לפני כשנה המליץ הפילוסוף אלן דה בוטון לחצי מיליון עוקביו בטוויטר להתנתק מהאפליקציה הנוירוטית, ולהימנע מהסחת הדעת הטמונה בציוצים הבלתי פוסקים. “מחיקת טוויטר, לפחות מהטלפון הנייד שלכם”, צייץ דה בוטון, “באמת תשפר את הבריאות המנטאלית ואת יכולת ההקשבה הפנימית שלכם”. לא מעט מהעוקבים מיהרו לעשות כדבריו וחלקם אף צייצו את החדשות לכל עוקביהם כשהם מודעים, כמובן, לאירוניה שבדבר.
דה בוטון אינו בודד במערכה כנגד ההתמכרות הגלובלית לרשתות החברתיות ולמקורות המידע הדיגיטלי האינסופיים המתקיפים אותנו מכל פינה. בשנים האחרונות אנו עדים להופעתם של עוד ועוד מחנות קיץ המציעים לאורחיהם לעבור “דיג’יטל דיטוקס” (גמילה טכנולוגית). במקום בהייה אינסופית במסכים מוצעת לנופשים רשימה של פעילויות מגוונות שיחליפו את ההתעסקות הכפייתית ברשתות החברתיות, למשל, להתנסות באמנויות ואומנויות, עבודת יד, יוגה, תחרויות ספורט, ירי בחץ וקשת, טיפוס, ריקודים, מדורות, שחייה, נגינה, שירה בציבור, כתיבה, קריאה, צילום אנלוגי, תחרות כישרונות, משחקי דגל ופיינטבול, כדורגל, צפייה בכוכבים, ארוחות בריאות, טיולים ועוד.
מעניין – זה בדיוק מה שאנחנו אמורים לעשות בכל מחנה קיץ, או זה לפחות מה שהיינו עושים בחופש הגדול כשהיינו ילדים. כאשר יצאנו לחופשה הקיץ החלטתי להתנסות בעצמי בסוג זה של ניקוי רעלים – סוציאל מדיה דיטוקס – או ביתר פירוט, לקחת על עצמי משימה של התנתקות מוחלטת מהמדיה, הרשתות החברתיות והגאדג’טים הדיגיטליים – אינטרנט, מחשב, טלפון סלולרי, סמסים, סקייפ, וואטסאפ, טוויטר, יוטיוב, ג’ימייל, אינסטגרם, טלוויזיה ואפילו עיתונים ושעון.
אני מודה שגם בימים רגילים אני לא נחשב למשתמש “כבד” של שלל הרשתות והטכנולוגיות שהוזכרו, ולמעשה הקדשתי חלק נכבד מספרי “הורות איטית” להשפעת שלטון המסכים בחיינו. אני אוהב את הפייסבוק, ואת הוואטסאפ שלי אבל אני לא מרבה להשתמש בהם. לאינסטגרם ולטוויטר מעולם לא טרחתי להתחבר. אינני גולש ברשת דרך המכשיר הסלולרי, ואני לא מוריד אפליקציות ומשחקים. למעשה, המדיום היחיד שאני עושה בו שימוש רב יחסית הוא הסמסים, דרך מצוינת לטעמי ליצור קשר עם אנשים ולצפות לתשובה בזמן המתאים להם.
לאור האמור, הניסוי האישי של בגמילה טכנולוגית, שנמשך על פני שבוע של חופשה ברומניה, לא נתקל בקשיים מיוחדים, ולמרות האמור, תוצאותיו הצליחו להפתיע גם אותי. שבעה ימים של התנקות מוחלטת מכל סוגי המדיה גרמו ליצירתיות שבי להתפרץ כמעיין המתגבר – כתיבה, שירים ורעיונות למכביר הציפו את ראשי, והבהירו לי שגם למשתמש זהיר כמוני יש עוד לאן לשאוף בכל האמור לשימוש נכון בטכנולוגיות של היום יום. העובדה שאת רוב החופשה העברנו בחוסר מעש יחסי (ובכן, יחסית לריצה ממקום למקום ומאטרקציה אחת לשנייה) סייעה אף היא לתהליך ההתרגעות וכך יכולנו, אני ובת זוגי, להיסחף לשיחות נפש עמוקות, לטייל ללא בהילות, ובאופן כללי ליהנות באמת ובתמים.
