נתניהו נגד נתניהו – כך חשף יאיר את ההבטחות הכלכליות שלא קיים אביו

אחרוג ממנהגי להתעלם מציוצי יאיר נתניהו ואתייחס לציוץ אחד שלו לפני כשבועיים. לא כי הציוץ הולך לשנות משהו במדינה או פורסם אחרי עבודת מחקר מעמיקה, אלא בגלל העובדה שהוא חושף את המדיניות הכלכלית הכפולה של אביו – זו שבתקשורת וזו שבמציאות. לאחרונה רצה ברשת יוזמה שנעה בטווח של בין הזויה למשעשעת. מי שהחל אותה, ברצינות מלאה, היה הגולש רמי קרן. מי שהפיץ אותה ברחבי הרשת בכל הכוח וברצינות רבה עוד יותר היה בנו של ראש הממשלה, יאיר נתניהו.

נתניהו הצעיר כתב בטוויטר: "גם אתם רותחים מזעם על התעמולה האנטי ישראלית בערוצים 12 ו-13? רק אם יפגעו להם בכיס הם ישתנו ויכניסו קצת קולות ציוניים". נתניהו קרא להחרים עסקים שמפרסמים באותם ערוצים ובכך ליצור לחץ כלכלי עד שאלה ישנו את גישתם. בכך ביקש להזכיר לכל מי שמתעב את שני ערוצי הטלוויזיה, מי באמת מממן אותם דרך פרסומות.

נתניהו, האב, הרבה לדבר בעבר על "האיש השמן" כלומר המגזר הציבורי שחייב לעשות דיאטה. מה שנתניהו הצעיר חשף בעקיפין בציוץ, זה שאחד המממנים הכבדים דרך פרסומות של המדיה בכלל וערוצי הטלוויזיה בפרט, היא לא אחרת מאשר אותה ממשלה ימנית בראשות נתניהו האב – כלומר אותו מגזר ציבורי "שמן". לפי נתוני יפעת בקרת פרסום, ב-2018 השקיעו משרדי הממשלה כ-182.2 מיליון שקל בתחום. להחרים אותם כמפרסמים אומר להפסיק להשתמש בשירותים ציבוריים. חלק מהפרסום חיוני אך האחר מיותר. במקום לעשות דיאטה ולקצץ בעלויות מיותרות כמו פרסומות, המגזר הציבורי בתקופת נתניהו עלה הרבה במשקל.

כך למשל כדי שהחרם של יאיר וחבריו על אותם ערוצי הטלויזיה יצליח, יצטרכו משתתפיו להימנע משימוש בתחבורה ציבורית או להפסיק להיות זהירים בדרכים, שכן משרד התחבורה השקיע כ-19.2 מיליון שקל בפרסום בשנה שעברה. הורים מחרימים יצטערו לשמוע למשל שהם ייאלצו לוותר על ימי עבודה כדי לשמור על ילדיהם בבית. זאת כדי לא להפר את החרם נגד משרד החינוך, שהשקיע כ-16.6 מיליון שקל, בפרסום בשנה שעברה. גם חברת חשמל תשקיע בשנת 2020 תקציב של כ-15 מיליון שקל בפרסום. משתתפי החרם יאלצו לפיכך להתנתק משקע ותקע ובמקום זאת להתחבר לעששית ומצית.

המחרימים יאלצו גם להחרים מוצרים כחול לבן ועסקים קטנים בישראל. שניהם כיכבו בקמפיינים שהפיק משרד הכלכלה בעלות של כ-15.7 מיליון שקל בשנה שעברה. אם תוסיפו גם החרמת אמנים שהופעותיהם מפורסמות באותם ערוצי טלוויזיה, הרי קיבלתם BDS על ספידים אבל זה כבר נושא אחר. ואם כבר בBDS עסקינן, אז אולי את האבסורד הגדול ביותר בניסיון להחרמת מפרסמים בערוצי טלוויזיה, אפשר יהיה למצוא בפרסום של המשרד לעניינים אסטרטגיים. לפי פרסומים, המשרד בזבז כ-1.2 מיליון שקל מכספי הציבור בקמפיין ששודר לישראלים ושלא ברור מה מטרתו נגד השקרים והחרמות של ה-BDS. 

אבל לא רק את האיש השמן חשף נתניהו הבן. הוא חשף גם את המונופולים שעדיין שולטים במשק וחלקם אף התחזק בתקופת נתניהו, שתומך בשוק תחרותי שעוין למונופולים. כך למשל אחד המפרסמים הבולטים לאחרונה הם תאגידי הגז שנתניהו נלחם לשמר אותם כמונופול. אמנם לצרכן הפרטי אין אפשרות להחרים אותם, אבל מי שבכל זאת ירצה להתנגד יכול לחצות את הקווים ולהצטרף לאלה שקוראים לפתוח מחדש את מתווה הגז שמשמר את אותו מונופול.

גם תאגידי המזון – משטראוס, קוקה קולה, תנובה ועד אסם יוניליוור – משקיעות עשרות מיליונים בפרסום. שטראוס לבדה השקיעה כ-123 מיליון שקל ב-2018. ממשלות נתניהו במשך עשור לא דאגו לפרק את שליטתם בשוק המזון, ולכן המחרימים יאלצו להתקיים במצב כזה בעיקר על לחם ומים. ברי המזל יוכלו למצא תחליפים לחלק מהמוצרים.

אלה רק כמה מהסיבות מדוע היוזמה בהובלת יאיר נתניהו לפגוע בערוצים הגדולים דרך החרמת מפרסמים נדון לכישלון עוד לפני שהתחיל. בשביל שחרם כזה יהיה אפקטיבי שוק המפרסמים צריך להיות מגוון יותר – כלומר לייצג משק תחרותי יותר, שאינו נשלט על ידי קומץ תאגידים, ועם פחות הוצאות של משרדי הממשלה על פרסום.