משה בר סימן טוב, מנכ"ל משרד הבריאות צילום: יוטיוב
בשבוע שעבר החליט משרד הבריאות לעצור קמפיין פרסומי בו נראה סרטון שמציג חטיפים כמו במבה, ביסלי, בייגלה ותפוצ'יפס כמסוכנים לבריאות. המשרד אף הסיר את הקמפיין מהאתר עד להודעה חדשה.
הסיבה הרשמית להפסקת הקמפיין היא, תאמינו או לא, שהוא הצליח מידי. "הופתענו מהאפקט והעוצמה של הקמפיין, צפו בו כ-2 מיליון איש. אנחנו לא רוצים להרוס את התעשייה." כך הסביר מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, לכלכליסט בשבוע שעבר. במשרד הבריאות מודים שלא ציפו שהקמפיין יהיה אפקטיבי במיוחד ובמקרה הטוב רק כמה אלפים יצפו בו. ברגע שגילו, להפתעתם, שהוא תופס תאוצה מעבר למצופה, קיבלו החלטה לעצור אותו. "אנחנו עוד לא יודעים לרדת לשורש הסיבה שבגללה העיסוק הציבורי והתקשורתי תפס עוצמות כאלה. לפני כשנתיים המשרד השיק סרטון מאוד יצירתי מלא קסם על נזקי המלח והנתרן וצפו בו קצת פחות מ-6,000 איש" -הסביר בר סימן טוב.
אבל פה בר סימן טוב לא מפסיק להפתיע וממשיך- "אני מודה שחשבנו שנכון יהיה לווסת את המינון [של הקמפיין]. אנחנו לא רוצים להרוס את התעשייה ולכן חשבנו שהוויסות צריך להיות בנקודה הזו."
בואו נעצור לרגע וננתח את המשפט המדהים הזה מנציג משרד הבריאות (להזכירכם). מה זה בדיוק אותו מינון שמדבר עליו המנכ"ל? אם למשל מתוך 7 מיליון אזרחים שאוכלים היום מזון תעשייתי מסוכן, המשרד יחשוף רק שני מיליון מהם למסוכנותו של המזון, ויקריב את שאר חמשת המיליונים על מזבח רווחי התעשיה – האם זה בסדר? האם לדעת המנכ"ל זה נחשב מינון נכון? ובכלל – איזה גורם הוא שקובע את המינון: מנכ"ל אסם? מנכ"ל יוניליוור? ומה הקריטריון לקביעת המינון – כל עוד רווחי אסם ירדו מתחת ל-400 מיליון ש"ח הקמפיין לתזונה בריאה יפסק, ובשנה שהיא תרוויח מעבר לכך הוא יעלה בחזרה?
אם לדעת משרד הבריאות המאכלים שמשווקת לנו התעשייה מסוכנים אז הם מסוכנים. נקודה. שום שיקול כלכלי לא ישנה את העובדה הזו ומחובתו של משרד הבריאות, שאמון על בריאות הציבור, להתריע על כך מעל כל במה אפשרית, ללא היסוס וללא תנאי.
את הבור שחפרה לעצמה התעשייה, ברגע שהחדירה במודע חומרים מזיקים למזון שלנו רק בשביל להגדיל את שורת הרווח שלה, שישאירו לתעשייה. גם טענתו של המשרד, שממש עכשיו יושבים בכירי מהנדסי המזון בחברות ושוברים את הראש כיצד לשנות את מרכיבי החטיפים, מגוחכת – הרי גם אחרי השינוי הביסלי לא יהפוך למזון בריאות. במקרה הטוב יוציאו ממנו חצי גרם נתרן. לכן לא ברור למה משרד הבריאות מחכה?
במקרה הספציפי הזה ההצהרה על הפסקת פרסום הסרטון גרמה דווקא לאפקט הפוך, שבו ציבור עצום נכנס לצפות בו מתוך סקרנות. אבל מעבר לכך, ומעבר למסרים מצד משרד הבריאות על המשך מאבקו במזון המזיק, ההצהרה הזו היא דגל אדום עבור כולנו – בפעם הראשונה מודה המשרד שהשיקול הבריאותי הוא לא היחיד שמנחה אותו בקבלת החלטות. בפעם הראשונה בוקעת מגרונו של נציג בכיר ההודאה שזרועו הארוכה של ההון הגיעה עד מסדרונות משרד הבריאות.
משרד הבריאות מוכרח לבחור צד. הנסיון להזהיר אותנו מפני מסוכנותם של החטיפים מבלי לפגוע בתעשיה שקול לנסיון להכנס לים מבלי להרטב או לצאת למלחמה מבלי שיהיו נפגעים. אין גם וגם – המשרד צריך לקבל החלטה את מי הוא מייצג – את הבריאות שלנו או את הכסף שלהם.
בתחום המזון משרד הבריאות מונחה כמעט באופן בלעדי משיקולים זרים – אנחנו המדינה אולי היחידה בעולם המערבי שבה קצב זה לא מקצוע אבל שירות המזון מתנגד לשנות את זה יותר מארבעים שנה, אצלנו מחדירים מים לבשר ודגים ומשרד הבריאות לא נוקף אצבע לשנות את זה וכן הלאה וכן הלאה