לאחרונה פורסם מאמר ב"וול סטריט ג'ורנל" בכותרת 'האם ריבית שלילית פועלת בכיוון הפוך מהמצופה? הנה מספר הוכחות מוקדמות' ובכותרת משנה: 'הכלכלנים מודאגים מכך שהאנשים והעסקים חוסכים יותר במקום להוציא יותר'
המאמר מורה כי הכלכלנים מופתעים מהתופעה שריביות שליליות אינן מובילות את הצרכנים לרוץ ולקנות. מסתבר שהריביות של הבנקים המרכזיים צנחו לאפס ואף לרמה שלילית בהתבסס על מודלים שמוטלים בספק. הניסוי הזה, של ריבית אפס או אפילו ריביות שליליות, לא פועל כל כך טוב ולבטח לא פועל כצפוי.
את הכשלון בתאוריה זו מתאר הוול סטריט ג'ורנל כך:
"לפני שנתים, הבנק המרכזי של אירופה הוריד את הריבית אל מתחת לאפס כדי לעודד אנשים להוציא יותר. קובעי מדיניות באירופה ויפן הורידו את הריבית לרמה שלילית מאותה הסיבה, לתמרץ את הכלכלות המדשדשות שלהם. אולם התוצאות הביאו לכך שחלק מהכלכלנים מגרדים את ראשם. במקום לפתוח את הארנקים, הרבה צרכנים ועסקים חוסכים יותר כסף.
נתונים כלכליים אחרונים מראים שהצרכנים חוסכים יותר בגרמניה וביפן, ובדנמרק, שוויץ ושבדיה, שלוש מדינות שאינן בגוש האירו עם שיעורי ריבית שליליים. החיסכון במדינות אלו נמצא ברמה הגבוהה ביותר מאז 1995, השנה שבה החל הOECD לאסוף נתונים על מדינות אלה. התאגידים באירופה, במזרח התיכון, באפריקה וביפן גם הם מחזיקים ביותר כסף."
לא פחות חשובה היא התגובה המעניינת והמטרידה של הכלכלנים: זה עובד בתאוריה לכן אנחנו צריכים פשוט לעשות יותר (להוריד עוד את הריבית) או להמתין זמן רב יותר כדי לראות שזה מצליח. נראה שכלכלנים אלו נאחזים בדוגמה הכלכלית למרות וגם כאשר היא מוכחת כמוטעית.
על פי החכמה הכלכלית המקובלת, כפי שהמאמר ב"וול סטריט ג'ורנל" מבהיר, שיעורי ריבית נמוכים אמורים לעודד צרכנים ועסקים להוציא ולהשקיע ע"י הקטנת ההחזר על חסכונות ועל נכסים בטוחים כמו אגרות חוב ממשלתיות. הוצאות והשקעות אלו צריכות ליצור ביקוש לסחורות, להרים את רמת האינפלציה שנפלה, ולעודד את הצמיחה הכלכלית. אלא שזה לא התרחש. מסתבר כי התומכים בפתרון זה של שיעורי ריבית נמוכים, שכנעו את עצמם להאמין כי הריבית השלילית תגרום לצרכנים לרוץ ולקנות. יתכן וזה החלק הבעייתי ביותר.
*כלכלת הכאילו*
יוסי בנאי במערכון "השליח בבנק" שכתב עבור הגשש החיוור, טבע את המינוח 'הכל זה בכאילו, יעני ישראבלוף'. מסתבר שאת זכות היוצרים למינוח 'בכאילו' צריך לתת לכלכלנים ובעיקר למילטון פרידמן שטבע את המינוח "As If’'.
תפיסה זו פורסמה על ידי מילטון פרידמן וסאבאג' ב- 1948 ועל ידי פרידמן ב- 1953, לא רק כהגנה על הרעיון הבסיסי של רציונליות אלא על ההנחה המפורשת כי אנשים פועלים למיקסום התועלת הצפויה ושיש להם ציפיות רציונליות.
לפני כמה שבועות הייתי בניו-יורק בבית המאפה ההונגרי The Hungarian Pastry Shop ליד אוניברסיטת קולומביה. על הקיר היו תמונות של ספרים שנכתבו במקום, ביניהם הספר "אגדות הכלכלה" של פרופ' אריאל רובינשטיין בשפה האנגלית.
בספר כותב רובינשטיין:
"בהתאם לגישה הרווחת, כלכלנים אינם מתעניינים בשאלה אם לבחירתו של מקבל החלטות קדם שלב שבו אמנם ביצע פעולות מקסימיזציה מפורשת, דהיינו בחר את האלטרנטיבה המביאה את פונקצית המטרה למקסימום. כל מה שחשוב לו, לכלכלן, הוא שאפשר לתאר את התנהגותו של מקבל ההחלטות כאילו ביצע מקסימיזציה…….
אינני יכול להעלות על הדעת אדם סביר שבמודע ממקסם את מכפלת שעות הפנאי בסך השכר. אבל לכלכלן, די בעובדה שהוא יכול לתאר את התנהגותו של מקבל החלטות זה כאילו מיקסם העדפות כלשהן כדי ל"הכשירו" כרציונלי. המילה 'כאילו' אינה רק מילת קסם……. המילה 'כאילו' התבררה לי כדרך מילוט מנטילת אחריות על סבירות ההנחות שאנו מניחים במסד הכלכלה".
ג'וזף שטיגליץ, בתשובה לשאלה כיצד יכולים כלכלנים לחזור ולטעון טענות שלא עמדו במבחן המציאות מבלי הסתיים הקריירה שלהם, ענה:
"אני מסכים איתך, אבל אני לא מבין למה אתה כל כך מופתע. מה שצריך להניח, הוא שכלכלה היא באמת דת. אז למה צריך להיות מופתעים מהעובדה שרוב הכלכלנים נאחזים, ולעולם אינם מוותרים, על תפיסתם הכלכלית למרות שהיא הוכחה תכופות כמוטעית?"
כאשר הכלכלנים מאותגרים עם הביקורת כי הם אינם פותרים בעיות אמיתיות; הם מגיבים לעתים קרובות כמו הגיאוגרף הגדול של סנט-אכזופרי. בתגובה לשאלות ששאל הנסיך הקטן, אומר הגיאוגרף כי הוא עסוק מדי בעבודתו המדעית ולכן אינו מסוגל לומר משהו על המציאות.
כאשר הכלכלנים מהזרם המרכזי צריכים להתמודד עם חוסר הרלוונטיות של התפיסה הכלכלית המקובלת ועם חוסר יכולתה להתמודד עם בעיות אמיתיות, הם נסוגים לעולם המופלא של מודלים כלכליים. בעוד שהבעיות הכלכליות בעולם עולות בהתמדה, הם מעדיפים לשחק עם הצעצועים החדשים ביותר בארגז הכלים המתמטיים.
המסר בסופו של דבר הוא, שבמקום לבנות מערכת של טיעונים פורמליים הגיוניים המבוססת על מודלים אקסיומטיים דדוקטיביים, נקבל תועלות רבות יותר באמצעות כלכלנים אשר ינסו לתרום לפתרון בעיות אמיתיות.
אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר
קטע מתוך מבוא לספרי כסף בר קיימא ועושר לכל שנותן מענה לכשל המרכזי של הכלכלה: המונח כסף הליקופטרים נטבע לראשונה על ידי הכלכלן המוביל מילטון פרידמן, בטיעונו שעצם חלוקת כסף על ידי המדינה לאוכלוסייה, יכול להוביל לשגשוג. הוא הביא את הדימוי של הטלת דולרים מהליקופטר שטס מעל מרכזי הערים, גשם של דולרים, שרק יתרום ליחידים ולכלכלה כולה.
עושר שמחלחל לכלל האוכלוסייה אפשרי. תודות להתקדמות הטכנולוגית קיימת היכולת ליצר שפע עצום של מוצרים ושירותים שאנשים רוצים. הטכנולוגיה של המאה העשרים ואחת המתקדמת, מאפשרת לייצר לעין שיעור הרבה יותר מוצרים ושירותים מבוקשים, מכאן שתיאורטית, ניתן להגדיל הן את העושר הלאומי והן את העושר של האוכלוסייה.
