התמונה המצורפת כאן אינה לקוחה מסצנה של "מראה שחורה" ולא מסרט עתידני. מדובר בתצלום שיווקי למוצר אמיתי שפותח ממש לאחרונה: מסכת משתיק קול. המטרה: שתוכלו לדבר בטלפון בכל מקום מבלי שהאנשים סביבכם ישמעו. על פניו מטרה טובה. תארו לעצמכם את המשרדים, בתי הקפה, האוטובוסים והרכבות בלי רעש השיחות הקולניות של כולנו. דמיינו את השקט. ועכשיו דמיינו איך ייראו המשרדים, בתי הקפה, האוטובוסים והרכבות, כשכולנו נלבש את המסיכה הזו.
הפרסום הזה לכד את תשומת לבי לפני כמה שבועות, ואליו הצטרפה כתבה מהסופ"ש האחרון על העתיד הלא-רחוק שמחכה לנו עם התפתחות המכוניות האוטונומיות. בכתבה תוארה משפחה לדוגמא: שני הורים, שני ילדים ולהם 6-7 מכוניות אוטונומיות. למה משפחה כזו צריכה 6-7 מכוניות אוטונומיות? כנראה מאותה סיבה שלכל בן משפחה היום (נגיד, החל מגיל 10?) יש סמארטפון אישי. מכונית אחת לאמא, אחת לאבא, אחת לבת הבכורה שתסיע אותה לבי"ס, חוגים ובילויים, אחת לבן הצעיר שתסיע אותו לעניינים שלו, מכונית אוטונומית שתאסוף את משלוח הקניות מהסופר ותסיע את העוזר/ת, ועוד מכונית אחת אקסטרה, ככה שתהיה, למקרה שאחת מהחמש מתקלקלת. וכך הגענו ל-6 מכוניות. רוצים גם מכונית אוטונומית משפחתית גדולה ומרווחת לטיולי סופ"ש שעליה אפשר להעמיס גם ציוד? קיבלתם את המכונית השביעית למשפחה של 4 נפשות.
אבל רגע, יש עוד משהו שתפס אותי. שני מחקרים פורסמו בשבועות האחרונים ועוסקים בקשר בין השתלטות המסכים על חיינו לבין החשק לעשות סקס. מסתבר שבני דור ה-Y ודור ה- Z שגדלו עם מסך צמוד בכף היד, עושים הרבה הרבה פחות סקס. בישראל חמישית (!) מהצעירים מוותרים על סקס לטובת מסכים: ל- 20% אין חשק לסקס; ל- 50% יש בעיות זקפה. החוקרת שבדקה את הנתונים מספרת שבמחקרים מלפני 17 שנה בסה"כ, רק ל- 2% היו בעיות של חשק מיני. תראו מה קרה תוך פחות משני עשורים.
ומה המצב בארה"ב? גם האמריקאים עושים הרבה פחות סקס מבעבר, ובמיוחד הצעירים. לצעירים האמריקאים יש גם הרבה פחות פרטנרים מיניים מלהורים שלהם או לסבים שלהם. ובבריטניה? 28 אחוזים מבני 16-21 שתושאלו, 28% הצהירו שהם נמנעים ממין לגמרי. לגמרי! וכך, בין מסך למסך, בין מסיכה למסיכה, בין אוטונומיה לאוטונומיה, אנחנו יוצרים כאן ניכור חברתי בקנה מידה שספק אם היה אי פעם. אדם לעצמו, למכוניתו, למסכו, למסכתו. אין סקס. אין חיבור. נפרדות.
אנחנו משלמים מחיר כבד על הקידמה.
ואולי זו לא הקידמה. שהרי טכנולוגיה אמורה להיות כלי שרת. השאלה אינה מה היכולות שלנו, אלא לאן ניקח אותן. בנקודה הזו, רבים נוטים להניח שיש כאן בחירה חופשית לאן המין האנושי ייקח את פיתוחיו הטכנולוגיים המרהיבים. כאילו הכל פתוח, ונותר רק לבחור מה נעשה עם זה. אני חוששת שההנחה הזו נאיבית.
אנחנו חיים במערכת כלכלית שמעודדת ומחנכת אותנו למרדף אינסופי אחרי כסף. זו המטרה של המשחק: להשיג כמה שיותר כסף. השגת מספיק כסף = אתה עשיר = הצלחה. כל בעלים של חברה עסקית חותר למטרה אחת: להגדיל את רווחיו. מדובר במוטיביציה אינדיוידואליסטית, שנשענת על תחרות, מרפקנות, ואולי באופן מובנה גם על עושק האחר. המערכת – השיטה – שבתוכה אנחנו חיים אינה מעודדת אותנו לשיתוף פעולה, אינה מעודדת חיברות ודאגה לאחר, אינה מעודדת ביחד. אנחנו חיים בשיטה שהמוטיבציה בה מובילה בהכרח לניכור. אז שנתפלא שההמצאות הטכנולוגיות שלנו מובילות אותנו בדיוק לשם? האם זה בכלל יכול להיות אחרת? ואל תתפתו לחשוב שמדובר על דיון בציר שנע בין קפיטליזם לסוציאליזם. רחוק מזה. אני תוהה אם עצם כללי המשחק הבסיסיים ביותר – השג כסף ככל יכולתך – הם הכרח, והאם זה הדבר הכי טוב שיכולנו לארגן לעצמנו כבני אנוש על הפלנטה הזאת.
לפני כמה שנים כתבתי כאן על ניסוי מעניין בעיירה נידחת באוסטריה שנערך בשנות ה-30 במאה הקודמת. זו הייתה תקופה כלכלית קשה של אמצע השפל הגדול עם אבטלה חמורה. ראש העיר החליט אז להנפיק לתושבי העיר מטבע חלופי חדש, שהערך שלו יורד אם הוא נשאר ביד. חשוב לא פחות – בניגוד לכסף שלנו, הכסף של העיירה האוסטרית לא נוצר מחוב שהריביות עליו הועברו לבעלי מוסד פיננסי זר, אלא היה זה כסף חופשי שניתן בתמורה לתרומה לקהילה המקומית.
במקום לנסות להשיג יותר ויותר כסף (מה שיוצר עוד ועוד חובות), כפי שמעודדת אותנו הכלכלה הנוכחית, הניסוי האוסטרי עודד את אזרחי העיירה לעבוד למען העיירה ותושביה. הכסף המריץ למעשה את המשתמשים בו להעביר אותו הלאה בינם לבין עצמם אחרי שביצעו עבודה מקומית זה עבור זו. אבטלה של 60% נמחקה בתוך שנה. רק התערבות הבנק המרכזי האוסטרי מנעה את התרחבות הניסוי לעיירות נוספות באזור שהביעו בו עניין כולל נשיא צרפת דאז שהגיע במיוחד לחזות ב”פלא הפיננסי”. בניסוי הזה, שגשוג אישי וחברתי הגיע דווקא מפיזור של הכסף והפניתו לצרכי הקהילה. בדיוק הפוך ממה שאנחנו מכירים.
כל עוד היסוד הבסיסי ביותר בשיטה – לצבור ולהשיג יותר ויותר כסף – לא ישתנה, הניכור ילך ויתרחב, וכל טכנולוגיה מסעירה שנפתח, תיקח אותנו הרחק הרחק אחד מהשני, הלאה מאיתנו. זו לא הטכנולוגיה שמעודדת ניכור – זו הכלכלה.
יש הרבה חירויות שאני כמהה להן. רבות מהן חוסות תחת התקווה הזו: שנצא מכבלי השיטה שמפרידה בינינו.
חג שמח חברות וחברים, תחוו חופש, תחוו חירות מחשבתית, הטילו ספק בכל הנחה, דמיינו עולם פתוח וחדש שבו אתם יכולים ליצור מחדש הכל.
מי שאינו חולם, אינו זוכה להגשים…
תחלמו.
סוף סוף התייחסות רצינית לסקס. עד לא מזמן הייתי בטוח שזה רק אני. שרק לי אין סקס. לאט לאט הבנתי שזה לא יכול להיות. שבטוח שלהרבה אנשים פשוט אין והם סתם מספרים שהם עושים כך וכך פעמים בשבוע. אמנם זה לא מנחם אותי שקשה כל כך למצוא פרנטרים לסקס, אל מצד שני, צרת רבים היא בכל זאת חצי נחמה.
חבל שהמחקרים המדוברים במאמר לא בדקו בכמה פחתו – אם פחתו – מקרי האונס ו/או ההטרדה המינית. המאמר העלה אצלי באוב סצנה "תיאטרלית" שחוויתי בהמתיני בתור לרופא מומחה חרדי. לידי, בחדר ההמתנה, חיכו שני חרדים. אני יודעת לפי התחפושת שלהם: אופן הלבוש כל כך חשוב להם שהם מקפידים על כל פרט, יותר מכל דוגמנית. הצעיר שבהם יכול היה להיות נכדי. הוא לא הסתכל עליי. חלילה. הוא "צנוע". אז מה עושים, לפי דרכו? שמים כף יד ומתבוננים ב"אישה" – אני – באלכסון. כמו בקומדיה דל'ארטה, שם שמים יד בצורה דומה, לאמור: הקהל שומע אבל זה שלידי – לא. מוסכמות. קונבנציות בלשון התיאטרון. וכל זרם האסוציאציות הזה בה להסביר את המחשבה הטורדנית שלי לגבי ה"טבע" ש"מקסמן" מסתמך עליו, הטבע שמוליד הרבה ילדים אבל מיוליד גם את ה"צניעות" המזויפת של ה"כאילו" לא מסתכל על אישה – למרות שיכלה להיות סבתא שלו – וכל הגיגיו בסקס. כל חייו סביב הסקס, סליחה, סביב ה"צניעות". אז באותו זרם אסוציאטיבי, מוטב לתת לקהילת הצנועים סמרטפונים חינם, כדי שמוחם יקדח פחות מהסקס המוצנע ויירגע מול הרובוט זה? רק הגיג. לא מחייב.
תודה על המאמר המעניין. קצת נדהמתי לקרוא את תוצאות שני מחקרים פורסמו בשבועות האחרונים ועוסקים בקשר בין השתלטות המסכים על חיינו לבין החשק לעשות סקס.
האם תוכל להפנות לקישורים למחקרים המעניינים? אודה מאד!
תודה מראש
רפאל
איכס כסף
שחרורון, אתה מצוי בכלא דיכוטומי חסר קשר לאינסוף האפשרויות הקיומיות שלך
דן
אתה מצוי במכלאה אמביוולנטית החוסמת את בהירות הראיה הטראנס מרחבית שלך. חבל.
כתבה מצויין ומדויקת.
החלק העתידני טיפה חוטא בשטחיות, והמשפט על הסוציאליים /קפיטליזם טיפה מביך כי הדברים הם בדיוק כן דיון על הציר בין סוציאליזם לקפיטליזם (ביקורת סוציאליסטית הכי קלאסית שיש, יכול לחשוב על קטעים של מרקס מלפני יותר מ100 שנים שאומרים את אותם עקרונות). אבל הניתוח של החברה והתהליכים מצויין ומצליח ללכוד את המציאות החברתית כלכלית שלנו בצורה מופלאה.
מה רע שהצעירים עושים פחות סקס? גם ככה יש עודף אוכלוסיה בעולם בלי יחס למשאבים הטבעיים. אולי זה הפתרון.. יותר מסכים ופחות סקס.
איך אפשר לפתח זוגיות בריאה כשגרים בבית של ההורים?
זאת לא אשמת הטכנולוגיה. מחירי הדיור בשמיים וצעירים לא יכולים לעמוד בזה.
אם בהאשמות עסקינן, אולי כדאי להאשים דווקא את מדינת הרווחה המודרנית. זו שמספקת את כל השירותים המוצרים, הבילויים והבידור "בחינם" לאזרחיה.
יובל נוח הררי כותב בספרו המפורסם "קיצור תולדות האנושות" כי בעידן שקדם ללאומיות המודרנית, החיים התקיימו בקהילות. "הקהילה" דאגה לכל צרכיו של האינדיבידואל. היא הייתה משרד החינוך, משרד העבודה והרווחה, בית המשפט, הביטוח הלאומי, קרן הפנסיה ומשרד הביטחון. הקהילה מצידה דרשה ציות מוחלט לנורמות המקובלות ושיתוף פעולה מתמיד מהעריסה ועד לקבר. זה כנראה היה העידן של חוסר הניכור שהכותבת עורגת עליו.
ואז הגיעה מדינת הרווחה. והלכידות החברתית התפרקה. המדינה הלאימה את כל השירותים שהאינדיבידואל יכול לדמיין לעצמו. תהליך זה ממשיך עד ימינו כאשר בכל תקופה רשימת הדברים שהמדינה צריכה לספק בחינם מתארכת ושוברת את שיאי עצמה. דבר זה מלכד שתי תאוות. תאוות "הדברים שמגיעים לנו" של האזרחים. ותאוות המדינה (והפוליטיקאים) לשלוט בכל – אפילו במזג האוויר ובגובה גלי הים.
כשהמדינה היא זו שמספקת לאזרחיה את כל צרכם מתוך כך שהם אזרחיה, הרי שהקהילתיות נגדעת. שיתוף הפעולה החברתי והלכידות הקהילתית נחתכת משום שהיא כבר לא מתגמלת. האדם כבר לא צריך להיות נחמד לחבריו בכפר, לא לשתף איתם פעולה ואפילו לא להיות שותף לתרבותם ולנרטיב שלהם. הוא יכול להיות זר מוחלט אנטיפט ואפילו חייזר. הוא כבר לא צריך את "טובות" הכפר. את "הטובות" שלו הוא מקבל מהמדינה הכל יכולה וכל יודעת.
אם פעם אדם היה צריך להיות חלק מקהילה כדי להינות משירותיה, היום הוא רק צריך לשכנע כמה פוליטיקאים כדי להינות משירותי המדינה. המאמץ הקהילתי הוחלף במאמץ פוליטי. התרומה לקהילה הוחלפה בתרומה למסע בחירות של הפוליטקאי. בעיית "הטמפיסט" הפכה להיות אידיאולוגיה. כי כשלא מכירים את האנשים שכספם עובר אליך (באיומי רובה) הרי שהמטרה היא שכמה שיותר כסף יעבור אליך. וכך נוצרת תחרות מסכנות וחוסר ישע, בה כולם מנסים לשכנע במסכנותם והזוכים מקבלים סיוע ממשלתי, הגנה, פטורים, תמיכות, סיבסוד, מכסים, מניעת תחרות ועוד כיד הדימיון הטובה של הארגון החמוש והכל בשם הערבות ההדדית הקדושה.
אז אם כבר להאשים שיטה שדפקה לך את הלכידות החברתית – נא להאשים את המלכה האדומה הלוא היא מדינת הרווחה הכל יכולה וכל יודעת.
אריק היקר
קהילה מעל ששים איש, מצריכה מערכת רובוטית = מדעי חברה מדעי כלכלה מדעי צדק ומשפט וכו' וכו'. זה מה שנקרא מדינה.
שיובל הררי מדבר על קהילה, הוא מתכוון לקהילה של שישים עד מאה איש שמאפשר להכיר כל אחד ולהיות ערבים זה לזה.
הוא מסביר בטוב טעם למה צרכו להמציא את האלילות הדמיונית שבמודרנה זה נקרא דגל\לאום, מה שלפני כן היה פסלים\אלילים. וההסבר הוא פשוט, כי בני אנוש לא יכולים להיות בקהילה יותר גדולה משישים איש, כי אי אפשר להכיר אישית עם עריבות הדדית יותר מכמות כזה.
ולכן כל קיבוץ של אנשים כחברה יותר גודלה מזו, מצריך 1, רובה 2, דמיון כמו דגל\לאום\דת\אליל.
בזה אין הבדל בין מדינת רווחה לבין מדינה קפיטליסטית. ההפך הנכון במדינת רווחה לפחות הכפיה לכאורה משתלמת לבסוף כי את הבסיס כולם מקבלים, מה שאין כן בקפיטליזם "בפעולה" ?! אתה תמות תחת הגשר ובשקט. והדגש הוא על למות ב"שקט". (הנה אתה ושחרורון היקר מנסים להשתיק את בעל המאמר הזה כי הוא אמור למות בשקט: מה אתה מאשים את כל העולם ?! אתה אמור למות בשקט אז תשתוק !!)
מקסמן,
לאורך ההיסטוריה (מאז המהפכה החקלשאית) אנשים חיו בקהילות של מאות אנשים. זהו גודלו של כפר או של כונה בעיר מדינה. 60 איז הו גודלה של משפחה. אפילו לא חמולה.
העניין הוא שאדם היה צריך להיות "חבר" בקהילה כדי להינות ממנעמי הקהילה. והמשמעות של להיות "חבר" הוא להיות מעורב בחיי הקהילה ולהיות תלוי בה ובסדריה.
משהוקמה מדינת הרווחה, אדם כבר לא צריך להיות חבר קהילה אלא חבר מדינה (אזרח). הנאמנות עברה מהקהילה למדינה. אך בעוד הקהילה דורשת מעורבות חברתית, המדינה דורשת ציות לחוקים ובעיקר תשלום מס והתגייסות למלחמותיה.
החוזה מול המדינה הפך להיות חוזה טכני בניגוד לחוזה האנושי מול הקהילה. חווית הניכור שהכותבת מבכה עליה נולדה יחד עם שירותי הרווחה הממשלתיים. מדינת הרווחה היא זו שפטרה את האינדיבידואל ממעורבות חברתית ומערבות ההדדית. היא זו שמקדמת תשלום מיסים על פני מפגש עם אנשים.
אתה יכול לתמוך במדינת הרווחה ובמעלותיה אך כדאי להיות כן ולהבין כי אם המדינה היא זו שמספקת את "הטובין" ולא החוזה החברתי הוולנטרי הרי שהערכים שיקודמו בשיטה זו הם תשלומי המס וקבלת הקיצבה. שיטה זו היא שהמציאה, הבנתה, מתחזקת ומשמרת את הניכור החברתי.
הטענה של למות מתחת לגשר היא דמגוגיה. כמה פעמים צריך לכתוב שכל מפעלי הקומוניזם\סוציאליזם\חברתיזם הגדולים סיימו עם מיליוני הרוגים מתחת לגשר (ומתחת לשלג ולנהר)?
בכל אופן הטענה של המתנגדים למדינת הרווחה היא דווקא מיזעור הנפגעים מתחת לגשר. ושבכל מקרה עדיף למות מתחת לגשר חופשי מאשר למות ברעב או מול כיתת היורים או במחנה החשיבה מחדש. אך על כך בפעם אחרת.
אריק
אז לא, בסיס\הגרעין החברה היא המשפחה אישית, הקהילה היא אמצעי למשפחה. והיא לא יכולה להיות גדולה אך ורק עם איזה ישות דמיונית. וזה המצב הטבעי ביותר.
מצב לא טבעי זאת מדינה. מדינה = כפיה = מלך דיקטטור (וממש לא משנה אם זה מלך לכל חייו או מלך לארבע שנים, ולא משנה אם תקרא לזה דיקטטור או ריבון או משילות, כלומר "ריבון" "משילות" לא ממתיק את הגלולה ), שמצד אחד מחזיק חרב ומצד שני מחזיק שרביט (ראה את הלוויתן של הובס).
במצב כזה לעדיף קפיטליזם מול רווחה ?! זה טימטום שאי אפשר לעלות על הדעת.
הרי מהי קפיטליזם במצב הטהור ? שוק חופשי שכל אחד בא לשם כבן חורין, ואז לדעת סמית החברה תצמח ותשגשג בלי גבולות (הוא לא לקח בחשבון את אליל הכסף שמכנס את כל ההון אצל יחידים ואז העבדים דורשים מלך ומשטר וחזרנו למשטרים ולמדינות).
אבל אם אנו תחת מדינה והמדינה היא קפיטליזם "בפעולה" שמראש שוללת מכל אדם את הטבע ?! בכדי להיות שותפים בחלוקת העבודה ?! אז כולנו באים מראש לשוק כעבדים. ואז החברה בקיפאון כפי טענת סמית. ולכן לא פלא שההמונים רוצים מלך\משטר שיעשה סדר.
אי אפשר ידידי היקר לומר לעבד: קח אחריות למעשיך ושתוק.
אפשר לומר לו זאת אך ורק שיש שוק חופשי שהבאים אליה הם בני חורין. (וגם זה לא נכון לגמרי כי כנ"ל כינוס ההון אצל יחידים מכריחה את העבדות אפי' במצב טבעי של בני חורין ולכן שוב כנ"ל ידרשו מלך)
ושוב, אני נגד מדינה\משטר\שלטון ולכן כלפי לא רלוונטית השאלה איזה מדינה אני מעדיף, קפיטליזם או רווחה. אני מעדיף שיחזירו לאדם את הטבע, ורק אחר כך אם הוא רוצה להיות שותף בחלוקת העבודה, אז הוא יבוא לשוק כבן חורין.
לגבי מי הרג יותר הקפיטליזם או הקומוניזם:
זאת טיעון אבסורדית. היה כמה נביאים במאות האחרונות שחזו את זה מראש, כלומר טענו שהקפיטליזם החזירי תביא למצב, והנה זה הגיע. אז אתה מנסה להפוך את היוצרות ולומר שהקומוניזם הרגו יותר ? הרי הקומוניזם קמה בגלל הקפיטליזם.
שאני טוען שהמשטר הקפיטליסטי שולח את הלא מוצלחים בעיניהם, למות בשקט (אגב הם אמרו את זה במפורש, אני רק המצטט), זאת לא רק אמירה, זאת פשוט המציאות. כי שהדיקטטור בא לשלול ממנו את הטבע מראש, אז הוא הולך למות.
"השקט" שאני טעון לה, היא הטיעון שהחברים כאן כל הזמן נזעקים שהאדם אחראי למעשיו. כלומר הטיעון היא: תשתוק ועל תתלונן כי רק אתה אשם בבחירות שלך. זאת דמגוגיה זולה שאין לך דמגוגיה יותר זולה מזו. אתה שולל ממנו את הטבע מראש ומרמז בקול ברור: שאסור היה לך לזחול מאגן אימך. ואומר לו: אתה אשם בבחירתך ועל תתלונן ?! מזה אם לא: "תמות תחת הגשר בשקט"
לסיום:
קפיטליזם במקור לא מצריך שכנוע, זה אמור לפעול בעצמו בלי משטר וכפיה ואפי בלי שכנוע. הטיעון הקפיטליסטי היא שזה מדע ומדע לא צריך הכוונה ממישהו.
מדינה קפיטליסטית היא בהכרח סתירה מובנית (בשפה פשוטה: "דמגוגיה זולה").
מדינה שבמקור לא מאמינה בטבע האקראית ולכן היא בכלל קמה, אז בטבעי היא אמורה לדאוג לכל נתיניה אחרת לא תהיה מדינה. ולכן היא חייבת להיות מדינת רווחה.
קפיטליזם מציע שבלי מדינה יהיה יותר טוב.
אבל מדינה שתטען שהיא קפיטליסטית ?! אין לך לייצנות יותר גדולה מיזה !!!
קח את הדוגמא הישראלית: למה קמה המדינה ? כי אין ליהודי את הטבע\ארץ.
ואז אתה הופך את המדינה לקפיטליסטית "בפעולה" ומה עושה ? בכפיה שולל מכל פרט מראש את הטבע. ועוד אומר לו לשתוק ולא היית לך זכות לזחול מאגן אימך.
אריק,
מדוייק ידידי.
panem et circenses , לחם ושעשועים, או מדינת ה״רווחה״ הם אחד הסמפטומים של שקיעה תרבותית, בדיוק בגלל שזה יוצר ניתוק בין האדם לקהילה
שחרורון היקר
אתה יכול לנמק את הקביעה השטותית הזו ? (מדינת ה״רווחה״ הם אחד הסמפטומים של שקיעה תרבותית, בדיוק בגלל שזה יוצר ניתוק בין האדם לקהילה)
אני יכול להבין שמדינה לעצמה מרוקנת את מהותו של קהילה.
אני יכול להבין שמדינה קפיטליסטית שהיא ביסודה מתנכרת לאזרחיה ונתיניה, אז כתגובה טבעית הנתינים מתקבצים לקהילות קהילות שונות ומשונות, כפי שקורה בכל מדינה קפיטליסטית. (אגב: ולכן היהודי הגלותי אוהב את זה)
אני לא יכול להבין את השטות הזו שרווחה מבטלת קהילה, הרי הקהילה ביסודה היא רווחה.
לסיום: מתברר שוב ושוב שהעט סובל הכל.
