הסיפור הוא תמיד אותו סיפור. יום אחד אנחנו מתעוררים בבוקר ומגלים שחבר כנסת מנסה להעביר חוק למען טיקון על חשבון האזרחים. לחוקים האלה יש מכנה משותף: הם נראים כאילו נכתבו על ידי לוביסטים אבל מוצגים לציבור כאילו הוא נוצרו בשבילו. בשורה התחתונה החוקים מיטיבים עם הטיקונים מיד עם מועד יישומם, ואילו התנאי השני שהוא ההטבה לאזרח, תמיד נשאר בגדר אופציה שבדרך כלל לא ממומשת.
דוגמא חיה לחוק כזה קיבלנו השבוע מח"כ אמיר אוחנה מהליכוד. להזכירכם מדובר באותו אוחנה, שנכנס לכנסת על הטיקט של לוחם למען הקהילה הגאה, אבל נמלט מהמשכן רגע לפני הצבעה על חוקים שאמורים להקל משמעותית את חייה. אוחנה טען אז להגנתו שהוא מחויב לקיים הוראות שקיבל מועדת השרים לענייני חקיקה. עתה הוא התעורר עם הצעה חדשה שרוצה לבטל את חובת סימון המחיר על כל מוצר. אם נהיה יותר קונקרטים – אוחנה רוצה להחזיר אותנו לימים שבהם בשביל לדעת מה מחיר המוצר היינו צריכים לחפש את המחיר שמופיע על המדף, לוודא שמדובר באותו מוצר מאותה חברה ואותו אחוז שומן, ואם צלחנו את זה, נאלצנו לזכור את המחיר עד לקופה כדי לוודא שהקופאית לא הזינה לנו מחיר אחר. משימה ששמורה בעיקר לכוכבי קולנוע כמו באטמן וסופרמן.
אבל כמו תמיד בחוקים מסוג זה – גם פה אוחנה מנסה לשכנע אותנו שאנחנו סתם פרנואידים, שהכל פה בכלל בשבילנו או במילים אחרות- אל תתנו להגיון להפיל אתכם. הנה הפרשנות שנתן אוחנה לחוק : "על פי הערכות ממעיטות, הסרת החובה המיותרת תחסוך לאזרחי ישראל לפחות כ–200 מיליון שקל בשנה בסל הקניות שלהם. שנית, ניתן יהיה להפנות יותר עובדים לקופות, למשל, ובכך לקצר את משך זמן ההמתנה הארוך בתורים, שאתו נאלצים הצרכנים בישראל להתמודד".
רק תמים יכול להאמין לכזה דבר. אם באמת הרשתות היו מפנות את עודפי הרווחים שלהן להגדלת כמות העובדים בקופות, היינו צריכים לראות אצל רמי לוי, שהוא בעל הרווחיות הגבוהה מבין מתחריו בתחום, קופאית על כל לקוח הממתין בתור לקופה. בינתיים מה שגדל אצל לוי וחבריו מהרשתות המקבילות הם הבתים בהם הם מתגוררים. אבל אוחנה הוא מחוקק עיקש והעובדות לא ישנו את דעתו. בשביל להוכיח שהוא צודק הוא מביא אפילו מחקר בנושא – רק שהמחקר תקף לשנת 2008. זמן נצח במונחי השוק הקמעונאי בישראל.
אם באמת ח"כ אוחנה היה רוצה בהורדת יוקר המזון בישראל היה משקיע את רוב מרצו בדיוק עבור חוק הפוך – כזה שקודם כל מיטיב עם האזרח ורק אחר כך (אולי) עם רשתות שיווק. אם היה רוצה היה מחוקק למשל תקנות נגד פערי התיווך המטורפים שקוברים את הכיס של הצרכן הישראלי ועל הדרך מכחידים את החקלאות בישראל. אלא שפה צריך להתעמת מול הטיקונים ואוחנה כפי שהעיד על עצמו הוא עושה דברם של אנשי השלטון, אולי עכשיו עבר לעשות גם את דברי הטיקונים?
ערן הפעם אתה מפספס בגדול חוק סימון מחירים הוא בבחינת הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות כבעלים של רשת חנויות קטנה אני אומר לך שזה סיוט ברמה הטכנית העלות של זה היא עצומה וזה ממש חסר כל תועלת אני יכול להבין את זה בסופר גדול אבל בחנויות קטנות שאתה מכל מקום רואה את השלט על המדף זה פשוט עבודה מיותרת שהעלות לעומת התועלת בא אינה מוצדקת כלל ומועמסת על עסקים קטנים או על לקוחותיהם
וואו כמה לוביסטים יש פה. אין שום תירוץ הגיוני לביטול סימון המחירים.
