשוב ולבנות מתווה חדש למשק הישראלי?'
אולי בג"ץ יעשה זאת.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר