כאשר אנו בוחנים את הפרמטרים השונים המתארים את שוק העבודה, יש לנו קופסא מלאה של אפשרויות הסתכלות: אחוזי אבטלה, אחוז השתתפות כוח העבודה במשק, עלויות שונות של כוח העבודה ועוד… אחד מן המעניינים ביותר, בעיני, הוא כמות השעות שעבדו בממוצע בשבוע.
הנה הגרף המייצג של מה שקורה היום בארה"ב בתחום זה:
כמו שאתם יכולים לראות, כמות שעות העבודה הממוצעת חזרה זה עתה לערכה מלפני המשבר. מעין חזרה בזמן עבור יכולת ההעסקה של מעסיקים את עובדיהם. מדובר בפרמטר קריטי לנוסחה המחשבת את "יעילות התפוקה" אשר הייתה בבת עינם של הרבה מאוד קובעי מדיניות בעבר הלא רחוק.
בגרף, כמה דברים מעניינים:
תחילה, החזרה המהירה שקרתה מיד אחרי הנפילה הגדולה. זו תעלומה קלה לפתרון: הנפילה הייתה מעין עיוות נורמה שלא ייצגה מצב אפשרי לאורך זמן, ולכן, מבלי קשר למאמצי הממשל או לפחות בקשר מרוחק בלבד, ה"גומי" שנמתח מטה חזר לסביבתו הטבעית די מהר.
בשלב השני הבעיה הייתה הרבה יותר גדולה עבור קובעי המדיניות. היציבות של הנתון סביב אזור ה-34.3-5 שעות שבועיות במשך כמעט שלוש שנים מלאות היוותה אתגר לא קטן לכל מי שמבין את חשיבות הפרמטר. מיד נאמר בגלוי: הנתון הזה חסר חשיבות אם לא מסתכלים בו זמנית אחרי אחוזי האבטלה האמיתיים הלוקחים בחשבון את אחוז ההשתתפות של היכולים לעבוד במשק הפעיל.
כדי להבין את משמעות הנתונים – הבה נניח שיש כ-10 אנשים עובדים במערכת סגורה והם עובדים יותר שעות בשבוע – הדבר יצביע מיד על צמיחה ופעילות כלכלית טובה. אם כמות העובדים יורדת אבל כמות השעות עומדת או אף עולה בממוצע, תבינו מיד שהשינוי הזה נובע מן הצורך של פחות עובדים לייצר את אותו עושר יצרני – בכך נסיק שהצמיחה עומדת במקום. אם שני האלמנטים הסטטיסטים יורדים נניח שמתקיים מיתון קשה.
מאז 2012, ועד אמצע 2015, כמות העובדים הפעילה ירדה לממדים של שנות ה-70, ובכך גרמה לאחוז אבטלה גבוה יחסית- סביב ה-10 אחוז הדומה להפליא לאחוזי האבטלה שאנו חוזים באירופה. לעומת זאת המדד האמריקאי הרשמי של האבטלה שמפורסם, לא לוקח בחשבון את המיואשים שהפסיקו לחפש עבודה, ולכן מציג תמונה כאילו אחוז האבטלה בשפל, מה שתורם לתעמולה של ה"יציאה מן המשבר" . כך,הצגת ירידה באחוז המובטלים יחד עם יציבות כמות שעות עבודה שבועיות בעצם הסתירה ירידה בתפוקה הכללית ואת זה ראינו היטב בנתוני הצמיחה, שסובבו סביב ה-2.5% שנתי או פחות.
עכשיו, בכמה חודשים אחרונים אנו רואים עצירה בקצב ירידת אחוז ההשתתפות, יחד עם גידול של שעות התעסוקה. משהו לכאורה חיובי. הבעיה היא שהשינוי החיובי הזה מתבטא יותר בשירותים מאשר בייצור, מתבטא הרבה יותר בעבודות זמניות מאשר קבועות, ובמיוחד מתבטא יותר בעבודות בעלות שכר נמוך מאשר גבוה. אבל זה קורה.
ואז, הגיעה חוסר היציבות הסינית, והקריסה של הנפט. עדיין לא ניתן לראות את ההשפעה של אלו על הנתונים, אבל ממה שאני יכול לנחש, השילוב של מה שקורה בכמות העובדים הפעילים והשעות שעבדו יכול להיות אחד מגורמי היסוד לשינוי האווירה בפד ולהחלטה לדחות עוד טיפ-טיפה את העלייה במחיר הכסף (ריבית).
בכל אופן, שגרה טובה היא לעקוב אחר פרמטר זה יחד עם נתוני האבטלה האמיתיים הכוללים את אחוז "המיואשים", בימי פרסום נתוני התעסוקה בארה"ב. שגרה שתוסיף לרקע של שוק העבודה האמריקאי הרבה יותר מאשר סתם נתון רשמי שמשרת בעיקר את הפוליטיקאים והבנקים המרכזיים.
.
משה שלום הוא ראש מחלקת המחקר של FXCM ישראל
כן, תעקוב אחר פרמטר שולי שאינו אומר כלום ותתעלם מהנתון של מספר משרות חדשות בכל חודש שעולה כל הזמן ומספר הפונים הראשונים ללשכת האבטלה שיורד כל הזמן. מאדם שסיפר לנו במשך שנתיים שאוטוטו ה s&p יהיה ב 450 והצליח לפספס בכל ניתוח שעשה מאז ומעולם פחות או יותר הייתי מצפה שיפסיק להטעות את הקוראים באתרים השונים ויפסיק לכתוב שטויות.
רוצה להרוויח כסף באמת? תעשה בדיוק ההפך ממה שהוא אומר.
זו נוסחה בדוקה כבר שנים, מאז שהוא כותב בגלובס. בהתחלה התייחסתי אליו ברצינות, והפסדתי כסף. לאחר שהבנתי את יכולת הניתוח העקומה שלו, אני לא קורא ואם במקרה קורא, אז עושה בדיוק הפוף, ומרוויח כסף.
אני רק לא מבין איך הוא מייעץ לאנשים שמנהלים הרבה כסף? הם עיוורים? ואולי זה כסף של אחרים ולכן לא אכפת להם?
אם רוצים באמת לקבל נתונים סטטיסטיים מהימנים על מה שקורה בארה"ב צריך להסתכל כאן: http://www.shadowstats.com.
משהו נחמד שראיתי ורציתי לשתף למי שמעוניין:
https://www.youtube.com/watch?v=6P97r9Ci5Kg
יש רק בעיה אחת זה לא נחמד.
הבעיה העיקרית שניתן לשנות בקפיטליזם זה כסף מחוב.
אם אתה מאמין לאדם הזה אתה ילד קטן בתפיסתך ולצערי
לא בהיבט החיובי.