כשיתפנו לבעל הבית כמה עובדים מיותרים הוא לא ישלח אותם לקופה להקל על התור אלא הביתה, כדי לחסוך משכורות. כי פה זה ישראל ולא קנדה. אתם באמת מאמינים שפתאום יפתחו עוד קופות? הייתם בלפלנד בעשרים שנה האחרונות או מה?
ולהוא שכתב "מה זה משנה" וגיחך על הלקוחות שמחפשים את הכי זול אני יכול רק להגיד שיעשה עבודה טובה יותר כשהוא מתחפש ללוביסט או בכלל לבן אדם…
חוק מטופש שהגיע הזמן שיעבור מהעולם.
אני תמיד מגחך כשאני רואה את "צבא" מסמני המחירים עוברים באובססיביות על המוצרים ומנגד צרכנים בונקרים מנסים לחפש מוצר ששמו עליו בטעות מחיר נמוך יותר.
כל כך הרבה שעות עבודה ונייר מבוזבזים.
מקווה שיצליח.
כמה קיבלת בשביל התגובה העלובה הזו?
יש לי עוד הצעת חוק מצוינת עבור אמיר אוחנה, ואני בטוח שגם אלה שתומכים בהצעת אי סימון המוצרים יתמכו בהתלהבות:
הרי ברור לגמרי שעלויות סמויות מתגלגלות אלינו, הצרכנים, בלי שנשים לב, וככל שניפטר מהן כך נשלם פחות על מוצרים ושירותים, ונוכל סוף סוף לקנות את הדירות שעד כה היו מחוץ להישג ידינו.
והנה, עלויות סמויות כאלה נמצאות ממש מתחת לאפינו, במסעדות, בארים ובתי קפה: הכוונה היא לניירות הרבים והמיותרים שבתי העסק הללו צריכים לצרוך ולתחזק למטרת תפריטים, קבלות, וחשבוניות. שלא לדבר על קופות אלקטרוניות ושאר מכשירים גוזלי חשמל וכח אדם.
לפיכך אני מציע את ביטול התמחור הכתוב במסעדות, בארים ובתי קפה: הלקוח יכנס, יקבל הצעת מחיר בעל פה מהמלצר על המנות והמאכלים, יזמין, יאכל, יהנה, ובהגיע החשבון- הוא יוגש לו בעל פה, ויהיה בוודאי תואם למחירים כפי שנאמרו בתחילת הערב. ומה אם לא תהיה תאימות אתה שואל? או, בשביל זה יש שוק חופשי ותחרות: הסועד יוכל בקלות להשוות מחירים בין המסעדות האחרות באזור (או לא באזור), וכך ישמר מתח רווחים נמוך וגם אמינות בדיווח.
ברור לגמרי שביטול ההוצאות הסמויות על ניירת, מחשבים וכו' יקטין את החשבון הסופי לעומת מה שאנחנו משלמים היום. למשל: מנה היות עולה 50 ש"ח (נניח)? בלי כל התכתובת הזאת היא תעלה 47 ש"ח לכל היותר! אם לא פחות, משום שהשוק החופשי והתחרות יעשו את שלהם כפי שהם עשו ועושים את שלהם עד היום.
יש את העניין של רישומים עבור מס וכו', אבל גם זה שטויות: בסוף כל ארוחה, כשהמלצר יקבל את הכסף מהסועדים, הוא יסמס לרשות המסים כמה התקבל, ושם כבר תהיה מערכת משוכללת שתנכה מס במקור. ירוק, חסכוני, זול, ובעיקר אמין.
אמיר אוחנה- לטיפולך.
מההה
בניגוד לשאר הרשומות בבלוג
עם זאת אני לא מסכים.
העולם התקדם
כיום ניתן לשים פס אלקטרוני עם המחיר ואפילו תמונת המוצר לידו
וברגע שהמחיר מתעדכן בקופה זה מתעדכן בפס מתחת למוצר.
סימון המוצרים מיותר וצורך כח אדם יקר שמתגלגל אלינו הקונים.
ומי ישלם (על החידוש הטכנולוגי)? בנון ישלם?
הנה שאלת תם: לפני כך וכך זמן נכנסו לחלק מסניפי שופרסל עמדות קופה אוטומטיות, שבהן אתה, הצרכן, יכול להעביר ולסרוק מוצרים ללא תיווך של קופאית. האם בעמדות האלה היתה הנחה של, נניח, 10% בגלל החסכון בכח האדם?
