הבנק המרכזי של אנגליה פרסם תוצאות של מחקר המתבצע כיום של זולטן ג'אקאב ומיכאל קומהוף. מדובר במחקר הממשיך פרסומים קודמים מטעם הבנק המרכזי האנגלי ועליהם הרחבתי במאמר "המלחמה בחשיבה הכלכלית החדשה" ו"המאמרים שהרעידו את העולם הכלכלי". החוקרים השתמשו בכלים מודרניים כדי לבדוק את התפקיד והתיפקוד של בנקים במחזורים מקרו-כלכליים.המחקר השווה בין שני מודלים של בנקאות ומצא כי המודל המקובל היום, בו הבנקים משמשים כמתווכים פיננסים, הינו מודל תיאורטי שאינו תואם את המציאות בשטח, ושאינו מדמה את תפקוד המערכת הפיננסית בפועל.
המודל הראשון שנבדק הוא המודל שמלמדים באוניברסיטאות ושבתקשורת מרבים להזכיר. במודל זה בנקים משמשים כמתווכים בין מפקידים ללווים. המשמעות היא שאת הכסף שהבנק מלווה הוא לוקח מכספי הפקדונות של החוסכים. כלומר כמות ההלוואות שהבנק נותן תלויה ביכולת של החוסכים לחסוך יותר, קרי ליצר יותר או לצרוך פחות. מאחר ומעורבים פה תהליכי יצור של דברים מממשיים והרגלי צריכה, הרי שמדובר בתהליך שבאופן טבעי הוא איטי ומתמשך.
המודל השני מדבר על כך שהבנקים מספקים הלוואות על ידי יצירת כסף ללא תלות בכספי החוסכים. במנגנון זה כמות ההלוואות תלויה בעיקר בהערכת הבנק לגבי יכולת הפרעון של הלווים. כך למשל, מצב בו השוק משגשג והאבטלה נמוכה יגרום לבנק לתת יותר הלוואות. במצב בו השוק משברי וספק אם הלווים יוכלו להחזיר בו את ההלוואות – יגרום לבנק לחשוש מלייצר כסף ולהלוות אותו.
בעוד שכסף הוא חיוני לקידום רכישות ומכירות של משאבים אמיתיים, הוא עצמו אינו משאב פיזי. הוא יכול להיוצר בתוך המערכת הבנקאית במחיר אפסי. ככזה, תחת מודל בו בנקים מייצרים את הכסף – שינויים בשוק האשראי (הקטנה או הגדלה)
יקרו בתהליך שהוא די מהיר.
המחקר מצא, שהמודל בו בנקים מייצרים את הכסף, תואם את העובדות והמציאות בצורה טובה בהרבה מזה ששיקף המודל של התיווך הבנקאי. מודל יצירת הכסף הצליח לחזות טוב יותר את השינויים בהלוואות ובגודל מאזני הבנק בעקבות זעזועים במערכת הפיננסית. מדובר בשינויים שהם הרבה יותר גדולים, הרבה יותר מהירים, ושיש להם השפעות גדולות הרבה יותר על הכלכלה הריאלית, בדומה למה שקרה במשבר הפיננסי הגדול של 2008. בנוסף נמצא כי תהליך ההתאמה למשבר תלוי הרבה פחות בשינויים במרווחי ההלוואות (הפער בין הריבית שמקבל הבנק מהלוואות לבין הריבית שהוא משלם על פקדונות), שהוא ערוץ אופיני למודל התיווך הבנקאי.
על פי מודל יצירת הכסף של הבנקים, הם אינם מוגבלים מבחינה טכנית בהגדלת כמות הכסף וההלוואות. לבנק, אין אילוצים חיצוניים כמו זמינות כספים מצד חוסכים או הזמינות של הגדלת רזרבות הבנק המרכזי. כמות הרזרבות על פי המחקר מסופקות לפי הצורך לבנקים על ידי הבנקים המרכזיים, כך שלא יהוו הגבלה על יכולת מתן ההלוואות שלהם. רזרבות הבנק הן לפיכך התוצאה ולא הסיבה של הלוואות ויצירת כסף ע"י הבנקים המסחריים – זאת בניגוד לתאוריה התיווך הנפוצה בעולם ובבתי הספר לכלכלה.
אם זאת אין זה אומר שהבנקים אינם עומדים בפני מגבלות אחרות להגדלת כמות הכסף וההלוואות. אבל המגבלה החשובה ביותר, במיוחד בתקופות השגשוג של מחזורים כלכליים כאשר כל הבנקים מחליטים כמעט בו-זמנית להלוות יותר, היא ההערכה שלהם לגבי יכולת הפרעון של הלווים וההשלכות כתוצאה מכך על הרווחיות שלהם.
למחקר המלא לחצו כאן
אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר