״מדובר ב׳קשר עם הבוחר׳ קלאסי. אני לא יכול לחשוב על הוצאה טובה יותר״, טוען יועץ פרלמנטרי. ״אני מיידע את הציבור בפעילות הח״כ שלי, ואני מממן סטטוס שזקוק לתהודה כדי להגיע לחלונות הגבוהים. אני גם יכול כך להגיע לקהלים שחשובים לו״.
אבל לא כולם לוחצים על הלייק. יועצים אחרים מלינים כי הח״כים שלהם ׳מכורים׳ לפייסבוק. ״המימון דומה יותר לפרסומת מאשר לסטטוס״, קובל אחד מהם. ״חלק מהח״כים ישתמשו בשאריות התקציב שלהם בשביל זה. קשה גם לשים את הקו – מהו יידוע הציבור ומה קידום אישי״. וכמו בכל התמכרות, גם כאן הדילר מרוויח. ״הציבור משלם על ההתמכרות הזו״, הוא אומר.
שיאני הוצאות קידום הדף והסטטוסים אשתקד היו דב ליפמן ודוד צור שהספיקו מאז להימחק גם מהרשת וגם מהכנסת. שיאנים נוספים הם עליזה לביא, יעל גרמן, מוטי יוגב, מיכל בירן ועיסאווי פריג׳. אלו ואחרים הוציאו על קידום עצמי בפייסבוק לאורך 2014 מעל 20 אלף שקל כל אחד – כמחצית מתקציבם לקשר עם הבוחר. איתן כבל, עמיר פרץ ומיכל רוזין – שילמו כל אחד לצוקרברג מכספינו מעל 15,000 שקל. 65 ח״כים מממנים סטטוסים. לרשימה המלאה לחצו כאן.
ויש גם מי שלא זקוקים לסיוע מלאכותי – מירי רגב ושלי יחימוביץ׳, למשל, ויראליות בזכות עצמן. כלומר תוכן שמדבר לאנשים, בסופו של דבר, לא יסולא בפז. רגב- ויראלית מבלי להוציא אגורה
מעבר להבנה שמאחורי הסטטוסים של חלק מהנבחרים שלנו עומד כסף, אפשר לגלות בקבלות הוצאות אינטרנטיות אחרות שמעוררות סימני שאלה. למשל קבלות על אתרי אינטרנט ובלוגים שלא ברור אם הם קיימים או לאן באמת הלך הכסף, שהיה מיועד להקמתם. כך למשל ח״כ פאינה קירשנבאום הוציאה 5,782 שקל על אחזקת בלוג שאבדו עקבותיו. מדובר, מסתבר, בספק הקשור לפרשת ישראל ביתנו.
כמה מחברי ׳יש עתיד׳ הוציאו יחד מתקציבם על ׳אפליקציית יש עתיד׳ – לכאורה בניגוד לחוק, שכן למפלגה יש תקציב נפרד. הם הבהירו בתגובה שמדובר בכלל בדף אינטרנט שנבנה עבורם. גם פה המוצא הישר של הדף מוזמן לדווח לנו. ולבסוף במקום להקביל את פייסבוק לרכישת שטח פרסום – אפשר פשוט לקנות… שטח פרסום. כך עשה ח״כ יואל רזבוזוב שרכש באתר ערוץ 9 באנרי פרסומת על חשבוננו שוב ושוב.
האם מדובר בקיצור דרך על חשבוננו או פשוט דרך להגיע לאיפה שקהל הבוחרים נמצא? אתם תחליטו. מה שלי חשוב זה שאם הם כבר בפייסבוק – אז שהתקציב לא ישמש רק ליחסי ציבור, אלא גם לטיפול בפניות הציבור. חברי יהדות התורה למשל משרתים היטב את בוחריהם וקשובים להם מבלי להחזיק פרופיל. לבסוף, בל נשכח שהנבחרים מבינים בזכות פייסבוק מה הציבור רוצה, אבל לא תמיד מה הוא צריך.
פורסם לראשונה באתר "100 ימים של שקיפות"