מנכ”ל מזרחי טפחות אלדד פרשר (משמאל) ויו”ר הבנק משה וידמן. צילום מסך: יוטיוב
השופטים יצחק עמית וענת ברון, החליטו לדחות שלשום את העתירה שבה התבקש בג"ץ לבטל את המינוי של משה וידמן ליו"ר בנק מזרחי. על פי העתירה שהוגשה על ידי עמותת "צדק פיננסי", וידמן כשל בתפקידו בעת שכיהן כדירקטור וכחבר ועדת הביקורת של דירקטוריון לאומי ב–2010-2004 בכל הנוגע להפרות דיני המס והבנקאות בארה"ב על ידי קבוצת לאומי. למעשה לאומי התנהל כארגון פשע לכל דבר, תחת עיניו הפקוחות של וידמן. הפרה זו גרמה לבנק להכנס להוצאות עתק של כ–2 מיליארד שקל ששולמו מאחור יותר כקנס לרשויות בארה"ב.
מי שהיה בדעת מיעוט בפסק הדין הוא השופט מני מזוז, שתקף בחריפות החלטת המינוי. מזוז מתח ביקורת בדיון על ההתעלמות של וידמן מכל הפעולות העברייניות שהתבצעו בזמן שהיה בתפקידו הבכיר בדריקטוריון. כמו כן מתח מזוז ביקורת חריפה על עבודת המפקחת על הבנקים בכל הקשור למנהל התקין של המינוי.
מה שמעניין ותמוה הם הנימוקים של שופטי הרוב, יצחק עמית וענת ברון, לדחיית העתירה. הנה 4 סימני שאלה סביב הנימוקים:
1. שופטי הרוב, קבעו שאין להשית אחריות אישית על חבר בוועדת הביקורת בבואו להתמנות לתפקיד בנקאי מהבכירים במשק הישראלי.
אין מחלוקת על כך שדירקטוריון בל"ל כשל כשל חמור בהתנהלות בפרשת הלקוחות האמריקאים, לא כל שכן וועדת הביקורת – מוסד הבקרה העליון של הבנק. קביעתם של שופטי הרוב למעשה מאיינת, הלכה למעשה, את סף האחריות של דירקטורים בוודאי בתאגידים בנקאיים, וייתכן שיש לה השפעה רוחבית על כל הממשל התאגידי במשק.
לעניין זה, קובע כבוד השופט מזוז, כי "אירוע דרמטי מסוג זה מחייב לא רק בדיקה פרטנית בהקשר של התאמה וכשירות של נושאי המשרה בבנק שהיו מעורבים בפרשה, אלא גם אמירה עקרונית מצד המפקחת באשר לסטנדרט ההתנהגות והתפקוד המצופים מדירקטור בתאגיד בנקאי". נותר רק להצטער, שבית המשפט נמנע מלדרוש מהמפקחת על הבנקים לגבש את הסטנדרט האמור עבור מינויים עתידיים. אי גיבוש סטנדרט כזה, בהינתן פסק הדין הנוכחי, יכול לשמש כהודאה שהסטנדרט מיותר, ולמעשה, הדבר מרוקן מתוכן את סעיף 11א בפקודת הבנקאות, שהוא סעיף ייחודי לבנקים, שהוכנס לחוק ולא בכדי. בסעיף זה מחויבת המפקחת לבדוק בין השאר את ניסיונו העסקי, יושרו, יושרתו, וגם את תפקודו בתקופת כהונתו של המועמד בטרם יאושר מינויו.
2. שופטי הרוב קבעו, כי "המשיב לא היה בעל תפקיד בבל"ל במועדים הרלוונטיים לפרשיה, להבדיל מהיותו דירקטור וחבר בוועדת הביקורת".
נראה שמדובר בפירוש צר ביותר של כבוד השופטים למושג "בעל תפקיד", וספק גדול אם הדבר מתיישב עם תכלית הסעיפים הרלוונטיים בפקודת הבנקאות, 1941.
3. שופטי הרוב קבעו, כי "בל"ל לא הורשע בארה"ב בפלילים בהתאם להסדר בינו לבין הרשויות שם".
בל"ל אמנם טכנית לא הורשע בפלילים, אבל מנגד הודה בסעיפי ההסכם עם הרשויות האמריקאיות בביצוע ביודעין ובכוונה תחילה של פשעים ועבירות, בכללן, עבירות על חוקי הבנקאות ועל חוקי ההגירה של ממשלת ארה"ב. כל מקבל ויזה יודע את חומרתם הפלילית של מעשים אלו.
4. שופטי הרוב קבעו שבפני המפקחת על הבנקים עמד חומר רב הכולל דוח ביקורת של בנק ישראל הנוגע לפרשה, ועל יסוד חומר זה לא מצאה המפקחת טעם "להתנגד" למינוי.
על אישור המינוי של מר וידמן חתומה המפקחת על הבנקים, ד"ר חדווה בר. עם זאת, על התצהיר שהוגש לבית המשפט חתומה סגניתה, טלי קיסרי. השופט מזוז תהה בדיון איך יתכן שהמפקחת לא חתומה על התצהיר? עולה החשש, כי בניגוד לתקינות המנהלית הנטענת בפסק הדין, הרי המפקחת לא היתה מעורבת בבדיקת המינוי, וחתמה "על עיוור" על הבדיקה של סגניתה, למרות שמדובר באירוע של מינוי יו"ר בנק בישראל.
השופט מני מזוז הטיח ביקורת קשה במפקחת בפסק הדין. "לא ניתן לקבל גישה זו של המפקחת, שיש בה משום התנערות מהאחריות והחובה שהטיל עליה המחוקק לקיים פיקוח אפקטיבי על מינוי נושאי משרה במערכת הבנקאית" -כתב מזוז
ואם לא די בכך, החל משנת 2012 מככב גם הסניף של בנק לאומי לישראל (שוויץ) לוגנו, ברשימת האזהרה של הפיקוח על הבנקים בשוויץ (FINMA).
לא ברור למה בנק המזרחי בחר דוקא אותו לתפקיד.
העונש הכי נכון במצב שנוצר זה לצאת מהבנק הזה אם אתה מחזיק שם חשבון. אני לא הייתי נשאר. אם בתי המשפט לא מסוגלים להיות שומרי סף אז בעלי החשבונות צריכים לעשות זאת
שוב מוכח שעצם העניין הוא נושא האחריות, והשימוש המעוות הנעשה בחוק הארכאי של התאגידים, המשמש להסרת אחריות מאנשים והעברת האחריות לישות דימיונית המתנהגת בסופו של דבר כפסיכופט (כפי שמדגים יפה הסרט THE CORPORTATION), וכפי שהתנהלות בנק לאומי מדגימה בצורה מאלפת.
נושא האחריות הוא גם הבעיה העיקרית בבירוקרטיה הממשלתית ובמערכת החינוך כפי שחן למפרט כותב יפה בספרו "ילדים חסרי ערך".
האבות המייסדים ידעו מניסיונם כי תאגידים זה דבר נוראי ולכן היה אסור להקים בארה"ב תאגידים כמובן עד אשר ההון התחיל להתרכז כצפוי אצל מעטים והם שינו את החוקים.
הפתרון הוא כמובן ביטול התאגידים וחברות בע"מ, והפיכת כל אדם לחברה בע"מ דהיינו שאי אפשר לשעבדו לעשרות שנים אם הוא לא חס וחלילה נכשל (מוסכם כי בכל זאת לתאגיד חלק חשוב בכך שהוא מגן על יזמים), אפשרות נוספת היא שינוי החברות לדבר הדומה יותר לקואופרטיב, בו רוב האחוזים מוחזקים ע"י העובדים וע"י הקהילה המושפעת מהתאגיד (בענייני זיהום וכו).
באמת?! האבות המייסדים?
האם אתה יכול למצוא במגילת הזכויות או בחוקה שניסחו איזה איזכור או איסור על קיומם של תאגידים?
חברות הבעמ הן אכן מפלצת.
הדבר הזה נוצר על ידי המדינה כדי לספק פתרון לבעיה שהמדינה עצמה יצרה.
המדינה החליטה להתערב בעסקים ובכלכלה, וכמו כל מאפיונר גובה דמי חסות, להיות סוג של בורר על. דבר זה חושף בעלי עסקים למגוון טופינים בחסות הרובה הממשלתי(בתי משפט, עורכי דין, הוצאה לפועל).
עסקים פורחים בסביבה של ודאות יחסית. שכל אחד יכול לתבוע אותך ולשחרר את שליחי הבריונים החמושים עליך, קשה לעשות עסקים. אם קשה לעשות עסקים, הכנסות המדינה מביזה (מיסים) יורדים, לכן, המדינה הציעה סוג של הגנה מפני האלימות הממשלתית לבעלי עסקים.
אני חושב צריך לבטל את החברה בעמ יחד עם הפרדת מדינה וכלכלה . ככה אם אתה עסק או אדם פרטי, אתה לא תלך לכלא (או תשעובד לכל חייך) במקרה כשלון עסקי.
יואל, החוקה זה לא הכל.
התאגידים בזמנם היו חברות הכיבוש של כל האימפריות מהן רצו חופש.
בעקבות כך חוקי התאגידים היו שונים לגמרי בארהב על מנת להגביל את כוחם, לא היה ניתן להקים תאגיד סתם כך ותאגיד שהפר את החוקים פורק מיד.
http://reclaimdemocracy.org/corporate-accountability-history-corporations-us/
מישהו שאל את עצמו למה קבוצה של אנשים צריכה "רשיון" כדי להקים עסק? למה הממשלה צריכה ל"אשר" לי לקחת חתיכת דף ולערוך הסכם מרצון עם כמה שותפים וללכת ליצר משהו או לספק שירותים? למה אם אני פשוט מתחיל ליצר ערך לחברה, יתכן וישלחו לי הביתה חבורה חמושה של בריונים כי לא ביקשתי אישור מהכנופייה השולטת?
אני חושד שלא הרבה אנשים שואלים עצמם את זה. אחרי הכל, צריך לבקש אישור לא רק כדי להקים עסק. צריך לבקש אישור כדי להתחתן, לעבוד במקוצועות מסויימים, לנהוג, לצאת מהארץ, לחנך את הילדים שלך איך שאתה רוצה וכו'.
Goldmoney – חברה שעובדת כבר 8 שנים ומאוד מומלצת, תבדקו אנשים!
מני כתוב ספר על התובנות שרכשת בערכאת הערב רב. יהיה להיט. כל כנופיות המושחתים והמשחיתים בכל מקום שהם לדרורותם. הנני להודיעכון יום הפורענות קרוב מאד. יירד עליכם הדין בעוצמות ובופנים יוצאי דופן פתאומיים ומתמיהים ומבהילים ומעכרי מוחכם. מהקטן שבכם עד לאחרון הגדולים שבכם. וזו הבטחה. מאת בעל אור החיים הקדוש. כולם יוכשו בעוצמה רבה מאוד.
"בעל האור הקדוש" הוא דמות דמיונית
מפלצת הספגטי המעופפת לעומת זאת הוכחה מדעית!
רק ארבעה סימני שאלה? אם זה היה נכון, מצבנו היה סביר.
בגצ מבגצ ביגוצים
ליצחק עמית קופת שרצים שאורכה כאורך הגלות ובכלל זה סיפור הגעתו לבית המשפט העליון. הכנסת שרץ כמו וידמן לקופה הוא בבחינת שלח לחמך.
שששש. צדק ישן כעת. אל דאגה – יש די משפט לכולם!
בל”ל לא הורשע לא בארץ ולא בחו"ל בפלילים, לכן מבחינת הבג"ץ הוא חף מפשע.
אתה מחפש אצל הבג"ץ צדק, לשם כך היה עליו להפנות את העותרים להגיש תביעה פלילית נגד בל"ל. אבל בג"ץ איננו מעוניין בצדק גם אם הפשע נראה לעיני כל. בג"ץ מעוניין בפרוצדורה, נהלים, תקנות, סדרי מנהל ומשפט. בג"ץ לועג לצדק ולמי שמאמין בו. ראה פסיקותיו לגבי הזיהום במפרץ חיפה. הוא יכפה עליך צדק משלו, למשל, שאסור לבדוק אבהות לילד לאשה נשואה . והכל כדי שתרגיש מי בעל הבית. הלא מי גשמים אסור לך לאגור.
כמות הפרשיות הפליליות בהן מעורב בנק לאומי לישראל יכולה לספק ספרות מתח לשנים רבות. נזכיר רק אחת – מעילת עובד בכיר (בסיועם של בכירים נוספים והעלמת עין של ראשי הבנק) בין השנים 1990-2001 בחברה הבת "בל"ל שוויץ" – פרשה שנחשבת למעילה הגדולה בהיסטוריה הבנקאית בשוויץ. נכון, לא כאן, נכון, לא הואשם איש מהבכירים, ובכל זאת, כל הפרסונות המוכרות לנו מהסיפורים של הארץ (מאור, רף, איצקוביץ….) כיכבו גם שם בכותרות העיתונות, והכתם נדבק היטב ולא יורד גם עם אקונומיקה. אבל בישראל, כמו בישראל, אסור לתת לעובדות לבלבל אותנו.