מתחם שרונה לא מצליח להתרומם ואלו בהחלט חדשות טובות

 מתחם שרונה בלילה- אנשים לא קונים. תמונה: Silvio.ilia

בעלי העסקים בקניון הפתוח במתחם שרונה מדווחים על הכנסות נמוכות מהצפוי, בעיקר בתחום האופנה. מנכ"לית שרונה, איריס ראור-ברץ, דיווחה השבוע כי בינתיים הפדיון בפועל נמוך בחצי מהצפוי ונע סביב ה-250 מיליון שקל בשנה בלבד. "מדובר במתחם פתוח שמושך מבקרים בעיקר בסופי שבוע ובחודשי הקיץ…", "יש כמובן את בעיית החניה שמקשה…", "קצת מרגיש שם כמו מתחם שהוא עדיין אתר בנייה.." – כך תירצו את הנתונים העגומים מנהלי המתחם.

ייתכן והכל נכון, אבל הסיבה האמיתית לפדיון הנמוך נובעת ככל הנראה מן העובדה שאת אותו תמהיל חנויות בדיוק אפשר למצוא גם בקניון עזריאלי הנמצא 5 דקות הליכה משם, בדיזנגוף סנטר, בגן העיר, בקניון רמת אביב, במתחם התחנה, במתחם הנמל, בקניון איילון, ובטח שכחתי עוד כמה "מתחמי קניות" באיזור.

עד שנת 2018 צפויים להיבנות עוד 120 אלף מ”ר של קניונים ומרכזי מסחר חדשים בתל אביב. זאת למרות הערכתה של חברת הייעוץ “צ’מנסקי בן שחר”  כי המהלך יוביל לרוויה בתחום וייפגע בפדיון מרכזי המסחר הקיימים.

זאת בעצם הבעיה הגדולה ביותר של הקניונים – יהיו הם סגורים, פתוחים, ממוקמים באיזורים היסטורים משוחזרים או בבנייני משרדים אפורים – הם תמיד מושכים אליהם את אותן רשתות עם אותם מוצרים ומבטלים מראש כל אפשרות של עניין ומגוון לציבור המבקרים.

רווחיותם של בעלי הקניונים והרשתות היא כמובן נושא אליו יש להתייחס בכובד ראש, אולם למען האמת יש עוד כמה סיבות טובות וחשובות אפילו יותר לדחות על הסף את התוכנית להקמת עוד קניונים והן קשורות ישירות לצמד המילים – "עירוב שימושים". מעט מאוד מונחים בעולם התכנון העירוני הינם בעלי השפעה כה מכריעה על רווחתם ובריאותם של התושבים כמו צמד המילים הזה.

ברוב הערים הגדולות ניתן למצוא רחובות המהווים דוגמא ומופת לעירוב שימושים שכזה, בדרך כלל באזור הלב ההיסטורי שלהן. בתל אביב ניתן לציין כדוגמא את נחלת בנימין, קינג ג’ורג’, רוטשילד, דיזינגוף, אבן גבירול (ועוד רבים אחרים). ברעננה את רחוב אחוזה, בגבעתיים את כצנלסון, ברמת גן את ביאליק, בירושלים את דרך יפו וכך הלאה. כל אחד מהרחובות שהוזכרו משלב מגוון רחב של שימושים ובעיקר פנאי, מסחר ומגורים.

העובדה שרחובות הנהנים מעירוב שימושים הם בדרך כלל גם הרחובות הותיקים באותה עיר, היא לא מקרית. בעשורים האחרונים, ולמעשה מאז מלחמת העולם השנייה, שולטת בכיפה תפישה תכנונית הדוגלת בהפרדת שימושי קרקע וחלוקת העיר לאזורים שונים של מגורים, מסחר ותעשייה. חלוקה זו פוגעת במרקם העירוני ובתושבים במספר אופנים.

כך למשל עירוב שימושים מגדיל באופן דרמטי את סיכוייו של התושב הממוצע להתנייד, ולהשיג את כל צרכיו החומריים והחברתיים – הכל באמצעות שתי רגליו או זוג אופניים במצב סביר. כאשר מקום העבודה נמצא בקרבת איזור המגורים ומתחמי הבילוי והחינוך משולבים בהם, אין למשפחה ממוצעת צורך אמיתי ברכב פרטי (או לפחות לא בשני רכבים כמקובל היום). מאות אנשי ההיי טק שכבשו בשנים האחרונות כל דירה פנויה בשכונת נווה שרת הממוקמת במרחק הליכה ממתחם נווה עתידים ורחוב הברזל (המוגדרים כאזורים עסקיים), יכולים בוודאי להעיד על איכות החיים המתלווה ליכולת לצעוד בבוקר לעבודה. עם זאת, כמו מרבית אזרחי ישראל, על מנת לצפות בסרט או לקנות בגד חדש, הם עדיין נדרשים להיכנס לרכבם ולנהוג אל לב העיר או אל צומת גלילות.

נכון להיום, רובן המוחלט של השכונות החדשות נבנה באופן זהה- שכונות שינה עם מרכזים מסחריים קטנים, גינות קטנות והמון חניות. התכנון הזה יוצר תלות כמעט מוחלטת ברכב פרטי, עובדה אשר מצידה גורמת לנזקים אקולוגים ובריאותיים בשל הזיהום הנלווה לרכבים.

120,000 מ”ר חדשים של שטחי מסחר וקניונים, שלא במסגרת תכנון המערב שימושים, רק יבטיחו שלא נוכל להיתקל תוך כדי שוטטות בעיר בחנויות נוספות כגון “נוטבוק“, בה יושב איציק מיימון ומייצר מחברות ומוצרי נייר נוספים בעבודת יד. לא נוכל גם לגלות את “גורדון בנט“, ואת ארנון פישר, הכוהן הגדול של הסינגל ספיד בישראל, העובד בה על ייצור של אופניים חדשים. מעצבים צעירים ומבוגרים המייצרים חולצות T לא יוכלו עוד למכור אותן בחנויות כגון “בנקוזי” או בסטודיו Gelada, וכך הלאה.

מי שרוצה מרכז קניות שוקק חיים ורבגוניות, מוזמן לבקר באחד הרחובות הראשיים האלה שעדיין מערבים שימושים (מגורים ומסחר) ומאפשרים לעסקים קטנים לשכור במחירים שפויים, להתפתח ולפרוח בעזרתם של הולכים ושבים.

הרחובות האלה הם הבריקדה האחרונה שעוד שומרת על קיומה של תחרות אמיתית, שמאפשרת את התפתחותו של מרקם עירוני נכון (כזה שמאפשר למשל התנהלות ללא רכב פרטי), ושמגדילה את הסיכוי שלנו למצוא סוודר או מעיל שלא נראה למחרת על עוד חמשת אלפים אנשים ברחוב. על מנת לשמור על מגוון רחב, העיר צריכה לחזור לבנות בנייני מגורים המשלבים חנויות, ממש כמו אלה הפרושים לאורכם של הרחובות שהוזכרו.

לשרונה, מעבר לבניינים היפים שאפשר לראות כמותם בעוד מקומות בתל אביב, אין באמת זכות קיום בתור "עוד קניון". לפיכך מדובר בחדשות טובות. דברים יפים יותר מעוד חנות של "טימברלנד" יוכלו בעתיד לקום מתוך ההריסות ולשמח את תושבי העיר ומבקריה, שלא לומר את נשמות הטמפלרים המתענות.

פורסם לראשונה בבלוג Slow