וחוץ מזה- הסימון על המוצר נועד למטרת השוואה מיידית בקופה (או אחרי תשלום החשבון) מול הקבלה, כי אין לך סיכוי לזכור כמה תומחר כל מוצר ומוצר בפס האלקטרוני או כל פס אחר.
יכול להיות שאמיר אוחנה מייצג את הטייקונים, אבל בתור צרכן אני חושב שהחוק מיותר ולא יעיל. כשאני קונה בסופרמרקט אני תמיד צריך בחלק מהמוצרים לחפש את השלט עם המחיר בגלל ש…
1. על חלק מהמוצרים אין מדבקה עם המחיר
2. במוצרים שהמחיר השתנה יש 2 מדבקות – עם המחיר הישן ועם המחיר החדש.
3. לפעמים המחיר על המוצר שונה מהמחיר בקופה (ואגב בהרבה מקרים המחיר בקופה הוא דווקא הנמוך יותר ולכן אני מאמין שמדובר בטעות של עובד ולא בנסיון להטעות את הצרכן)
4. בהרבה מקומות כשיש מבצע, מחיר המבצע מופיע בשלט על המדף אבל על המוצר מודבק המחיר הרגיל ללא מבצע.
אז מה באמת עוזרת לי הדבקת המחיר על המוצר אם היא לא מייצגת תמיד את מה שאשלם בקופה ?
אכיפה אכיפה אכיפה, או ליתר דיוק חוסר אכיפה- הרעה החולה של הרשות המבצעת בישראל, ומה שגורם לשלל "חוקים על חוקים" שכולם לא יעילים בהגדרה משום שמה שלא נאכף פעם אחת לא ייאכף גם במכפלות כפולות ומשולשות.
החוק הנוכחי חד וברור- חובת סימון מוצרים על מחירים. מחסור במדבקה, מדבקות כפולות, מחירים שונים, אכלו לי, שתו לי- את כל אלה אפשר לפתור עם ערימה של פקחים שיעשו סבב, ידגמו במפתיע, יכתבו דו"ח, ויאפשרו למשרד הכלכלה (כמדומני) לקנוס בסכומים של 100,000 ש"ח וצפונה כל סניף שמתרשל. אם יש מגמה של סניפים ששייכים לרשת כלשהי שנוהגים להפר את החוק- אז צריך לזמבר את הרשת עם קנס של 10 מיליון ש"ח וצפונה+איום בתביעה שעונשה מאסר על בעלי הרשת.
ואז נראה מי לא יסמן מחירים כמו שצריך.
מה אתה מצפה מ "אוחנה"..?
לא ברורה הכוונה, בכל מקרה שים לב שהשם שלך מאוד דומה
הצעת החוק הזאת של אוחנה מתחברת לי לשתי כתבות ששודרו ב"עובדה": האחת היא על ח"כ לשעבר אמנון כהן ששירת בנאמנות איזה איש עסקים מושחת אחד, והשניה- כתבה מלפני כמה שנים על הלוביסטים ופעילותם בכנסת, או כמו שאמר אז לוביסט אחד" "אנחנו המקף שמחבר בין ההון לשלטון".
בכתבה ההיא, על הלוביסטים, הסתבר שיש בכנסת גוף שמטרתו לספק מידע לח"כים שרוצים להגיש הצעות חוק, אבל הגוף הזה פרוץ לחלוטין, ולוביסטים היו מזינים אותו במידע שיעבור לח"כים. לדעתי העניין הזה לא טופל מאז.
אז כדי שמעשי נבלה בצורת חוקים לא יעברו כל כך בקלות (או בכלל), אנחנו צריכים:
– לתגבר ולבצר את גוף המידע של הכנסת שיהפוך לגוף מחקר ומידע, ושלאף אחד מבחוץ לא תהיה גישה אליו. "פורט נוקס" של הכנסת. עובדי הגוף הזה יהיו אחראים לחיפוש מידע לפי בקשה מחברי כנסת, וכל פריט מידע כזה יהיה מתועד- ספרים, רפרנסים ברשת, תכתובות אימייל או שיחות. (עדיף גם שכל הפעילות הזאת תהיה גלויה גם לציבור באתר אינטרנט יעודי).
