בנק ישראל פסל לאחרונה פרסומת של ישראכרט בה היא מציעה הלוואה ש"הופכת את המינוס לפלוס" ועל הדרך תאפשר לנו לחגוג את סגירת המינוס באיזה טיול טוב לחו"ל. במציאות מה שישראכט הציעה הוא שהמינוס בבנק פשוט יומר במינוס גדול עוד יותר אצלה. הפיקוח על הבנקים לא פעל מיוזמתו כדי לעצור את ההטעיה הזו בפרסום. הפסילה שלו הגיעה כמעט בחוסר רצון רק לאחר שנשלחו אליו מספר פניות מצד גופי תקשורת ופורסמו סרטונים ויראליים נגד הפרסומת ואזלת ידו של הפיקוח ברשתות החברתיות. למרות זאת, בעוד אני כותב שורות אלה גופי מימון שונים ממשיכים גם כעת להציע לציבור הרחב את התרמית של הלוואות מיידיות לכיסוי המינוס והם עושים זאת באין מפריע.
גם בממשלה נראה שלא כל כך מתרגשים מהפרסומות ומכניסתם של משפחות רבות למלכודות חוב שנועדו לצורך צריכה מיותרת. אינני זוכר שר אוצר אחד בממשלות האחרונות, שקרא לציבור לצמצם את כמות ההלוואות על ידי צמצום הצריכה. בפורומים כלכליים, שמופיעים בהם רה"מ או שרים כלכליים, הנתון של חובות משקי הבית משום נעלם מהמצגות. חשוב להבין, לא מדובר בתופעה שולית אלא במחלה פיננסית שמתפשטת בקצב מפחיד, כשהפעם איש בממסד לא מנסה לפתח לה חיסון.
מנתונים שהתקבלו לבקשת ynet מיפעת בקרת פרסום עולה כי בשלוש השנים האחרונות השקיעו הגופים הפיננסיים יותר מ-200 מיליון שקל בפרסום להלוואות, מתוכם כ-180 מיליון שקל במה שמכונה הלוואות "צרכניות" (הלוואות שאינן לדיור). 64.7 מיליון הושקעו רק בשנה האחרונה. הסכומים האלו אמורים לגדול בעקבות כניסתם של שחקנים חדשים לשוק הפיננסי. לעומת זאת תקציב המחלקה לחינוך פיננסי באוצר, זו שהיתה אמורה לתת לנו כלים כדי להתמודד עם פרסומות כאלה, עומד על 2 מיליון שקלים בשנה בלבד. כך התוצאה היא דור שלם שמופקר לשטיפת המוח הקטלנית של צד אחד. אז איך הגענו למצב שבו לכולם יש אינטרס שניקח הלוואות לבזבוזים?
צמיחה כלכלית נחשבת לאחד הנתונים הכלכליים החשובים ביותר בכלכלה המודרנית. ישראל צמחה בקצב נאה בשנים האחרונות, כמעט כפול מהממוצע מבין מדינות הOECD, אולם דוח העוני של הביטוח הלאומי מגלה שהצמיחה לא עזרה לחלק גדול מהאזרחים שנחשבים לעניים ביותר בקרב העולם המערבי. את ההסבר לפער הזה אפשר למצא בצורת מדידת הצמיחה בעולם. אדאיר טרנר, מהכלכלנים החשובים בבריטניה ומי שכיהן בעברו כראש הרשות הפיננסית בממלכה, הראה במסמך שפרסם ב2014 כי קיימת תלות מוחלטת של צמיחת המשק בגדילה עקבית של האשראי שמיוצר על ידי הבנקים, ואחרי כן מגולגל שוב בהלוואות על ידי חברות חוץ בנקאיות. איך כל זה מתקשר לגדילת חובות משקי הבית בישראל?
עד סוף העשור הקודם צרכנית האשראי העיקרית בישראל היתה התעשייה. זו הזרימה למשק עשרות מיליארדים (דרך משכורות, מיסים, תשלום לספקים וכו') והכל בזכות הלוואות בנקאיות וחוץ בנקאיות. למעשה, התעשייה היתה אחת הגורמים הבולטים שהובילו לצמיחה הנאה שנרשמה בישראל החל משנת 2004. ב-2008 החגיגה נגמרה – הייצוא נעצר בחריקת בלמים עקב משבר הסאב-פריים העולמי ומאז התקשה להתאושש. עם העצירה בייצוא באה עצירה באשראי העסקי. היה צורך למצוא מהר צרכן אשראי חלופי במקום התעשייה, אחרת המשק היה עלול להתחיל לסבול ממחסור חמור באשראי/כסף. הנגיד דאז סטנלי פישר זיהה את הצורך הזה וב-2008 מיהר להוריד את הריבית באופן חד. התוצאה היא הפיכת המשק הישראלי לכזה התלוי באופן מוחלט בהלוואות לצריכה ולדיור. אלה נסקו בעשרות אחוזים בתוך כעשור עד לשיא של 550 מיליארד ש"ח השנה, מתוכם 195 מיליארד שקל לצריכה והשאר לדיור.
ריבית היא רק כלי אחד כדי לגרום לנו לקחת הלוואות. נתוני הצמיחה הם יחסיים. הם לא מבטאים את גודל תפוקת המשק, אלא רק את השינוי החל בו. כלומר פעילות המשק צריכה לגדול בכל שנה ביחס לשנה שעברה על מנת לקיים צמיחה שנתית. המשמעות היא שלממשלות יש אינטרס לעודד את התעשייה לייצר בקצב הולך וגובר, למרות שאנחנו חיים כבר בעידן של שפע אדיר. התוצאה: חברות במשק מתחילות לתכנן מוצרים שמושבתים בכוונה אחרי זמן קצר על מנת להגביר באופן מלאכותי את הצריכה. מדובר בתופעה הולכת ומתרחבת המכונה “השבתה מתוכננת” או “התיישנות מתוכננת”, שבה יותר ויותר חברות דואגות שהמוצרים שלהן יושבתו, יתקלקלו או יצאו מהאופנה במכוון כדי שנקנה חדשים. לאחרונה למשל אפל וסמסונג נקנסו באיטליה על כך שגרמו במכוון לתקלות במכשירי הסמארטפון הישנים שלהן. מלבד כמה מדינות בודדות באירופה – הרגולטורים מאפשרים את הפרקטיקה הזו באין מפריע.
אבל שעבוד המערכת לצמיחה לא מסתיים רק בצד ההיצע אלא גם בצד הביקוש. ראשי המשק ורגולטורים מעודדים את האזרח לרכוש את אותם מוצרים על ידי העלמת עין מהלוואות זולות ומסוכנות שניתנות לו ושמתומרצות שוב על ידי ריביות מגוחכות של בנקים מרכזיים. עוד שיטה להגברת הביקוש היא מערך פרסום אינטנסיבי ללא פיקוח שנכנס אפילו עד מערכת החינוך. ברשת בתי הספר של אורט למשל בנק הפועלים עומד מאחורי תכנית לחינוך הפיננסי, בעוד תלמה היא זו שמובילה כבר כעשור את מערך החינוך לתזונה בריאה במערכות החינוך. מערכת כזו מכניסה את האזרח אל תוך מלכודות חוב, מעודדת אותו לצרוך יותר, מאלצת אותו לעבוד יותר, ולמעשה גם משאירה לו פחות זמן פנוי לעצמו ולמשפחתו.
ואם אתם מחפשים נקודת אור בכל החושך הזה, אז כבר היום ישנם חוגים בקרב הכלכלנים שנתמכים גם על ידי האו"ם ,ה-OECD וזוכי פרס נובל כמו ג'וזף שטיגליץ ,שמחפשים אחרי נוסחה טובה יותר למדוד צמיחה. מדידה שתתחשב גם במשאבים, שתקח בחשבון את הקיימות ,את צרכי האדם, את אושרו ועושרו. מדדים שונים כבר מיושמים במספר מדינות אולם מדובר כרגע בחלק שולי. ניתן לקרא על כך עוד באתר ה Beyond GDP. במקביל יותר ויותר כלכלנים קוראים לשנות את השיטה המוניטרית בה רוב הכסף מיוצר על ידי בנקים בצורת אשראי ובכך בעצם לנטרל את התלות המוחלטת של צמיחת הכלכלות בגדילת החובות.
בכדי להציל את הצעירים ולהציל את כל מי שצריך בכדי לשרוד לקחת אשראי ומשכנתאות ?!
צריך אך ורק שבית המשפט ומערכת הצדק בעולם יתחילו להיות הגיוניים ולא דוגמטיים.
הווה אומר: בית המשפט ומערכת הצדק קובעת: "אשראי ומשכנתא מרזרבה חלקית היא לא הלוואה רק יצירת הכסף הציבורית = משאב ציבורי" שזה אומר יש לכל חברה משאב טבעי\ציבורי שנקרא יצירת הכסף שהיא שייכת לכל מי שצריך כסף ומתחייב להחזיר אותם על ידי עמל עתידי.
והיה שלא צלח בהחזרים בזמן וכו' וכו', אין עליו ריביות וקנסות וכו' וכו'
הגאולה של בני אנוש מהעבדות המודרנית תבוא אך ורק בזמן שמערכת המשפט והצדק יתחילו לעסוק בעשיית צדק ומשפט הרי זה כל תפקידם ועל כך אנו מפרנסים אותם כל חיינו.
כל זמן שמערכת המשפט ישתף פעולה עם הנוכלים (הבנקים הפרטיים) שהשתלטו על המשאב הציבורי של יצירת הכסף הציבורי ?! אנו נמשיך לחיות בגהינום.
לסיום:
הכל מתחיל בזה שמערכת הצדק בעולם הוא מערכת של דוגמטים בורים ועמיארצות.
מוחם לא מסוגל להבין את ההבדל בין כסף מחזורי לבין יצירת הכסף הציבורי = משאב ציבורי.
ביצירת הכסף אין פשוט מלווה ולווה ולכן אין ריבית ואין קנסות ואין פיקדונות ושותפות בעסק וכו' וכו'. מלווה ולווה אפשרי אך ורק בכסף מחזורי.
כל ילד בכיתה א' יכול להבין את פשטות הדברים, רק השופטים הדוגמטיים לא מבינים דבר פשוט שכזה. או לחליפין הם רשעים שיודעים ולא עושים כלום כי הם בעשירונים הגבוהים.
אמ;לק
מגיע למקסמן דירה חינם וקצבת בטלה ממשלתית כי:
פילגש בגבעה
פרה אדומה
לחם עם ריבה
הרבה מהמגיבים פה מדברים בעד ונגד התערבות הממשלה בכלכלה, או בחיי התושבים בכלל.
לדעתי השאלה אינה אם נכון באופן גורף שהממשלה תתערב או תימנע מלהתערב, אלא באילו מקרים ומצבים הכלי הזה שנקרא "ממשלה" הוא הנכון לביצוע העבודה הנדרשת.
אנסה להסביר את עצמי:
היום ברור לכולנו, (תקנו אותי מי שלא ברור להם), כי גורמים מסוימים צברו מספיק כח ומשאבים שמאפשרים להם לעשות מה שהם רוצים כדי… לצבור עוד כח ומשאבים, עד כמה שהשוק יאפשר להם בלי לקרוס, (ואולי עד שהשוק יקרוס).
מצב זה התפתח וממשיך להתאפשר כתוצאה ממערכת חוקים ודרכי התנהלות הממשל והאוכלוסייה (אנחנו) שתומכים בו.
למה זה דומה?
בדיוק כמו שלחיידקים מסוימים במערכת העיכול שלנו מתאימה יותר סביבה של סוכרים ופחממות מעובדים ולאחרים מתאימה יותר סביבה של סיבים, קרי: ירקות ופירות…
או בדיוק כמו שצמחים מסוימים גדלים באדמה חומצית/בסיסית, או עשירה/דלה בתרכובות חנקניות, ומאפייני הקרקע יקבעו איזה הרכב צמחייה ישגשג…
כך גם מצבים כלכליים וחברתיים העדיפים לחברה ככלל, או לטייקונים/לחרדים/חילונים/מגזר-אחר-כלשהו, יכולים להתפתח אם התנאים יהיו מתאימים בשבילם.
במובן החקלאי, לפעמים עדיף לעזוב את האדמה לנפשה והיא כבר תאזן את עצמה ולפעמים, כדי לחסוך זמן בתהליך, מתערב החקלאי ברגעים הנכונים עם הפעולה הנכונה.
במובן התזונתי, אפשר פשוט לאכול מה שזמין או זול כרגע, או להשתמש בידע שלנו כדי לבחור את התזונה המתאימה לנו בכל רגע נתון.
במובן החברתי והכלכלי אפשר לתת לאוכלוסייה לאזן את המצב בעצמה, או לשנות מרכיב כזה או אחר ע"י חקיקה.
לפעמים נכון כך ולפעמים אחרת, כל מקרה לגופו!
חלק מהתנאים הנדרשים יכולים להתפתח מתוך האוכלוסיה ללא התערבות ממשלתית.
חלק מהם יכלו בעבר להתפתח כך, אך היום הגורמים הנ"ל לא מאפשרים זאת, (גופים או פרטים בעלי כוח ואינטרסים צרים).
חלק מהם קשה מאד לנו – התושבים – לשנות ולפתח, בעוד שלממשלה זה קל יחסית, כי הכח שלה בא מכולנו, לא ממאגר משאבים יחיד כלשהו אלא מצירוף משאבים ושיתוף פעולה של הרבה פרטים.
אנחנו לא חייבים להסכים על כל השינויים עכשיו, אבל יש דברים שרובנו המכריע מסכים עליהם ואפשר להתחיל מהם.
אם נצליח, למשל, להגביר תחרותיות במשק בלי התערבות ממשלתית, אשרינו וטוב לנו.
אם לא, אולי יש צורך בהתערבות ממשלתית למעננו.
נכון להיום ההתערבות הממשלתית נוטה באופן קיצוני לטובת העשירים באופן קיצוני.
המתנגדים להתערבות הממשל יטענו כי "כך היה וכך יהיה".
אני רוצה להאמין שזה לא הכרח, וכי החלפת הממשל המושחת הנוכחי בממשל פחות מושחת יתקן הרבה ממה שדורש תיקון, לפחות עד הממשל המושחת הבא 😉
בקרוב הבחירות…
"כי גורמים מסוימים צברו מספיק כח ומשאבים שמאפשרים להם לעשות מה שהם רוצים כדי… לצבור עוד כח ומשאבים, עד כמה שהשוק יאפשר להם בלי לקרוס, (ואולי עד שהשוק יקרוס)."
את ה'גורמים' האלה אפשר וצריך לכנות בשם – הממשלה.
בשנה הקרובה כל העולם הולך לעבור למטבע אלקטרוני
דוד, אתה צודק לגבי הב"ל;
ישנה הוכחה פשוטה לכך שהב"ל נהוגה ברוב העולם, מבלי לקרוא לה בשמה.
הכוונה לגידול ילדים.
משפחה עם 3 ילדים מספקת הב"ל ל60% מהאוכלוסיה עד לגיל 18.
60% מהאוכלוסיה עד גיל 18 שקולים ל 15% מהאוכלוסיה עד 72.
15% מהאוכלוסיה זוכים להב"ל מבלי שאף אחד יתלונן שאין הדבר אפשרי.
אם 15% זוכים להב"ל מבלי שאף אחד ירגיש, אז ניתן להכפיל ולשלש את אחוז הזוכים להב"ל באמצעות תיכנון כלכלי וחלוקת משאבים נכונה.
ואפשר גם לחלק הב"ל ל100% מהאוכלוסיה כשמחשבים בהתאמה את גודל ההב"ל.
הבעיה היא בחוסר שוויון:
שלא כולם זוכים לאותה הב"ל. יש כאלו שזוכים להב"ל שגדולה פי 4 מאחרים בכל מיני דרכים עקומות שהמערכת השלטונית יכולה להמציא.
לדוגמה, האוכלוסיה החרדית, שזוכה לקצבאות והכנסות נסתרות, שעוקפות את הדרכים המקובלות שחלות על כלל הציבור, שמאפשרות לה לקנות דירות חדשות!
כשזה המצב, אז אין מספיק לחילוניים והם זוכים להב"ל מופחתת שאיננה מספקת את צרכיהם במזון, שלא לדבר על דיור.
אז תהיה חרדי זה לא ביג דיל
״אז ניתן להכפיל ולשלש את אחוז הזוכים להב"ל באמצעות תיכנון כלכלי וחלוקת משאבים נכונה.״ – אז זהו שלא ניתן.
משאבים לא סתם מופיעים *פוף* מאויר (לצערנו זה נובע מהחוק הראשון של תרמודנמיקה), והדפסת חתיכות נייר צבעוניות לא יוצרות עוד משאבים באופן קסום.
יש שפע דוגמאות בעבר של אנשים שניסו לתעלם מהמציאות, תחת ההנחה שהמציאות תעלב ותתעלם מהם בחזרה – זה לא עבד (ראה בריה״מ, ונצואלה וכו׳)
מכונה אחת לקטיף כותנה עושה עבודה של 100 אנשים.
מכונת אריזה עושה עבודה של 100 אנשים.
מחשב עושה עבודה חישובית של 10000 בנקאים של פעם, ולמעשה איננו מוגבל.
השפע קיים והמשאבים קיימים, אך 1% מהאוכלוסיה מחזיק ביותר מ50% ממנו.
אם תקח מהאחוז העליון 3\4 מעושרו ותחלק ל99% האחרים, תגדיל את הונם פי 2.5!
כלומר, יוכלו לעבוד 5 חודשים בשנה במקום 12 ולשמור על אותה רמת חיים.
מה שקרה ברוסיה וארצות אחרות איננו רלוונטי.
פסיכופתים השתלטו על ניהול המדינה, שיקרו, בזזו, הונו, שעבדו את המוני העם לצרכיהם הפרטיים.
אתה שואל איך הדברים יתבצעו ללא כפיה ואלימות. זאת שאלה אחרת. שחשוב הוא שהב"ל ניתנת ליישום מבחינה עקרונית – כלכלית וטכנולוגית.
בתור אחד מהעליות הראשונות, היית מקים קיבוץ, עם חלוקת נכסים ורווחים בשווה וללא כפיה, ולא היית מרגיש שמשהו לא בסדר ומקשקש "זה לא עבד".
קיבוץ זה נהדר, כי זה ולנטרי
תארגן קבוצה של אנשים ותתחלקו בכל , חזק ואמץ. אבל אני לא רוצה שום חלק בזה. מילא אני, הרבה אנשים שעובדים קשה ומיצרים את רוב הדברים עלולים לא להשתתף בזה
מה תעשה אז?
בדיוק מה שעשו ברוסיה ונצואלה. אתה ״תשכנע ״ אנשים להצתרף עם נאומים חוצבי לבבות וכדורים בקוטר 9 מילימטר.
אני מסכים שיש אי שוין. אני לא חושב שהוא בהכרח רע. יש אנשים שמיצרים המון ערך להמון אנשים והם מתוגמלים בהתאם. כדי שגף בזוס ירויח מילארד דולר, הוא צריך הרבה מאוד אנשים שמוכנים להחליף את הכסף שלהם בסחורה של בזוס, באופן ולנטרי. דוגמא אחרת: זה שהתעשר ממכונות לקציר חיטה לא גנב את הכסף. אם תקח את הונו ותחלק בין כולם, אתה תקבל הרבה מאוד גופות שגוועו ברעב
יש פסוק של שלמה המלך שאומר "מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה" אני גם הייתי בעד הב"ל עד שראיתי את הפסוק הזה זה לא מוסרי לחלק לאנשים כסף באופן של חוק מדיני זה משחית את החברה ולדעתי גם לנכים וקשישים לא צריך לחלק אדם צריך לבטח את ילדיו ואת עצמו בחברת ביטוח ולא ליפול על קופת המדינה כמובן שגמילות חסדים זה דבר חיובי אבל לא כחלק ממדינה זה פשוט לא התפקיד של מדינה לדעתי כל התפקיד של מדינה זה לשמור על הגבולות ולתת לעם לחיות כפי ראות עיניו
וכמובן שצריך מערכת משפט ואכיפה הוגנת כיוון שלא מספיק לשמור על הגבולות אם בתוך המדינה יש עברות של גניבה ואלימות אבל חוץ מזה לדעתי אין צורך למדינה להתערב בחיי האזרחים זה רק פוגע בשגשוג והצמיחה
"זה שהתעשר ממכונות לקציר חיטה לא גנב את הכסף."
התעשרות איננה הבעיה, אלא התעשרות ללא מגבלות שהן היא הבעיה.
לכסף מחזורי התכונה שאם מצטבר אצל האחד הוא חסר לאחר.
כאשר כסף מצטבר אצל העשיר הוא חסר לאחרים.
למרות השפע ישנו מחסור. אין יכולת להשתמש בשפע בגלל מחסור בכסף.
זה איננו תקין.
"אני לא חושב שהוא("שוויון") בהכרח רע"
שוויון נובע מחרות. שלכל בני האדם קיימת חרות מטבע בריאתם.
מכאן ששוויון איננו מותנה בהתניות. כולם שווים מטבע בריאתם וזכותם שווה להתקיים.
כששוללים מאחרים את חרותם להתקיים על ידי מניעת משאבים, תנאי עבדות בעבודה, יצירת מחסור מלאכותי, אז שוללים שוויון.
"אם תקח את הונו ותחלק בין כולם, אתה תקבל הרבה מאוד גופות שגוועו ברעב"
ההפך: אם לא תקח, הרבה מאוד יגוועו. וזה אכן קורה ברוב הארצות.
הנכון הוא שמכונת קציר חיטה שייכת לכולם, וזכות השימוש בה שייכת לבעליה. זהו היחס הנכון כלפי הדברים.
– יכול להחליט להשתמש או לא להשתמש באמצעי הייצור שברשותו. אם בחר להשתמש, החברה תקבע את אופן השימוש.
אי-שוויון איננו כורח מטאפיסי אלא תוצר של בני אדם שרואים עצמם שווים יותר(עד בוא המוות הבלתי נמנע או האלצהיימר).
הגשמת שוויון איננה דבר פסול אלא היא הדבר המתבקש מאליו לטובת האנושות.
צריך לתת לכל אדם את האפשרות להתקיים, ללא פחד יומיומי, מחוסר אפשרות לקיום מינימלי.
בוא נעשה את זה צעד צעד
״התעשרות איננה הבעיה, אלא התעשרות ללא מגבלות שהן היא הבעיה.״ – אין כזה דבר התעשרות ללא מגבלות. חוץ ממשלה, כל דולר שאתה מרוויח מגיע ממישהו. אותו מישהו נותן לך דולר כי הוא מקבל ערך גדול מהדולר
״לכסף מחזורי התכונה שאם מצטבר אצל האחד הוא חסר לאחר.״ – אתה מדמיין ברווז עשיר קופץ לבריכת מטבעות זהב. זה סרט מצוייר נחמד, אבל המציאות לא עובדת ככה. כדי שמישהו יצבור כסף, הוא צריך ליצר ערך רב. אם לא היה אמאזון, הנעליים שקנית היו עולות יותר, להרבה מאוד אנשים הייתה עבודה פחות טובה ופחות כסף וכו׳.
״למרות השפע ישנו מחסור. אין יכולת להשתמש בשפע בגלל מחסור בכסף.״ – איזה מחסור יש? אנחנו תומכים ביותר פיות מאי פעם. יש פחות אנשים בעוני מחפיר. עני בארהב אומר שיש לך סמארטפון אבל לא את האיפון החדש ביותר.
״שוויון נובע מחרות. שלכל בני האדם קיימת חרות מטבע בריאתם.
מכאן ששוויון איננו מותנה בהתניות. כולם שווים מטבע בריאתם וזכותם שווה להתקיים.״ – מסכים לחלוטין. זכותך להתקיים. אבל אין לך זכות על תוצר העבודה של אדם אחר
״כששוללים מאחרים את חרותם להתקיים על ידי מניעת משאבים, תנאי עבדות בעבודה, יצירת מחסור מלאכותי, אז שוללים שוויון.״ – זה אתה לא מקבל את הדברים שאתה רוצה ולא עובד בעבודה שנראת לך או לטעמך לא שולל את חרותך. אתה סתם זורק טנטרום כי אתה לא מקבל כל מה שאתה רוצה. ״חרות״ זה לא לקבל מה שבא לך בחינם
״ההפך: אם לא תקח, הרבה מאוד יגוועו. וזה אכן קורה ברוב הארצות.״ – איפה? באילו ארצות גוועים ברעב? רמז: בארצו שלוקחים מהעשירים
״הנכון הוא שמכונת קציר חיטה שייכת לכולם, וזכות השימוש בה שייכת לבעליה. זהו היחס הנכון כלפי הדברים.״ – לא נכון. אם זה נכון, אז גם הכלייה שלך שייכת לכולם וזכות החברה לקחת לך את הכלייה שלך (וגם ריאות, רגלים, שיניים)
״אי-שוויון איננו כורח מטאפיסי אלא תוצר של בני אדם שרואים עצמם שווים יותר(עד בוא המוות הבלתי נמנע או האלצהיימר).״ – יש אי שיוין בליגת הכדורסל האמריקאית, כי הגבוהים והאתלטים רואים את עצמם שווים יותר. צריך לוודא שיש יצוג שווה לכל גובה. אלו שגבוהים מידי צריכים לשחק על הברכיים. האתלטים מידי ישחקו עם משקולות. זה נהדר! אנחנו נקבל שיון מלא בליגה, אבל משחקים שלא מענינים ואינם בעלי ערך לאף אחד.
״הגשמת שוויון איננה דבר פסול אלא היא הדבר המתבקש מאליו לטובת האנושות.״ – נכון. שיווין הזדמנויות הוא דבר מתבקש. שיון הזדמנויות יוצר אי-שיון בתוצאות
״צריך לתת לכל אדם את האפשרות להתקיים, ללא פחד יומיומי, מחוסר אפשרות לקיום מינימלי.״ – מסכים. אני ממליץ שתפתח את הארנק ותתרום
"בוא נעשה את זה צעד צעד": OK.
לפני הכל:
זהו ויכוח על ערכים שמהם נובעת השקפת עולם. בחירה בערכים היא בחירה חופשית.
מבחן התוצאה הוא שקובע. כאן – כיצד נראים או יראו חייך בעיני עצמך? האם תדע חרטה? האם חייך יהיו מאושרים יותר או פחות?
שאתה מציע – קיום ללא חוקים, כבר התקיים בהיסטוריה. בחברת אסקימוסים או פראי אפריקה. התחל משם, התאמן ורכוש נסיון ואם יצלח לך, תמשיך הלאה.
–
"…אותו מישהו נותן לך דולר כי הוא מקבל ערך גדול מהדולר" – זה לא הנושא.
מדובר על חישוב חשבוני פשוט. נניח ש ל-10 אנשים יש 100 מטבעות כסף, בהתחלה 10 לכל אחד.
מייצרים ומחליפים ביניהם סחורות וכסף, בשלב מסוים, בידי האחד הצטברו 55 מטבעות, ובידי האחרים 5 לאדם. נוצר מחסור בלתי נמנע בכסף.
יש להחזיר את האיזון על כנו.
לקחת מהעשיר ולחלק לאחרים. העשיר יוכל להמשיך להחזיק ברכוש שצבר עד גבול מסוים, אך חייב להתחלק בכסף.
"כדי שמישהו יצבור כסף, הוא צריך ליצר ערך רב." – ועדיין יווצר מחסור בכסף.
אפילו אם עובדתית המשפט היה נכון, כמו בדוגמת מכונת הקציר חיטה, היה נוצר מחסור בכסף אצל האחרים.
אבל עובדתית הוא איננו נכון. רוב הכסף נוצר בבורסות ובבנקים יש-מאין ולא כתוצאה מייצור חומרי.
ככל שהעשיר יותר עשיר הוא משיג יותר משאבים ואמצעי ייצור שנמנעים מאחרים, וכופה מחסור.
למרות השפע(מכונת קציר חיטה, שמייצרת ערך רב, כדבריך), ישנו מחסור.
זהו עיוות, עוול, חוסר צדק.
בעיני הפסיכופתיות נעדרת הנפש זהו הצדק בהתגלמותו.
השאלה מי צודק היא שאלה ערכית. שאלה התלויה באופן שאדם תופס את עצמו, את קיומו, את תכלית חייו ואחריתם.
"אנחנו תומכים ביותר פיות מאי פעם. יש פחות אנשים בעוני מחפיר." – זאת טענה שעובדתית איננה נכונה.
עשרות מליונים מתו ברעב באתיופיה, אפריקה, בנגלדש, ומאות מיליונים בעולם חיים ברעב מתמיד ותת תזונה.
"אבל אין לך זכות על תוצר העבודה של אדם אחר" –
באמריקה של פעם ייצרו באמצעות עבדים מאפריקה, וטענו אותה טענה.
