תשואה שלילית על אג"ח גרמני ל10 שנים, זהו נתון מדהים שהמשמעות שלו, שכל מי שהלווה כסף לממשלת גרמניה ל-10 השנים הבאות, גם ישלם לה ריבית עבור ההלוואה הזו שנתן לה. במילים אחרות המשקיעים רכשו את האג"ח למרות שהם ידעו מראש שיפסידו עליו. וזה לא שהאג"ח היה גבוה קודם לכן, אבל כאשר אנו חושבים על מדינה כמו גרמניה אין ספק שמדובר במהפך ממשי לגבי מה שזה אומר על ה"מכונה התעשייתית" האירופית, ועל היבשת כולה.
אזכיר שעל פי כללי הכלכלה הקלאסיים, תשואות האג"ח משקפות את הצפי לצמיחה. מהו המנגנון? אחד מן הפשוטים: צמיחה מביאה לביקושים של חומרי גלם, מוצרים מוגמרים, ובמיוחד עבודה. כל זה מייצר עליות מחירים, קרי אינפלציה, וכך על התשואות להתחרות באותה העליה של האינפלציה על מנת להישאר אטרקטיביים, או לפחות ריאליים (מניבים תשואה מעבר לאותה שחיקה אינפלציונית).
בדומה לאג"ח הגרמני, גם האג"ח היפני נסחר השנה בתשואות שליליות עקב המיתון הממושך שם, אבל לעומת יפן, המילה מיתון לא הייתה ואינה מוזכרת בהקשר הגרמני. לכן, מה שהיה "מובן" עבור הכלכלה המדשדשת של ארץ השמש העולה, מוזר וקיצוני כאשר מדברים על המנוע היצרני של אירופה. מה גם שנתוני האבטלה, הצמיחה, ואף הצריכה בגרמניה אינם תומכים בתשואה כזו.
תאמרו מיד: אנחנו לא נמצאים בתקופה "נורמלית" שבה עקומת תשואות של אג"ח מדינתי יכול לתת אינדיקציה לגבי הכלכלה האמיתית. נכון מאוד. זהו עולם שבו חיים שנים בריבית מונטארית אפסית, ובו מערך ההרחבות הכמותיות (הדפסות הכסף) מעוות לחלוטין את המצב.
למרות הכול, הייתי מציין שתשואות שליליות הן תופעה קיצונית, אשר היינו מצפים לה רק באג"ח של הטווח הקצר, ולא באג"ח הקובע את אופי המימון של הרבה מאוד גורמים במשק האמיתי. אג"ח ל-10 שנים מהווה את עיקר הסקאלה שעל פיה מודדים את גובה האשראי שניתן לפרטיים (נדל"ן, רכבים) וליזמים (תעשייה, שרותים).
אז בעצם קורה כאן?
מעבר לרכישות היחסיות שמבצע דרגי (80 מיליארד יורו כל חודש מכל האג"ח המדינתי של מדינות גוש היורו), אנו חייבים את העליות היפות באג"ח הגרמני לפחד. פחד מן הבאות, וזאת בכמה חזיתות:
* ראשית מן הסיבה שכולם מזכירים אך בעיני הפחותה מכולן, והיא סיכוי התגבשות ה-BREXIT (פרישת בריטניה מהאיחוד). בעיני, אירוע כה ידוע מראש אינו יכול להיות משפיע כל כך. מאחורי הקלעים כמעט כל מי שהיה צריך למקם את עצמו עשה זאת, ולמרות שזה אירוע משמעותי מאוד אין זה אירוע מפתיע.
* הסיבה השנייה, אשר אינה מועלת לראש התורן התקשורתי, היא מלחמת העולם שמתנהלת בפד. החלק הניצי כובש יותר ויותר לבבות להעלאה בריבית, וזאת אף על פי שהסביבה הפיננסית ממשיכה להניב סיבות לא לעשות זאת..
* והסיבה השלישית והאחרונה, היא הנסיגה האחרונה במניות הגלובליות. אי יכולת ה"קובעים" לייצר שיאים חדשים בוול-סטריט, בינתיים. הדבר מכניס הרבה ויברציות שליליות ומייצר תנועה של בריחה למפלט.
כאן נשאלת שאלה חשובה: האם עניין אחרון זה הוא מהות או תופעה זמנית? האם משבר אימה של חוב מדינתי כולל, לו אנו מחכים וממנו אנו חוששים כאשר אנו רואים את עקומות החובות הלאומיים, יתבטא בתשואות יורדות עוד ועוד לתהומות הנשייה השליליות? ואיך תתפקד מערכת פיננסית בסביבה כה מוזרה בה רוב המשקיעים רוצים רק בטחון שהחלק הארי של כספם יחזור אליהם, ולא לעשות עליו רווח כלשהו?
לעתיד התשובות אך כמו שאמר הפתגם הסיני: הזהרו מזמנים מעניינים!
משה שלום הוא ראש מחלקת המחקר של FXCM ישראל
כל הכלכלה העולמית הפכה למוצר מתמטי של נוסחאות הסתברויות ועוד כל מיני שטויות או יותר נכון הסחות דעת
כלכלה אינה מדע – לכן היא צריכה להתבסס על אידיאולוגיה
בעולם שלנו האידיאולוגיה היא הכל למען אושרם של מעטים ועשירים
כאשר האידיאולוגיה צריכה להיות הפוכה לגמרי
כל עוד האידיאולוגיה של הכלכלה מוסתרת זה עיניין של חזירים
מצחיק קצת.
האתר הזה חרט על דגלו להביא לידיעת הציבור את העובדה שכסף הוא חוב שנוצר יש מאין אבל נראה שבעצמו לא הפנים מה זה אומר.
כאשר בנק מרכזי או מסחרי נותן הלוואה – הוא הרי מייצר את הקרן יש מאין, מלווה אותה לפריאר התורן ומקבל אותה בחזרה לאורך שנים בתוספת ריבית.
כלומר יש כאן רווח כפול:
פעם אחת על הזכות לייצר את הקרן (כי זה לא עולה כלום).
ופעם שנייה על הריבית מקבלים על הקרן הזו.
אז נכון שהמרכיב השני – הריבית – הפך שלילי – אבל ייצור הכסף בשלב ראשון הוא עדין רווחי ביותר.
אם אדם לווה ממני מיליון שקל ומחזיר בריבית עוד חצי מיליון הרווח של הוא כזה:
מיליון שח רווח מייצור הקרן.
חצי מיליון מהחזרי ריבית.
ופה טמון הכלב – כי גם אם הריבית שלילית ואני (בתור הבנק) נאלץ לוותר על הריבית ואף לשלם ללווה בשביל שיקח את הכסף חצי מיליון שח – עדיין בסוף הטראנסאקציה אני יוצא ברווח של חצי מיליון.
כיוון שתאגידים מקדשים את שורת הרווח בטווח הקצר – זה ממש הגיוני שהריבית תהפוך שלילית ואין בזה שום דבר מוזר (במסגרת השיטה הכלכלית הקיימת) כיוון והבנקים לא משלמים ללוויים – הם רק מציעים עסקה יותר כדאית על הלוואת כספים.
ממתי תשואת אג"ח "משקפות את הצפי לצמיחה"? זה חוק חדש ששלום המציא לנו. כמו שאני מכיר כלכלה תשואת אג"ח משקפת את רמת הסיכון של לוקח ההלוואה ביחס לריבית חסרת סיכון. איך זה קשור לצפי לצמיחה רק לשלום הפתרונים.
פרספקטיבה: פעם אחרונה שהאגח גרמי הניב תשואה שלילית היה ב 1922. באותה שנה השתוללה היפר-אינפלציה בריפובליקה הגרמנית
האם זה מעיד על הערך האמיתי של היורו?