הבעיה היסודית של הכלכלה בימיני היא שלאנשים אין די כוח קניה כדי לרכוש אותם מוצרים ושירותים שניתן בפועל ליצר. לאנשים אין מספיק כסף לצרוך את כלל המוצרים והשירותים שהמשק טכנולוגית ולהלכה למעשה יכול ליצר. עובדה זאת היא הגורם הראשוני והיסודי לתופעת המחסור, העוני התדלדלות המעמד הבינוני העובד והדשדוש המתמשך של כלכלות העולם הראשון, כמו ארה"ב, בריטניה, אירופה, יפן, ואולי אפילו סין וגם ישראל. לא מחסור בכושר היצור אלא דווקא מחסור בכוח קניה, במילים אחרות, מחסור בכסף הוא בשורש הבעיה. פשוט תנו לאנשים יותר כסף הן באמצעות מס הכנסה שלילי, הן באמצעות קצבה אוניברסאלית לכל אזרח, הן באמצעות הגדלת תשלומי העברה, הן באמצעות הקטנת מסים. ומאיין יהיה לממשלה כסף? למדינה יש כפתור פלאים שבלחיצה עליו היא מדפיסה כסף, יש מאיין. מדוע אין המדינות מפעילות את כפתור הפלאים שלהם? אה, הם העבירו את השליטה בכפתור לכנופיות הבנקאות הפרטית. ואידך זיל גמור.
כיון שאני בשוונג, וכיון שאנחנו מצטטים מספרים – הנה התשובה של אין ראנד מספר שבאמת כדי לקרוא
Not an ocean of tears not all the guns in the world can transform those pieces of paper in your wallet into the bread you will need to survive tomorrow. Those pieces of paper, which should have been gold, are a token of honor–your claim upon the energy of the men who ***produce****
הכוכביות הן תוספת שלי
קטע מתוך מבוא לספרי כסף בר קיימא ועושר לכל שנותן מענה לכשל המרכזי של הכלכלה: המונח כסף הליקופטרים נטבע לראשונה על ידי הכלכלן המוביל מילטון פרידמן, בטיעונו שעצם חלוקת כסף על ידי המדינה לאוכלוסייה, יכול להוביל לשגשוג. הוא הביא את הדימוי של הטלת דולרים מהליקופטר שטס מעל מרכזי הערים, גשם של דולרים, שרק יתרום ליחידים ולכלכלה כולה.
עושר שמחלחל לכלל האוכלוסייה אפשרי. תודות להתקדמות הטכנולוגית קיימת היכולת ליצר שפע עצום של מוצרים ושירותים שאנשים רוצים. התוצר הלאומי הוא סך כל המוצרים, השירותים והנכסים שמחליפים ידיים בתקופת זמן נתונה. הטכנולוגיה של המאה העשרים ואחת המתקדמת, מאפשרת לייצר לעין שיעור הרבה יותר מוצרים ושירותים מבוקשים, מכאן שתיאורטית, ניתן להגדיל הן את העושר הלאומי והן את העושר של האוכלוסייה. הרי טכנולוגית ומעשית ניתן להרחיב מאוד את התוצר, או במילים אחרות את הצמיחה של המשק ולהרבות שפע במשק. מדוע אם כן הדבר אינו מתרחש?
הבעיה היסודית של הכלכלה בימיני היא שלאנשים אין די כוח קניה כדי לרכוש אותם מוצרים ושירותים שניתן בפועל ליצר. מדוע הדבר כך, מדוע המשק אינו מתקרב אפילו לשיא תפוקת הייצור של מוצרים ושירותים מבוקשים? לאנשים אין מספיק כסף לצרוך את כלל המוצרים והשירותים שהמשק טכנולוגית ולהלכה למעשה יכול ליצר. עובדה זאת היא הגורם הראשוני והיסודי לתופעת המחסור, העוני התדלדלות המעמד הבינוני העובד והדשדוש המתמשך של כלכלות העולם הראשון, כמו ארה"ב, בריטניה, אירופה, יפן, ואולי אפילו סין וגם ישראל. לא מחסור בכושר היצור אלא דווקא מחסור בכוח קניה, במילים אחרות, מחסור בכסף הוא בשורש הבעיה. אם הבעיה היא במחסור בכוח הקניה, חיבור זה טוען, בהתבסס על חכמי הכלכלה בכל הזמנים, הפיתרון לכך הוא בהגדלת כוח הקניה של האוכלוסיה, העסקים והסקטור הציבורי, הגדלה של היצע הכסף במשק. פשוט תנו לאנשים יותר כסף הן באמצעות מס הכנסה שלילי, הן באמצעות קצבה אוניברסאלית לכל אזרח, הן באמצעות הגדלת תשלומי העברה, הן באמצעות הקטנת מסים. ומאיין יהיה לממשלה כסף? פשוט, למדינה יש כפתור פלאים שהיא יכולה להדפיס בו כסף, יש מאיין. מדוע אין המדינות מפעילות את כפתור הפלאים שלהם? אה, הם העבירו את השליטה בכפתור לכנופיות הבנקאות הפרטית. ואידך זיל גמור.
כמה הערות
1. הטענה כי: אפשר ליצור ערך יש מאין כי ״טכנולוגיה״ היא שגויה. מוצרים ושרותים נוצרים על ידי אנשים שעובדים קשה ולא עי ישות הפלא ״טכנולוגיה״. כמו שאם תניח מעדר על אדמה לא יופיע בור באופן קסום. אתה צריך מישהו שישתמש בכלי ויחפור ומישהו שירצה בור ויהיה מוכן לשלם עבורו.
2. הטענה כי העניים לא נהנים מפרות הקידמה. עזוב רגע בצד את המעמד הפרזיטי (ממשלה ומוסדות פיננסים תלויי ממשלה). בזכות אנשים שיצרו ״טכנולוגיה, עני בישראל 2016 כנראה חי יותר טוב מאדם עשיר מאוד לפני 300 שנה . הקדמה מגיעה לכולם בסוף. דוגמא: היום לעני בישראל יש בכף היד יותר כח מחשוב שהיה נכנס בבניין שלם לפני 60 שנה.
עוד דוגמא: פעם אם היית עני היית עובד במכרה פחם, היום אתה עובד בעבודה שנחשבת מחורבנת אבל כל כורה פחם לפני 150 שנה היה מתחלף איתך. המצב משתפר, בשלב מסויים תיהיה טכנולוגיה שתאפשר לך לא לעבוד בשביל הצרכים הבסיסים – אם הממשלה לא תהרוס את התהליך
3. כח קנייה לא נוצר שאתה מדפיס דפים קטנים עם מספרים עליהם, זה נקרא זיוף כח קנייה. כח קנייה נוצר שאני מייצר משהו בעל ערך. כסף הוא כלי שנועד לאחסן את הערך שיצרתי באופן נח וקל להעברה.
דוגמא: תחשוב על שמירת מעילים בכניסה למסיבה. נותן מעיל מקבל פתק. אתה מציע פשוט להדפיס עוד פתקים וטוען שזה יגרום להופעת עוד מעילים (או שאנשים ילבשו פתקים במקום מעיל)
4. מה שאתה מציע למעשה זה חלוקה מחדש של כל ההון במשק על ידי הממשלה. שזה למעשה קומוניזם. וזה נכשל וגרם למוות של עשרות מליוני אנשים.
דוד,
הנה עוד הערה חשובה.
הדבר החשוב ביותר בתכנון רפורמה מיטיבה בשיטה כלכלית כלשהי הוא לתת את הדעת לאופן שבו השוק מאורגן.
אם מדובר בשוק שאינו תחרותי השינוי שאתה מציע לא ישיג תוצאה חיובית. חלוקת הכסף לאזרחים תיספג כולה בידי תאגידים מונופוליסטיים וקרטליסטים. חלוקת הכסף בסופו של דבר תעשיר את העשירים ותרושש את העניים. הפער יגדל והדמוקרטיה תיעלם.
כל עוד השוק מנוהל בצורה מונופוליסטית יהיו קומץ אנשים שישלטו בהיצע. עצם העובדה שהטכנולוגיה מאפשרת ליצור יותר לא מחייבת כי אכן יווצר יותר. אם הכמות הנוצרת נשלטת בידי מעט אנשים הרי שהם ייצרו במידה כזו שתספק לעצמם את הרווח השולי הרב ביותר.
במקרה כזה חלוקת הכסף לא תוביל להגברת הייצור אלא לייקור המוצר. ככל שלאנשים יש יותר כסף הם יהיו מוכנים לשלם יותר עבור אותו מוצר.
כך שהדבר החשוב ביותר בשינוי השיטה הוא דאגה למבנה שוק תחרותי. זה כנראה גם הדבר הקשה ביותר. ללא שוק תחרותי כל הדפסת כסף תעשיר את העשירים ותרושש את העניים.
אני רוצה להשלים את דבריו של דוד ומקווה שזה עונה גם על הטענות של שחרורון ואריק.
1. כסף פיאט אין לו ערך משל עצמו, ערכו מגיע אך ורק מאמון האזרחים ולכן הוא משאב ציבורי נטו. משאב ציבורי יש רק דרך אחת הוגנת לחלקו וזה לא קשור לסוציאליזם זה קשור לשיוויון וחירות וזה חלוקה הוגנת שווה בשווה או נחלת הכלל שלכולם יש גישה שווה למשאב. כך באשראי (כסף פיאט) וכך בקרקעות המדינה. מיכוון שלכסף פיאט אין ערך משל עצמו הוא לא אמור לשמש כאוגר ערך (מה שנחשב כאחד ממטרות השימוש בכסף). ההיגיון של חלוקה שווה של משאב ציבורי מגיע מכך שרק אזרח טיפש יסכים למסור את חייו על הגנת שאר האזרחים כאשר כל המשאבים מחולקים לפי המרבה במחיר או לפי מריטוקרטיה דימיונית.
2. שני המשאבים הנ"ל אינם ניתנים ליצור באופן פרטי (על קרקעות כמובן אין על מה לדבר) וכמו כן שני משאבים אילו הם באופן תיאורטי לנצח (דהיינו אפשרי להשאיר בבנק ולהוריש לצאצאיך) בכך הם מיוחדים מכל משאב אחר בכוחם.
3. אין קשר ישיר בין העושר החומרי של האזרח לבין שיעבודו וניצולו, ראה בני ישראל במצרים שבמדבר אומרים כמה טוב היה להם ושחזל אומרים שהם בכלל השכירו דירות למצרים. וראה הסרט מטריקס. לכן להגיד שהיום יותר טוב מבחינה חומרית לא רלוונטי לשאלה האם אנחנו עבדים ומנוצלים.
4. עבדות וניצול נובע מהצטברות שני סוגי ההון הנ"ל אצל מעטים (מיכוון שמשאבים אלו הם לנצחים ולא ניתנים ליצור באופן אישי אלא רק לעבוד עבור מישהו שיש לו)
5. הדרך למניעת ההצטברות היא חלוקה שווה של נחלות למגורים והשמת LAND VALUE TAX שהוא פיצוי תמידי של הדור הנוכחי לדורות הבאים על כך כי הם קיבלו את הקרקע הטובה יותר, מס זה מונע צבירה של הון הקרקעות שלא למטרות שימוש יצרני (אם מס ערך הקרקע גבוה מן הרווח שאתה מפיק מן הקרקע לא תאגור אותה)
6. כמו בקרקעות גם באשראי או כסף פיאט יש לנהוג באופן דומה, שהאשראי או הכסף שניתן לייצר יתחלק בשווה בין כולם ועל מנת שלא יאגר יש צורך ב DEMOURAGE שהוא מס על אגירת כסף. מי שרוצה לאגור ערך שישקיע את הכסף בדברים יצרניים או אוגרי ערך אמיתיים (כגון זהב)
7. מי שלא רוצה להשתמש בכסף פיאט בכלל שלא, אבל אם האזרחים מעונינים בכסף כזה (כמובן טיפש מי שלא) הדרך ההוגנת היחידה היא חלוקה שווה של הכסף המיוצר
אין לי בעיה שקבוצת אנשים זו או אחרת תדפיס חתיכות נייר קטנות עם מספרים ותחלק אותם לכולם.
הבעיה שלי היא שכופים עלי להשתמש בזה. כיון שאני חייב לשלם מס, אני חייב להחזיק כסף פיאט, אם לא, יפעילו נגדי אלימות.
אינני כלכלן, יש לי ציון גרוע בחשבונאות, אבל אני תמיד חיה – וחיה טוב מאד – עם חשבון פלוס בבנק. את החישבונים שלי אני עושה עם חשבונייה. פשוט. אבל כשאני שומעת את שליחי הבנק, המבקשים ממני "להשקיע" כדי "להרוויח", וכי "הכי רווח" אקבל מהבורסה, איזו סינית כמו "גידור" וכאלה, אני מבינה היטב את מנוע ה"כאילו" בכתבה לעיל של אמנון פורטוגלי. בשפת בני אדם הייתי קוראת לזה התמכרות לקזינו על חשבון הכסף של האחר. כשאני משתפת את אותו פקיד בנק בהגיגיי, שואלת אותו למה בחר לעשות את ההתמכרות שלו למקצוע, ומציעה לו לעבור תהליך ריפוי מההתמכרות, הוא מנתק לי את הטלפון. למה? אין לו תשובה, למיסכן?
שעוסקים במטבע פיאט צריך לזכור את הציטוט הבאה
“Paper money eventually returns to its intrinsic value – zero.”