מתלבט במה להתחיל. כנראה ההחלטה הקשה היחידה עמה נאלצתי להתמודד בחופשה.
כצפוי, כשחזרתי הביתה בדקתי את כל אמצעי התקשורת וגיליתי שלא הפסדתי שום דבר חשוב – היה חם, ירו קטיושות, עומס עונתי בנתב”ג ופוצצו את גשר בית מעריב – אוגוסט רגיל לחלוטין. בוואטסאפ חיכו כמה עשרות הודעות לא דחופות, רובן מתלמידים שלי ובתיבת המייל ובפייסבוק המתינו הודעות שקשורות בעבודה ונענו מידית. הכול חזר לשגרה תוך כחצי יום, והרווח הנקי מההתנקות מלווה אותי גם עתה, שבועיים אחרי שחזרנו מהחופשה.
להסיר את הגורילה המוכספת מהגב
למרות היתרונות שבגמילה מטכנולוגיה, לא כולם רוצים להתנתק. לבת זוגי, למשל, היה קשה יותר להיפרד מהסלולרי שלה, אבל היא החליטה לנסות זאת למרות הכול. לא עבר יום וכבר התנהגותה השתנתה – היא היתה הרבה יותר נינוחה, משוחררת וצחקנית מהרגיל. רק ביום האחרון של הטיול עם המחשבות על החזרה הביתה, חזרה לבדוק את הסלולרי ויחדיו עמו חזרו הטרדות המלחיצות.
רובנו מתקשים להודות בהתמכרות שלנו לרשתות החברתיות. לטווח ארוך, התמכרות כזו גורמת לרגשות שליליים, מהתחושה שאתה מבזבז את זמנך על שטויות, דרך שעמום וקהות חושים ועד ציניות יתר וקנאה באנשים. הדבר הראשון שאנשים מדווחים עליו כשהם נגמלים מתקשורת חברתית הוא תחושה של חופש – חופש מהצורך לבדוק כל הזמן מי מתייחס אליך וכיצד מתייחסים אליך. זוהי הסרה אמיתית של כבלים או משקולות מעל הגוף והנפש. כמו כן אתה חש מוגן הרבה יותר מפני חדירה לפרטיות שלך, או למרחב האישי שלך. ההיעדר המשמח של בחינה, ביקורת ודירוג בלתי פוסקים של חייך מביא עמו תחושת שחרור. אתה מבין שכאשר אתה מבלה את זמנך ברשתות החברתיות, אתה נמצא כל הזמן תחת סכין הביקורת – ניתוח ושיפוט בלתי פוסק של החיים, שמגיע לא רק מהחברים שלך אלא לעיתים גם מזרים גמורים.
יש משהו מרגיע בערים אירופאיות. אנשים בדרך כלל הולכים לאט ברחובות, וגם, מתי בפעם האחרונה ראיתם כל כך הרבה אנשים בתמונה אחת ואפילו לא סמארטפון אחד…
לאחר דיטוקס של כמה ימים תבחינו כי היצירתיות שלכם, החשיבה, הריכוז, היעילות שחשובה כל כך לרבים והמיקוד – כולם ישתפרו באופן ניכר. מה שבעיקר נחמד זו העובדה שהכול מתרחש מהר מאוד – לא צריך לחכות שבועות וחודשים עד שחשים באפקט המשחרר. הדיטוקס פועל מידית. רק אזהרה קטנה, יש מצב שתחושו תסמיני גמילה אמיתיים, כמו עייפות יתר או כאבי ראש, ואני לא צוחק.
שבוע של גמילה מטכנולוגיה זה אתגר רציני, ולפיכך אני ממליץ להתחיל במשימת דיטוקס קטנה. קומו בבוקר, ועצרו את עצמכם לפני שאתם שולחים יד באופן אוטומטי לנייד שלצד המיטה או למחשב. אני מבטיח לכם ששום דבר דרמטי לא קרה בפייסבוק או במייל בזמן שישנתם. במקום זאת, שבו בנחת ושתו מים, מיץ טבעי או קפה, הסתכלו באור השמש, בהו בעננים ותנו למחשבות לסחוף אתכם. בוקר אחד בתור התחלה. דחייה של כמה שעות בלבד בהרגל, ואני מאמין שזה יעשה לכם חשק לעוד. החיים פשוט הרבה יותר יפים כשאנחנו לא צמודים בכל עת לגאדג’ט אלקטרוני מהבהב.