בהמשך השתכללו – נתנו לכוח העבודה מינימום שכר, והעבידו אותו 16 שעות ביום, וטענו אותה טענה.
שמייצר באמצעות כוח עבודה אנושי, זכותו על התוצר שווה לזכות עובדיו. אין האחד יכול להתקיים בלעדי האחר. 50% לכל צד.
עד שזה לא יקרה, יש לומר בודאות שרוב מוחלט של העושר בעולם הושג בעוול, בגזל ועל גבם של מיליוני עבדים.
וכשזה יקרה, 50% ממחזור הכסף יחזור לעובדים. בנוסף, הצורך בהב"ל יקטן בהרבה.
"…ולא עובד בעבודה שנראת לך או לטעמך לא שולל את חרותך." – כשעובדים בשכר מינימום, זה נקרא שלילת חרות.
כשמעסיק מרוויח עשרות מיליונים בשנה, והעובדים 60 אלף בשנה, שבקושי מספיקים לקיום מינימלי, זה נקרא שלילת חרות.
וכל זה בגלל שהמעסיק מחשיב את חרותו יותר משל האחרים. בעיני עצמו היא שווה יותר . הוא מודד את חרותו בכסף.
לחרות אין מחיר ואין מידה. אבל לפסיכופת חישובים משלו.
כשבעלי אמצעי הייצור מסרבים לחלק מהונם למיליוני בלתי מועסקים(שאין בהם צורך), הם גוזרים עליהם כליה. לא שוויון לנגד עיניהם ולא חרות הזולת.
"באילו ארצות גוועים ברעב? רמז: בארצו שלוקחים מהעשירים" – ואם לא יקחו, הרבה יותר יגוועו ברעב.
"יש אי שיוין בליגת הכדורסל האמריקאית…" – מדובר בשוויון רוחני, בחרות, ולא באי שוויון פיסי בר-חלוף(שחקן כדורסל זקן ומשותק), או באי שוויון שכלי בר-חלוף(אלצהיימר).
–
זכותך לא להסכים. לדגול ב "הכל שלי" ואין עוד מלבדי, ואני לבדי ראוי לפירות עמלי.
במקרה של חוסר הצלחה, תלמד את משמעותן האמיתית של בחירותיך . את ההבחנה בין האמיתי לבין הלא-אמיתי.
חברה ללא חוקים היא בעלת יתרונות מכריעים,
אך תיתכן רק לגבי אוכלוסיית בני אדם המחויבים למוסר("לא לשקר, לא לשנוא, לא לרדוף בצע, לא לנאוף, ואהבת ל…") ולחינוך ילדיהם עלפיו.
בינתיים, יש לדאוג שאנשים לא יגוועו ברעב ובקור, וגם יהיו יותר מאושרים.
מהבחינה המוסרית את צודק אבל אם תפר את חוקי הקפיטליזם האלה אנשים לא יעבדו ותאבד את כל הצמיחה נכון שזה אכזרי אבל תחשב את השיקול של אנשי השלטון כל חלוקת עושר ע"פ הסוציאליזם קרס לחלוטין בעוד שהקפיטליזם מעשיר מדינות בממדים מפלצתיים מה שכן אפשר לעשות כדי להיטיב עם האזרחים זה לפתוח את השוק לגמרי שגם האזרח הכי קטן ירגיש את החופש והיעדר הרגולציה ובירוקרטיה שזה שווה ליותר הזדמנויות להתעשר
השילוב והאיזון הכי טוב בין אלטרואיזם סוציאליזם ושוק חופשי נמצא בתורה אבל עד שמערכת המשפט שלנו תעבוד ע"פ התורה הדרך עוד ארוכה באמצע כל המערכת צפויה להתבטל לחלוטין כמו שכתוב בבבלי סנהדרין צח' א' אמר רבי שמלאי משום רבי אלעזר בר"ש אין בן דוד בא עד שיכלו כל שופטים ושוטרים מישראל שנאמר (ישעיהו א, כה) ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך וגו' ואשיבה שופטיך ומיד אחרי זה כתוב אמר עולא אין ירושלים נפדית אלא בצדקה שנאמר (ישעיהו א, כז) ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה
"זהו ויכוח על ערכים שמהם נובעת השקפת עולם. בחירה בערכים היא בחירה חופשית." – 100% מסכים. אז למה שמישהו בוחר בערכים שונים משלך אתה מרגיש צורך "לשכנע" אותו לבחור בערכים שלך תחת איומי רובה?
אגב, "שאתה מציע – קיום ללא חוקים," – אני לא מציע קיום ללא חוקים
"אז למה שמישהו בוחר בערכים שונים משלך אתה מרגיש צורך "לשכנע" אותו לבחור בערכים שלך תחת איומי רובה?"
בערכיך, רובה מוטמן.
תודה או לא תודה, הרובה הוא שמגבה את ערכיך וכופה אותם על זולתך.
להתגונן ברובה כנגד רובה אין פרושו לשכנע אותך. האילוץ שאתה מציב(או רעב או כניעה ושעבוד לבעלי משאבים) אינו מותיר ברירה וגורם לתגובת נגד.
אתה מציע חוקים בהסכמה? גם שאציע הוא בהסכמה.
כיצד תגיב למי שברשותו באר מים, שדורש ממך מחיר שאינך יכול לעמוד בו?
שכנועים והסברים, וכל צד יגייס את ההגיון והצדק לצידו, וחוסר הסכמה ישרור בכל.
והמתעקש עושה שקר בנפשו, והתוצאה, חיי אדם בסכנה ממוות בצמא, והרובה ימצא את ייעודו, ויטען את הטיעון האחרון.
קשי עורף – הולכת שולל והתעלמות מעובדות הם מקורם של אלימות, סכסוכים ומלחמות.
האמת טבועה באדם והיא כנותו. זאת הכנות שדרושה על מנת להגיע להחלטה מעשית נכונה.
צודק בכך שחברה איננה צריכה לכפות חוקים בכוח או באיומי רובה, אך גם שולל מאדם את זכותו להגן על חייו מפני מחסור קטלני, ניצול, שיעבוד, אי צדק.
– בזאת טעותך.
הויכוח הוא על נפש האדם ועל האמת.
וכשנפש האדם כופה עיוורון על עצמה, אין זה אלא עיוורונה שמאלץ אותה לשאול מדוע מלחמה נכפת עליה.
ההבדל בין ערכיך לבין ערכי, שאינם סוציאליזם(רובה) ואינם קפיטליזם(הולכת שולל ורדיפת בצע), איננו בהסכמה.
קבלתם בהסכמה היא הערך הראשון.
ההבדל הוא בקיום סתירה.
ערכיך יובילו להתנגדות בלתי נמנעת של חלק מהאוכלוסיה. וזאת סתירה פנימית.
ערכים שביסודם קיים שוויון לא יובילו להתנגדות, בתנאי שכל האוכלוסיה שותפה להם. כי אין סיבה שלא לרצות בטוב לכולם.
רק לעשיר תהיה סיבה להתלונן שכן התעשרותו תפגע. האם בדעתו להקבר עם מיליון יותר או פחות? לא על כך יצא למלחמה.
והיכן שישנה סתירה, אין אמת, ואין הסכמה.
מי שזה מיועד אליו אני מניח שיבין שזה מיועד אליו.
בזכות "אלימות המממשלה" אתה יכול לכתוב טוקבקים בנחת בלי חשש רב מאלימות שתופנה כלפיך, ובלי להתעסק במלחמת קיום והישרדות יומיומית.
נסה לחיות תקופה ללא "איומי הרובה של אלימות המממשלה" ונראה כמה זמן פנוי ישאר לך לכתיבת טוקבקים מאלפים. מניח שתהיה טרוד יותר בשמירה עם רובה על משפחתך ועל הרכוש שלך. בהנחה שעוד נשאר משהו.
זה קל (ואפילו קצת מגוחך) (ואף מקומם) למתוח ביקורת על גורם כלשהו (במקרה זה – הממשלה) 'ולהצליח' בכשרון רב ויוצא דופן לא לראות ולא להבין שבעיקר בזכות אותו גורם מתאפשר לך לחיות את חייך בנוחות רבה יחסית.
קל מאד ליפול למלכודת המובן מאליו.
יש בכך אפילו מימד של חוסר כבוד.
קשה ומאתגר יותר לנסות לעצור לרגע ולהתבונן על עצמנו ועל העולם מבחוץ מחדש ולנסות להבחין ולהעריך את הגורמים שמאפשרים לנו להתקיים כאן ולכתוב טוקבקים מרתקים ומרחיבי דעת.
"כיצד תגיב למי שברשותו באר מים, שדורש ממך מחיר שאינך יכול לעמוד בו?"
אלך לבעל הבאר השכן, אחפור באר בעצמי או אפנה לעזרת קהילה, חברים ומשפחה
מה אתה תעשה? תבכה? תתלונן? אולי תתחנן שמישהו יבזוז את הבעלים של הבאר?
בארצות בעלות קדמה טכנולוגית ישנו שפע גדול במזון, ביגוד, מכונות, תחבורה, חשמל ואלקטרוניקה, לפעמים גם דיור, רפואה, ומתוכחים האם להשאירו בידי מעטים או לא.
בושה.
–
לפי תנאי השאלה, ישנה באר אחת שהיא האפשרות היחידה שלא לגווע בצמא.
אתה מתגורר בארץ מדברית, והבאר הקרובה ביותר במרחק מאות ק"מ, גם היא בבעלות פרטית. למצוא ולחפור באר יקח מספר חודשים. כל קהילת הכפר שלך תלויה באותה באר ולא תוכל לעזור לך.
אם מדובר במזון, יקח חודשים לגדל ואם בכלל. לדוגמה, בשנות ה80 מתו באתיופיה ובאזור ברעב מספר מיליונים בגלל בצורת.
כיצד תגיב? האם תציע להם, לבכות, להתלונן, להתחנן, לגווע בצמא וברעב?
אתה מגבה את ערכיך ברובה מבלי להודות בכך, לא מותיר ברירות, ומבקר את האחרים על הרובה שבידם – אין הבדל בינך לבין ממשלה מגובה ברובה.
עמדתך צבועה.
אם תסתכל על העולם (לא על התרחיש הדמיוני שהבאת – שאגב, בעולם דמיוני כזה – אתה 100% צודק – אבל אין לזה משמעות מעבר לספרות פנטזיה) – אתה תראה שבמדינות בהם יש שפע, יש בהם שפע *בגלל* שאנשים מתוגמלים על יצירת הערך שלהם (והם צוברים שפע – בזמן שמיצרים שפע)
הכתבה בנויה על ההנחה שאנשים לוקחים הלוואות שאינם צריכים. יתכן לגבי מעמד הביניים והעשירון העליון.
ההנחה איננה נכונה לגבי החציון שהוא בסביבות 6000 ש"ח, כלומר, מחצית מהציבור משתכר כ6000 ש"ח לחודש או פחות מזה.
אין לו ברירה אלא לקחת הלוואות לצורך השגת מינימום קיומי. כניסה לחובות כפויה עליו ע"י יוקר המחיה, מיסי מדינה ושכ"ד.
החזקת רכב וטלויזיה אינם בתחום אפשרויותיו.
הם מותרות שאיננו יכול להרשות לעצמו. ואם מרשה לעצמו, זאת טעות שמכניסה אותו לחובות מיותרים.
כ 400 אלף משתכרים כ2000 ש"ח בלבד לחודש שזאת כל הכנסתם.
אין ספק שמצבם כופה עליהם לקיחת הלוואות ושקיעה בחובות שלא יוכלו להחזירן.
הכתבה, שכאן, פונה לחלק המורם מעם. היא איננה רלוונטית לפחות לגבי מחציתו. כתבה לעשירים בלבד.
לטעמי התחלת טוב ומדוייק, אבל סיימת קצת פחות, ואסביר:
כתבת: " הכתבה בנויה על ההנחה שאנשים לוקחים הלוואות שאינם צריכים. יתכן לגבי מעמד הביניים והעשירון העליון."
התייחסת במדוייק למעמד הביניים *שיתכן* (אל תצטנע.. בוודאות) שלוקח הלוואות שאינו צריך. אבל זכור שזה בעצם רוב רובו המוחלט של העם (זכור את עקומת הפעמון). ולכן הכתבה מתייחסת ורלוונטית וחשובה מאד לרוב רובו של עמנו היקר (תרתי משמע).
וסיימת עם אבחנה, לטעמי פחות מדויקת, שגם העשירון העליון לוקח הלוואות, ולכן זאת "כתבה לעשירים בלבד". לעניות דעתי ולמיטב ההגיון הבריא שלי, עשירים לא לוקחים כל כך הרבה הלוואות (פשוט כי הם עשירים וכבר יש להם) ובמידה ולקחו, אצלם אין את הבעיה של שקיעה בחובות כתוצאה מכך (חוץ מטייקונים :), ולכן הכתבה פחות מתייחסת אליהם.
עוד כתבת:"לגבי החציון שהוא בסביבות 6000 ש"ח….אין ספק שמצבם כופה עליהם לקיחת הלוואות ושקיעה בחובות שלא יוכלו להחזירן"
אין חולק על כך שיש מקרים רבים עצובים וקשים כאלו, אך ישנם מקרים רבים יותר של לקיחת הלוואות מיותרות שלא לצורך (גם במעמד הנמוך!! וגם במעמד הביניים), שגורמות לאנשים להיכנס לחובות מיותרים וחלילה לעבור לעשירונים התחתונים, ולחיי עוני, וזאת מתוך התנהלות צרכנית לא נבונה.
התנהלות שהכתבה מדגישה שהממשלה יכולה וצריכה לקחת עליה אחריות בשורה של צעדים.
יש שפע של תוצר בעולם אבל במקום להנגיש אותו לכולם ע"י הורדת מיסים מחלקים הלוואות לכולם שהופכות את העשירים ליותר עשירים ואת העניים ליותר עניים אמרתי פה כבר שאפשר ליישם הורדה רוחבית של מיסים ולבטל כמה משרדי ממשלה להשאיר את הנחוצים בלבד אותם עובדי מדינה שיפוטרו יעברו לעבוד בשוק תחרותי וגמיש והרגולציה ובירוקרטיה ירדו מהאזרחים ככה האזרח לא יצטרך הלוואה להשיג את מה שליבו חפץ אלא בכל יהיה יותר איכותי וזול
כדי לבטל מיסים צריך לבטל צבא ובטחון ביבי יקים קונפדרציה ביטחונית עם ירדן והפלסטינים יהיה שלום ואוטופיה ביבי מוליך אותנו לגן עדן עלי אדמות קודם הוא צריך להשיג 130 מנדטים ולהתחתן עם בר רפאלי ביבי הוא מלך ואני לא מתומכיו
אתה לא חייב להגיב
אתה צודק דוד
אתה באמת לא חייב להגיב
אני צריך להגיב כי אני רוצה לשנות אתה סתם נטפל
אי אפשר לשנות את הבלתי נמנע ביבי הולך לעשות טוב למדינה הוא יבטל המיסים והרגולציה יהיה צמיחה גבוהה ושקל חזק לא יהיה מלחמות ביבי הולך להביא לשלום ושגשוג למדינה
נכון
אם אתה מרשה לאחרים להתייחס אליך כתינוק, אל תתפלא שאין לך שליטה על מה שמאכילים אותך.
חלק מ"אזרחי ישראל" לוקחים אחריות על מעשיהם. למשל: הם לא רואים טלויזיה ולכן לא חשופים לפרסומות. למשל 2: לא לוקחים הלוואות לצריכה.
הבעיה היא לא המפרסם. הבעיה היא ממשלה שמעודדת אנשים לא לקחת אחריות למעשיהם, כי הממשלה תתערב וועדת "שקר כלשהו" תטיל מגבלות.
"אם אתה מרשה לאחרים להתייחס אליך כתינוק, אל תתפלא שאין לך שליטה על מה שמאכילים אותך."
מודה שאהבתי את ניסוח המסר. קצר,קולע,ברור,מצחיק ומבריק (באמת, אני לא ציני) ויש במשפט הזה המון אמת, ואני הראשון שיתמוך בקבלת אחריות אישית של כל אחד ואחד על עצמו.
אבל… לא כולם כמוך. או כמוני. או כמו ערן. או כמו קוראים רבים וטובים אחרים.
כאשר תכה בך התובנה (במוקדם או במאוחר..) שלא כולם תופסים את המציאות כמוך ולפי ההגיון (הבריא) שלך, ולא פועלים כמוך (ביעילות ובאחריות) או אז תבין שיש מקום לגוף שנקרא מדינה ליטול בחזרה את האחריות לידיו ולקדם (או להגביל) מהלכים שיעזרו לאנשים הפחות אחראים ומודעים בינינו לקבל החלטות נבונות יותר בתחום הצרכנות הנבונה.
נ.ב – התובנה שלא כולם חושבים פועלים ומקבלים החלטות כמוני/כמוך היא תובנה שאנחנו מפתחים עם הגיל וניסיון החיים. לא כולנו.
מפתיע אותי (ואני רציני, לא ציני) שאדם מנוסה, משכיל וחכם כמוך עדיין לא רכש את התובנה הזאת.
או שרכשת, ופשוט לא הבנתי את הטיעון והכוונה שלך.
אפשר לעזור לאנשים לקבל החלטות בלי להשתמש באלימות וממשלה
אחרי הכל, ההיקש המתבקש מ״לא כולם כמוך״ הוא ״רק אתה יודע הכי טוב מה טוב בשבילך״