(Voltaire, 1694-1778 )
ובאמת, שבוחנים את ההיסטוריה, זה נכון. ד״א אורך החיים החציוני של מטבע פיאט הוא 37 שנה ורבים מהמטבעות האלו הושמדו ע״י היפר-אינפלציה (שקל ישן מישהו?). לכן, יצור ע״י בנקים, ע״י ממשלה, ע״י בנק מרכזי זה כמו לבחור לנגב עם דו-שכבתי, תלת-שכבתי או עם כלבלבים
http://www.rapidtrends.com/history-of-fiat-and-paper-money-failures/
כיום רואים את הגרסה האמיתית של "הקוסם מארץ עוץ". מסתבר שמדע הכלכלה הוא בעצם בלוף אחד גדול. דינם של הכלכלנים הוא כדינם של רופאי האליל והאסטרולוגים. הם בנו לעצמם מגדלי שן ומסודות מכובדים שמשלמים שכר גבוה לכנופיית מאחזי עיניים. והתעלומה הגדולה היא כיצד הם הצליחו לשטות בכל כך הרבה אנשים שחשופים למציאות ומסוגלים להבין באמצעות אינטלגנציה בסיסית שמה שהכלכנים אומרים פשוט לא נכון.
כנופיית הכלכלנים הצליחה "למכור" להמונים את האקסיומה המוטעית לפיה נגידי בנק יכולים לשנות את המציאות. שהם יכולים לקבוע את צמיחת העולם והמדינה כרצונם. הם יכולים ליצור צמיחה יש-מאין והם יכולים לחנוק צמיחה (ובועות) כרצונם החופשי. וכל זאת באמצעות תאוריות מסובכות שרק הם יודעים. אבל הם בעצם דומים יותר לזבוב הנמצא על גב הפיל שמביט לאחור ומתפעל מהאבק ששני הבריות מייצרים.
אלא שדעתם של כלכלנים על העולם לא טובה יותר מדעתם של האסטרולוגים על העולם. הם לא יכולים לשנות את המציאות (מעבר למידה המיקרוסקופית). הם לא יכולים ליצור צמיחה יש-מאין. רואים את זה יום-יום מאז שנת 2008. הם הדפיסו טריליונים. הם איפסו את הריבית ואף הפכו אותה לשלילית. הם צברו הררי חובות ממשלתיים שלעולם לא יוחזרו. וכלום לא קרה. השינוי בצמיחה היה בגודל הטעות הסטטיסטית של המדדים. כי צמיחה לא נוצרת באמצעות הדפסת כסף או קביעת גובה הריבית.
ברגע שנבין כי כלכלנים נחוצים כשם שרופאי אליל נחוצים נוכל לשאול את השאלה החשובה באמת: מדוע צריך בכלל בנק מרכזי. אם מסכימים שהכלכלנים הם בעצם מאחזי עיניים מודרנים הרי שצריך לשאול מהי העוצמה שראוי לתת בידם.
ועוד הערה לגבי הריבית והמדיניות הכלכלית הנוכחית. המדיניות הנוכחית נקבעת משום שהיא המדיניות היחידה שהכלכלנים מכירים. הם פועלים לפי התאוריה האחת שקיימת. אלא שרצה הגורל והתברר שהיא שגויה. אך עדיין היא התאוריה היחידה שקיימת. כשיש לך פטיש כל בעיה נראית כמו מסמר.
ולא רק זאת אלא שהריבית הנמוכה היא מלכודת. לא ניתן להעלות את הריבית מבלי ליצור אסון כלכלי חסר תקדים בהיסטוריה האנושית. הם יודעים את זה (לזכותם יאמר..). אף אחד לא רוצה להיות זה שהדליק את הגפרור שיפוצץ את הכל. אז מנסים למכור סיפורים לציבור כאילו יש איזושהי הצדקה כלכלית אמיתית לריבית הנמוכה (הפד הצהיר לא מעט על תוכניתו להעלות את הריבית כששיעור האבטלה יהיה נמוך מ 6%. כלבסוף זה קרה הם המציאו סיפור אחר שיסמן את התחלת העליה. כיום הם פשוט מחכים שהמצב יתייצב…). אולם בפועל הריבית נשארת נמוכה משום שאי אפשר להעלות אותה מבלי ליצור משבר חסר תקדים. הם הרי לא יכולים לומר לציבור שהמערכת שהם יצרו בחוכמתם הרבה הגיעה למצב כזה שאם יעלו את הריבית הכל יקרוס.
ועוד הערה, כשמדפיסים כל כך הרבה כסף ולא נוצרת צמיחה או אינפליצה זה אומר שהכסף המודפס זורם לעשירים ביותר.
אם אתה מחכה למשבר, עשה את החשבון הבא:
19 טריליון לחלק לגודל אוכלוסיית העולם.
יוצא 200$ לאדם לחודש.
זה לא מספיק ליצירת משבר.
הצפת העולם בדולרים ירוקים תצטרך לגדול עד לפי 3.
לפי החשבון הזה ידרשו לפחות עוד 16 שנים.
מיתון עולמי יאיץ את הנפילה.
הוא יקרה כיוון שהצפת העולם בדולרים מגדילה את המחסור הקיומי. מצד אחד הגדלת ההשקעות בפיתוח וייצור כלי נשק ומהצד האחר הגדלת הניצול והביזה של עבודת עניים ואוצרות הטבע של מדינותיהם הנחשלות.
כתבת: "הם לא יכולים ליצור צמיחה יש-מאין."
הכלכלנים מצמיחים את ההון של תעשיית ההון.
העשירים מצליחים לייצר הון ע"י השקעות בהון באמצעות מסדי הנתונים והנוסחאות שהכלכלנים מייצרים. במובן הזה הם מאוד מצליחים בייצור יש-מאין.
שהמניפולציות האלו באות על חשבון קריסה כלכלית של השכבות החלשות והבינוניות זה לא מענין את הכלכלנים.
לחיזוק דבריך – האם יצא לך לצפות בקורסים מתקדמים בכלכלה?
למשל, באוניברסיטה הפתוחה באינטרנט. כמויות הדיפרנציאלים והאינטגרלים בודאי תהמם אותך בניתוקה מהמציאות היומיומית.
ההנחה הכאילו מובנת מאליה, שאם המדינה תייצר את הכסף בעצמה זה יוביל בהכרח לאינפלציה, לא יכולה להפוך לנתון בדיון (כאילו שאם הבנקים ייצרו את הכסף, כפי שקורה במציאות, זה מבטיח שיישמר האיזון…), גם אם נעשו טעויות שגרמו לאינפלציה בעבר.
מטרתה הכלכלית של המדינה היא לספק רמת חיים גבוהה לכלל אזרחיה, והכלי העיקרי שעומד לרשותה הוא היכולת לשלוט בכמות הכסף, לכן, במידה ולטובת השגת מטרותיה צריך להוסיף או להפחית את כמות הכסף במערכת, תפקידה לעשות זאת.
בהינתן שכסף אינו מוצר מוגבל עבור מדינה מאחר הוא מושג מלאכותי שמהווה מעין הסכם בינה לבין אזרחיה, הרי שאין כל משמעות לאמירה של גורמי שלטון כאילו אין כסף.
כל מהלך של קיצוץ בתקציב המדינה עומד בניגוד למטרותיה הכלכליות של המדינה מאחר ופוגע ברמת החיים של אזרחיה.
זה שיצור כסף באופן חופשי ע״י המדינה יגרור אינפלציה זה לא הנחה, זה שיעור בהיסטוריה. זה קרה בעבר, וכל תומכי יצור הכסף ע״י המדינה לא הציעו פתרון לכשל המובנה בשיטה (שהיא מבוססת על ריכוז כח רב בידי מעט בני-אדם), לכן להניח שהפעם זה לא יקרה זה פשוט ההגדרה של שיגעון.
בנקים פרטיים אינם מייצרים כסף יש מאין ולכן הבנת המציאות שלך שגויה..
הבנקים המסחרים מרחיבים את בסיס הכסף הפיזי ע״י יצירת כסף (דיגיטלי) מחוב
https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/4/4a/Modern_Money_Mechanics.pdf
בעקרון המערכת הכלכלית היא זרוע הביצוע של הממשלה. בפועל זה להיפך. התאגידים וה- 1% צריכים להגדיל רווחים. הכלכלנים מוצאים את הדרך להשיג את הכסף הנוסף והממשלה מגבה את זה באמתלה כלשהיא. זה מזכיר את מלחמת לבנון כשאריק שרון רץ קדימה והגיע עד בירות והממשלה היתה צריכה למצוא סיבה למה עושים את זה.
זה דומה להורים עם ילד שמכור לסמים והוא מבקש מהם כל פעם כסף כי הוא חייב בשוק האפור. ההורים נותנים לא כי זה טוב אלא כי הם מפחדים לדעת מה יקרה מבריוני השוק האפור אם לא יתנו.
אנחנו בתקופה ללא תיאוריה כלכלית דומיננטית. ממשיכים להזין ולהגדיל את הטייקונים על חשבון כל השאר כי מפחדים ממה שיקרה אם לא. ראו את "too big to fall". זה נקרא כלכלת happy. התאגידים צריכים להיות שמחים (הגדלת הרווח) אחרת הכל ייפול.
וכשהכל ייפול, מי יטפל בתוצאות? הממשלה, לא הטייקונים. הם ייבכו שהיה להם 4 מיליארד ועכשיו יש להם רק 2 מיליארד, אבל אי אפשר באמת לסבול כשיש לך 2 מיליארד
ועדיין
מה הפתרון?
כל הדעות הולכות סחור סחור
ולמעשה לא נותנות שום פתרון פרקטי.
כל אחד משליך את הפתרון על איזשהו תרחיש עתידי כלשהו.
ואני שואל
מה אפשר לעשות עכשיו ולא מחר?
לבטל הדמוקרטיה
ללא הצורך ליישם את שיגעונות הציבור ניתן להקים משטר צודק
שחרורון, למה על מדינה שיכולה לייצר את כספה בעצמה לקחת הלוואות? ולשלם עליהם ריבית? הרי המדינה מייצרת כספים בעצמה כמו השטרות והמטבעות נקי מחוב! ולא רק, המדינה מרוויחה מייצירת הקש, מה שניקרא הסניוראז׳ רווח נקי שהולך לקופת המדינה.
מדינה יכולה לייצר את כל כספה בעצמה ללא שום נטל של לקיחת חובות. אבל המערכת המוניטרית הנוכחית שבה מדינה לוקחת הלוואות משרתת רק מגזר אחד, והוא הבנקים שמהם המדינה לווה.
תקן אותי אם אני טועה אבל כיום המדינה לא מיצרת את כספה בעצמה
שהמדינה תיצר את כספה בעצמה, היא לא תקח הלוואה, היא פשוט תדפיס כמות כסף שתגרום לאינפלציה וכנראה גם להיפר-אינפלציה ולקריסת המטבע.
זה קרה ברומא וזה קרה בארץ בשנות השמונים, ואין שום סיבה שזה לא יקרה שוב
שחרורון
אתה טועה. המדינה כן מייצרת את הכסף בעצמה.
רזרבה חלקית איננה מייצרת כסף יש מאין
מי שמיצר את הכסף הפיזי בארהב הוא הפדרל רזרב. אתה יכול לראות בו גוף פרטי או ממשלתי – זה לא באמת משנה בדיון הזה.
בנוסף, הבנקים המסחרים מרחיבים את בסיס הכסף הפיזי ע״י יצירת כסף (דיגיטלי) מחוב
https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/4/4a/Modern_Money_Mechanics.pdf
אתה יכול להגדיר את המנגנון הזה כממשלתי (כי הוא מתקיים בחסות הרובה הממשלתי ומישהו מבחוץ לא יכול להתחרות בו) או פרטי.
האזרח טיפש ולא מבין שכולם עושים עליו קומבינה והוא משלם את המחיר לא משנה מה יעשה, גם אם יחסוך כספו ישחק באינפלציה או תספורות
גם אם יבזבז ישחט בריבית אסטרונומית שלא משקפת את הריבית במשק ובמחירי נדלן הזויים
אני רק לא מבין איך זה עדיין לא חלחל לתודעה והאזרח נותר כמו אשה מוכה שוב ושוב ושוב
זה נכון מאוד. עכשיו בואו ניקח את זה צעד קדימה ונשאל את עצמנו מי מרויח משימור המצב הקיים של ריבית נמוכה
התשובה היא כמובן הממשלה.
שהחוב הממשלתי של ארהב הוא בערך 19 טרליון דולר, ההבדל בין ריבית 0 לריבית 3% הוא משמעותי. משמעותי פעם ביכולת של הממשלה לשלם את החוב, ופעם שנייה ביכולת ללוות עוד כסף.
אף פוליטיקאי לא רוצה להיות זה שיסיים את החגיגה ויגיש את החשבון בדמות העלאת מיסים. הרי איך אתם חושבים שישלמו על כל מדיניות הרווחה והמלחמה אם לא ניתן ללוות יותר כסף?
אהבתי