המכשיר הזה יכול לשנות את חייכם

צילום: Aman Firdaus, פליקר

לאחרונה שדרגתי את ערכת הטיולים שלי עם פלאפון נוקיה ישן. בהקשר התרבותי הנוכחי, המילה "שדרוג" נראית תלושה מעט במשפט האחרון, אולם בחרתי בה במודע. בהמשך אנסה לשכנע אתכם שפלאפון ישן הינו פיסת ציוד אידאלית לשטח, וכלי מועיל באופן כללי לחיי היומיום. ולא, אני לא מתכוון ליכולת להחליף אותו עם שבטים נידחים בתמורה לאוכל וסוסים או להשתמש בו כבמשקולת בעת שליית פנינים, ואפילו לא ככלי לפיצוח אגוזים. לצורך נוחות הכתיבה אתייחס מכאן ואילך לפלאפון חכם כסמארטפון ולפלאפון ישן ככסילופון (פלאפון כסיל).

*למה זה טוב לטיולים*

זמן סוללה. הסמארטפונים זוללים סוללות. גם מכשיר חדש מהקופסא מחזיק מעמד לכל היותר יום שלם ללא הטענה, וכולם ללא יוצא מן הכלל נוטים להפגין התדרדרות מרשימה בזמנים בחלוף כמה חודשים. כסילופון מנגד יחזיק מעמד בקלות שבוע ימים. אז נכון, אני יכול להסתובב עם בטרייה חלופית, או מטען נייד (שאותו ניתן לחבר למטען נייד נוסף, ועוד אחד, עד ליצירת שרשרת נאה לצוואר) אולם מדוע לפתור בעיה שניתן פשוט למנוע?

עמידות. כל מי שהשתמש בעבר במכשיר נוקייה יעיד על כך – אתה יכול לדרוס אותם, להפיל אותם, להרטיב אותם, להשאיר אותם ארבעה ימים ללא טעינה והם ימשיכו לעבוד, כמצופה מניידים טיפשים שהורכבו וחושלו בערבות הקפואות של פינלנד. מכשיר נוקיה יכול לפול לך מהיד ולהתפרק לארבעה חלקים שונים, אבל עדיין ניתן לאסוף אותם, להרכיב חזרה, ולהמשיך את השיחה בדיוק מהמקום בו היא הופסקה. אין מסכים סדוקים, אין השתתפות עצמית של 700 ש"ח ואין צורך ללכת לתחנת השירות ולהמתין בתורים ארוכים. השטח מעצם הגדרתו נוטה לשבור חפצים עדינים וסמארטפונים בהחלט נכללים בקטגוריה זו.

שקט מנטלי. חלק גדול מהסיבה שבשלה אני יוצא לטייל היא כדי להתנתק מהעולם. רק אני, שותפי להליכה וספר טוב. אי אפשר להתנתק עם אינפוזיה קבועה של מידע מהעולם החיצון. אם אנחנו רוצים להיות נוכחים בחוויה של הטיול, להצליח לחלץ מהטבע תובנות חדשות, או סתם לנוח מהקצב המהיר של חיי היומיום, אנחנו צריכים להצליח קודם כל להתנתק מהם באמת.

כמובן, אני עדיין רוצה להיות זמין למקרי חירום, ובדיוק לשם כך קיימת, גם במכשירים מתקדמים, טכנולוגיה כמעט פלאית העונה לשם "סמס". היא אמנם לא מגיעה עם רקע נאה או מגוון אנימציות מתיש כמו הוואטסאפ, אבל היא פרקטית להחריד. אם אתם לא יכולים לעמוד במתח נטול הקווים הכחולים, ואינכם יודעים אם ההודעה נשלחה בהצלחה והגיעה ליעדה, אתם תמיד יכולים לנסות את פריצת הדרך שהגה אלכסנדר בל שבשנים האחרונות נשכחה – "תתקשרו אלי ואני אענה".

*למה להשתמש בכסילופון בחיי היומיום*

לא, לא אכלתי פטריות משונות בטיול הליקוט האחרון, וגם לא חיבקתי יותר מידי עצים בשביל האפלאצ'ים. מה שטוב לטיולים, לא יכול להיות רע גם לשאר החיים. וכן, סמארטפונים הם כלי נהדר. הם מעניקים לנו גישה תמידית לשפע של אינפורמציה. יכולת לסרוק מסמכים, לשלוח מייל, לתקשר עם שאר הסטודנטים ולהשיג טרמפים ללימודים. אני לא באמת רוצה לוותר על כל הטוב הזה.

הנקודה היא שהתועלת הזו מגיעה עם עלות. הנגישות לכל המידע בעולם הרסה את היכולת שלנו להתרכז. אנחנו שולחים יד על אוטומט לנייד בכל פעם שאנחנו מגיעים לרמזור אדום (בין אם אנחנו נוהגים ובין אם הולכים ברחובות), אנחנו בודקים עדכונים בפייסבוק באמצע שיעורים, או אפילו שיחות עם חברים, ואנחנו קופצים לדום בכל פעם שנשמע צליל התראה על כניסת הודעה חדשה.

