משרד הבריאות מפקיר תושבים מול איום טורבינות הרוח

ב-19 לדצמבר התקיימה ישיבה, בה השתתפתי, של ועדת המשנה לקידום טכנולוגיות לאנרגיה מתחדשת בראשות ח”כ יעל פארן, בנושא קידום טכנולוגיות להפקת חשמל מאנרגית רוח. אהוד בקר, חוקר במרכז המחקר והמידע של הכנסת הציג את הדו”ח שחיבר על השיקולים הבריאותיים והסביבתיים בהפעלת טורבינות רוח ואת אופן הסדרת היבטים אלה במדינות שונות.

אהוד בקר והמ.מ.מ. עשו עבודה טובה מאוד, אבל הדו"ח החסיר גורם אחד חשוב לדיון על ההשפעות הבריאותיות של טורבינות הרוח – האופי המיוחד של רעש טורבינת הרוח. ייחודיות הרעש של הטורבינות ומידת ההפרעה שהוא גורם לבני אדם בהשוואה לרעשים אחרים, הוא היבט שלא מופיע בשיח על טורבינות הרוח עד היום. גם אני לא שמתי לב אליו, עד שאילנה בן-שושן הסבה את תשומת ליבי לדו”ח שחיבר ד”ר יובל מנטל בשנת 2014 עבור קיבוץ עין-דור.

מסתבר שבני אדם רגישים לרעש הנובע מטורבינות רוח הרבה יותר מאשר לרעשים רגילים. בבדיקות של ממשלת ארה”ב (EPA) נמצא שההתנגדות האוכלוסייה בארה”ב לרעשי טורבינות רוח מתחילה ברמה של 40 דציבל, בעוד שרמת רעש ‘רגיל’ של 40 דציבל אינה מטרידה כלל את האוכלוסיה. האופי הפועם (pulsing), של הרעש מטורבינות הרוח הוא גורם המפתח המביא לכך שקשה יותר להתעלם או להתרגל אליו מאשר לרעשים אחרים. האופיין הפועם של הרעש מטורבינת הרוח תופס יותר תשומת לב מטבעו, משבש ויוצר יותר מטרד וברמות רעש נמוכות יותר מאשר סוגים אחרים של רעשים.

התכונות האלו של רעשי טורבינות הרוח יכולות להסביר את הממצאים ממחקרים חשובים אחרים. מומחים לבקרת רעש משתמשים זה זמן רב בעקומות מטרד כדי לחזות אילו רמות רעש יביאו למטרד משמעותי אצל התושבים הגרים בסמוך למקור הרעש. עקומות מטרד אלו מקשרות בין העליה ברמות הרעש לחלק ההולך וגדל של האוכלוסייה המדווח שהם מוטרדים מהרעש. מספר מחקרים הראו כעת כי עקומות מטרד עבור מקורות רעש אחרים אינם ישימים לרעש מטורבינות הרוח. כך למשל רעש מטורבינות רוח ברמה של 40 דציבל היווה מטרד ל- 25% מהאוכלוסיה ואילו במקרה של רעש ‘רגיל’ היה צורך ברמת רעש של 65 דציבל כדי להוות מטרד לאותו חלק מהאוכלוסיה.

המדיניות החדשה של המשרד להפקרת הבריאות

אחד הדברים שזעזעו אותי בישיבה הייתה עמדת משרד הבריאות כפי שהוצגה בישיבה ע”י ד”ר אביעד הדר. במשרד הבריאות שוררת כיום גישה חדשנית לפיה יש לוותר על שיקולי הבריאות של אזרחי ישראל לטובת עסקים פרטיים. גישה האומרת שהבטחת בריאות תושבי המדינה כפופה לכך שלא תפגע באפשרות לפתח טכנולוגיות. כדברי נציג משרד הבריאות בישיבה: “אי אפשר לעצור בשני קילומטר [מרחק טורבינת רוח מבתים] ולצפות שעדיין נפתח טכנולוגיות של אנרגיות מתחדשות”.

צריך להזכיר לנושאי התפקידים הבכירים במשרד הבריאות את תפקידי המשרד כפי שמוגדרים באתר המשרד: “משרד הבריאות נושא באחריות הממלכתית להבטחת הבריאות לתושבי המדינה”. לא קראתי בכל זה שתפקידו של המשרד הוא גם לפתח טכנולוגיות ולקדם תעשיות. יש מספר בעיות מהותיות בגישה מהפכנית זו של משרד הבריאות. אחת מהן, שאינה החשובה ביותר, היא שלמשרד הבריאות אין כל מומחיות בטכנולוגיות ובפיתוח הטכנולוגיות הרלבנטיות שאינן בתחום הבריאות. כתוצאה מכך, משרד הבריאות צריך להסתמך על מקורות זרים הנתונים ללחצים של גופים עסקיים, מבלי שיש ביכולתו לבדוק את הטיעונים שלהם.