– כל הצעת חוק של כ"ח תלווה בהעתקים (או הפניות) של המקורות שמהם הוא שאב מידע- בין אם מגוף המחקר והמידע של הכנסת, ובין אם השיג אותה ישירות מלוביסטים או מכל מקור אחר.
– ח"כ שיתברר שהסתיר מקורות מידע מהצעת חוק שלו- הדבר יחשב כעבירה פלילית שבעקבותיה תוסר חסינותו אוטומטית, הוא יועמד לדין בבית משפט, ועונש המאסר הצפוי יהיה שנה או שנתיים+ הרחקה תמידית מהכנסת ומהממשלה.
לכל "שוחרי השוק החופשי" המציעים לבטל מכסים וכו, אולי קודם תדאגו שאכן האנשים שמייצרים את כל אותם המוצרים שיובאו ומיובאים לפה הם באמת חופשיים. לכל מוצר יש את המחיר האמיתי שלו שממנו כל הניאו-ליברלים במסווה של לוחמי חופש מתעלמים באלגנטיות. שוב לא שאני חושב שהמכסים הקיימים מגינים על משהו או על מישהו אבל בהחלט כל עוד המטבע הרווח הוא "השקל" שהוא מטבע של האזרחים הוא צריך ללכת לשימושים העונים על ערכי החברה. לקרוא לביטול מכסים לפני שהשוק הוא "באמת חופשי" זו צביעות ניאו-ליברלית. (כמובן שהניאו ליברלים יטענו בתגובותיהם כי כל פועל ייצור מסכן בסין וזונה בבנגלדש הם חופשיים לבצע את העיסקאות שהם מבצעים במחירים שהם מבצעים אותם ואין שום כפיה)
לגבי סימון המוצרים בארה"ב המחירים נמצאים מתחת לכל מוצר, וזה עובד מצויין, לעיתים נדירות קרה שלקח לי קצת יותר זמן והייתי צריך לחפש מה המחיר או להבין אם זה אכן אותו מוצר. לדעתי סימון מחירים זה באמת מיותר. כמובן שברור שבין ביטולו לבין רווח לצרכן אין כלום.
הדר
אם הרשתות כאן היו מתנהלות בעניין סימון מחירים כמו שרשתות בארה"ב מתנהלות באמת חוק סימון המחירים היה מיותר. אלא שהוא נחקק ב1998 בגלל שדרך סימון המחירים עד אז על המדף היה ברדק אחד גדול שאי אפשר היה למצא בו את הראש והרגליים.
הבעיה היא לא רק הצעת החוק שלו, אלה 119 המבולבלים לכאורה שעוד יכולים לתת לזה יד.
חלק מהסיבה שהמכולות קרסו זה בגלל חובת סימון מחירים.
כי במכולות אין להם כוח/יקר להם לסמן.
אם יבטלו את החוק זה יהיה לטובת המכולות.
אנשים גם יפסיקו לקנות דברים ספונטנית כי ככה פסיכולוגית אני
יודע כמה זה עולה ומשכנע את עצמי שבמכולת ליד הבית יותר יקר
ברגע שלא יהיה מחיר לא אוכל לשכנע את עצמי אז הרצון לקנות יקטן.
אגב הרבה יותר טוב לשים מחיר אחד בגדול לכל המוצרים בקצה המדף
ולא להדפיס על כל אחד אבל בשביל זה צריך פחות תחלופה ויותר סדר
– צריך לשמור את הפתקים הגדולים ולא לאבד אותם,זה יכולת לוגיסטית
ברמה גבוהה יותר.
אולי זה גם סימן מקדים שתבוא אינפלציה?
שהמחירים משתנים תכופות?
או שפשוט רוצים לשנות מחיר "כל שני וחמישי" – זה סביר יותר וכך
בעצם לבלבל את הצרכן.
קצת אוף טופיק, אבל חשוב לדעתי.
אינהרהנטית אין שום דבר רע או טוב בכך שמכולות קרסו.
יש מעגל טבעי של מודלים עסקים. כל פעם שמופיע מודל עסקי טוב יותר, עסקים שלא מיצרים ערך נסגרים. זה שוק חופשי. וזה המנגנון שמשפר את חיינו באופן מתמיד.
כמובן שזה צריך לחול על כולם: העסק המכונה מכולת ״שמשון״, העסק המכונה בנק ה״פועלים״ והעסק המכונה ״כנסת ישראל״. ופה הבעיה
שחרורון, יש לך מגוון טעויות, קצת כמו נח עם שבע שגיאות.
1. בשוק חופשי המתאים שורד, ולא מה ש"מייצר ערך" או "טוב יותר".
2. לכן, סופר שמחליף מכולת יהיה מתאים יותר למבנה המערכתי ולאו דווקא טוב יותר עבור האזרח.
3. מאותה סיבה אין כל תימוכין לקביעתך הנחרצת שחיינו משתפרים כשיש שוק חופשי (גם אני תומך בשוק חופשי, אבל מסיבות אחרות).
4. כיוון שהמערכת בה אנו חיים מעוותת ולא חופשית, גם הכלל האובייקטיבי של 1 אינו נכון. מאחר שקבעת שהעיוות המערכתי חל משום מה רק על חלק אחד במערכת (הכנסת) מבלי שישליך על חלקים אחרים שבה (המכולות והסופרים) ולא הבאת תימוכין לקביעתך, הרי שהיא חסרת ערך.
אני לא מבין מה זה ״מתאים למבנה המערכתי אבל לא לאזרח״.
בשוק חופשי אם אנשים אוהבים אותך הם קונים את המוצר שלך. ואז הא מתחרה שמציע לאנשים משהו שנתפס כיותר טוב ואתה סוגר את הבאסטה.
נכון שהשינוי לא מתאים לכולם, ויש אנשים שנפגעים מסגירת מכולות. אבל גם יש אנשים שנפגעו מהעלמות מחלקי הקרח.
אני אביא לך דוגמאות לשיפור חיינו על ידי שוק חןפשי (בקירוב טוב):
– מחירי המחשבים: לפני עשרים שנה לא היית יכול להרשות לעצמך מחשב בעוצמה שאתה מחזיק היום ביד
– טלפונים ניידים: אתה מדמין חוק שקובע שחייבים להשתמש בנוקיה כי ״סיבות״. איזה נזק זה היה גורם?
– לעומת זאת: תעשיית החלל היתה ממשלתיצ לחלוטין. לכן הציוד שהשתמשו בה היה טכנולוגיה משנות השישים. עד שבא אלון מאסק (שליט״א) וגרף את השוק
אני מסכים איתך שזה דיון פילוסופי. אין שוק חופשי בישראל, אבל חשבון להבין מאיפה מגיע כל החרא שאנינו אוכלים
האזרח והעדפותיו אינם זהים להתאמה למערכת.
למשל: ערן מדבר לא פעם על מוצרים עם "תאריך תפוגה" שמתאים לצרכי התאגידים שמייצרים אותם: מכוניות וטלוויזיות שמתקלקלים מהר יחסית לפעם.
אתה מקבל מוצרים מרהיבים יותר וזולים יותר, אבל קונה אותם יותר, ומשלם יותר על נגזרותיהם, קרי: מנוי לכבלים.
לכן יש ויכוח אם אמנם חיינו משתפרים בעקבות ההתפתחויות.
כיוון שמעולם לא חיינו בשוק חופשי, אתה צריך לבדוק בשבע עיניים כל הנחה שאתה מניח באגביות ובפשטות.
למשל הטענה שתוכניות הריאליטי הן תוצר של שוק חופשי. הן אינן כאלה, למרות הרייטינג הגבוה שלהן (שבא מבחירה). הן תוצר של כוחנות תאגידית, מדינות פשיסטיות ועיוות מערכתי שקיים לאורך שנים רבות מאוד. העובדה שיש בתחום זה מידה של חופש לא צריכה להוליך שולל, שכן מסביב לחופש זה יש אוקיינוס של חוסר-חופש.
אני מסכים שאף פעם לא חיינו בשוק חופשי. אני גם מסכים שאפשר להתווכח על מה זה ״שיפור חיים״. כל אחד מגדיר את זה בצורה שונה, וזה בסדר
פה בדיוק נכנס האלמנט של החופש.
שאין לך סוכנות מרכזית שכופה על אנשים דרך חיים מסויימת, אתה מקבל חופש.
אם לא מוצא חן בעיניך תוכניות ריאלטי אתה יכול לא לצפות (אפשרי גם היום) או לפתוח ערוץ מתחרה (לא אפשרי היום). המטרה שלך היא לשכנע לקוחות שאתה מביא ערך (בניגוד ללשלוח בריונים חמושים שיכפו עליך לעשות משהו).
תמיד כדאי לדבר עובדתית ולא לזרוק סיסמאות.
"היינו צריכים לראות אצל רמי לוי כבר קופאית על כל קונה. בינתיים מה שגדל אצל לוי הוא הוילה בה הוא מתגורר".
