אם היה ספק למישהו שאנחנו משחקים במשחק "הנדמה לי", שבו מומחי כלכלה מספרים לנו סיפורים מנותקים מהמציאות ואנחנו מאמינים להם, כדאי לקרא את הסקר האחרון שפורסם בבלומברג בשבוע שעבר.
לפי הסקר של ארגון Aegon, עובדים רבים חיים בהכחשה היום בנוגע לכמות השנים שבה הם יוכלו באמת לעבוד. הסקר מצא כי רוב העובדים מתכננים לפרוש בגיל 65 בערך, אולם "המציאות המפוכחת היא ש -39% מהעובדים בעולם פרשו מוקדם מהמתוכנן", נכתב בדו"ח. "מתוכם, 30% הפסיקו לעבוד מוקדם יותר ממה שתכננו מסיבות בריאותיות, ו -26% עקב אבטלה או אובדן עבודה". הנתון סותר את הערכת הכלכלנים שהעלאת גיל הפרישה תפתור את בעית תשלומי הפנסיה. זה מסביר גם מדוע הציבור אדיש לפתרונות הלא רלבנטיים של הכלכלנים
הסקר בוצע על 16,000 אנשים מ-15 מדינות ובדק מולם גם מה המגמות הגלובליות שישפיעו לדעתם על תוכניות הפרישה שלהם? התשובה הפופולרית ביותר היתה "הפחתת הטבות פרישה ממשלתיות". התשובה הזו נבחרה על ידי 38% מהנסקרים ברחבי העולם; בארה"ב ענו כך כ-26% מהנסקרים. הדאגה לפתח אלצהיימר או דמנציה צוטטה אצל 33% מהנסקרים. נראה כי העובדים לא הכירו בהשפעה העצומה של ההתקדמות הטכנולוגית על צמצום כוח העבודה . רק 12% חשבו שמדובר על גורם שישפיע להם על החסכונות. מעניין שתופעת ההתעלמות ועצימת העין מאיום האבטלה הטכנולוגית קיימת גם בקרב הציבור וגם בקרב הכלכלנים, מה שמסביר מדוע קובעי המדיניות לא פועלים כדי למצא פתרון לבעיה הקשה הזו.
המצב הפך לגרוע עוד יותר, כשהסקר ניסה לבדוק את הידע של העובדים בכל מה שקשור להשקעות ומושגים בסיסיים בכלכלה. על השאלה "האם רכישת מניות של חברה אחת בדרך כלל מספקת תשואה בטוחה יותר מקרן נאמנות" – ענו 16% מהנסקרים תשובה שגויה, 38% לא ידעו לענות בכלל. שיא התשובות השגויות היה בשאלה לגבי האינפלציה. יותר מ -20% מהעובדים לא הבינו כיצד האינפלציה הגבוהה פוגעת בכוח הקנייה שלהם. זה יכול להסביר מדוע הבנקים המרכזיים יכולים לנהל מדיניות מוניטרית שחותרת לייצר אינפלציה מתונה מבלי שתהיה על כך ביקורת ציבורית. זה יכול להסביר גם מדוע כולם מתעלמים מחישוב כוח הקניה של החסכון שנקבל בגיל פרישה. כך למשל חוסך שמקבל היום 5000 ש"ח בחודש, יכול לקנות כמעט כפול מוצרים מחוסך שיקבל את אותו סכום בעוד 25 שנה בגלל האינפלציה.
בארה"ב מצב החוסכים אפילו גרוע יותר. מחקר שפורסם על ידי GoBankingRates לפני כ-3 שנים מגלה כי 42% מהאמריקנים עומדים לצאת לגמלאות עם פחות מ -10,000 דולר בחסכונות. מלשכת הסטטיסטיקה והעבודה עולה כי האמריקאים בני 65 ומעלה צריכים להוציא עד 46,000 $ בשנה על בריאות. אלה לא חדשות טובות עבור אותם חוסכים. החסכונות הנמוכים, כוח הקניה הזעום, הפרישה המוקדמת והתכנון הלקוי עשויים להחליף את חיי השקט והשלווה הצפויים בפנסיה בתקופה שכולה עוני, מתח ודאגות רבות. ראוי היה אם בממשלות יפסיקו לטמון את הראש בחול ויתחילו לחשוב על פתרונות מחוץ לקופסא לבעיה כל כך יסודית ומהותית.
צריכה מיותרת גורמת לצמצום החיסכון – הפתרון להוציא חוק האוסר לפרסם במדיה ובחוצות העיר מוצרי צריכה מכל סוג שהוא.
כדי לעודד חיסכון אפשר לתת לכל חוסך באג"ח ממשלתי מיועדות כ 4% שנתי מסך הצבירה.
מאתר הפנסייה הממשלתי: ״קרנות חדשות – קרנות פנסיה שהחלו לפעול מחודש ינואר 1995. קרנות אלו זכאיות לרכוש איגרות חוב מיועדות מבטיחות תשואה שנתית אפקטיבית בשיעור של 4.86% על 30% מנכסיהן. ״
ועדיין פנסייה כפי שהיא היום, זה הונאה כפולה. פעם אחת, כי קרנות הפנסייה פועלות ללא תחרות וללא יכולת להכשל. מה שאומר שהם, יום אחד, יתפוצצו בענק ולכל ה״חוסכים״ לא ישאר כלום
פעם שנייה, היא שאג״ח עצמם הם שטות גמורה. לממשלה אין כסף, כי היא לא מיצרת כלום. מאיפה אתה חושב מגיע ה 4% תשואה?
ובהמשך לשחרורון,
כמשמעניקים 4.86% לכלל החסכון בפנסיה יוצא שאלו שיש להם חיסכון רב מקבלים יותר (במונחים אבסולוטיים) מאלו שיש להם חיסכון דל.
יוצא שבעצם המדינה מחלקת מחדש את כספי המיסים כך שהעשירים מקבלים יותר והעניים מקבלים פחות.
אלון
ומאיפה יש למדינה כסף כדי לפרוע את האג"חים האלה?
ממיסים כמובן
ומי משלם את רוב המס? לא העניים.
ולכן מה שקורה בפועל זה שהמדינה מחייבת באמצעות האקדחים שלה את החוסך להלוות למדינה היום כדי שהיא תחזיר לו מחרתיים עם ריבית את הכסף שהיא תגבה ממנו מחר כמס.
לא עסקה משתלמת
כנראה שעדיין לא הצלחנו כחברה אנושית להתגבר על ה"מהפכה התעשייתית" שמבחינה חברתית פירקה את המבנה השיבטי/חמולתי ובמקום זה עלה רעיון הלאום והמדינה הדואגת ליחיד ברמה כזו או אחרת . זה לא עובד בצורה מושלמת לא בקומוניזם ולא בקפיטליזם בקצוות וגם לא בצורות שלטון שמשלבות וכנראה שבסוף תהיה חזרה לסוג של /שבט/קהילה/חמולה שיספק זהות ,ביטחון אישי וגם כלכלי .עם הפער הגודל וההתרחקות של בעלי ההון לא אתפלא אם יחזור גם סוג של פיאודליזם אם הוא לא קיים כבר בורסיה כזו או אחרת בכול מיני מקומות .
במקום להתייחס אל העובדים כעצלנים שרוצים לפרוש, כדאי להסתכל למציאות בעיניים ולהפנים שארגונים מפטרים אנשים (ונשים) בסביבות גיל 60. ובמלים אחרות – לא מאפשרים להם להתקדם עד הפנסיה תוך עבודה, ובוודאי שלא להמשיך ולעבוד אחרי גיל המינימום לפרישה.
את צודקת נירה!
באמת כדאי שיתחילו להתייחס לעובדים כראוי!
המלצתי – גשי והקימי עסק( לא משנה למה) ותעסיקי עובדים באופן הוגן וראוי.
הא… את מעדיפה לחלק עצות ולמתוח ביקורת מהיציע במקום לרדת להזיע על הרחבה…
"..זה יכול להסביר מדוע הבנקים המרכזיים יכולים לנהל מדיניות מוניטרית שחותרת לייצר אינפלציה מתונה מבלי שתהיה על כך ביקורת ציבורית."
חוסר הבנה וחינוך לקוי יכול להסביר הרבה מההתנהגות שלנו כחברה.
זה גם מסביר למה הממשלה שלנו משקיעה כל כך מעט בחינוך, למה ההשקעה הזו פחתה כל כך בשנים האחרונות ולמה נבחרו הבנקים "ללמד" אותנו על כלכלה, יצרני המזון המתועש ללמד אותנו מהי "תזונה נכונה", ויצרני התרופות ללמד אותנו "בריאות".
התקדמות טכנולוגית – רע
התקדמות טכנולוגית שאופן קסום מיצרת משאבים מעביר ומעבירה אותה כקיצבה חודשים לכולם – טוב
התערבות ממשלתית (העלאת גיל הפרישה) – רע
התערבות ממשלתית כמו שנראה לכותב, ורק זה, בלי סטייה מהתוכנית שהכותב הגה (מחשבה "מחוץ לקופסא") – טוב
עושה רושם שרק דיקטטור יכול לקדם אך ורק את הטכנלוגיות שנראות לו, ולתכנן באופו מלא את כל המשק. הבעיה היא בערמת הגופות שגישה כזאת מביאה
שחרורון אתה בחור מעניין!
זו מחמאה ממני!
יש כל כך הרבה עזרה שאנשים צריכים – עד שלומר "אין עבודה" זה כמו לומר, "אני עצלן".
ניסיתי לתת עסק שלם למשהי – עסק של ניקיון, זה פותר לי בעיה ואמרתי – וואלה תן לה להרוויח ותרד לך בעיה מהראש.
מה שקיבלתי זה אסון, לא רק שהיא לא עשתה עבודה טובה אלא האשימה אותי בזה שאני קפדני מדי – התלונות באו מהלקוחות, אבל את זה היא לא יודעת.
כמובן שעסק הניקיון שלה קרס, ואחרי חודשיים היא בקשה ממני שוב עבודה בניקיון – כמובן שאין לה סיכוי לקבל ממני עבודה.
יש לי דוגמה נוספת בתחום אחר – אבל הנתון הוא ש-תמיד יש עבודה, יש מיליארד סינים בסין שיש להם עבודה – ובאירופה הם מקצרים את השבוע כדי שיהיה לכולם עבודה.
איפה תמצא אנשים חרוצים יותר?
איפה שיש רמת נחיצות גבוהה, כלומר לא עבדת – אין כסף.
במקום בו מחלקים משכורת חינם, מקבלים אומה של עצלנים, וזה מגיע לנקודת מוות, לא רק שיש שם יותר מתאבדים, אלא פחות רצון להביא ילדים – וכך הטוב הופך לרע מאוד.
כמובן שהכל צריך להיות במידה – גבולות הקיצון רק מספרות על הכיוון או המינון הנכון.
עצלנות היא הדרך אל המוות.
קשה לאדם לקבל את הרעיון שאפשר לעשות הרבה יותר ממה שהוא כבר עושה – אבל זה נכון לכל אחד ואחד מאיתנו, במיוחד לאלה שכבר עושים הרבה מאוד.
מדוייק
התרופה לכל אלה שחושבים שאין עבודה כי ״טכנולוגיה״ היא להקים עסק (כל עסק: עתיר ידע, עתיר יזע, הייטק, לאוטק, סימנטק או מזלטק), ולנסות לגייס עובדים טובים. לא! לנסות לגייס עובד אחד טוב. אפשר גם לעבוד קשה ולהתקדם למשרה ניהולית – ואז לנסות לגייס עובד אחד טוב.
אבל יותר פשוט לבקש כסף של אחרים מהממשלה
אמיר,
כתבת "יש מיליארד סינים בסין שיש להם עבודה – ובאירופה הם מקצרים את השבוע כדי שיהיה לכולם עבודה".
אז קודם כל, השכר (הממוצע או החציוני או כל חישוב סטטיסטי אחר) של רובם המכריע של העובדים הסינים, אם משלמים להם בכלל, שגם זה לא תמיד קורה, הוא כל כך נמוך וזכויותיהם כל כך מועטות ונרמסות בצורה כל כך נרחבת, שקצת קשה לראות בקיום שלהם משהו מעבר לעבדות… מתאים לך לחיות כך? לי לא!
שנית, באירופה מקצרים את שבוע העבודה מסיבות מגוונות, ואחת מהן היא בהחלט בגלל שהטכנולוגיה מגדילה את התוצרת תוך הקטנת הצורך בשעות עבודת אדם.
אם ניקח את המגמה הזו והקצב בה היא מתגברת למסקנות שהיא מובילה אליהן נגיע בהרבה מקרים להסכמה עם הכתבה לעיל, בהנחה שנהיה אובייקטיבים ואמיצים מספיק לקבל את המסקנות של עצמנו.
שלישית, הסקת מסקנות כלליות ממדגם סטטיסטי של מקרה אחד היא הרגל מגונה.
בדוגמה שהבאת, אישה אחת התנהגה בצורה מסוימת בתגובה למעשה מסוים שלך, אבל ככל שהמעשה שלך היה נדיב וחיובי וככל שההתנהלות שלה הייתה "לא מוצלחת" (בלשון המעטה), עדיין ראוי להסתייג מתיוג של כלל האוכלוסייה כעצלנים ולא יוצלחים.
האמת היא פשוטה: ממשלות רואות בנתינים מקור להכנסות. כל עוד הנתינים עובדים ומשלמים מיסים – יש ערך לקיומם. כאשר הם מפסיקים לעבוד – הם חשובים כמתים והם מהווים סרח עודף על המערכת. כל מערכת הפנסיה היא הונאת פונזי שמטרתה לנקז כסף מהנתינים לחברות הביטוח שבבעלות בעלי ההון.
הרעיון לפיו היוצאים לגמלאות אמורים לעשות זאת עם חסכונות כספיים משמעותיים מהם יממומנו חייהם הוא, ובכן, קנוניה קפיטליסטית. רוצה לומר, במקום שמנגנונים חברתיים – ממלכתיים או אחרים – בלתי-שוקיים ובלתי-כספיים ישלטו בחלק מזרם-המשאבים הכלכלי המקיים את האוכלוסיה המבוגרת יותר, השליטה עוברת בראש ובראשונה דרך חברות הביטוח, ובאופן משני דרך המוסדות הפיננסיים האחרים כמו הבורסאות לניירות ערך, חברות ניהול ההשקעות והבנקים.
עדיף היה _ללא_ הפרשות לחסכון לגמלאות, ותחת זאת, קצבה גבוהה באמצעות מיסוי ייעודי הנגבה לא בעת העבודה לצרכי חסכון, אלא בתקופת תשלום הקצבאות לצורכי שימוש ע"י המבוגרים. וכמובן כל המנגיש שירותים ועונה על צרכים שלא באמצעות אינטראקציות כספיות (במקום עוד כסף בקצבה) הרי זה משובח, עד גבול מסוים.