“אנחנו חיים במערכת כלכלית שמעודדת אותנו לאגור כסף" – לא. בדיוק כמו בניסוי של ורגל שאתה מזכיר, גם הכסף שלנו מאבד מערכו באופן קבוע. אם אתה עורך קניות בסופר אתה בטח שם לב לזה. אם אתה חושב לרכוש דירה, אין מצב שפיספסת את זה. אפילו היעד המוצהר של הממשלה הוא אינפלציה של 3% – כלומר, ירידה מובנית של ערך הכסף שלך.
"זו המטרה של המשחק: לצבור כמה שיותר כסף." – זה נכון, אם קוראים לך McDuck והתחביב שלך זה לקפוץ לתוך כספת מלאה במטבעות זהב. חלק מהאנשים רואים בכסף אמצעי להשגת מטרות אחרות
"מדובר במוטיביציה אישית אינדיוידואליסטית" – מדובר בעיגול עגול ומשולוש עם שלוש צלעות. מוטיבציה היא לפי הגדרה אינדיוידואליסטית. מוטבציה היא מהשגורם לאנשים לעשות משהו. גם אם יש לך קבוצה, אתה צריך שלכל פרט תיהיה מוטיבציה לעשות משהו, אחרת תקבל חבורה של שקי תפו"א. דוגמא: אם לא תשלם מיסים נפעיל נגדך אלימות.
"שנשענת על תחרות" – כמובן. כמו שהתעמלות נשענת על מאמץ, וכל דבר ששווה משהו נשען על השקעה. הדרך היחידה להשתפר היא לעבוד כנגד התנגדות. אם לא הייתה תחרות היינו עדיין אמבות באוקיינוס.
"אולי באופן מובנה גם על עושק האחר." – הנה זה, נשפך הרעל לבאר. אגיע לזה עוד שנייה.
"מערכת – השיטה – שבתוכה אנחנו חיים אינה מעודדת אותנו לשיתוף פעולה, אינה מעודדת חיברות ודאגה לאחר, אינה מעודדת ביחד." – מערכת\שיטה\יער\עם הם שמות קיבוצים מופשטים. כלומר, הם לא קיימים בזכות עצמם, אלא מתארים קבוצה של פרטים. זה לא שהשיטה לא מעודדת אותך. זה שאתה חושב שמישהו צריך להגיד לך מה לעשות ולגרום לך לשתף פעולה. אתה יושב בבית, עם האייפון ומתפלא למה אף אחד לא אמר לך ללכת לרכוש חברים, לדאוג לאחר או להיות ביחד. העיקר שיש את מי להאשים.
"אולי באופן מובנה גם על עושק האחר." – עושה רושם שאתה טוען שכסף זה מקור כל רע. האם חשבת לרגע מהו מקורו של הכסף?
שאתה מקבל כסף בעסקה מרצון, אתה למעשה מקבל תמורה לכך ששיפרת את חיו של אדם מסוים. קשה לי לחשוב על הרבה דברים יותר נשגבים מזה. שני אנשים נפגשים, מחליפים מוצר בכסף וחיי שניהם נהיים טובים יותר. אם זה לא שיתוף פעולה, חיברות ודאגה לאחר, אני לא יודע מה כן
שאתה אומר עושק, אתה מדבר על כך שהממשלה השתלטה על הכסף. שיש לך ממשלה, יש גורם שגונב מכולם את הכסף ומלחמה מתמדת על השלל. אם קבוצה א' מקבלת תקציב זה בהכרח על חשבון קבוצה ב'. זה המצב בכל סוג של STATISM ובמיוחד בדמוקרטיה.
מקור הבילבול שלך הוא בזה שכסף הוא תוצר של מידה טובה (VIRTUE), אבל לא להפך. לא משנה כמה כסף תגנוב, זה לא יעניק לך סגולה. במילים אחרות, יש שני דרכים לבני אדם להתעסק אחד עם השני: בעזרת כסף או בעזרת רובים. ואתה ידידי קורא לזנוח את הכסף לטובת הרובה הממשלתי.
שחרורון היקר
כמה טעויות קריטיות יש בדבריך, לדעתי.
1, אין או כסף או רובה, כי כוחו\ערכו של הכסף לקוח מהמשטר\האימפריה. (והנה אתה בעצמך טוען על ירידת ערכו של 3% בכל שנה, אז מי בדיוק עושה את זה ?) ולכן אין כסף בלי משטר\אימפריה.
