כשצועדים ברחובות תל-אביב אי-אפשר שלא להבחין בהם. הם עומדים בפינת הרחוב, בצדי הבניינים, לאורך שבילי האופניים. בפארק הירקון הם מפוזרים בהמוניהם. ספסלים. המתקן הטריוויאלי הזה הוא חלק בנאלי מהנוף של תל-אביב; ודווקא הבנליות הזו הופכת אותו לכל כך ברוטאלי. הדבר החל לפני מספר שנים, אולם לאחרונה ניתן לצפות בכך יותר: במקומות שונים ברחבי עיר הותקנו על הספסלים מעין מחיצה מתכתית פשוטה בצורת האות ר'. קיבעו אותה לספסל, בדיוק במחציתו, וכך היא מונעת מהמעוניין בכך (ויש להדגיש, המעוניין לרוב הוא חסר-בית) לשכב על הספסל, לנוח, לישון.
יש להניח שרובנו לא שמים לב למחיצה הזו כשאנו חולפים על-ידה או אפילו כשאנו נחים לרגע-קט ועוצרים למנוחה מעיסוקנו. אולם לפעמים הדבר שהעין אינה מסתירה, אלא הראש – הוא דכאני יותר. המחיצה המתכתית המכוערת, שלבטח יכולה לזכות לביקורת נוקבת מצדם של מעצבים, מספרת סיפור חברתי מכוער ואלים.
מדוע לפיכך הותקנה המחיצה? תשובה לשאלה הזו היא מעט חמקמקה; אולם היא מזדקרת לעיני כל אדם המעוניין להקדיש לכך דקה מחשבה. המחיצה המתכתית, שהתקנתה נמשכת דקה ספורה ועלותה לעיריית ת"א אינה יותר משקלים ספורים, היא אמצעי, כלי, להדרה ודחיקה של חסרי-בית מהמרחב הציבורי. השוהים בפארק הירקון אינם רוצים לראות חסרי-בית נחים בפארק בזמן שילדיהם מתנדנדים בנדנדה; המתגוררים במפגש הרחובות זמנהוף ושלמה המלך וברחוב מיכל אינם רוצים שעל הספסל ברחוב שלהם ינוח חסר-בית; כך גם ברחובות רבים אחרים. המחיצה המתכתית מדברת בשפה של סימנים והיא מסמנת לחסרי-הבית בשקט, בצנעה, בלי שזה יטריד את מצפונם של התושבים, בעלי-הבתים, "עופו לנו מהעין".
ברור, העירייה לא הייתה מציבה שלט: "כאן אסור לאנשים מחוסרי-בית לנוח בצורה אופקית" ואינני מדמיין שוועד שכונה או רובע כלשהו ברחבי העיר היה מציב שלט דומה על דעת עצמו. אחרי הכול, יאמרו, זה לא יאה ואינו מוסרי. אבל אותו חסר-בית, אחד מסביבות כ- 1000 חסרי-בית השוהים (מתגוררים) ברחובותיה של ת"א, יודע שהמחיצה הזו נועדה אך ורק בשבילו; רק למענו ולא בשביל אף אחד אחר התקינה אותה העירייה. המחיצה, יש לקבוע, היא אוניברסלית: היא שוללת את הזכות למנוחה אופקית מכל בן-אדם ללא הבדל דת, גזע ומין. אבל אותו אחד שיש לו בית – ובה אף מיטה – אינו נדרש לספסל נטול מחיצות שימנע ממנו לשכב בתור שלולית מים בימים הגשומים או להימלט מחומו הלוהט של הבטון בימי הקיץ הלוהטים. איפשהו, מתישהו, מישהו קיבל החלטה בת"א שלשבת על ספסל מותר, אבל לשכב עליו אסור.
בפועל, המחיצה היא שיטה זולה (ואפקטיבית?) לשינוע אוכלוסיות. את הזבל הפיסי העירייה מנקה ומסלקת לאתרים מתאימים, את הזבל האנושי לא מנקים אצלנו – פשוט מזיזים אותו למקומות אחרים, שאינם בולטים לעין. הנה נושא לעבודה מקורית לסטודנט לאדריכלות: מיפוי הספסלים שבהם הותקנה מחיצה בת"א והניסיון להבין את התיאוריה והמעשה בדבר.
המחיצה המתכתית מעלה שאלות רבות: מדוע ברחוב מיכל הותקנה מחיצה אולם ברחוב ליד לא? מי האדריכל, בעל הסמכות לקבוע איפה יותקנו המחיצות? ואולי לא מדובר על "הוראה מגובה" אלא זו יוזמה "מלמטה" של עובדי העירייה הפועלים לרווחת התושבים? אולי קיים נוהל: "עובד עירייה יקר, במידה וציפית או דווח לך על ספסל עליו ישן מחוסר-בית דווח לממונים עליך על מנת שנתקין עליו מחיצה". ורגע, פעם גם אני שכבתי לנוח על ספסל למשך חצי שעה כשהקדמתי לישיבה בתל-אביב. האם הנוהל דורש לדווח על מצב בגדיו וניקיונו של האדם הנצפה במצב אופקי על ספסל? מי ייצר את המחיצה? האם עיריית תל-אביב קונה מחיצות בסיטונאות מחברות זרות או שמא מדובר על מסגריה שייצרה את המוצר לבקשתה של העירייה? למעשה, בחינה של המחיצות מגלה שישנם סוגים שונים של מחיצות. האם דובר על התקנת המחיצה בישיבה של מקבלי החלטות בדרג כלשהו או שזו יוזמה ספונטנית? האם מישהו מחברי מועצת העיר הביע התנגדות על ההחלטה להציב מחיצות על ספסלים? האם מישהו, מתישהו, הביע התנגדות מפורטת לפני המערכת?
ההחלטה על התקנת המחיצות היא הלכה למעשה התערבות בזכותם של אזרחי המדינה חסרי-הבית לשכב על ספסלים. אני מודע לעובדה המצערת שהמשפט הזה יישמע לרבים מגוחך, שעשוע אינטלקטואלי יש שיאמרו, אבל מחיצות יכולות להיות רק ההתחלה כפי שניתן ללמוד ממקרים דמים ברחבי העולם. תושבים רבים בלונדון זעמו רק לאחרונה על כך שברחבי העיר הותקנו מעין דוקרנים (spikes) במקומות אסטרטגיים שימנעו מחסרי-בית לשכב ולנוח. התופעה הזו אינה מקומית והיא הגיעה לארה"ב, קנדה, סין ומקומות אחרים. התופעה של התקנת דוקרנים בכדי למנוע מנוחה מחסרי-בית מלמדת שדינם של מחוסרי-הבית אינו שונה מהותית מאלו של יונים סוררות המלכלכות את אדני החלונות. מתי עיריית תל-אביב תתחיל לתקוע מסמרים במקומות אסטרטגיים בעיר שימנעו את מנוחת חסרי-הבית?
אינני דן פה בשאלה האם עיריית תל-אביב מטפלת כראוי בבעיה של חסרי-בית. גם במידה והיא מטפלת בסוגיה זו כראוי, הדבר אינו קשור כלל לתוצאות הקוסמטיות בלבד של המחיצה שהותקנה על הספסל ולמשמעויותיה; המחיצה אינה גורמת לכך ש"מרכז שירות לדרי רחוב" ואמצעים אחרים שרשויות הרווחה נוקטות בהם הופכים ליעילים יותר. יטענו כנגד המחבר (המתגורר ביישוב כפרי) שהוא לא היה רוצה שמול ביתו ישן חסר-בית ושילדיו יפחדו ללכת לרחוב לבדם. אכן, נכון הדבר. אולם האם חוסר הרצון שלי שבספסל הציבורי בשכונתי ינוח חסר-בית הופך את התקנת המחיצה לפעולה מוסרית וחברתית?
האמת המרה היא שעיריית ת"א יודעת שהצבת המחיצה היא מעשה "לא-יאה" לכן צריך לשקר במצח נחושה לציבור. ב-2008 בתגובה לגרפיטי שרוסס ליד ספסלים בעלי מחיצות מסרה העירייה ש"הספסלים בעלי המעקה במרכזם הוצבו לרווחת הציבור, ונועדו לקשישים ולאנשים מבוגרים לקום ללא קושי מהספסל". האמנם?
בתשובה לפנייתי להנהלת פארק הירקון נכתב לי ההפך: הותקנו מחיצות בעשרות ספסלים (מתוך 850 ספסלים) בפארק מכיוון שהמחיצה (ציטוט) "מונעת 'השתלטות' על הספסלים" ע"י חסרי-בית. הסיבה מדוע השלטונות נדרשים נדרשו לשקר חושפת את הברוטאליות שבמחיצה.
הדיונים שהתנהלו בשנים 2011-2013 בעקבות עתירה של "האגודה לזכויות האזרח" כנגד מדיניות של עיריית תל-אביב לסלק את חסרי הבית משטחים ציבוריים מגלה טפח מעמדת העירייה. באחד הדיונים בבית המשפט טען עו"ד מטעם העירייה כי "אין שום מדיניות ובוודאי לא כוונה להעביר את שוהי הרחוב מהמרחב הציבורי". אמנם הדיון לא נסב על ספסלים, אלא על החרמת ציוד של חסרי בית ע"י פקחים – אולם מתברר שלא תמיד צריך "מדיניות" מפורטת וכתובה, אלא מספיק להתקין מחיצות. לא ניתן לפרש את המחיצות אחרת מאשר כוונה להעביר את חסרי-הבית מהמרחב הציבורי ולכן הכרזתו של העו"ד היא שקרית. התקנת מחיצה היא יישום יצירתי של מדיניות סילוק אוכלוסיות "לא-רצויות", הזוכה להשלמה ממהלכי חקיקה, הפעלת כוחות-שיטור ושאר אמצעים לארגון המרחב הציבורי בהתאם לסט ערכים אכזרי.
הייתי רוצה שעיריית תל-אביב תסיר את כל המחיצות. הייתי רוצה שיקום קול מחאה נגד המחיצה האומללה. אינני מצפה להפגנות של תושבי העיר שבהם יונפו שלטים בהם ייכתב "בואו, בואו לנוח אצלנו בספסל הנוח שבשכונה". אולם בדמיוני אני רואה את תושבי השכונות יוצאים עם כלים ומפרקים תוך דקות ספורות את המחיצות. כותרות העיתונים יכריזו על "מחאת הספסלים", פרשנים יכתבו על "מרד אזרחי" ועל כך שהציבור "מחזיר לידיים שלו" את המרחב הציבורי. יהיה מי שייטען שפירוק המחיצות הוא לא רק מעשה פיסי אלא מהלך בעל השפעות חברתיות ותודעתיות מרחיקות לכת.
גם לי מהרגע שראיתי את זה היה ברור שזו הסיבה. התנהגות מגעילה
אנחנו מדינה אלימה וזה בעצם כל הסיפור.
זו הזדמנות להזכיר את מספר מקומות הישיבה המצטמצם בתחנות האוטובוס לטובת הפרסומות. קשישים, חולים ונכים מתקשים לעמוד ומספר המקומות מוגבל, בדרך כלל לשלושה מקומות בלבד.
דיברת על מניעת זכותם לשכב על הספסל, אך האם באמת יש להם זכות כזו?
הספסל הוא רכוש העירייה ששלמה עליו מכספי משלמי הארנונה והמיסים. כאזרח שמשלם את הארנונה אני מעדיף שאני אשתמש בספסל ולא מישהו שהשתלט בכוח עליו והפך אותו לביתו
חברים היקרים
יש מה שנקרא רגש יהודי. יהודי לא יכול לסבול דבר כזה,ולכן עיר יהודית לא יכולה לעשות דבר שכזה, לפגוע ברגש זולתו. ולכן אנו אמורים לרחם על טיפשים שכאלה שעוד יש להם את החוצפה להתווכח על כך.
וכן כן, יהודי שם מזוזה בפתח ביתו לומר לכל הומלס או גנב בפוטנציה, שכאן לא צריך לגנוב, כאן הבית פתוח לכל מי שרעב.
יהודי על פי ההלכה משאיר בכל ארוחה לחם, בשביל אולי יבוא אדם רעב לאכול.
ולכן מהי הדמגוגיה הזולה שלכם כאילו אני לא מוכן שהומלס יגור מתחת ביתי ?
אם יבוא הומלס תחת ביתי, אני ואשתי וילדי יכניסו אותו לבית. וכן נהגו כל תושבי הצפון מול תושבי הדרום במלחמה.
זה מה שיהודי עושים !!!
הגיעו לכאן אסכולת שיקגו להמיר את תרבותינו הנעלה ?
האמת לפי התגובות כאן, הם דיי הצליחו.
סתם שתדעו שוטי עולם. לא לעשות חסד, זה לא אנוכיות רק טיפשות ואי רציונליות. הרי "לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב" (משלי) זאת תובנה בסיסית של כל משכיל.
רק טיפש וחסר דעת יכול לחשוב שאדם צריך למות מרעב כי יש צוו של לא תגנוב.
האמת היא שהטיפשים האלה גם מבינים את זה ולכן העמידו שוטר ומשטר, ואחר כך מתבכיינים למה המשטר והשוטר באים לקחת ממנו מסים. שוטי עולם שכמותכם, אילו הייתם צדיקים והיית דואגים לכל הומלס ולכל רעב ?! לא היית צריכים שוטר ומשטר ולא הייתם צריכים לשלם מסים.
אתה קשקשן ולא מבין מהחיים שלך, שאתה תחייה עם הומלסים מתחת לבית שלך, אין להם מה לחפש בת"א זאת החלטה מוצדקת של רון חולדאי ולא יעזור 10000 פחים צבועים כמוך שרוצים לעזור כל עוד זה לא על חשבונם אלא על חשבון אחרים.
דת חדשה משגשגת בעולמנו.שמה PC.
תקינות פוליטית. העיקרון החשוב בה הוא חלוקה שווה של אי הנוחיות בעולם.
בקשר למה שפורסם כאן למשל. אמנם יש מקלטים להומלסים, אבל הומלס שבוחר לקבוע את הומלסיותו בקרבה לאנשים שהיו מעדיפים את הספסלים שלהם פנויים לישיבה ולא כחדר שינה ומתלה שקיות ניילון.יש לגלות רגישות יתר להכיל את אי הנוחות הכרוך במצב ואם אפשר להשתכנע שהומלס הוא סוג של תופעת טבע שיש ללמוד לחיות איתה בדו קיום ולהסביר עליה לילדים? אז עוד יותר טוב.
ההתפתלויות סביב הנושא מיותרות.
צריך לדאוג לרווחתם של הומלסים.לתת להם אלטרנטיבה סבירה ללינה ברחוב.
להציע להם אמצעים לשיפר מצבם.
לא על חשבון מי שהספסלים האלה נועדו לרווחתם.
להילחם על זכותם של הומלסים לישון על ספסלים נראה לי מיותר.
יש פה תגובות מאד מטרידות- ואני לא כותב את התגובה שלי לאלה שכתבו נגד ההומלסים- הם חסרי תקנה ולא מעניינת אותי דעתם ולא מעניינת אותם דעתי.
אני כותב את התגובה שלי לאלה שנותרה בהם החמלה.
אלה שמבינים שזו האחריות שללנו לדאוג גם לחלשים ולא להתעלם מהם כאילו הם לא קיימים או כאילו שאינם סובלים.
אלה שכתבו את התגובות נגד ההומלסים הם גם אלה שלא מבקרים את ההורה החולה שלהם בבית החולים, אם אלה ששומעים ילד בוכה וצורחים עליו שישתוק כבר, הם אנשים שחוץ ממה שקורה בקופסא הפרטית שלהם לא מעניין אותם כלום והם יעשו הכל כדי שהקובפס שלהם לא תתלכלך.
הם אנשים רעים שחבל שיש אותם בחרה שלנו והלוואי שהיינו יכולים להפריד אותם מאיתנו, אולי לשים ידיות באמצע הספסל שהם יושבים עליו כדי לא יהיה להם נוח והםן יחפשו מקום אחר.
הם לא חברים שלי.
הם אנשים די בודדים- זה הם לבד מול עצמם.
אני מכיר כמה כאלה.
אני מכיר את אחי שלא מבקר את אמא שלנו בבית החולים- מרגע שהיא נכנסה לשם היא הפכה ללא מעניינת עבורו. ואותו אח הוא באמת אדם צבוע שלא איכפת לו משום דבר חוץ מחשבון הבנק שלו.
אבל זה גם השכן שמתלונן בקבוצת הווטסאפ של הבניין עד שהוא החליט שהעליבו אותו והוא התנתק מהקבוצה תוך נסיון להעליב את זה שענה לו שזה לא המקום.
וזה גם האדם שמעשן לידך בגינת הכלבים בלי אפילו לברר אם זה נוח לך.
וזה הבוס שלא איכפת לו מהמצב הכלכלי של העובדים שלו ונותן להם שכר מינימום ודורש מהם לתת את המקסימום.
כולנו נתקלים באנשים האלה.
אתה קשקשן ולא מבין מהחיים שלך, שאתה תחייה עם הומלסים מתחת לבית שלך, אין להם מה לחפש בת"א זאת החלטה מוצדקת של רון חולדאי ולא יעזור 10000 פחים צבועים כמוך שרוצים לעזור כל עוד זה לא על חשבונם אלא על חשבון אחרים.
אין זה הדבר המוסרי לאפשר לחסרי בית לישון על ספסל.
יש לאפשר לכל אזרח תנאי מחיה מינימליים, גם אם הוא לא מסוגל לדאוג להם בעצמו. שינה על ספסל הוא לא חלק מתנאים אלה.
במרחב הציבורי אסור לאף אחד להתנהג כאילו הוא שלו וזה כולל גם לשכב על ספספל, בין אם זה לישון או סתם לנוח ובין אם מדובר במחוסר בית או סתם בחור עייף
תבדוק שאתה לא סוכרתי במקרה.
מי שמתנגד למבנה של הספסל,כמו ערן למשל,מוזמן לשכן
חסרי בית אצלו בסלון.
למה ערן רוצה לקחת את הכסף של אחרים ולהשתמש בו כדי
לאפשר לחסרי בית מיטה ?
מאד טיפוסי לליברלים וקומונסיטים לשאוף לכפות על כולם
את הדעות שלהם.
חסר בית אחד אצל ערן בסלון,חסר בית שני אצל MAXMEN
בחדר השינה (שהוא ואשתו יצטופפו קצת במיטה,מה קרה ?
אידיאולוגיה מחייבת "ויתורים כואבים")
ועוד חסר בית אחד יכול לישון באוטו של ערן (הרכב הרי סתם
עומד בלילה).
הכותב רוצה שעריית ת"א תטפל בחסרי הבית באופן שנראה לו מכסף של אנשים אחרים
הכותב רוצה שתושבי ת"א יראו ויפרקו את המחיצות – והוא בכלל גר במקום אחר
הכותב לא רוצה חסרי בית מול הבית שלו אבל מבקר אנשים שאינם רוצים חסרי בית מול ביתם
הכותב רוצה שאנשים יראו יוזמה אבל… הכותב לא קם מהכיסא ועוזר לחסרי בית.
תרמת כסף? אולי תרמת זמן? אולי תשאל את עצמך למה יש חסרי בית? למה לא עושים מספיק בנידון?
לצקצק בלשון ולהשפריץ מילים על המקלדת כדי שהמושל יגנוב כסף של אחר ויפעל כמו שאתה רואה לנכון
שחרורון היקר.
למה יש כאלה שאין להם בית, זה כי המושל גזל להם את הבית\הטבע.
ולכן נכון הוא לדרוש מהמושל להחזיר להם את הבית.
המושל לא אמור לגזול כסף מאחרים (מה עוד. המושל במילא גוזל כסף מאחרים ככה שאפי' הטיעון הזה לא קביל) הוא צריך פשוט לתת להם להדפיס את הכסף החברתי בעצמם. כלומר יצירת הכסף שייכת לחסרי בית בדיוק כמו לבנקים. ולכן הטיעון שלך לא קביל.
לסיכום: הגיע הזמן שתבין דידי היקר, שאסכולת שיקגו וכל חסידיהם הם חסרי דעת ותבונה בכל קנה מידה. ולכן הם בלתי רציונליים בטירוף.