הסכם הסחר העולמי מניח תשתית לשלטון תאגידי בעולם

לאחר מו"מ שנמשך 8 שנים,  12 מדינות הצליחו להגיע להסכם סחר חופשי ביניהן – שישפיע על 40% מהתוצר העולמי. בין המדינות ששותפות להסכם ניתן למצא את אוסטרליה, ארה"ב, קנדה, יפן, מקסיקו, פרו, וייטנאם, מלזיה, ברוניי, צ'ילה, ניו זילנד וסינגפור.

לאחר שהתאגידים הגדולים השתלטו למעשה על הליכי החקיקה והממשל בתוך המדינה, אנו עדים לתהליך ההמשכי – למעבר משליטת  התאגידים על בתי המחוקקים והממשלות, למצב בו התאגידים הרב-לאומיים הופכים לשליטים גלובליים על-לאומיים. המאפיין העיקרי של ההסכם הוא העברה מסיבית של כוח והשפעה מהמדינה לתאגידים הגדולים הרב-לאומיים.  ההסכם הזה מעניק לתאגידים זכות וטו על מדיניות ציבורית לאומית, ולמעשה מוציא את הדמוקרטיה אל מחוץ לחוק.

אם זה נראה מוגזם, מומלץ לקרא את מאמרו בנושא של חתן פרס נובל לכלכלה, פרופ' שטיגליץ ,  The Secret Corporate Takeover. לאחרונה ציין שטיגליץ כי ההסכם הוא רק "קצה הקרחון לגבי האופן שבו יקדם סדר יום שלמעשה עומד בסתירה לסחר חופשי".

בהסכם ניתן לזהות כמה בעיות מהותיות :

* ההסכם מקבע ומרחיב את מנגנון 'יישוב סכסוכי משקיע-מדינה'. מנגנון זה הנמצא כיום במספר הסכמי סחר אחרים, מנוצל ומשמש כבר עכשיו לחיסול תקנות המגינות על אנשים ועל כדור הארץ.  תאגידי ענק יוכלו לתבוע ישירות את הממשלות בפני טריבונל חשאי, פרטי אקס-טריטוריאלי, תוך שהם מתחמקים ממערכת המשפט המקומית הרגילה ועוקפים את בתי המחוקקים. הם יוכלו לדרוש פיצויי עתק על רווחים שאבדו ואף על רווחים צפויים בגלל תקנות עבודה מחמירות, חקיקה סביבתית, רגולציה של תרופות ומזון וכו'. אחת הבעיות המהותיות היא שאין כל ביקורת שיפוטית על הטריבונל על ידי בית משפט עצמאי. בטריבונלים אלו אין אף אחד מאמצעי ההגנה שאנחנו מצפים מבתי המשפט הרגילים שלנו. הדיונים חשאיים וסודיים, ללא הגדרת כללי ניגוד אינטרסים. השופטים הם עורכי דין עסקיים, שרבים מהם מתחלפים בין שימוש כשופטים ובין הבאת תביעות של לקוחות עסקיים נגד ממשלות. לאזרחים ולקהילות שנפגעו מההחלטות שלהם אין שום מעמד משפטי באותם טריבונלים. ההחלטות שלו הן סופיות ומחייבות את המדינות, גם אם הם טועים מבחינה משפטית, וכוללים קנסות ענק שיכולים להביא לפשיטת רגל של המדינות הנתבעות. ניתן לבטל פסקי דין רק מטעמים פרוצדורליים מוגבלים מאוד.

* ההסכם מרחיב מסיבית ומחזק בצורה משמעותית את תחומי הקנין הרוחני כמו פטנטים וזכויות יוצרים. בכך מגדיל את מחסומי הסחר, אלא שעכשיו מחסומים אלו הם בבעלות תאגידית. הם מעגנים את הדוקטרינה של "הפקעה עקיפה" באמצעות הרחבת ההגדרה של הפקעה, מהגישה הנוכחית של החרמת רכוש פיזי, לכל פעולה שננקטה על ידי ממשלות שעלולה לפגוע ברווחים של תאגידים.

* הסכמי הסחר מעניקים זכויות משפטיות יוצאות דופן לתאגידים, בכלל זה את היכולת לגבור על תקנות וחקיקות לאומיות, ושוחקים את זכותן הבסיסית של מדינות לחוקק חוקים משלהם.

הסבר בשתי דקות של פרופ׳ רוברט רייך, מהכלכלנים המשפיעים בארה״ב, על הסכנות בהסכם:

הסכמי הסחר וההשקעות האלו תוכננו במיוחד כדי לתת לתאגידים את מה שהם רוצים: פירוק כל ההגנות החברתיות, הצרכניות, והסביבתיות, ופיצויי עתק לכל אלו המפרים את מה שמוגדר כ'זכויות תאגידיות'. אלא ש'זכויות' אלו של התאגידים הם החובות של האזרחים.  הסכם זה הוא בעלי אופי אנטי-דמוקרטי, סוג של חוקת-על גלובלית שנועדה לבודד מדיניות כלכלית מפוליטיקה דמוקרטית של הרוב, ומתוכננת לתת לתאגידים הרב-לאומיים כח לנטרל ולבטל הליכים דמוקרטיים.

לפי הסכם זה, החקיקה הקיימת בשני צידי האוקיינוסים תצטרך להתאים לנורמות הסחר החופשי שהוקמו על ידי ובעבור תאגידי ענק בארה"ב ובאיחוד האירופי. אי עמידה בדרישות אלו תענש ע"י סנקציות סחר או פיצויים של מאות מיליוני דולר לתאגידים.

הדיונים על ההסכם התנהלו בדלתיים סגורות, בחשאיות, ללא שקיפות, ולמעשה רק האינטרסים של התאגידים הגדולים מיוצגים בו. המשרד האמריקאי האחראי למשא ומתן מסרב לחשוף את עמדתו ואת טיוטות המסמכים גם לחברי הקונגרס האמריקאי, אף שלוביסטים של תאגידים הם שותפים בתהליך כתיבת הטיוטות.  נוסח ההסכם עדיין לא שוחרר, הכל כדי להבטיח שההסכם יהיה ללא כל ביקורת ציבורית ממשית.

בשנה האחרונה נסדק מעטה הסודיות. לפי פרקים בתוך מסמכי העבודה של הסכם TPP  שדלפו ופורסמו ב'ויקיליקס', ב'ניו יורק טיימס', וב- 'האפינגטון פוסט'  אפשר לקרוא כיצד  התאגידים הגדולים ורבי עוצמה זוממים להקשות עוד יותר על חייהם של מיליוני אנשים ברחבי העולם. כמו כן נחשף כי ההסכם מהווה מצע להגברה מסיבית של כוחם של התאגידים הרב לאומיים.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר במכון ואן ליר