במילים אחרות, הסמארטפונים הם הפרעת קשב אחת גדולה. ריכוז הוא לא כפתור שניתן להדליק ולכבות לפי דרישה. ריכוז הוא תהליך שדורש זמן נטול הפרעות. מחקרים שנעשו בתחום הוכיחו כי בכל פעם שאנו עוברים מנושא לנושא, גם אם לפרק זמן קצר, דעתנו מוסחת, מתחלקת, והחוט העדין של החשיבה נמתח בין שני המוקדים, וברוב המקרים נקרע לגזרים. למוח שלנו לוקח זמן להיכנס לרמת ריכוז גבוהה, ולא בטוח ששווה לאבד אותו בשביל כל נוטיפיקציה על לייק חדש בפוסט.

               סרטון לקידום ארועי יום לא דיגיטלי

*תודעה כמו מים*

דמיינו מעיין צלול. אנחנו יכולים בקלות לראות עד הקרקעית. צמחים, דגים קטנים, קונכיות. זאת התודעה שלנו כשאנחנו מרוכזים. כעת מישהו זורק אבן למים (כלומר, שולח הודעה בקבוצה המשפחתית על ארוחת ערב בשישי ואתם לא יכולים לחכות ומיד פותחים). אדווה מתפשטת במעגלים וחוסמת את האפשרות לראות ולו סנטימטרים בודדים מתחת לגלים הקטנים. אחרי כמה רגעים היא נעלמת לבסוף ואנחנו יכולים לחזור וליהנות מהתמונה המורכבת של החיים המימיים. אלא שעכשיו מישהו זורק סלע למעיין (הודעה ממרצה בלימודים, או קולגה לעבודה) וכעת כבר מתרומם ענן חול קטן מהקרקעית, וזמן רב יעבור עד שהוא ישקע חזרה למקומו.

ההפרעות החוזרות והנשנות "מעכירות" את התודעה שלנו, ויש לי לפחות שתי סיבות טובות לרצות לשמור עליה טהורה: ככל שיש פחות גירויים סביבי כך אני רגוע ומאושר יותר. ככל שאני מצליח להתרכז יותר, כך קל לי יותר להשיג מטרות בחיים. החל מלמידה למבחן וכלה בכתיבה.

*הסמארטפון כמכשיר שני*

ההחלטה לחזור ולהשתמש בכסילופון אין פירושה זניחה מוחלטת של הסמארטפון. אהיה אוויל מוחלט אם אוותר על היתרונות שגלומים בפלאפון מודרני. במקום זאת אני חושב עליו כעל מכשיר שני/חילופי. רוב הזמן אני משתמש בכסילופון, והוא מספק את מרבית צרכיי מבלי לדרוש דבר בתמורה. כשמגיע אירוע שמצדיק שימוש בסמארטפון, למשל שימוש בגוגל מפות, אפעיל אותו דרך רשת אלחוטית או שאעביר אליו את כרטיס הסים.

על מנת להבטיח מינימום הפרעות הכסילופון נמצא רוב הזמן על מצב שקט. אני בוחר מתי לבדוק אותו ולא נשמע להוראות מצידו. ואילו הסמארטפון כבוי ומונח בארון. אני חווה הבדל דרמטי ביכולת שלי להתרכז בין הזמנים בהם הסמארטפון דלוק והזמנים בהם הוא כבוי. לשם שינוי אין בי את הדחף לבדוק כל רגע האם מישהו הגיב להודעה ששלחתי בוואטסאפ או שאולי קיבלתי לייק חדש בפייסבוק.

למרות כל הסיפורים שאנו מספרים לעצמנו, נדירות הפעמים בהן אנחנו באמת זקוקים לסמארטפון ולא יכולים להשיג את אותה מטרה דרך המחשב הנייד או הכסילופון. בשורה התחתונה, אני שבע רצון מהשינוי הזה ומאמין שאמשיך איתו הלאה, ואבצע לפי הצורך שינויים והתאמות.

*איך להשיג כסילופון?*

אני קיבלתי את שלי מבני דודים שהשתמשו בו כנקודת איסוף אבק בבית. אם לא תצליחו למצוא כסילופון בקרב בני משפחה/חברים אפשר לקנות מכשיר משומש באתרי יד שניה, או לרכוש את אחד מהמכשירים הכסילים החדשים שנמכרים כיום תחת הקטגוריה של "פלאפונים למבוגרים" (במחיר של עד 500 ₪). בנוסף, ממש לאחרונה התפרסמה ידיעה מרגשת אודות השקתו מחדש של דגם הנוקיה הפופולארי 3310, ועולם הכסילופונים כצפוי הגיב בסערה. יש למה לחכות.

מרבית הסמארטפונים החדשים פועלים עם מיקרו-סים, וכסילופונים זקוקים לסים רגיל. זה אומר שאתם צריכים מתאם. החדשות הטובות הן שחברות הסלולר טורחות לשלוח מתאם מבונה שכזה עם כל כרטיס סים חדש. במידה ולא החלפתם סים בזמן האחרון ואתם לא מוצאים מתאם כזה במגירה של השטויות, או אצל אחד החברים, ביקור בחנות הפלאפונים הקרובה יעשה את העבודה.

להתכונן לכמה ימים של כאבי פנטום, ותנועות פנטומימה לא רצוניות המחקות שימוש בסמארטפון. מעבר לכך, כדאי לשלוח הודעה לאנשים הקרובים עמם אתם נמצאים בקשר תמידי, וליידע אותם שאתם זמינים יותר בסמס מאשר בוואטאפס, ולו על מנת שלא ייכנסו ללחץ אם לוקח לכם יותר מחמש דקות לחזור אליהם.

והמלצה אחרונה, לא להיבהל מהשקט ומהשלווה.

פורסם לראשונה בThe Backpacker ובדף הפיסבוק "התרמילאי"