מה יש לך מרמי לוי? יש הוכחה שהוא עומד מאחורי הצעת החוק הזו?
מי שקונה אצל רמי לוי יודע שעמדות הקופה מאוישות כולן, ולא יוצרים סתם תורים מלאכותיים ב-2 או 3 קופות בשעת לחץ. בנוסף, לפחות בסניף שאני קונה בו, הקופאיות (גם קופאים) מתקתקות את התור.
הדיבור הזה הוא השמצה. ואין לי קשר משום סוג לרמי לוי.
ולעניין:
בשביל מה חוק לצמצום פערי התיוון? אולי קודם פירוק ברית המועצות (מועצת החלב, מועצת הפירות, מועצת הדבש…) והפחתה מסיבית של מכסים על מזון מיובא.
פערי התיווך בחלקם הגדול הם תוצאה של מיסוי מטורלל (גם על הפעילות העסקית של החוליות בדרך לצרכן). אז למה עוד חוק שמעוות את המעוות?
או כמו ששיחרורון אומר בצדק: תעשו את השוק חופשי ותחרותי על אמת, ואז העלוקות, הרמאים והשרלטנים יפלו בעצמם.
למען הסר ספק, אני מתנגד להצעת חוק כזו, בדיוק מהטעם שהמדינה מנטרלת את מנגנון השוק החופשי ולכן חובתה להגן על האזרחים באמצעים אחרים.
בקיצור,
ערן, אתה הבלוגר, כותב פוסטים. אל תשכח את ההבדל 🙂
זה אנחנו הטוקבקיסטים.
תחריראל
1. אין לי מושג מי עומד מאחורי הצעת החוק
2. נתתי את רמי לוי כדוגמא כי הוא בעל הרווח הגדול מבין כל רשתות השיווק. אם באמת הרווח היה הולך לצורך הגדלת מספר הקופאיות כפי שטוען אוחנה, אז היית מקבל מספר אסטרונומי בן 3 ו4 ספרות של קופאיות נוספות אבל במקום לוי העדיף לגרוף לעצמו ומשפחתו עשרות מיליונים ולבנות וילה גדולה וזו זכותו כמי שמנהל חברה פרטית. אתה יודע מה, יתכן אפילו שבלי שום קשר אין מקום פיזי או צורך ליותר קופאיות בסניפי רמי לוי -כך או כך איך שלא תסתכל על זה מדובר בזריעת חןל בעיני הציבור מצד אוחנה כדי להצדיק את החוק.
3. הפחתה מסיבית של מכסים על מזון מיובא לא פותרת דבר עבור הצרכן בגלל פערי התיווך -מקסימום תגדיל את הרווח של הרשת הקמעונאית או של הירקן שיוכל לגזור עוד כמה שקלים על כל קילו.
ערן,
כאמור, אתה צודק בטיעון כלפי ח"כ אוחנה. אין לי ויכוח על זה.
מה שמדגיש את חוסר הרלוונטיות של רמי לוי (גם בכגל הסיבות שכבר העיליתי) לכל העניין.
החלק המעניין אצל רמי לוי זה שגם לא חסרות קופות מתפקדות אצלו (גם אין מקום כאמור לעוד) והוא גם מרוויח מצויין. הוא גוזר רווח מאוד מאוד קטן על רוב המוצרים אבל מוכר הרבה.
אני לא חושב שמתח הרווחים הוא הבעיה. עיקר הרווח המטורלל בין המחיר אצל החקלאי / יצרן למחיר בסופר מורכב מהרבה מיסים בדרך. באותו אופן תחנת דלק מרוויחה גרושים מכל ליטר דלק. הפער הוא מיסים.
אני בעד הסרת פיקוח והתערבות ממשלתית כל עוד מדובר במשהו גורף ולא סתם פאשיזם בתחפושת.
שיסיר את חובת סימון המחירים, יחד עם הסיבות שגרמו לזה שצריך בכלל סימון
יש חובת סימון כי הרשתות רימו את הלקוחות (במקרה הרע), או פשוט נתנו שירות גרוע (במקרה הטוב). בשוק חופשי, חברה שמתיחסת רע ללקוחות סוגרת את הבאסטה מהר מאוד (ללא צורך ברגולציה ממשלתית).
בישראל לעומת זאת יש לך את מועצת הפירות, מכס שמגן על חברה סינית, ואחד רמי לוי עם אישור כניסה לכנסת (אני בטוח שהוא לא משתמש בזה כדי להעלים תחרות)
הטיקונים שולטים במדינה