2, במצב אוטופי אמור היה כל משכיל ומחונך להבין זאת, שחלוקת העבודה, זאת העריבות ההדדית החברתית הכי ראוי לשבח. ולכן היינו אולי מתנהגים בשוק החופשי כבני אנוש ולא כזאב לזולת = אדם לאדם זאב.
אבל אם חלוקת העבודה היא תוצאה של כפית המשטר על ידי שלילת הטבע מראש מכל פרט ?! אז לא פלא שבמצב כזה אדם לאדם זאב. ויותר גרוע מיזה היא, שהוא אפי' לא מרגיש שהוא זאב, הוא לתומו עוד חושב שהוא עושה מעשה טוב ונכון.
אז יש כאן שתי טעויות.
(א') לא הכסף עושה את העריבות ההדדית החברתית, רק חלוקת העבודה עושה את זה. ואדם סמית מסביר את זה בטוב טעם.
ראו כאן: "האם קיים מוסר במהות – אדם סמית" (במאמר הזה אני מביא את חשיבתו בעניין)
https://socialrevolutioninhumanthinking.wordpress.com/2017/01/24/%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%A7%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8-%D7%91%D7%9E%D7%94%D7%95%D7%AA%D7%95-%D7%90%D7%93%D7%9D-%D7%A1%D7%9E%D7%99%D7%AA/
(ב') אם חלוקת העבודה היא תוצאה של כפיה על ידי שלילת הטבע מכל נולד ? אז המשטר כופה ממש על נתיניו להיות זאבים אחד לשני. כלומר לעומק נשללת מנתיניו כל בחירה בעניין. אז כן יש את מי להאשים.
יותר מיזה, אם יש כאלה שלא רוצים להיות זאבים אחד לשני במצב כפייתית שכזה כנ"ל, אין להם ברירה, רק לחיות מתרומות כלומר להשפיל את עצמם ולבקש תרומות כעני בפתח העיקר לא להיות זאב בשוק. והקפיטליזם מה שנקרא קפיטליזם "בפעולה" עושה הכל שלא יקבלו תרומות, הרי הוא צריך אותם בחלוקת העבודה הכפייתית שלו.
לא לחינם הכריזו בסדום המקראי: "כל מי שהוא מחזיק בפת לחם לעני ואביון ישרף באש". הרעיון היא שצריך את כולם בחלוקת העבודה. הקפיטליזם "בפעולה" רואה בכל התנדבות כמו הסעות של יד שרה וכדומיהם, כגוזלת את פרנסתם של חברות ההסעות. וככה כלפי כל התנדבות חברתית.
ראו כאן: "איסור צדקה – החברה הסדומית"
https://socialrevolutioninhumanthinking.wordpress.com/2017/01/25/%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A8-%D7%A6%D7%93%D7%A7%D7%94-%D7%94%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-%D7%94%D7%A1%D7%93%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%AA/
לסיום:
1, חלוקת העבודה חופשית, לא מצריכה משטר ולא כסף (רק כסף כאמצעי חליפין נטו. מה שאין כן כסף כמשמר את עמלי לאורך זמן שסוג כזה של כסף אפשרי אך ורק על ידי אימפריה\משטר שגוזלת ממך ביודעין את ערכו ב3% בכל שנה ושנה).
2, אין כסף בלי אימפריה\משטר. כי בכסף ההמונים צריכים לתת אימון, אחרת אין כסף. צריך אימון במשטר ובמערכת הצדק שבלעדיהם (בלי מערכת צדק) אין גם שוק חופשי.
3, והיות שחלוקת העבודה נכפית על האדם על ידי המשטר, והיות שהכסף נכפית עלינו על ידי המשטר, והיות שיש לנו משטר קפיטליסטית "בפעולה" ?! כל אלה מכריחים את האדם להיות זאב לזולתו אם ברצונו לשרוד.
יש דרך אחת והיא למות תחת הגשר, או לחיות על תרומות כנ"ל כמו שעושים הרבה דתיים בכל הדתות. כלומר במחשבה תחילה הם מוותרים על חיים שפויים העיקר לא להיות זאב לזולתו.
וכנ"ל הקפיטליזם בפעולה, עושה הכל בכל מכל כל, למנוע את התרומות ואת ההתנדבויות החברתיות כי הם מונעים עבדים לחלוקת העבודה הכפייתית.