בתחילת דבריו אומר ד”ר הדר כי “ההמלצה היא שעד 500 מטר מהישוב לא יבנו טורבינות”. אלא שנציג מנהל התכנון מתקן אותו. “צריך לדייק, המסמך האחרון שיצא מטעם משרד הבריאות ומשרד הגנת הסביבה קבע שהמרחק הוא לא הקריטריון. והם כתבו נדרש להבהיר כי המדד הקובע לגבי שמירת המרחק (מבחינתנו?) הוא מדדי עצמת הרעש והריצוד בלבד. והם תיקנו מסמך קודם שלהם שבאמת קבע שעד 500 מטר אין להתקין טורבינות רוח” – אמר אותו נציג. בהמשך מאשר ד”ר אביעד הדר, ממשרד הבריאות את דברי נציג מנהל התכנון: “זה באמת תיקון שעשינו בתגובה לפנית מנהל התכנון.”

ד”ר הדר ממשיך ומסביר את הסיבה לתיקון, שעכשיו המרחק של הטורבינה מהבתים אינו הקריטריון: “והסיבה היא מאוד פשוטה. הבעייה המרכזית היא רעש נמוך תדר ואנחנו נהייה באיזהשהו מבנה טופוגרפי של גבעה שמסתירה את הטורבינות מיישוב, אנחנו לא נלך ראש בקיר ונגיד 500 מטר, 500 מטר. כאשר אנחנו יודעים שהגבעה יכולה להסתיר את הרעש האינפרהסוני.” אלא שהגבעה של משרד הבריאות אינה מסתירה רעשים אינפראסוניים, היא חושפת את תהום הבורות האיומה של אנשי משרד הבריאות בנושא זה.

בניגוד לרעש הסוני שאפשר לבנות חומות הגנה בפניו, הרעש האינפרסוני אינו נעצר בפני מכשולים בגודל של כמה עשרות ומאות מטרים. מדובר בפיזיקה מאוד בסיסית שלומדים לבגרות בפיזיקה בכתה י”ב. גלים אינם נעצרים, הם עוקפים מכשולים שהם מסדר גודל של אורך הגל. אורך גל אינפראסוני הוא כמה עשרות עד מאות מטרים, ואף יותר. זה גם גודל הגבעה של משרד הבריאות, שהגלים האינפראסוניים עוקפים בקלות, שמטבעה אינה יכולה להסתיר את הרעש האינפראסוני.

סובבו את משרד הבריאות על האצבע הקטנה

סיפור הגבעה מורה איך סובבו את אנשי משרד הבריאות על האצבע הקטנה של היזמים. בנוסף לפיזיקה הבסיסית של גלי קול, הרי שאין כמעט מצב בישראל של גבעה שמסתירה את הטורבינה מיישוב. הטורבינה תמיד תיבנה על ראש הגבעה שם מהירות הרוח היא גבוהה יותר מאשר בעמק. יתרה מזו, בגלל הצפיפות בארץ, לדוגמה בגליל המערבי שם רוצים לבנות חלק ניכר מהטורבינות, ההסתכלות על הסתרת הטורבינה מיישוב צריכה להיות ב-360 מעלות מסביב. לפי הטיעון של משרד הבריאות, הטופוגרפיה צריכה להסתיר את הטורבינה מכל היישובים באזור, כלומר הטורבינה תהייה בעמק, בדיוק במקום בו מהירות הרוח מינימלית. סיפור המבנה הטופוגרפי של גבעה המסתירה את הטורבינות מהיישוב אינו תופס, ומגלה את ערוות אנשי משרד הבריאות.

במקום להשאיר את מרחק הבטחון של 500 מטר, ולתת אפשרות במקרים מיוחדים להקטין את המרחק, משרד הבריאות לכאורה הגוף המקצועי, הפך את היוצרות ומסכים לסילוק מרחק הבטחון. עכשיו לפי משרד הבריאות, המרחק אינו כלל קריטריון. כתוצאה מכך יהיה מותר לבנות טורבינות במרחק אפס מהבתים. מרחק הטורבינה מהבתים הפך להליך פתוח למשא ומתן, המדד הקובע יהיה מדדי עוצמת הרעש והריצוד בלבד.

מכאן שאלות נוספות. האם יש בישראל מדדים כאלו? איך אפשר למדוד את עוצמת הרעש והריצוד לפני שמקימים את הטורבינות? מה יקרה אם אחרי מדידת עוצמת הרעש והריצוד יסתבר שטורבינות רועשות וגורמות לריצוד, האם יסירו אותן, ישביתו אותן? האם היזם יאפשר למדוד את עוצמת הרעש והריצוד אחרי שמקימים את הטורבינות? יש לו את כל הסיבות שלא לאפשר זאת. לעניין זה כדאי ללמוד ממקרה מירב, בו כפי שנמסר בישיבה, היזם אינו מאפשר מדידות.

כל העסק הזה מטורף לחלוטין. לפי המסמך הקודם של משרד הבריאות ההוכחה לעמידות בדרישות הייתה על היזם. היזם היה צריך להראות שהוא שומר על מרחק של לפחות 500 מטר מהטורבינה לבתים. היום ההוכחה עברה למתנגדים. הם יצטרכו להראות שהטורבינה אינה עומדת במדדי עוצמת הרעש והריצוד. היזם יוכל להגיש את התכניות לאישור במרחק אפסי מהבתים בטענה שאין בעיות, שהוא עומד בדרישות עוצמת הרעש והריצוד ולך תוכיח את ההיפך אחרי שהבקשה תאושר.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר